מכתב לרבני ישראל | הלכה

בג' בכסלו תשס"ד (28.11.03) פרסם "עידןחדש", מנהל פורום" דתיים גייז" באתר הייד פארק, מכתב ששלח לרבנים בישראל, וגם את התגובות שקיבל מהרב שלמה אבינר, הרב יהושע ויצמן, הרב אלישע אבינר, ומכמה רבנים החפצים בעילום שם. המכתב והתגובות לפניכם

לפניכם הדברים כמו שפורסמו בפורום דתיים גייז באתר הייד פארק:

מכתב זה נכתב לאחר עיון מרובה בסוגיה, ונשלח לכמה מרבני ישראל. חלקם השיבו טלפונית, היו שהתעלמו ונכון לעכשיו יש אפילו רב שהזדרז להשיב…

אדם אוסר את שלו. בתור מי שמכניס את הדברים לאינטרנט לראשונה אני מבקש שהדברים ישארו בפורום זה, ומי שרוצה להעתיק את הדברים מתבקש שלא לעשות זאת, אך כמובן רשאי להביא לינק.

המכתב

אני מתנצל מראש שאני טורד את הרב בשאלות כבדות שכאלו.

בכלל האוכלוסיה מדברים אנשי המדע על 5-10 אחוז של בעלי נטיות מיניות הפוכות. אין נתונים לגבי היקף התופעה בחברה הדתית. ישנו ארגון בשם עצת-נפש הפועל לשינוי הנטיה, אולם שיטת השינוי הינה על פי דעת פסיכולוג אמריקאי אחד. ניסיונות שהיו לי לברר כיצד בדיוק והאם השיטה פועלת עלו בתוהו. לא הצלחתי להבין לפשרה, וכלל לא ברור איזה מין שינוי חל במטופלים. למעשה, כשלונה אולי של עצת-נפש, למרות הרצון הטוב והכנה לסייע, הוא בעובדה שמערבבים הלכה ואמונה יחדיו, מתייחסים לנטיה כאל סטיה ומחלה, ושהפתרון המוצע אינו מדעי טהור או תורני.

קשה לי לקבל את האמירה שהמדובר בסטיה. המדע המודרני מכיר כבר שלושים שנה שהמדובר בנטיה. לומר שמדובר בדבר שאינו טבעי לאדם גם כן לא נכון, משום שכעשרה אחוז מבעלי החיים מקיימים יחסים חד מיניים. אמנם קיים הבדל שלאדם יש בחירה, אך ההשוואה לבע"ח רק נועדה לחלוק על הטענה שזה בלתי טבעי. יש שרצו לומר שהומוסקסואליות אצל בע"ח נובעת מטעות בזיהוי, אך המדע כבר הפריך זאת. הביטוי בו נוקט הרב באורות הקודש ג, רצז "המקולקלים בראשית יצירתם" קשה לי. האם גם עיוור, חרש או אדם אחר עם נטיה חריגה שאינה "כמו כולם" היה מכונה "מקולקל"? הביטוי עלול להישמע מעליב לאוזניים שאינן רגילות בדברי קודשו של הרב. האם אני למד נכון כשאני מפרש את הביטוי "בראשית יצירתם" כקביעת עובדה שהנטיה נובעת לאו דווקא ממניעים חברתיים פסיכולוגים, אלא ישנם אנשים שאצלם הנטיה מולדת? אם כן, מדוע הקב"ה ברא אותם עם נטיה שכזו?

הטענה כאילו מדובר בניסיון תיתכן בהחלט רק אם נבוא ונאמר שהמדובר בניסיון הדאורייתא של משכב זכור כמכחול בשפופרת דווקא, ולא לכל המגע המיני שאסור מדרבנן. אני יכול להבין דרישה מאדם להתגבר על יצרו כאשר זה פוגע באחרים, אך כאן, ביחסים אינטימיים בין איש לאיש אין פגיעה שכזו, כי:

א. הדבר נעשה בהסכמת שני הצדדים,

ב. אמנם קיימת מצוות פרו ורבו, אך אין חשש שהטרוסקסואל ישנה נטייתו אם יתוודע להומוסקסואלים ואז העולם לא יתרבה. יצר המין לא נשחט, משום שמדובר ביצר קיומי לעולם. אם היצר קיומי לעולם על אחת כמה וכמה שיהיה קיומי לאדם כפרט. לומר לאדם לקום בבוקר אחד ולדעת שכל חייו יצטרך לחיות ללא אפשרות למימוש יצר זה הינה בבחינת גזירה שלא יוכל לעמוד בה. הבחירה ביחסים הטרוסקסואליים יתכן שהיא בבחינת "למיתבר גרמייהו בגין יקרא דקוב"ה", אך לא כל אחד מסוגל למדרגת חסידות זו.

