הרב הראל על פסק רבני בית הלל: "אין להכיל בקהילה הומואים שאינם מחויבים להלכה" | הלכה

הרב ארלה הראל, ראש בית המדרש בעפרה, בטור מיוחד ובו הוא מברך על החלק הראשון של הפסק של בית הלל: היחס ההלכתי לזוגיות חד-מינית, אבל משיג על החלק השני: הכלת ההומואים בקהילה. הרב מחלק בין הומואים הפעילים מינית ובין אלה שאינם, בין אלה שחיים בזוגיות גלויה בלי להסית אחרים ובין אלה שאינם אלא מחטיאי הרבים ואין לקבלם בקהילה

הרב ארלה הראל
הרב ארלה הראל

ביום ראשון האחרון היה ערב עיון ובו הוצג נייר העמדה של ארגון בית הלל, מסמך העוסק בשאלת יחסה של ההלכה ותורתנו הקדושה למעמדם של בעלי משיכה-תוך-מגדרית (ר"ת מת"מ. הביטוי שבו השתמשו מחבר המסמך – 'חד מיניים', איננו מדויק כלל וכלל. כולנו חד מיניים. אני, למשל, זכר. רק זכר. ואתם?).

שני חלקים במסמך – הראשון עוסק בשאלת היחס ההלכתי לזוגיות חד-מינית, והשני בשאלת ההכלה הקהילתית של מת"מניקים.

החלק הראשון מציג את הדברים הפשוטים, ולכאורה לא היה צורך כלל לאומרם – ההלכה מתנגדת התנגדות נחרצת לכל זוג של זוגיות ופעילות מינית תוך מגדרית. נכון, פשוט לחלוטין, אך בכל זאת חשוב מאוד– מפני שיש קולות בשולי המחנה הציוני-דתי, בעיקר מכיוונם של ארגונים "דתילוניים" למיניהם, המפקפקים בזה, ומנסים למצוא כל מיני נוסחאות מפולפלות ועקומות של התרת זוגיות חד-מינית חלקית. אחד מנושאי הדגל של אג'נדה עקומה והזויה זו, אשר הציג עצמו במשך שנים כרב (בלי כל הסמכה ובלי כל קהילה) היה במעצר, לאחר שהתברר, לכאורה כמובן, כי הונה את הציבור והמציא "מחלה ממארת" שלקה בה, אשר לא הייתה ולא נבראה – כפי ששיטתו התמוהה לא הייתה ולא נבראה.

מה לעשות, בעולם שבו כל אחד יכול להמציא ככל העולה על רוחו, בלי כל צורך לנמק ולהוכיח, יש צורך להבהיר את הברור – אין כזאת שיטה בהלכה, וכעת, אחרי שבית הלל, הגוף הליברלי ביותר הקיים בציבור, אומר דברים ברורים בנושא, נסתם הגולל על מעין נאלח זה.

על כך יבורכו חבריי בית הלל, אשר עשו עבודה רצינית בבואם לפרסם מסמך זה, ישבו ודנו, והזמינו אף אותי הקטן להשמיע ממה ששמעתי מרבותיי בעניין, בהקשבה אמתית וראויה להערכה.

אך, למרות כל הערכתי להם על חלק זה, חשתי קושי רב בקוראי את החלק השני של המסמך.

שכן בחלק זה פרוסה שיטה הקוראת להכלה מלאה של מת"מניקים בקהילה, על פי עיקרון ההכלה הכללי – וכי איננו מקבלים עוברי עבירה אחרים לקהילותינו? ולמה ייגרע חלקם של עוברי עבירה אלו מן השאר?

ולא היא, מכמה סיבות:

ראשית, עצם עיקרון הכלת עוברי עבירה בקהילה זוקק דיון בפני עצמו, והוא איננו מושכל ראשון כלל ועיקר. אך, גם אם נקבל אותו בשתי ידיים (ואני אישית אינני סבור כך), עדיין ישנם כמה הבדלים עמוקים:

