השיחה עם יוחאי | ערב אור

אורי משתף את יוחאי בכול – על סדרת הפגישות עם צור, על המשיכה החיצונית בלבד לגברים שאף פעם לא כללה רצון לגעת ועוד פרטים אישיים

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

ערב אור צעדתי לעבר הבית של יוחאי. ידעתי מה אני הולך לומר, אבל הלכתי כמי שהולך לשמוע בשורה גורלית שאינו מנחש אפילו מה היא.

הלכתי על שביל אספלט כשבצדיו ניסיונות הצמחת פרחים בין אלומות של עשב וזרי קוצים.

פניתי ימינה לשביל נוסף בעל עלייה קטנה, ועמדתי מול דלת עץ דקה ומקולפת ועליה שלט צבעוני "משפחת ברנר".

בראשי עברה המחשבה שעוד אפשר להתחרט, אבל הסתִּי אותה מיד.

דפקתי קלות על הדלת, דפיקות מתונות של 23:15 בלילה.

יוחאי פתח לי מיד.

אשתו לא הייתה בבית והילדים כנראה ישנו.

הייתה דממה שנסכה בי הרגשה כמו של סרט מתח.

הוא הזמין אותי לשבת והוציא כמה חטיפים חצי פתוחים מארון במטבח. ישבנו בסלון – הוא על כיסא ואני מולו על הספה.

לרוב אני זורם אצל מארחים, מוריד נעליים מתרווח לרוחב אבל עכשיו לא ידעתי מה לעשות עם כל איבר ואיבר.

יוחאי התחיל בשיחה קלילה על הנעשה בישיבה ועל המסכת הנלמדת, ומהר מאוד עברתי לנושא החשוב, כמי שמריץ סרט לסוף מרוב המתח.

"כמו שכתבתי", פתחתי את המונולוג שכתבי בראשי מראש, "אני מת להתחתן, אני חולם להכיר אישה צדיקה ולהקים איתה בית טוב, רק שאין לי משיכה לנשים. אמנם היו נקודות מסוימות שבהן חשתי רצון לקרבה עם אישה ואפילו תשוקה מינית מאוד מסוימת, אבל זה לא מספיק".

סיפרתי לו על סדרת הפגישות עם צור, על המשיכה החיצונית בלבד לגברים שאף פעם לא כללה רצון לגעת ועוד ועוד ועוד. דיברתי בצורה חלקה ונקייה, אולי הכי נקייה שהרגשתי אי פעם, בלי מניירות, בלי הצגות ובלי ביטויים מפוצצים. הידיים לא זזו, הגבות נותרו קבועות במקומן, והרגשתי שככל שאני מדבר אני מפשיט מעצמי עוד ועוד שכבות, לא רק כי יוחאי הוא היחיד מהחבר'ה שיודע, אלא כי אנחנו מתקדמים עוד צעד בדרך לחתונה.

כשיצאתי משם הרגשתי הקלה, שזה מאחוריי, הייתי נקי, הרגשתי שמחה ששיתפתי, ובעיקר הרגשתי שלם.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.