חברה אחת לפחות | מים רבים

ומה שאני רוצה הוא חֲברה, אחת לפחות, אולי יותר. ואם לדייק – אני חייבת אחת כזו! – שיראל משתפת על שיחה עם חברה שהתגרשה במפתיע בזמן האחרון

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רבים

ומה שאני רוצה הוא חֲברה, אחת לפחות, אולי יותר. ואם לדייק – אני חייבת אחת כזו! בלתי אפשרי בעבורי הלבד הזה. לא שיתפתי אף אחד, אף אחת. אני לבד בסיפור הזה. וזו הזדמנות להבהיר שאני ממש לא כזו. אני אוהבת לדבר. אוהבת לשתף. אוהבת אנשים. אוהבת אנשות. לא חושבת שיש איזה נושא שלא דיברתי עליו עם חברות,  ה כ ל  פתוח בחופשיות, בנעימות ובעיקר בטבעיות. אני כזו.

ופתאום יש נושא שלא נוגעים בו. אני לא מתחלקת איתו, לא מחלקת אותו לחברות או למשפחה. ואני רוצה – אני חייבת לשתף תחושות רגשות תובנות.

וכן יש החצי השני שלי שהוא משמש בתפקיד ה'עזר כנגדי' בעניין השיתוף ההקשבה ההכלה וההבנה (קטע חזק אצל הומואים – קבלו מחמאה). לפעמים הוא ממש שומע בעל כורחו את מה שאני מרגישה חושבת ומבינה. אבל הוא לא חברה שלי, זה שונה. מולו אני תמיד הרבה יותר פגיעה הרבה יותר בוכה.

לרוב, השיתוף מעורר אצלו עוד רגשי אשמה, כאב תסכול ותחושה שהוא חייב להתגונן. ואני יודעת שיש לא מעט נשים שפנו לארגון "כמוך" בבקשה לדבר איתי – שיראל. ושיראל לא רוצה לדבר. עם אף אחד ועם אף אחת. היא טובה בכתיבה ובעוד כמה דברים. אבל היא לא טובה בדיבור. ובאמת עדיף ככה. לא רוצה שידעו ששיראל היא שיראל. חושפני מידי בשבילי. יש שחרור גדול בידיעה שלא יודעים מה אני ומי.

ואני מנסה לחפש בת זוג, אחות קרובה שתבין ללבי. פעם בשיחה שלי עם הרב ארלה הראל ניסיתי את מזלי ושאלתי וקיוויתי שיש איזו קבוצה של נשים, מן קבוצת תמיכה כזו. שתיתן מקום, שתאפשר, שתחבר שתחזק ועוד הרבה דברים נוספים שמתחילים ב-שת. והרב ענה לי תשובה מתחמקת כזו שפעם באמת הייתה, אשתו הובילה אותה כמנחה, אבל מהר מאוד היא נסגרה כי העניין לא צלח, הקבוצה דחפה נשים להתגרש וזו לא הייתה המטרה שלשמה היא הוקמה. טוב אז אפשרות כזו ירדה מהפרק.

ואני עוזרת אומץ ומִתקשרת לאישה שהייתה נשואה לאדם יקר. משהי שאני מכירה מהעבר, חברה של חברות. זוג יפה ילדים מדהימים ופתאום גירושין. כולם מסביב מרימים גבה או שתיים. אף אחד לא באמת הבין למה ואיך. אחרי הגילוי הבנתי מהאיש שלי שהבעל שלה, גילה והבין שהוא בעל נטיות הפוכות ולכן הגיעו הגירושין. התקשרתי אליה כי בעיקר רציתי לדבר. ועד שמצאתי מקום בבית שאוכל לדבר בו בחופשיות בלי בעלים ילדים או שכנים – והנה לה שיחה שהסתיימה לפני שהיא התחילה. תחליטו אתם. הנה הפרטים:

הזמן מוצש

המקום חדר האמבטיה

הילדים ישנים

הבעל שקוע בנייד בסלון אחרי שסיים לנקות (מפרגנת לו! את הניקיון – הוא טוב בזה)

-בתשבע, מה שלומך? זו שיראל, זוכרת?

-שיראל?! וואו! שנים מה שלומך?

-לא משהו האמת, ובגלל זה אני מתקשרת.

-מה קרה? הכול טוב?

-חכי, לפני שאני מתחילה לשפוך עלייך את החיים, אפשר לדעת למה התגרשת? זה קצת קשור.

-אני לא כ"כ אוהבת לדבר על זה, אבל אם זה ממש חשוב לך אני מוכנה לספר לך על זה קצת.

והיא באמת ספרה ככה בקטנה פרטים מהסיפור. ואז הגיע תורי, לקחתי נשימה.