האופציה המתוארת באוה"ק, למיטב הבנתי הדלה, מתייחסת רק לאקט החדירה עצמו (להלן: משכב זכור) ולא למכלול ההוליסטי של האדם, כלומר, האהבה בין גבר לגבר והרצון ליצור קשר חברי בר קיימא כמו עם אשה, למעט משכב זכור שאינו בא בחשבון. האם אין כאן עירבוב בין הלכה לאמונה, שהרי המושג תועבה על פי חכמים הינו מושג אמוני המצביע על תעיה, ולא מושג הלכתי. כיצד מחד גיסא באה תורה ואומרת "וחי בהם – ולא שימות בהם", ומאידך גיסא תצווה אדם שאין לו כל משיכה לנשים "לסבול" יחסי אישות עם אשה?

על פי האגדתא נאסר על אדם שהעלה ליבו טינא אף לדבר מאחורי הגדר, אך שם הטעם ברור: יש פגיעה וחילול כבודה של בת ישראל. מה גם ששם מדובר באדם שטוף זימה חולה נפשית וכאן המדובר באנשים בריאים, יראי שמיים, שאינם רוצים חלילה למרוד, שעושים במזיד, או ש"חפצים לעקר איזושהי מחאה מוסרית" באשר למשכב זכור. אין הם חפצים לעקר מאומה, אך חפצים שיתכנסו חכמי ישראל, ידונו בעניין ויציעו לפניהם פתרונות אפשריים: או שחכמים יעקרו עניינים הלכתיים שהשתנו בתהפוכות הזמן, ואיני מדבר על דין דאורייתא של משכב זכור ש"דבר אלקינו בזה יקום לעולם", אלא על כל היחסים האינטימיים האחרים, דוגמת היתרים שהתירה תורה בעניין אשת יפת תואר. או לחלופין יתנו לבעלי נטיה הומוסקסואלית כלים ורעיונות מתוך אוצרה הבלתי נדלה של תורה כיצד להפוך ב- 180 מעלות את יצרם לנטיה לנשים. איני יודע אם קיימת עצה מחלצת בתורה למצב נפשי שכזה. לו יצוייר שאכן אין הדרכה כיצד להיחלץ האם יתכן שבכך מסכימה התורה שלא ניתן לשנות את הנטיה?

סוגיה נוספת היא חתונה: האם מי שאינו נמשך כלל לנשים מצווה להתחתן? האם בכלל מותר לו להתחתן בידיעה שסוג כזה של יחסים יאמלל את אשתו במקום לשמחה? האם צריך לספר לה את העניין קודם הנישואים, הרי אין מדובר באיזושהי צלקת ברגל, אלא במשהו נפשי שלבטח ישפיע על היחסים? אדם שאינו מספר על הנטיה לאשתו – וכי יש לך מקח טעות יותר גדול מזה? הרי זו הונאה! ואם יספר לה, למה שבכלל תסכים להתחתן איתו? משיחות עם נשואים התוודעתי לקושי הרב שבהסתרת סוד שכזה.

השאלות כבדות ובוערות, ודתיים בעלי נטיה מינית הפוכה מרגישים קרועים בין העולמות. אצל חלקם יש דכאונות ואף קרו מקרים בודדים של פיקוח נפש ממש, גשמי ורוחני (ואין כאן המקום לפרט).
אנו בתקופה של "פתיחות" (כל ילד בן 10 יודע היום יותר תועבות מהוריו. ילדים בגיל הרך צופים בתכניות מבוגרים, ר"ל). הפורומים והצ'טים באינטרנט מלאים מידי יום ביומו בקבוצות של מאות דתיים עם נטיות הפוכות. מדורי השו"ת באתרים תורניים גדושים בשאלות שכאלו. עידן הטלוויזיה הרב ערוצית והאינטרנט שרבים מאוד בציבור הדתי נחשפים אליהם ובפניהם מציב בפנינו אתגר חדש ולא קל כלל. כפי שאני הדל רואה בעוניי את השתלשלות העניינים, לא ירחק היום בו כל רב ידרש לשאלות סבוכות אלו, שיעלו בין שנרצה ובין שלא גם בתקשורת השבט הדתית. אם לא ימצא לכך פתרון עלולה החברה הדתית כולה למצוא עצמה מול שוקת שבורה, משום שמורי דרכה העדיפו להעלים עין מנושא כאוב זה.

