לכנות אנשים כ"סוטים" זוהי הלשון המביעה כבוד ואהבה? | כל-מיני

"אותם רבנים שתומכים בדבריך מדברים על סתימת פיות ועל הצורך של רבנים לדבר בצורה חדה ונוקבת ולא לעגל פינות, והכול כמובן 'מתוך אהבה וכבוד' – כמו שהופיע בהודעת התמיכה. אבל האם לכנות אנשים בשם "סוטים" זוהי הלשון המביעה כבוד ואהבה? * ישי מאיר, הומו דתי, בטור תגובה לרב יגאל ולרבנים שחתמו על מכתב התמיכה בו

ישי מאיר
ישי מאיר

שלום לרב יגאל לווינשטיין ושלום לשלוש מאות הרבנים שתומכים בדבריו.

אני בוגר ישיבה תיכונית וישיבת הסדר מהזרם המרכזי של הציונות הדתית. אני משתדל לקבוע עתים לתורה, אני לומד ומלמד. מתפלל ומאמין. אה, ואני גם הומו או כמו שהרב יגאל מכנה זאת – 'סוטה'.

אילו הייתם רואים אותי הייתם מתקשה להאמין. כיפה גדולה, זקן, ציציות בחוץ. רחוק כרחוק מזרח ממערב מכל מה שנתפס בעיניכם ובעיני רבים כסטראוטיפ של ההומו המצוי.

ואני לא לבד. כמוני יש רבים. אנחנו נפגשים לעתים בשבתות משותפות ובפעילויות שונות. כיפות סרוגות, שחורות, לייט, ברסלב. חלק בפאות, חלק בכובעים שחורים.  דתיים, חרד"לניקים, חרדים, חולקים את אותו סוד, את אותה התמודדות.

ניסינו הכול. יצאנו לדייטים רבים עם בחורות שונות, ניסינו להיות כמו כולם, להשתלב. חשבנו שזה עניין קטן, שנוכל להתמודד איתו ולהמשיך הלאה. כך אמרו לנו הרבנים. זה רק עניין של רצון. שניתן להשתנות, ושכמובן לא נספר לבחורה שאיתה אנחנו יוצאים (מבלי כמובן לחשוב על העוול שנעשה לה). אבל זה פשוט לא הצליח.

שוב ושוב הגיעו אלינו בחורים נשואים שפירקו את נישואיהם לאחר שהאישה שלהם גילתה את הסוד עליהם. שוב ושוב שמענו על בחורים שניסו בכל כוחם לשנות את טבעם, וכשלו, שוב ושוב שמענו על הייסורים של אותם בחורים שחלקם אף שקעו במחשבות אובדניות.

חלק מאיתנו גורשו ממשפחותיהם, רבים איבדו את אמונתם.

הם פרשו בעיקר בגלל אנשים שלא השכילו לתת להם כתף תומכת ואוזן קשבת. שכינו אותם בכינויי גנאי במקום להעריך את גודל מעלתם. שלא ידעו להקשיב, ולהאזין באמת, שלא ידעו להודות שגם רבנים חשובים לפעמים לא מבינים.

לעולם לא תוכלו לעמוד במחיצתם כבוד הרבנים. כי במקום שבו הם עומדים, אולי גם צדיקים גדולים לא יכולים לעמוד.

אותם רבנים שתומכים בדבריך, מדברים על סתימת פיות, על הצורך של רבנים לדבר בצורה חדה ונוקבת ולא לעגל פינות, והכול כמובן "מתוך אהבה כלפי כל אדם מישראל ומתוך החובה לנהוג בו כבוד ומתוך אחריות ציבורית" (מתוך הודעת התמיכה). האם לכנות אנשים בשם "סוטים" זוהי הלשון המביעה כבוד ואהבה? האם זוהי הלשון הראויה לשימוש על ידי רבנים? האם לכנות ציבור שלם בעם ישראל בכינוי הנקלה הזה, המתאים לשפת רחוב, מבלי לחשוב ולו לרגע כיצד הדבר משפיע על אותם שומעים נואשים, על אותם בחורי ישיבה ובחורות אולפנה הנאנקים גם ככה תחת העול הכבד של התמודדותם? מבלי לחשוב ולו לרגע על חילול ה' הגדול שנעשה כאן מול הציבוריות הישראלית. האם זוהי אחריות ציבורית?!

אני יודע שיש רבנים רבים וטובים שמתנערים מדעתך ומדעת התומכים בך, ולא חושבים כמוך. עם רבים מהם נפגשתי, סיפרתי להם את הסיפור שלי ושל אנשים כמוני, והם העניקו לי חמלה, הקשבה, ורצון להבין. אותם רבנים רבים וטובים נוטעים בי תקווה לזמנים טובים יותר. זמנים שבהם אנשים כמוני לא יתביישו במה שהם, אלא יקבלו הערכה על גודל התמודדותם. עם זאת חבל לי מאוד שבזמנים כאלו קולם שלהם לא נשמע ברמה.

ואתה כבוד הרב יגאל, אולי בהיותך לבד, רחוק מן התלמידים, רחוק מעין התקשורת, רחוק מן הססמאות, התובנות והעקרונות, אולי תמצא בלבך את הכוח לחמול. אולי תוכל להבין שלא הכול ניתן להבנה, ואולי תמצא בך את ההכרה וההערכה לגודל מעלתם של אנשי האמונה האמתית של דורנו.

A4-GiluyDaat

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.