-תקשיבי בת שבע, לפני בערך חודש גיליתי שבעלי הומו, הוא סיפר לי שיצא לו להכיר את בעלך (במסגרת חבר מביא חבר).

החלפנו חוויות באיך אני עם זה, איך הוא עם זה, איך היא עם הגירושין ואיך הבעל לשעבר. תִקצרתי לה את כל הבלוגים שקראתם עד לכאן, רק כמובן בתוספת עוד קטעים אישיים, ובנינו גם הכי מעניינים :)). הוא – הגרוש – הלך רחוק ועד הסוף במימוש העצמיות שלו. והיא עם כל הקושי מבינה שזה הכי נכון לה. היא ממש לא רצתה להתגרש ולפרק את המשפחה היפה שלהם. אצלנו המצב כרגע ששנינו רוצים להישאר ומחליטים לעשות הכול בשביל זה. לקראת סוף השיחה אני מבקשת ממנה שלא לדבר על זה עם אף אחד ומתחייבת כמובן על אותו דבר. והיא מבקשת ממני קצת במבוכה שרק אם אני ממש חייבת אז שנדבר כי זה קשה וקצת גדול עליה להתמודד עם עוד סיפור כזה עכשיו.

נפרדנו באיחולי הצלחה זו לזו ובידיעה שאנחנו לא הולכות לדבר על זה שוב.

רגע, לא הולכות לדבר שוב בכלל.

ואני שוב חוזרת לאותה נקודה שאיתה התחלתי.

4 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. :\
    לא נראה לי שחזרת לנקודת ההתחלה
    בכל זאת יצאת עם קצת הקלה..
    ובעזרת ה' שיהיו לך עוד הרבה הקלות..

    חוץ מזה. הידעת?
    יש קבוצה שהוקמה ע"י ארגון PCC (ארגון שעוזר להומואים להשתנות) באמריקה לנשים שהבעלים מתמודד עם הנטיה, רק שבניגוד למה שסיפרת כאן, הבעלים בחרו לא "לממש את עצמם" (אני סולד מהביטוי…עוד לא פגשתי הומו שמממש את עצמו במשך הרבה שנים והוא יכול להעיד שהוא מאושר, ואפשר עוד הרבה להרחיב..) אלא החליטו להילחם, ואפילו יש לנשים האלה סדנא (!). אין לי מושג מה עושים בה אבל אם תבררי תדעי….
    יש לארגון הזה שלוחה בארץ. תרשמי בגוגל PCC ISRAEL. סדנא אין פה אבל שווה לך לנסות ליצור איתם קשר, הם בטח מכירים אנשים כמוך, אולי ישדכו לך איזה אחת.
    כמובן שיש גם את "אותו הארגון" שאין להזכיר את שמו (עצת נפש) שגם שם יכול להיות שישדכו אותך לאחת כמוך. אפשר להרים טלפון בשעות המיועדות (עם הרבה סבלנות כי רוב הזמן הם תפוסים)
    חוץ מזה שהפסיכולוגים שמטפלים בנטיה גם מן הסתם יש להם מטופלים כאלה. גם איתם שווה ליצור קשר.

    בקיצור הפצצתי אותך במידע כהרגלי… תהני 🙂

    1. שלום לך א יקר
      כייף לקבל תגובות (כל תגובה)
      בכלל משמח לשמוע שאנשים עוד קוראים את הבלוג…
      לגבי המידע הרב תרגיש בנח זה באמת מעניין אותי מאוד על אף שאני סקפטית לגבי שינוי הנטיה אצל בעלי, אחרי ככ הרבה זמן ולא מעט התנסויות…
      שוב תודה
      ואך טוב וחסד

      1. שיראל,
        קוראים כל הזמן את הטור שלך.
        לפעמים אני קורה כמה פעמים אפילו.
        נוגע בי מאוד.גם על עצמי בזוגיות העתידית האפשרית.תמשיכי לשתף.כל כך רוצה למצוא בסיפור שלך ושל בעלך גם נחמה שלווה ושמחה זוגית…

        1. טוהר,

          סליחה על השאלה הישירה… אבל באמת קוראים לך ככה?
          שם יפה!
          לא יודעת מה קורה איתך…. אבל מקווה שאתה קורא כמה פעמים 🙂
          יש הרבה מאוד רגעי נחמה אושר ושמחה. יש לנו משפחה וילדים שזה הרבה יותר ממה שיכולתי לבקש.
          יש גם המון קושי וכאב מצמית ועל זה אני כותבת ואולי זה מייצר תמונה שזה רק מה שיש לי…

          נשתדל לעבוד יותר על הזוגיות שלא תצטרך לחפש ולקרוא כמה פעמים אפילו… פעם אחת מספיק!

          תודה על התגובה מחמם את הלב ואת קצות האצבעות..