כיצד צריכים, אם בכלל, מורים ומחנכים להתייחס לסוגיה? כיצד צריכה קהילה דתית להתייחס לדתי שכזה?

ילמדנו רבנו.

(למכתב צורפו חוות דעת של המומחים בנושא)

ראשון המזדרזים להשיב הוא הרב אבינר:

ליהודי בריא ביהדותו ובתורתו אין מה לדון בשאלה הזו. כל אשר דיבר ד' נעשה ונשמע. איננו אומרים: שמועה זו נאה ואנו מקיימים אותה, ושמועה זו אינה נאה בעינינו ואנו דוחים אותה. אנו מאמינים בני מאמינים. רבונו של עולם, בורא העולם ובורא האדם קבע שנטיה הפוכה זו של איש לאיש ואשה לאשה היא אסורה, היא תועבה, ואין לה זכות קיום עלי אדמות, "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם" (ויקרא כ יב). לכן אנו מתרחקים מן הכעור הזה ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה לו.

כל השאלה "איך יממש אדם את יצרו המיני הזה?" – כלל אינה עומדת לפנינו. התורה לא ניתנה לנו כדי לשרת את היצר, אלא אדרבה כדי להלחם נגדו. בשביל זה אנו נמצאים כאן. איש איש ויצריו. יצרו של אדם אינו תקלה בעלמא, אלא שייך לסדר ההנהגה האלהית, כדי שהאדם יגבר עליו. "כאשר בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר הלא אם תטיב שאת ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנאמר לפתח חטאת רובץ ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך [של יצר הרע באדם להחטיאו. רש"י] שנאמר ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואתה תמשל בו" (קדושין ל ב).

אין נפקא מינה אם נטיה זו היא טבעית מלידה או פרי של הרגל, מולדת ונקנית, גנטית או פסיכולוגית, באשמתו של אדם או שלא באשמתו, אם אפשר לעקור אותה לחלוטין או רק להתגבר עליה – העיקר שיש לאדם בחירה חפשית ללכת בדרך הטובה, כדברי הרמב"ם: "וכל הדעות [=מדות, נטיות נפש], יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו לפי טבע גופו; ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותן, במהרה יתר משאר הדעות; ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו, אלא למד אותן מאחרים או שנפנה להן מעצמו, לפי מחשבה שעלתה בליבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה" (הלכות דעות א ב).

אם רבונו של עולם אסר, סימן שאפשר להתגבר. רמז לכך דין אשת יפת תואר, שדיברה תורה כנגד יצר הרע (קדושין כא). גם הפילוסוף קנט אמר: אתה חייב – סימן שאתה יכול.
לא אמרנו שזה קל. יתכן שהמלחמה ביצר היא קשה, אבל הנפילה בידי היצר הזה רעה. "קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע. שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (קדושין ל ב). לכולנו קשה בעולם, איש איש ומאבקו, איש על מחנהו ואיש על דגלו.

כל השאלה הזאת נובעת מטעות יסודית הנוגעת לעצם מטרת החיים. התובעים מרבונו של עולם סיפוק יצרם המנוול חושבים שהעולם הזה הוא גן שעשועים, המיועד למילוי המיועד למילוי הנאות, ורבונו של עולם הוא תחזוקן, ועליו לספק לכל אחד את שעשועיו היחודיים.

