(לכל הסיפורים האישיים האחרים בבלוג זה – לחצו כאן)
רפאל (ש"ב), 21, גר במרכז הארץ, תלמיד ישיבת הסדר לאחר צבא.
אני והגילוי
התחלתי להרגיש משיכה לגברים בזמן לימודיי בישיבה התיכונית. בערך בגיל 14–15. לא ייחסתי לזה חשיבות גדולה כל כך. כמו כן, באותם ימים התאהבתי בבחורה כך שכל נושא הזהות המינית לא היה מוחלט ודי מעורפל. בשנים האחרונות המשיכה לגברים התחזקה בתוכי.
אני והדת
התעוררו בקרבי כל מיני מחשבות קיצוניות לנוכח הנטייה, כולל מחשבות קיצוניות. הייתה תקופה שהחלטתי שאעזוב את הדת ואחיה עם גבר כחילוני והייתה תקופה שמאוד רציתי להתאבד. היה בי כעס וחוסר הבנה כלפי הקב"ה. כיום הגישה שלי שונה. אני מאמין שזהו ניסיון שניתן לי על מנת שאעמוד בו ואצלח אותו. אני מאמין שיש בי הכוחות הדרושים למשימה זו. אין לי זכות לכעוס על הקב"ה. אם אבחר לכעוס ולעזוב את הדת – אתנהג בפתיות גמורה ובעיוורון ובשל כך חיי יהיו אומללים הרבה יותר מהיום.
אני והשיתוף הראשון
סיפרתי לראש הישיבה שלי, לקב"ן הצבאי ולכמה חברים קרובים. כולם הגיבו בצורה אוהדת וחמה. לא עניינה אותי השאלה אם חשדו בי לפני או לא. רובם המשיך איתי בקשר טוב ובריא גם לאחר הגילוי, חוץ מאחד שלקח זאת קשה, נבהל וביקש לנתק קשר. בכללי אני חושב שחשוב מאוד לברור בפינצטה את האנשים שבוחרים לשתף אותם. לא כולם יודעים להתמודד עם הנושא בצורה בוגרת ואחראית ויותר חשוב – במקרים מסוימים הגילוי לא נחוץ בעליל.
בעניין ראש הישיבה שלי – הוא דוגל בגישה ייחודית מאוד לגבי הנושא הזה וכמוה גם דרך הטיפול שהוא מציע. לפיו, מעבר לכך שניתן לשנות את הנטיות ההפוכות ע"י טיפול פסיכולוגי אצל הגורמים המוסמכים לכך, חובה כבדה מוטלת על כתפיו של כל בחור בישראל לישא אישה ולהקים משפחה, ואין מנוס מחובה זו – אין פטור ואין יוצאי דופן. ואם יש אנשים יחידיים או ארגונים ספציפיים הדוגלים באורח החיים ההומוסקסואלי – 'אחת דתם לעוף מן העולם'. הוא דוחף אותי ללכת בדרך זו בצורה עקבית. אני לא מתחרט שסיפרתי לו, אם כי הבנתי שדעת הרבנים בנושא מוגבלת משהו ואין לתלות בהם או בדומיהם תקוות רבות כל כך. עדיף וכדאי לדבר יותר עם אנשים מקצוע בתחום.
אני והטיפול
פניתי למטפל מסוים, שמעתי את חוות הדעת שלו ומאוד התחברתי, אך בשל מניעים כלכליים נאלצתי להפסיק את הטיפול.
אני והמשפחה
משפחתי אינה יודעת, אבל חושדת. רומזים לא מעט. מנסים לבחון את תגובותיי בזמן שמדברים על הנושא ההומוסקסואלי ומתוך כך לדלות מידע כלשהו על חיי האישיים. אפילו שאלו אותי בפירוש האם אני הומו. לא מוצא סיבה מספיק טובה לספר להוריי ולמשפחתי. הדבר יגרום למרחק ולמשבר וכרגע בנקודת הזמן הזו – אין זה הכרחי כלל.
אני ונשים
יש בי נטייה דומיננטית כלפי גברים אך אני מאמין שיש באפשרותי לפתח משיכה לנשים. אני לא בקשר רציף וטוב עם נשים כך שאין לי אפשרות באמת להעיד מניסיונות עבר שאין לי כלל משיכה לנשים כי לא הייתי בקשר אינטימי איתן. כל חיי הייתי במסגרות גבריות. אני שוקל לצאת עם נשים בשנה הקרובה בע"ה.
אני והקושי
הקושי העיקרי שלי הוא הבדידות. אני מרגיש מאוד לבד וזה כואב לי. אני רוצה זוגיות יציבה ובריאה, מייחל לאהבה אך לא גברית. אני לא רואה עצמי עם גבר.
אני והאושר
אושר הוא מושג מופשט. רק כאשר מכניסים אותו לתבניות מסוימות ניתן להשיב על השאלה. האם אני מאושר מבחינת מצב רוחני?- לא בדיוק. מבחינת חיי חברה?- משתדל. מבחינת בריאותית? כן ב"ה. ואם אושר הוא משמעותו מצב רוח מרומם ושמח למשך כל שעות היום – התשובה היא לא. אני אדם חיובי ושמח אך רגעי שבירה מצויים לרוב, לעתים בהפוגות קצרות מאחד לשני.
אני וכמוך
הייתי פעם אחת במפגש כמוך ויצאתי בתחושות מעורבות. אני שוקל ומייחל לבוא שוב, בע"ה.
אני בעוד 10 שנים
בע"ה מייחל להיות בעל משפחה חמה טובה ויציבה. אישה וילדים. בית יהודי טוב המושתת על ערכי התורה וגמילות חסדים. אני מאוד רוצה ילדים ומשפחה, מתפלל הרבה כדי שחלום זה יתגשם ומנסה לצעוד עד כמה שאפשר לעבר היעד. בעזרת השם.
טוב, אתה בחור אמיתי מאוד אבל אתה תהיה חייב לספר זאת לאישה שאיתה תבחר לחיות.