  1. הזוגיות היא הבסיס לקבלה– כלומר אין מדובר פה באנשים אשר זוגיותם לגיטימית, ובו-בזמן עוברים עבירות. עצם הזוגיות שלהם, שבשמה הם רוצים להתקבל לקהילה מתוך הנחה שיוכרו כזוג בקהילה כמקובל בקהילותינו, היא תשתית האיסור. ההשוואה צריכה להיות לכאורה לקבלת זוג הנשוי בנישואי תערובת או לכל הפחות זוג הטרוסקסואלי החי ללא נישואין או ליתר דיוק – גבר החי עם אשת איש (אחר). האם נקבל לקהילה זוג כזה?!
  2. מתן הלגיטימציה – איש אינו חושב שמותר לחלל שבת, וממילא קבלת מחללי שבת אינה מהווה לגיטימציה; אבל יש החושבים (בטעות, כנ"ל) שמותר לחיות בזוגיות עם בני מינם, וע"י כך יש מתן לגיטימציה לדבר. קבלת זוגות כאלו לקהילה, יכולה להתפרש כקבלת הקו ה"הלכתי" הזה. אני לא מדבר מתאוריה – אני מכיר קולות כאלה בשטח, מתוך המפגש היום-יומי שלי עם הקהילה הלה"טבית, הרואה בקבלה לקהילה דתית הכרה בלגיטימיות של הזוגיות שלהם. אלה גם הקולות שעלו מן הרשת בעקבות הכינוס של בית הלל – הנה, סוף-סוף מקבלים אותנו כמו שאנחנו, והכל מותרים לך והכול שרויים לך, ה' ישמור.
  3. מסיתים ומדיחים אחרים – רובם של המת"מניקים החיים בזוגיות גלויה, אינם מסתפקים רק בחייהם הפרטיים, אלא הם בדרך כלל פעילים בארגונים המסיתים ומדיחים נגד ההלכה במרחב גדול. הם שותפים למצעדי גאווה אנטי-יהודיים ואנטי-הלכתיים (כולל המצעד התל אביבי); פועלים להעברת הצעת חוק אשר תאסור טיפולים לשינוי נטייה מינית (ההצעה הדיקטטורית ביותר שעלתה אי פעם בכנסת ישראל, שיש בה כפיה דתית של ממש ופגיעה בזכויות הפרט); מטיפים לאחרים על הלגיטימיות שבחיים זוגיים חד-מיניים ומסייעים למתבגרים לבחור בדרך חיים כזו, תוך כדי גרירתם ל"תנועות נוער גאה", שם ישמעו דברים המנוגדים לרוחה של תורה, במקום לנסות לעודדם לבצע רה-אוריינטציה של נטייתם המינית. נכון, לא כולם כאלה, אבל רובם. אם כן, האם לא נכון לחלק בין אלו שכן ואלו שלא? האם גם את מי שפוגע בי אני צריך לקבל ולהכיל?
הרב אריאל. תצלום: ויקיפדיה
הרב אריאל. תצלום: ויקיפדיה

בעבר שאלתי על נושא זה את מו"ר הרה"ג ר' יעקב אריאל שליט"א, עמוד ההוראה שעליו נשען כל ציבורנו, והוא חילק את כלל המת"מניקים לארבע קטגוריות הלכתיות:

  1. בעלי נטייה שאינם פעילים מינית

דינם ככל אדם, ואל לנו לפגוע בהם חס וחלילה!!!

  1. אלו הפעילים מינית אך בצנעה

דינם של אלו ככל עובר עבירה בסתר, שאין לדבר השלכות על מעמדו הקהילתי, אך יש לזה השלכות על מעמדו ההלכתי (כשרות לעדות וחזקת כשרות בכלל, ואכמ"ל);

  1. אלו החיים בזוגיות גלויה, אך אינם מסיתים ומדיחים את הזולת

מעמדם כעוברי עבירה רגילים, מותר להעלותם לתורה אך הם פסולים מלהיות שליח ציבור וכד' (עפ"י הנפסק בשו"ע לגבי אדם החי בגלוי עם אישה האסורה עליו הלכתית), ונחלקו הדעות בין גדולי הדורות האחרונים באשר לקבלתם לקהילה (ואכמ"ל);

  1. אלו החברים גם בארגוני ההומואים ה"דתיים" שאינם מחויבים להלכה, ופעילים בהם 

דינם כמחטיאי הרבים, ואין להעלותם לתורה, ובטח לא לקבלם לקהילה.

גם בלי להיכנס לדקויות הללו, יש כאן מגמה עקרונית, המשליכה על שאלת הקבלה הקהילתית.

חס וחלילה איני כועס על חברי בית הלל. הם היו נתונים בלחצים עצומים מצד "ארגוני הטרור" של הקהילה הלהט"בית, שיודעים כיצד לדחוק כל אחד אל הקיר. בית הלל באמת לא התכוונו – אבל יצא להם. בטעות. טעות מרה. יצא להם בטעות מסמך שיכול להתפרש, וכבר מתפרש, כמסמך הכרה וקבלה של אנשים החיים בצורה שאיננה נכונה על פי ההלכה, כאילו הכול בסדר, כאילו רבנים נכבדים התירו לחיות כך, וחבל.