לא כן! עולמנו אינו עולם של מילוי הנאה, אלא עולם של מילוי חובה, כמבואר באריכות בפרק הראשון של ספר מסילת ישרים. לעתים מילוי החובה הוא קשה ודורש מסירות נפש, אבל הוא ממלא את האדם שמחה. הרמב"ם כותב: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא" (הלכות סוכה ולולב ח טו), ומסביר המגיד משנה: "חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן, ויעשה הטוב מצד שהוא טוב, ויבחר באמת מצד שהוא אמת, ויקל בעיניו טרחן, ויבין כי לכך הוא נוצר לשמש את קונו וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו ישמח ויגיל, לפי ששמחת שאר דברים תלוים בדברים בטלים שאינם קיימים אבל השמחה בעשיית המצוה ובלמידת התורה והחכמה היא השמחה האמיתית".

לא מתענוגות בשרים של תועבה יינק האדם את אושרו הטהור, אלא ממצוות ד' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, יתמלא חיים של אושר נקי ועליון.

באשר לטענה איך אדם זה בעל נטיות הפוכות יבנה בית? היאמלל כל חייו את עצמו ואת אשתו? הרי זה לא ישתנה? לא כן. אדם יכול להשתנות. אין להתרגש מקולות בודדים של אנשים השבויים בהרגלי חשיבה שאי אפשר להשתנות ולכן לדעתם התורה והמוסר הם שצריכים להשתנות.

לא כן. אנשים משתנים. עינינו רואות תוצאות לטובה אצל אלו שמתחתנים. גם אם לפעמים אינם משתנים לגמרי, הם לומדים לפתח את נטייתם ולפתח חיבה לנשותיהם ואף לחיות איתן כדרך כל הארץ.
כמובן, לא בנס, לא פתאום ביום אחד, אלא בעזרת תהליך רציני אשר בסיומו אדם מתבשר: לך להקים בית נאמן בישראל.

(הערה: הרב אבינר הוסיף למכתב גם מאמר שכתב לעלון "באהבה ובאמונה" בניסן תשס"ג. לגבי חתונה השיבני הרב בעל פה ואמר שצריך להתחתן כאשר מי שמבין בענייני הנפש אומר שהבחור כשיר להתחתן, ולגבי השאלה אם לספר לבת הזוג השיבני שכיון שיעבוד לתקן אישיותו ולהשתנות לטובה, אין סיבה שתהיה הפרעה לחיי הנישואין ולכן "לא לספר בשום פנים ואופן".)

רב החפץ בעילום שמו

תלמיד חכם אחר מגדולי הדור עימו שוחחתי טלפונית אמר כי הוא שייך ליהודים המאמינים התמימים. אמר שאינו שבע רצון מתוכן המכתב. הסביר שיש לקיום הנטיה קשר עם חוסר טהרה של ההורים בעת קיום יחסים ושאר סיבות פסיכולוגיות. אמר שלא יכתוב שום מכתב בנושא ע"מ שלא ישתמשו בו למתן לגיטימציה לתופעה. אמר שאם ארצה יוכל להסביר לי בהרחבה אם אבוא אליו. באשר לשאלה אם להתחתן, השיב שזה עניין מדיני, דהיינו שהתשובה בזה אינה שווה לכל אדם, אלא תלויה בשואל.

אותו רב עלום שם הוסיף ואמר שנטיה זו היא למעלה מחשבונותינו, שעצם העניין הוא היסחפות עם התרבות הקלוקלת והאלילות, שעניינה חולף לעומת צדק התורה הנצחי. שיש בעניין זה הרבה מחשבות מדומות. ומי שרוצה להיחלץ פשוט צריך להתנהג כמו שצריך ויתגבר.

עוד רב החפץ בעילום שמו

אחד מראשי ישיבות ההסדר היותר מפרסמות, אישיות מפורסמת שאין מי שלא שמע עליו שוחח עימי טלפונית ואמר שאין דעתו נוחה מפרסום הדברים באינטרנט, משום שמתנגד לו. מי שיקרא בין השורות עשוי לנחש במי המדובר, אך אין בכוונתי להכחיש או לאשר את זהות הדובר. אני בוחר לפרסם את שאמר לי מפאת חשיבות הדברים, וגם משום שהלה לא הביע התנגדות חד משמעית לפרסומם.

