פרק עא | החצי השני

ובו יום ההולדת של ליבת הופך למשהו אחר לחלוטין

החצי השני ירח(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

ההכנות ליום ההולדת התקדמו יפה, ולכאורה לא הייתה אמורה להיות איזו התרגשות מיוחדת כי הכול צפוי והרשות נתונה בכל שנה ושנה אם כי זו השנה הראשונה שחגגנו ביחד כל הרביעייה.

עוגות נאפו, מתנות נקנו, קישוטים נתלו, חברים הוזמנו והכול היה מוכן לשריקת הפתיחה.

ליבת שיחקה אותה מופתעת והכול זרם כשורה. כל מי שהיה במסיבה ידע את הסוד הגדול, ולכן יכולתי לשבת ביחד עם ראובן כל הערב חוץ מכמה הזדמנויות לתמונה עם הבטן המתקדמת של אודליה.

בשעה אחת עשרה וקצת זרמו אחרוני האורחים החוצה והשאירו אותנו לנקות. אני ואודליה התחלנו לאסוף ולטאטא וגילינו שרק אנחנו בדירה לבד – גם ליבת וראובן התאדו פתאום ונשארנו גלמודים.

החלטנו לשבות שביתת-שבת עד שבני זוגנו יחזרו לעזור לנו. מסתבר שמזמן לא יצא לנו לשבת ולדבר ככה אחד על אחת בשקט.

מתברר שהיא די מחבבת את בת דודתי רותי ושמחה לשמוע שהיא מתחתנת. אני בכלל לא ידעתי שאחד המשפטים המדוברים ביותר בתקופה האחרונה נוהל בניצוחה של אודליה והיא אכן ניצחה בו. העברנו כמה דקות בלהג סתמי וחיכינו לשובם של בני הזוג הנעלמים. אחרי כמה דקות פתאום ראובן וליבת צו ביחד בסלון. כל אחד התייצב לפני בן/בת זוגו והחביא משהו מאחורי הגב. נראה שהם ערכו חזרות על הטקס כי התנועות שלהם היו מסונכרנות להפליא. שניהם כרעו על ברך אחת, הביאו את היד קדימה ובתוך כל יד הייתה קופסה קטנה ואז הם פתחו בנאום משותף –

"אודי ואודליה, אודליה ואודי. הייתם לנו כערער בערבה, כמים על נפש צחיחה, משוש חיינו מהרגע שנפגשנו ועד היום. כל רגע שעובר רק מחזק את ההרגשה שאתם האהבה האמתית שלנו ואתכם נרצה לחיות עד 120. התינשאו לנו?"

ובבת אחת הם פתחו את הקופסאות הקטנות ושלפו טבעת יהלום מהממת.

האמת, ששלי הייתה הרבה יותר יפה וקצת פחות סולידית משל אודליה – אין מה לעשות, כזה אני וראובן ידע בדיוק מה לקנות לי.

ואז המשיך הדקלום –
"לכן נכרע על ברך אחת ונסתכן, הכול בתקווה שתגידו לנו-"

"כן, כן, ברור שכן. אלף פעם כן" (שוב אני הנסיכה המתלהבת, סליחה).

התחבקנו והתנשקנו ארוכות. אולי לא ככה חשבתי שתראה הצעת הנישואין הגאה שלי, אבל המציאות עלתה על כל דמיון.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.