פרק 1 – נעים להכיר | לילות כימים

מה הקשר בין לאה, "עולם קטן", איש היי-טק והרב הראל? לאה משתפת כיצד היא הגיעה אלינו ובעיקר מדוע אתר כמוך נראה כמו שהוא נראה עכשיו

בי"ט בכסלו התשע"ד, התפרסם בעולם קטן ריאיון עם הרב ארלה הראל על ספרו "לרעות בגנים" שאחד מגיבוריו הוא הומו. בין שאר הדברים שדובר עליהם בריאיון, הוזכרה שָם עמותה בשם כמוך ושאחד המיזמים שלה הוא סיוע לבחורים צעירים הרוצים לנסות טיפול פסיכולוגי לממן את הטיפולים, מפני שלעתים קרובות מדובר בחברֶה שעדיין צעירים מכדי להתפרנס, ומסיבות שונות אינם יכולים לבקש סיוע כזה מהוריהם.

חשבתי לעצמי: אדם שרוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי – בכל תחום שהוא – צריך להתגבר על כל כך הרבה מכשולים: הקדשת זמן; נכונות להתמודד עם חלקים שונים בנפשו; התלבטות אם הטיפול יצליח; תהייה אם תהיה כימיה עם המטפל. ואם אחרי שהוא מוכן לכל זה, מתברר שמה שעומד בינו לטיפול הוא עניין כספי – זה מבאס.

באותו זמן קיבלתי תשלום בלתי צפוי על עבודה קטנה שעשיתי. הסכום היה ממש לא גבוה, אבל קיבלתי אותו בהמחאה על שמי. מסיבה לא ברורה זה שימח אותי בצורה לא פרופורציונלית (יחסית לשמחה הדי בנלית שלי על קבלת תשלום צפוי וקבוע, והרבה יותר גדול, בכל חודש). מאחר שההכנסה הייתה בלתי צפויה, התחשק לי לתת את המעשר למשהו בלתי צפוי. כלומר, לא ליתומים, אלמנות, נכים או חולים (אל דאגה, הם מקבלים את המעשר הקבוע והצפוי שלנו). חיכיתי שיבוא משהו מעניין, ואז הגיעה הכתבה הזאת (ואין בזה משום אמירה הלכתית שלי שתרומה לכמוך יכולה להיעשות מכספי מעשר. יש תשובות של שלושה רבנים בנושא, ואיש הישר בעיניו יעשה).

החלטתי שבא לי לתרום לזה.

דבר ראשון, במוצש”ק נכנסתי לאתר של כמוך, גם מפני שזאת הדרך לגלות לאן לשלוח תרומה, וגם כדי לראות מי נגד מי.

הופתעתי. לטובה.

ציפיתי שזה יהיה כמו אתרים רבים של עמותות: דף כניסה ובו מלל סטטי שלא התעדכן בשנה האחרונה, וקישור ענקי לתרומות. להפתעתי, האתר היה רווי תכנים מעניינים ומעודכנים. היה שם קישור שהיה לי חשוב – מי הם הרבנים התומכים בכמוך (כשמדובר על נושא שכרוך בעבירה על איסורי תורה, מאוד חשוב לי לוודא שיש הקפדה להתרחק מהאיסורים, ותמיכה רבנית נראית לי  עדות טובה לכך), והיו שם מדורי בלוגים של הומואים, ומידע מסביב.
בקיצור, אתר מושקע.

על אף העובדה שלא היה כפתור גדול במרכז דף הבית עם כיתוב "תרומות", הצלחתי בקלות למצוא את דף התרומות. גם העובדה שרציתי לתרום באמצעות המחאה, וצורת תשלום זו לא הייתה מוזכרת כלל, לא הייתה מכשול: טופס יצירת הקשר היה מקושר מהדף הראשי. וכך שלחתי בקשה לתרום באמצעות המחאה.

התשובה, מעורך האתר שהוא גם יו"ר העמותה, הגיעה מיד: כמובן אפשר לתרום כך. נשאלתי גם, בנימוס, האם הגעתי לאתר בעקבות המאמר בעולם קטן. התכתבנו עוד קצת – סיפרתי לו למה אני רוצה לתרום, הוא סיפר לי על עוד אפיקי תרומה אפשריים, וזהו. לאחר כחודש שוב הגיע לידי סכום בלתי צפוי (אפשר לחשוב לפי זה שזה קורה לי כל הזמן. הלוואי!), וגם את המעשר ממנו החלטתי לתרום לכמוך. שוב נכנסתי לאתר, ושוב ראיתי תכנים מעודכנים.

מלבד ההתרשמות שלי מהתוכן, שמתי לב לעוד דברים שמצאו חן בעיניי באתר: השימוש הרב בתמונות שמעשיר את חוויית הגלישה באתר וההשקעה בזה לא מובנת מאליה (לא פשוט לחפש תמונה לכל רשומה, בעיקר באתר שמפרסם רשומה חדשה כל יום!); שעון העצר שמציג את הזמן שנותר עד המפגש הבא; לוח שנה עם תאריכים עבריים שמציג את כל המפגשים המתוכננים לשנים הקרובות; אזור שמציג את הרשומות הנצפות ביותר שזה סוג של הזמנה להיכנס לרשומות מעניינות, ועוד.