אלו דברים שבעל פה ואיני מתחייב לכל מילה שנאמרה. הדברים ערוכים כפי הבנתי. במהלך השיחה כמעט שלא דיברתי, אלא בעיקר הקשבתי כדי שאצליח להדביק בכתיבה את קצב דיבורו של הרב. הרב התייחס בנעימות וגילה אכפתיות. התנצל שהתמהמה מלהשיב, אמר שניסה להתקשר עימי והתנצל שאינו מתנסח היטב בכתיבה:

 

אפילו לישיבה, כך אמר, לא הסכמתי שיהיה אתר, אבל זה דבר שעלול להשתנות מפאת אילוצים מסוימים. מי שנכנס לאינטרנט מכניס את עצמו לבעיות הקשות ביותר שיש. כמות הבחורים שנופלים נפילות שאי אפשר לתאר כתוצאה מהאינטרנט עצומה. האינטרנט גרוע מטלוויזיה. בלחיצת כפתור אתה יכול להגיע ישר למקומות הכי שפלים, מה שאין כן בטלוויזיה שזה פעם ב-. אין שליטה. יש הגעה לשפל המדרגה. בציבור שלנו, לצערי, אין היום עוז נפש וחוט שדרה פנימי לקום ולומר: אנו שונאים אינטרנט. זה גורם צער וכאב וכל כך הרבה חטאים. אי אפשר להיכנע ולומר "איננו יכולים להלחם באינטרנט". אני יודע שבדבר הזה יש רבנים שחולקים עלי. טובי בחורינו נכשלים בזה. אפילו אלו שלומדים תורה בישיבות הכי טובות נופלים עד עמקי שאול.

יסודות הדבר הם כדלהלן: הבעיה הקשה שאני רואה פה היא מעבר לשאלה מה עושים עם הנטיה המינית. הבעיה הקשה היא איך מתייחסים לדברי תורה, וזו בעיה מקדימה. למשל מ"הביטוי 'מקולקל' מעליב" אתה מציג את הדברים כאילו יש כאן מילה שלך מול מילה של הרב, באופן שיש כאן שני אנשים שכאילו אחד רוצה לפגוע בשני.
מה שאתה אומר שזה לא איסור דאורייתא – אני רחוק מלהסכים לכך. זו סוגיה הלכתית מאוד מורכבת. כל מערכת יחסים שלא כסדר אינה דבר פשוט. זה נכנס להגדרה של "מעשה ארץ מצרים" כמובא באוצר הפוסקים.

האבחנה שאתה עושה בין פוגע באחרים או לא פוגע נראית כאילו אנחנו נותנים ציונים לתורה. אם זה פוגע או לא – לא מעלה ולא מוריד.

כן לגבי מה שהינך טוען שזוהי גזירה שאי אפשר לעמוד בה אינו שייך, משום שאפשר לעמוד. את זה קבעה התורה ולא אנו הקובעים. אותו הדבר לגבי נושא ה"טינא" שהוזכר במכתבך – אינך יכול להיות בעל הבית על מה שכתוב בגמרא ולבוא ולקבוע מה הסיבה שבגינה אמרה הגמרא מה שאמרה. מצד אחד אתה מדבר כמו תלמיד חכם ומצד שני מצוי בבעיה שרחוקה מלהיות תלמיד חכם. הרצון שלך הוא רצון של יראת שמים, אבל יש בילבול. אתה כותב שלא רוצים שיעקרו דברים, אבל רוצה שחכמים יתכנסו ויגידו. אין דבר כזה שחכמים יעקרו משהו מהתורה. ממה נפשך. אם אתה אור שאחוז מסוים מבעלי החיים כאלה – את זה גם חכמים ידעו. דאורייתא אי אפשר לעקור.

כל הדעות המדעיות הללו הן שום דבר. זה כמו שנביא דעות שלאכול חזיר זה בריא. מדובר בדבר שתורה אסרה באיסור חמור ביותר. מה גם שיש מדענים שחושבים אחרת, אבל דעות שמתיימרות לחלוק על התורה הן דעות לא מלומדות, כמו שמישהו יביא דעה שחזיר לא מפריע ליהודי. התייחסות התורה ליצרים אינה "מבחוץ" כניסוי מעבדה, אלא בהכרת טבע האדם מראשיתו. ובכל זאת התורה אמרה: אסור. וכי למי שנמשך לנשים יש קשיים יותר נמוכים? שנינו יודעים שלפעמים בסניף בני-עקיבא יכולים להיות איסורי קרבה שהם לא בדיוק מדרבנן… לכן נאמר שהתורה יודעת את טבע האדם ואף על פי כן אסרה עריות. ולא עבדו ישראל עבודת כוכבים אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא. מאז ומעולם הטבע האנושי התנהג שונה מהתורה. אבל במאבק נגד היצר יש נקודות אור. לא ניתן ידנו לבלבל בין אור לחושך וניתן לגיטימציה למעשה ארץ מצרים.

