פרק 0 – פרולוג | לילות כימים

מהו פרק 0 ומי בימינו כותב פרולוג? קבלו את רשומת הבכורה של לאה ובו תגלו מי היא בכלל, למה היא החליטה לכתוב על אף החששות, ובעיקר – על מה הבלוג הזה בכלל

שמי לאה, בת 43, מתכנתת במקצועי. החל מחודש שבט תשע"ד ועד עצם היום הזה, יש לי הזכות להשתעשע בתכנות אתר האינטרנט של עמותת כמוך. העבודה על כמוך לא דומה לשומדבר שעשיתי אי פעם, ולכן התחשק לי לכתוב על זה. מאחר שאני גרפומנית, ומאחר שמדובר בפרק זמן לא מועט, התיעוד של ההרפתקה המעניינת, המאתגרת והמשעשעת הזאת יתפרש על פני כמה רשומות, אחת לשבוע. אתחיל בסיפור כיצד שמעתי על כמוך בפעם הראשונה, אעבור דרך הפצעת הרעיון לעצב מחדש את האתר ודרך מימושו עד העלאת העיצוב החדש במרחשוון תשע"ה (כולל מזימת הרצח שלי נגד עמית), ואכלה בעוד פיתוחים שהתרחשו גם לאחר עליית האתר, וממשיכים להתרחש עד עצם היום הזה. נשמע משעמם? מה לעשות, לא כל הבלוגים יכולים להיות מעניינים.

אחרי ההתכתבות הנ"ל, פתאום קיבלתי רגליים קרות – לספר על עצמי לכל העולם, באינטרנט שבו אין שכחה מלפניך?! אמנם כבר הרבה זמן שאני רוצה לתעד את תהליך הפיתוח של העיצוב החדש של כמוך ולכן קפצתי על עמית המסכן שרק השיח לפי תומו, אבל ממש לפרסם את זה? כנראה יצאתי מדעתי.

מצד שני, אתר כמוך הוא לא ממש כמו כל האינטרנט – הקהל כאן הוא די מנומס, תומך, ולרוב שקט. ובכל מקרה, בסופו של דבר, החדשות של היום הן עטיפות הדגים של מחר. אז כולה מדובר בכתיבת עטיפות לדגים וירטואלים. אני מסוגלת לעמוד בזה.

ואם אתם תוהים, בסוף לא התדרדרנו לשיחה טלפונית. הצלחנו לסגור את פרטי העסקה – כולל מניות ותמלוגים – בתוך כמה התכתבויות דואל. לפחות זה.

הבלוג אמנם יהיה די נרקיסיסטי – ככה זה כשאני כותבת על עצמי – אבל העבודה על האתר מלווה בסיעתא דשמיא על כל צעד ושעל, וזה מתגלה בין השאר באנשים שה' שלח לי ללוות אותי בהפקה הזו. אנשים – שבלי כל אחד מהם, ההפקה הזו לא הייתה יוצאת לפועל.

הראשון הוא עמית, יו"ר העמותה ועורך האתר, שזרם עם הרעיון מההתחלה, וזורם איתי – עם הקצב שלי, ועם האופי הלא-נחמד שלי – עד עצם היום הזה ב"ה. תודה עמית!

תודה לנילי, קולגה שמרגע הפצעת הרעיון במוחי הקודח, עזרה ועוזרת לי להתגבר על הלקויות החברתיות שלי. בהתחלה, עזרתה באה לידי ביטוי כמעט בכל דואל שכתבתי לעמית, בהמשך היא נתנה לי ביטחון להתמודד בעצמי, ועד היום הזה היא מתירת הפלונטרים שלי – לפעמים באבחת משפט. היא גם נטלה חלק ניכר מאוד בהבאת הבלוג הזה לידי כתיבה ופרסום, מטלה קשה ומעצבנת שהיא קיבלה על עצמה בלב שלם ובנפש חפצה.

תודה לרחלי, הקולגה המעצבת שלי, שגם היא ליוותה אותי מנביטת המיזם ועד עצם היום הזה בכל היבטיו העיצוביים (ולפעמים נדמה שיש יותר היבטים עיצוביים מאשר תכנותיים). הליווי הצמוד שלה כלל וכולל ביצוע חלק גדול מהתכנון העיצובי, היענות לבקשות עיצוביות נוספות בנפש חפצה, וגם כולל הדרכה שלה אותי והֲבָאָתִי לרמה כזאת  שדברים רבים שפעם לא היה לי שמץ מושג איך לבצע, היום אני מבצעת בלי להניד עפעף. אין דברים כאלה.

תודה לט', מתכנת הבית של כמוך, שליווה אותי בתהליך הפיתוח – יעץ, פתר, חלק מניסיונו וממשאביו – ונושא עמי בתחזוקת האתר עד עצם היום הזה.

תודה למתכנתים הראשונים של האתר על התכנון, התכנות, וההעלאה של האתר לאוויר. כל מה שעשיתי היה על גבי מה שהם יצרו. בלעדיהם לא הייתי יכולה לעשות זאת.

תודה לאנשים נוספים שסייעו לי ברצון רב בנקודות שונות במהלך הדרך. אתם תזכו לרגעי התהילה שלכם בפרקים המתאימים בע"ה 🙂

ואחרונים חביבים, המשפחה שלי – סליחה על שהעבודה על האתר באה על חשבון הזמן שלי אִתכם. תודה על שאתם בכל זאת אוהבים אותי.

מי שמודאג מרכילות או מלשון הרע:
כל האנשים המוזכרים ברשומות קראו אותן, ומה שמתפרסם בסופו של דבר הוא רק הדברים שהם אישרו.

ציטוטי הדואל:
לרוב מדובר בציטוט מדויק, אבל לפעמים אני משמיטה או משנה קצת – אם מפני צנעת הפרט, אם מפני טרחנות יתר בדואל המקורי, ואם פשוט כי לפעמים דואל שנכתב כלאחר יד מצריך קצת שיפוץ לפני שהוא מופיע בציבור.

אולי שמתם לב שתכתובת בדואל בתחילת הרשומה היא מלפני שנה ורבע. בזמן הזה עסקתי והועסקתי במשימות שונות; כתבתי עוד ועוד, היססתי והתלבטתי. בסוף הגענו עד הלום, אבל טיפה באיחור. לכן אמנם קצת משעשע שאדבר על העיצוב ה"חדש" של האתר כשבימינו העיצוב הזה נחשב קצת מיושן, אבל מאחר שאדבר בעיקר על התהליך ופחות על המטרה, אפשר לקוות שתהיה בזה תועלת.

אז קדימה.
מ-ת-ח-י-ל-י-ם.

נ"ב: בתכנות, כשיש אוסף של משתנים (למשל במערך או ברשימה), מתחילים לספור אותם מ-0. למה? שגעונות של מחשבים (סתם. יש לזה סיבה, אבל לא אלאה אתכם בה). בתור מחווה לצד התכנותי שבי, החלטתי שגם הבלוג שלי יתחיל מ-0.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

    1. אממ… תודה! אבל הרשה לי להפנות אותך למשפט לעיל: "נשמע משעמם? מה לעשות, לא כל הבלוגים יכולים להיות מעניינים".
      נא לא לפתח ציפיות. זה מלחיץ אותי…
      🙂