ועוד חבל, גם כי זה מסיט את המיקוד מהזעקה שכן צריכה להישמע – זאת המבקשת להגן על פרטים בעלי נטייה כזו, שלא חטאו ולא עוו, ו"זוכים" להשמצות פרועות חסרות רסן. אם השבוע דיבר איתי יהודי שאינו מוכן לארח בליל הסדר את אחיינו המת"מניק כי הוא מגעיל אותו, אז מצבנו חמור. אנו, תופסי התורה והרבנים, צריכים להילחם באמירות כאלו, המושמעות בשם התורה. כשם שלא נכון להתיר את האסור בשם התורה, כך לא נכון לחוש גועל כלפי אף אדם בשל נטיותיו!!!

ואסכם: יישר כחם של חברי בית הלל על שהבהירו אחת ולתמיד שאין כל היתר לזוגיות חד-מינית, ויהי רצון שנזכה כולנו לשוב בתשובה לפניו יתברך על כל חטאינו, שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו, ונזכה לשמחה גדולה בימי הפסח הבאים עלינו לטובה, בקדושה ובטהרה!

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. קובי עזוב אותך עכשיו פוליטיקה ומילים כמו "ערוות הרב" * 2, או "הרב של ההומואים" או לא. למי אכפת לעזאזל.

    עניינית!

    צריך להכניס את זה טוב טוב לאוזניים. אנחנו לא משנים את התורה, התורה משנה אותנו. יש מבין? זה כל ההבדל בין האורתודוקסיה לרפורמה.
    כל עוד התורה קיימת לא תהיה לגיטימציה לזוגיות. גם לרבני בית הלל אין את היכולת לעשות את הקסם הזה, אחרת הם מוציאים את עצמם מהאורתודוקסיה.
    אז חלאס לחיות בסרט שזה "צעד קטן" בדרך להכרה בזוגיות וכל זה. לא זה לא. יודעים טוב מאוד באיזה סרט חברים פה חיים ולא ארחיב.
    מי שרוצה לחיות בזוגיות לפי כל גדר שהוא רוצה או לשכב עם זכר באופן כזה או אחר- בחירתו החופשית. אבל מכאן ועד להתיר את זה- אין סיכוי.
    וזה לא אומר שהאדם צריך להיות דתלש (עוד הגדרה חיצונית). לכל אחד יש את החבילה שלו.

    טוביה פרי עם כל הכבוד המגיע לו, לא יכול לשנות את התורה. ואיני מעוניין להיכנס כלל לניתוחים הפסיכולוגיים של מאין זה מגיע והאם ניתן להתשתנות וכל זה. זה לא מעניין כרגע, כי התורה לא תשתנה לעד. לעד.
    הערבוב הזה בין הצד הפסיכולוגי להלכתי לא נכון בעליל, וקל מאוד ליפול לתוכו.

    הבנה רגשית למצוקות של מישהו שנאנק וסובל סבל מאין כמותו? בטח. באופן טוטאלי אפילו. קריטי מאוד להדריך חבר'ה שזה שיש להם נטיה כזאת לא הופך אותם לסוג ב' ושהשי'ת אוהב אותם מאוד ומי יודע למה אנחנו במצב הזה ומה הקב'ה רוצה מאיתנו.
    ותאמין לי כמה אני חש את הסבל הזה מגיל 15.

    באשר לסוגית ה"קבלה לקהילה". מבחינתי כל הדבר הזה זו המצאה. אם אני מתפלל קבוע באיצקוביץ'.. עם בן זוגי, אף אחד לא יגיד לי כלום. מגיע, מתפלל, הולך.

    ביחס לעליה לשליח ציבור או הרצון שיעשו לי "מי שברך" לי ולבן זוגי שיחי'. בחיאת, שכל אדם יעשה את החישוב שלו אם זה ראוי שהוא התנשק בלילה עם גבר (אסור לכל הדעות כן?) ועכשיו בא להוציא אנשים ידי חובה. אולי אם יעשה תשובה לפני שעולה 🙂 גבאי? נו במת, עוד רגע נשאל על המנקה…

    לסיכום.
    ברמה האישית- חובה להכיל לקבל להזדהות להיות יחד ממש.
    ברמה ההלכתית- לא ניתן לשנות את התורה. נקודה. למרות שזה יכל לפתור מלא דברים.. 🙂

    אוהב.