לשאלה איך צריכה הקהילה הדתית להתייחס: מצד אחד צריך להחזיר בתשובה את החוטא, ומתוך אהבה, אך לא ניתן לגיטימציה לעבירה. המצוקה קשה וצריך לסייע. לא בצ'טים והתבוססות בקהל חוטאים פותרים את המצב, אלא רק על ידי דבקות בתורה, בקדושה וברבנים שיעזרו לו. מה שצריך, זה להוציא מבור, להשיב ממצולות ולעודד רוחו, תוך כדי הכרה שהכל אמת ולא לקחת עוד צעד ולתת לגיטימציה. היחסים אינם מדרבנן וצריך לסייע למי שנכשל ולומר לו אחינו אהובנו אתה ואנו מודעים לקשייך. לו הייתי אני באותו עניין מי יודע אם הייתי עומד בזה. אז אני עושה מה שאני יכול כדי לעודד, לתת טפיחה ולעזור בכל לב ונפש. החברה צריכה לתת לו תחושה שהוא אחינו. אבל לא ניתן לשנות אות מהתורה. התורה היא אלקית ומה שנכתב בה הוא משרשי הבריאה ולא כתוצאה מעבדות לכל מיני דעות חולפות.

לגבי נישואין – בזה אין הדרכה כללית אלא פרטית. לפעמים כן להתחתן ולפעמים לא, וגם בזה צריך התייעצות עם בעלי ניסיון. וכי מה יעשה מי שהתאהב במישהי ורגע לפני החתונה החליטה שאינה חפצה בו עוד. האם נבוא ונאמר שכיון שהוא חולם על הראשונה יום ולילה לא יתחתן עם אחרת? אם הוא עלול לאמלל את אשתו נאמר לו "תמתין", אבל אם נראה שהוא יוכל לנהל חיים נורמלים נציע לו להתחתן.

כנ"ל לגבי השאלה אם לספר לבת הזוג קודם הנישואין – זה תלוי באיזו רמה הוא חווה, כמה סערות נפש יש לו. ואם מספר, מוטב שיעשה זאת בשלב מתקדם של הקשר ולא בראשיתו.
ובעזרת השם יתן לך עוד כח, יראת שמים וקדושה. דרך טובה ונכונה באהבה מכל הנפש להתמודד נכון. ויש עניין שהכל יתהפך לטובה.

בהצלחה. שלום שלום.

הרב יהושע ויצמן

העונה ראש ישיבת ההסדר "מעלות יעקב" במעלות, הרב יהושע ויצמן (התשובה עשויה להתפרסם גם באתר ישיבת מעלות):

 

חכמתה של עבודה זרה היא לעשות מחסרונות וקלקולים אידיאולוגיה וטבע. זו בחינה של "זורק אבן למרקוליס", שעשו מזריקת אבן – שהיא צורה של זלזול – עבודה ואידיאל.

לכן, אין להתרשם מדברי חוקרים ומדענים בעלי השקפת עולם מתירנית המגדירים תופעה כטבעית ואינה אלא קלקול.

דוקא דבריהם על תופעות כאלו בעולם החי ואפילו הצומח הזכירו לי את דברי חז"ל המצ"ב על הקלקול בדור המבול שעבר גם לעולם החי ולצומח.
הראיה מעולם החי היא שהקלקול הוא נורא מאד ואיום והוא תופעה חמורה הפושטת בדור עד כדי כך שעוברת אל עולם החי.

לא ברא הקב"ה את היצרים רק על מנת שנספק בהם את תאוותנו. יצר המין יש לו מטרה שהיא יישובו של עולם בנשמות. קשרים חד מיניים שלא נעשים בדרך נישואין וקידושין, הרי הם העמדת היצר כמטרה לעצמה, ותוצאתם היא ריבוי טומאה וקלקול בעולם.

קשרים חד מיניים בעולם החי מוסיף זעזוע על זעזוע, וזה אומר שהקלקול כל כך גדול עד שחדר גם לעולם החי והצומח ודומים הדברים לדור המבול.