הדבר היחיד שהפריע לי באתר היה העיצוב שלו. עם כל זה שהוא היה מעודכן, וניכר שהושקעו מחשבה ותכנון בבנייתו, היו בו כמה היבטים שדרשו שיפור: הגופן היה קטן לטעמי (בגילי המתקדם זה מציק); התוכן היה לכוד בין שתי עמודות צדדיות (גרם לי לקלסטרופוביה); כמה מקומות שבהם התוכן "ברח" מהמסגרת שהוקצתה לו (דבר שיכול לשגע אותי); התמונות היו מעוותות לפעמים (נראה היה שגודל התצוגה לא תמיד תאם את הפרופורצייה של התמונה עצמה). קצת ציער אותי שתוכן כה איכותי מוגש לגולשים בצורה כה לא מחמיאה, אבל תכל'ס, התכנים היו מעניינים והתרכזתי בזה. גם ידעתי שהעיצוב של האתר היה מקובל בתקופה שבה נבנה האתר, ועל כן הביקורת לא כל כך הוגנת – הרי גם אני פעם הייתי בונה אתרים כאלה. פשוט בשנים שחלפו השתנו האופנות העיצוביות של אתרים, והיום מרוב שהתרגלתי לאופנה החדשה, העיצוב ההוא נראה היה לי מיושן. ברור לי עם זאת, שמטבע הדברים גם העיצוב הנוכחי של האתר מתאים לזמנו, ובטח אפשר להעביר גם עליו ביקורת מוצדקת.

ולפעמים זָרזים מגיעים מכיוון בלתי צפוי.

כשבוע או שבועיים אחרי היכרותי הראשונה עם אתר כמוך, נכנסתי לבלוג שפעם נהגתי לקרוא. להפתעתי, הבלוג עבר עיצוב מחודש, ונהיה מרווח, נעים ורספונסיבי (מותאם לגדלי מסך שונים, ובכלל זה למסכי טלפונים ניידים). מאחר שהבלוג היה טכנולוגי, שיתף הבלוגר את הקוראים בסיפור העיצוב המחודש. מתברר שהמעצב – אלכס קינג, שינוח בשלום על משכבו – הוא קורא קבוע של הבלוג, ובזמן האחרון הוא שם לב שכבר הרבה שנים העיצוב של הבלוג לא השתנה, והוא גם לא רספונסיבי. המעצב השתעשע ברעיון, יצר כמה רעיונות עיצוביים, וכתב לבלוגר הנ”ל. הבלוגר ענה בהתלהבות, וכל השאר – היסטוריה.

ואז נחתה עליי ההארה – אמנם אינני מעצבת, אבל אני מפתחת אתרים מספיק זמן כדי לזהות איך צריך להיראות אתר מרווח ונעים לקריאה – אולי אני יכולה לעשות כזה דבר לכמוך!

כלומר לא עיצוב שלם לכל האתר, אלא משהו פשוט וקצר –  להגדיל גופנים, לרווח קצת יותר בין השורות, ולאחד את שתי העמודות לעמודה אחת. מֵיזָמון קטן וקל – שבוע-שבועיים כזה, שלושה שבועות גג – שיועיל לי ואולי גם לגולשים אחרים.

הרעיון הלהיב אותי מאוד, אבל לא הייתי בטוחה שזה רעיון הגיוני בכלל. שמתכנת יציע ללקוח אתר? זה לא ייראה מוזר? וגם אם זה לא מוזר, בהיותי אדם בוגר ואחראי (כן, זה מה שאני!) הבנתי שלבד לא אצליח לעשות זאת. יש הבדל בין לזהות אתר שנראה טוב ובין לעצב אתר שנראה טוב. מצד שני, לוותר על הרעיון רק משום שחסרים לי חלק מהכישורים?!

אז קראתי לעמיתתי רחלי, מעצבת מוכשרת שאוהבת אותי, סיפרתי לה על הסטארט-אפ המטורף שלי, ושאלתי אותה קודם כול אם זה נראה לה רעיון הגיוני. היא אישרה את הגיונו של הרעיון והראתה לי אתר שבו מעצבים מראים הצעות עיצוביות, בין השאר, לאתרים כמו פייסבוק, דרופבוקס, גוגל וכד'.

אחרי ההרגעה הזאת שאלתי אותה אם היא תהיה מוכנה ללוות אותי בתהליך. לא שהיא חלילה תצטרך לעצב. התפקיד שלה יהיה לבדוק את העיצוב שלי, ולהציע תיקונים לפי הצורך. כל העבודה השחורה עליי, והיא רק תהיה יועצת. ורק לזמן קצר. כי כמה זמן כבר לוקח לרווח אתר קיים?

לשמחתי, רחלי המקסימה הסכימה, והחלטתי ללכת בדרכו של המעצב מהבלוג הטכנולוגי – ליצור שלד של עיצוב מרווח של אתר כמוך, ולהציע אותו ליו"ר העמותה שהוא גם עורך האתר. העובדה שמעולם לא יצרתי סקיצה עיצובית לא הפריעה לי במיוחד. שנאמר: אין שכל – אין דאגות.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.