פרק עד | החצי השני

ובו מבררים מי יקבל צמיד לידה

החצי השני ירח(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

לאחר מחקר נרחב, שכלל גלישה רבת שעות באינטרנט וצפייה באין-ספור פרקים של "בייבי בום" החלטנו באיזה בית חולים נעדיף שצאצאינו יגיחו לעולם. עם זאת, עדיין נותרה שאלה חשובה מאוד שהיינו צריכים לקבל עליה תשובה והיא שאלת הצמיד.

אי לכך ובהתאם לזאת הטרחנו שלושתנו את עצמנו (ראובן החליט שהוא לא צד בעניין ובכל מקרה יישאר בחוץ ויגיד תהילים) לחדר מיון יולדות של בית החולים המדובר. ביקשנו, ברוב חוצפתנו לדבר עם ראש המחלקה בעצמו וזאת מכיוון שיש לנו שאלה חשובה מאד לשאול אותו. לשמחתנו הוא היה זמין וקשוב והסכים לשבת איתנו חמש דקות ולשמוע את דברינו. הסברנו לו את המציאות המורכבת שלנו וביקשנו שגם אני וגם ליבת נקבל צמידי הורים ונוכל להיכנס לחדר הלידה ולהיות עם אודליה בכל התהליך.

לאחר שהקדיש לנושא מחשבה רבה ושאל אותנו שאלות רבות, הוא הסכים לבקשתנו ואפילו כתב לנו פתק שבו הוא מאשר את הבקשה – פן נגיע ללדת בשעה שהוא לא נמצא.

מכיוון שאני הייתי אחראי על נושא "תיק בית החולים" לקחתי את הפתק והבטחתי לשים אותו בכיס של התיק המכיל את כל המסמכים החיוניים ביותר לאודליה ולתינוקות מבחינה פרוצדורלית ורפואית. אחר כך ערכנו סיור במחלקה, בבחינת להכיר את שטח האויב, ולאחר שאודליה הייתה משוכנעת שהכול מוכן והכל בשליטה- יצאנו לכרסם איזה משהו טעים באחת החנויות במתחם. כשישבנו שם שלושתנו, הסתכלתי על אודליה וליבת שישבו והחזיקו ידיים וממש הרגשתי את הקשר ביניהן, קשר שלא זקוק למילים בכדי לעבוד. הרגשתי שם כמו הגלגל השלישי שהייתי באמת ורק חיכיתי לחזור הביתה לראובן שלי. נזכרתי בשבת בצפת כשישבנו על המרפסת ורק בהינו בנוף. גם אנחנו לא היינו צריכים אז מילים בכדי להעביר רגשות זה לזה.

טוב מספיק עם השטויות האלה- יש דברים יותר חשובים. עכשיו באמת היינו מוכנים לרגע האמת – הלידה.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.