גם אז – בדור המבול – "כתבו החוקרים" שזה טבעי, והוסיפו עוד כמה מילים לועזיות למאמריהם כדי שהדבר ישמע מדעי. מכבסת המילים לא תנקה את המציאות הזו מטינופת וקלקול.

שוב אני חוזר: המציאות המקולקלת היא מורכבת. יש כאלה שאינם בני תיקון אבל יש רבים הנמצאים במצבי ביניים ועליהם אנו חושבים בתגובתנו לתופעה. חובתנו כלפי אלו "שעל הגדר" היא להוציא את הדבר "מחוץ לגדר" ואז נעזור להם להיכנס פנימה לעולם הנורמלי. כל עיסוק בדבר בצורה מדעית וכו' נותנים לגיטימציה ומוסיפים אנשים נוספים למעגל הלא נורמלי.

* * *

מדרש רבה בראשית פרשה כח פסקה ח

(ח) רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר: הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול: הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטווס. הדא הוא דכתיב: כי השחית כל בשר. השחית כל אדם אין כתיב, אלא כי השחית כל בשר. רבי לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר: אף הארץ זינתה. היו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין. אילין זונייא רבה מן דרא דמבולא אינון.

מדרש תנחומא בראשית פרק יב 
ויהיו בני נח היוצאים:
(יב) ילמדנו רבינו: מי הוא המצווה על פריה ורביה, האיש או האשה? כך שנו רבותינו: האיש מצווה ולא האשה. ר"י אמר: על שניהם נאמר, ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית ב). וכבשה כתיב, האיש כובש את הארץ ואין האשה כובשת, והאיש מצווה על פריה ורביה יותר מן האשה. תדע שהרי דחק אברהם להשיא אשה ליצחק בנו ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו' וכתיב ואשביעך בה' אלהי השמים וגו', וכתיב כי אם אל ארצי וגו' (שם כד) הרי אברהם דחק על פריה ורביה וכן יצחק אמר ליעקב קום לך פדנה ארם וגו' (שם כח) לישא אשה ההוגנת לו ולא כדור המבול שהיו שטופין בזנות והולכין ונזקקין לשאינן מינן. ראה מה כתיב בהן: ויראו בני האלהים וגו' ולכך אבדו מן העולם ואף הבהמה קלקלו לשאינן מינן הסוס על החמור והחמור על הסוס והנחש על הצפור שנא' כי השחית כל בשר. כל אדם לא נאמר, אלא כל בשר. לפיכך, וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה וגו'. ולא נכנסו לתיבה אלא אותן שלא קלקלו לשאינן מינן, שנ' מכל הבהמה הטהורה. לפי שאין התיבה קולטת אלא כשרים. ומאליהן באו, שנא' שנים שנים באו אל נח. ראה מה כתיב ביציאתן מן התיבה: כל החיה כל הרמש כל העוף כל רומש על הארץ למשפחותם יצאו מן התיבה. וכי יש משפחה בבהמה אלא ממשפחה שלא נדבקת למין אחר. לכך יחסו הכתוב הם ובני נח, ויהיו בני נח היוצאים מן התבה, ויהיו בני נח, שעשה להם הקב"ה הויה בעולם. אבל בעובדי עכו"ם כתיב בלהות בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי וגו' (יחזקאל כו). בלהות אתנך ואינך עכשיו ותבקשי לעה"ב ולא תמצאי לעתיד לבא. אבל שומרי תורה חיו ועתידין לחיות, ומנין, דכתיב זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד). קדם עד שלא נברא העולם והן עכשיו שנאמר אתם נצבים היום (דברים כט). ואומר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (שם ד). ועתידים להיות לעתיד לבא שנאמר והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העובד אותו (מלאכי ג). היוצאים מן התבה שם חם ויפת וכי שם היה הגדול והא כתיב אחי יפת הגדול ולמה הקדים שם לפי שהיה כשר ושלם לבוראו וחם הוא אבי כנען, זה אחד משלשה ששמשו בתבה אלה חם חם וכלב ועורב. ושלשתן לקו, חם לקה בעורו כלב נקשר עורב מזריע מן הפה שלשה אלה בני נח:

הרב יהושע ויצמן, ראש הישיבה

הרב אלישע אבינר

 

לעידן חדש שלום וברכה,

קבלתי את מכתבך, וקראתי אותו בעיון. אתה מעלה בו שאלות כבדות משקל, אינני יודע האם יש לי תשובות לכולן.

