איסור הרהור בגבר

השאלה:

לכבוד הרב רונן לוביץ שלום רב,

א. האם האיסור "ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאת קרי בלילה" נאמר גם על הרהור של גבר עם נטייה לגברים בגבר אחר (או לסבית על אישה לדעת המחילים את האיסור גם על נשים)?

ב. האם זה כולל הרהור הלב של רגש רומנטי ולא של התאווה?

ג. האם מותר לשני הטרוסקסואליים לא נשואים לקיים קשר שיש בו רומנטיקה "אפלטונית" של שיתוף וחיבור עמוק מהעולם הרגשי והמחשבתי עם שמירת נגיעה שלא לשם נישואין?

ד. האם מותר לשני גברים הומואים (\לסביות) לקיים קשר רגשי שיש בו רומנטיקה כמו בסעיף ג' עם שמירת נגיעה (או הגבלה מספיק חזקה כמו איסור ייחוד ביניהם)? אם כן- מה הן ההגבלות?

אשמח למקורות הלכתיים.

תודה!

אופיר

התשובה:

אופיר שלום,

מקורות ההלכה לא עסקו בפירוט של קשרים מותרים ואסורים בין גברים מעבר למה שנוגע לפעולות מיניות ממש. לכן יש לדעתי לענות על שאלותיך בהתאם למה שאנו מוצאים במקורות לגבי קשרים בין גברים ונשים.

א. הלימוד מהפסוק "ונשמרת מכל דבר רע" הנו רלוונטי לכל הרהור שעלול להביא לקרי, ולכן גבר שהרהור בגברים עלול להביאו לכך, צריך להתאמץ להימנע מהרהורים אלה. ואכן אנו מוצאים בדברי חכמים אמירות הממחישות את זהירותם גם בדברים שאינם קשורים לנשים, כדי שלא לבוא לידי הרהור ולידי קרי. כך נאמר בגמרא: "אמר ר' יוסי מימי לא נסתכלתי במילה שלי. וכן נאמר על רבי יהודה הנשיא שקראו לו רבינו הקדוש הן משום שלא הסתכל במילתו והן מפני שלא הכניס ידו תחת אבנטו" (שבת, קיח).

בתלמוד ירושלמי נאמר: "'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' – אמר רבי לוי: ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, דכתיב (משלי כג) "תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה". כלומר: מראה העיניים מוביל לחטא הוצאת זרע לבטלה, ולכן אמרה הגמרא (נדרים כ, א): "כל הצופה בנשים – סופו בא לידי עבירה". כשמדובר בגבר הנמשך לגברים יהיה זה נכון לומר באותה מידה שכשהוא צופה בנשים – סופו בא לידי עבירה.

בספר החינוך (מצווה שפ"ז) מוגדרת המצווה "ונשמרת מכל דבר רע" במילים: "איסור ההליכה לרעה אחר מחשבת הלב ומראה העיניים", והוא מסביר: "שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו". בדברי ספר החינוך וכן ברמב"ם (לאו מ"ז) אין הבחנה בין הרהורים שונים, וכל אימת שהם עלולים להביא לעברה הם אסורים.

ב-ד. אין מקום לאסור הרהורים שעניינם רגשות רומנטיים שאינם עלולים להביא לידי עברה, וכן אין כל איסור בקיום קשר אישי-חברתי עמוק בין גברים שכולל שיחות נפש, כל עוד הם אינם מביאים לידי עברה. עם זאת ידוע לנו שקשה להציב גבולות החלטיים בקשרים רומנטיים, כאשר קיימת משיכה מינית בין הנפשות הפועלות. לפיכך כשמדובר בקשר עמוק בין גברים הטרוסקסואלים אינני רואה כל בעיה, אולם כשמדובר בקשר עמוק, תדיר ומתמשך בין גברים הומואים, יש מקום לחשוש לפריצת הגבולות, כשם שבקשר עמוק ומתמשך בין גבר ואישה הטרוסקסואלים יש חשש כזה.

לפיכך קבעו חכמים איסור ייחוד בין גבר ואשה. גבר בעל משיכה לגברים המבקש להקפיד על ההלכה יצטרך מן הסתם ליישם עיקרון זה כשיש לו קשר רגשי עמוק עם גבר אחר, על מנת שלא לבוא לידי עברה. לדעתי קשה לומר שההלכה אסרה ייחוד בין גברים הומוסקסואלים, אך זו בלי ספק רוח ההלכה ודרכה, שהאדם ירחיק עצמו מן העברה, ולא יביא עצמו לידי ניסיון.

בברכה נאמנה,

רונן לוביץ