למרות חשיבות הנושא, אני נאלץ לקצר בתשובתי. לכן, אני מצרף לה "נספח" – דברים שאחי, הרב שלמה, פירסם לפי בקשתי, לפני שנה או שנתיים…

א. אינני יודע מאין אתה שואב ש"עצת נפש" נכשלת.

ב. אינני יודע האם נטייה הפוכה היא מולדת או נרכשת. גם אם היא מולדת, קבעה התורה שהיא איננה מוסרית, ולכן נדרש האדם להימנע ממנה. איננו בוחרים את המשימה המוטלת עלינו, אין אנו בוחרים את הנסיונות שאיתם נתמודד, יש מי שנדרש לעמוד בנסיון קטן, ויש מי שנדרש לעמוד בנסיון גדול, ומשום כך נאמר "לפום צערא אגרא". יש בחיים נסיונות יותר קשים מההתמודדות עם נטיות הפוכות. טענת הרב באורות הקודש היא שהפסיכולוגיה, במקום לתאר את המציאות, קובעת עמדות מוסריות, כאשר היא מעניקה לגיטימיות לכל מה שקיים בטבע. תורת ישראל מלמדת שהמישור הראשון הוא המישור של הטבע, ועל גביו ניצב מישור יותר גבוה: הבחירה החופשית.

ג. אינני פסיכולוג, ואינני בקיא בשיטות המסייעות להיחלץ מנטיות הפוכות. הפסיכולוגיה המודרנית הנכנעת לטבע איננה מסייעת לפיתוחן ולגיבושן של שיטות כאלו. אבל, בהעדר שיטה בדוקה ומוסכמת, ברוך יהיה כל מי שמציע שיטה טיפולית אפילו אם הצלחותיה הן חלקיות.

אתה צודק, השאלות שלך צפות ועולות, וכבר עתה מונחות על שולחנם של הרבנים. המודעות לבעיה לא תגרום לשינוי בעמדת ההלכה. אולי היא תדחף יותר ויותר אנשי מקצוע לחפש דרכים מועילות לשינוי המצב או להקלה על המצוקה. בינתיים, תפקידם של הרבנים הוא לעודד את בעלי הנטייה ההפוכה, לחזק אותם ולתמוך בהם, ולשדל אותם לנסות כל דרך מעשית כדי להיחלץ מנטייתם. לא להיכנע למצב. כמו כן, נדרשים הרבנים להילחם נגד המגמה של מתן לגיטימציה לתופעה, העלול לגרור רבים אשר יכולים לגבור על יצרם, להימנע מכל השתדלות, ואף לדבוק במשכב זכור.

ההבחנה החוזרת מספר פעמים בדבריך בין איסור תורה לאיסור דרבנן איננה פשוטה. יש מגדולי ישראל שסוברים שהגזירות דרבנן אינן רק סייג טכני, אלא הדרכות מוסריות שה' מעונין שישראל יקיימו, אבל הוא הותיר אותן לכנסת ישראל שתגלה אותה מעצמה. (עיין ריש "מוסר אביך", וכן ברמח"ל בסוף ילקוט ידיעות האמת). בכלל, במקרה זה, קשה לתחום את הגבולות, זלזול בדרבנן יוביל מהר לאיסור של תורה. המעבר ביניהם הוא מפולש.

האם מי שיש לו נטיות הפוכות ואינו נמשך לנשים צריך ליידע את אשתו לעתיד על נטייתו. לפני שנים אחדות, התקיים כנס רפואי תורני, ודנו בענין הרה"ג דב ליאור והרב ד"ר מרדכי הלפרין. אינני זוכר את עמדתם המדויקת בענין. אבל אני זוכר שד"ר מרדכי הלפרין היה אופטימי לגבי האפשרויות לקיים חיים נורמליים. יתכן שיש לי בכתובים סיכום של הדיון. אם אמצא, אשלח לך.

בברכה נאמנה,

אלישע אבינר

(הרב צירף את דברי הרב אבינר כפי שפורסמו ב"באהבה ובאמונה" ומופיעים לעיל)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.