פרק 5 – פינג פונג | לילות כימים

איך מסכמים חודשיים וחצי של התכתבות בנושא הסרגל הראשי של האתר, 30 גרסאות ו-15 עמודים במסמך הארוך ביותר? כך: לאה צודקת. ומנצחת. וגם מפסידה

את הרשומה הזו ואת אלה שאחריה – עד שלב התכנות – היה לי אתגר לכתוב. הסקיצה ששלחתי לעמית הראתה איך כל אחד מחלקי הדף הראשי יכול להתרחב ולהתרווח, כלומר היא התייחסה לכל הרכיבים בדף. גם המסמך של עמית נגע בכל החלקים של הסקיצה ולכן כך התקדם תהליך התכנון – לרוחב האתר, לכל הרכיבים בבת אחת, כאשר כל רכיב מתקדם בקצב שלו עד שמגיע למיצויו ונמחק.
כעת, אם אתעד את הדברים כמו שהם היו מבחינה כרונולוגית, יהיה כאן בלגן של נושאים הנכנסים ויוצאים אחד מהשני וקשה יהיה לעקוב אחרי הדברים. מצד שני אם אתעד לפי נושאים – הכרונולוגיה תתבלגן. ובכל זאת, מאחר שחייבים לבחור סדר כלשהו, בחרתי ללכת לפי נושאים ולא לפי סדר כרונולוגי. סדר הנושאים הוא לפי סדר הרכיבים בדף הראשי, פשוט כי ככה הכי נוח לי להסתכל על אתר ולתעד אותו – מלמעלה למטה.

על כן הכתיבה כנראה לא תשקף את החוויה כמו שעברה עליי בחיים האמתיים, אבל היא כן תנסה לפחות להעביר את האינטנסיביות, העניין, היסודיות-עד-כדי-חפירה, ובעיקר – את הכיף של בניית עיצוב חדש. בהצלחה לנו.

****

היה דיון קצר ביני לעמית אם להמשיך במסמכי וורד או לעבור למסמכי גוגל. אני חששתי שנתחיל להתבלבל עם גרסאות של המסמכים ולכן הצעתי מסמך גוגל אחד ויחיד שכל אחד מאתנו יוכל לעדכן. עמית לא הכיר כ"כ מסמכי גוגל ולכן העדיף להישאר עם מסמכי וורד. הוא קיבל את מבוקשו, ואני צדקתי – היו כמה פעמים שנשלחו גרסאות לא נכונות, ופעם אחת שאני לגמרי פספסתי מסמך שהוא שלח. משום מה בהקשר הזה – להיות צודקת לא היה כזה כיף.

במשך כחודשיים וחצי – החל מי"ח בשבט תשע"ד (19/1/2014) עד ו' בניסן תשע"ד(6/4/2014)  -שלחנו כ-30 גרסאות של מסמכים על הסקיצה, ואני ליוויתי את הגרסאות שלי בסקיצות מעודכנות. המסמך הארוך ביותר הגיע ל-15 עמודים. לא להיבהל, 15 העמודים היו שילוב של טקסט וצילומי מסך שהדגימו רכיבים. המסמך היה מחולק לסעיפים כך שכל רכיב קיבל תשומת לב בפני עצמו, אבל ככל שעבר הזמן, העיצובים של הרכיבים השונים התחילו להשפיע זה על זה ועל המראה של הדף הראשי כולו, ומובן שגם הדפים הפנימיים – דפי המדורים והרשומות עצמן – הושפעו מזה.

שלושת סרגלי הניווט

נתחיל בראש האתר.

בעיצוב הישן של כמוך היו שני סרגלי ניווט בראש כל דף. סרגל ניווט הוא אחת הדרכים שבהם האתר מאפשר למשתמש להבין איך מאורגן התוכן באתר כדי שיוכל למצוא אותו בקלות. הוא גם מאפשר לו לא לחוש שהלך לאיבוד כשהוא נמצא כבר בתוך האתר עצמו. לכן חלוקה הגיונית לפי נושאים / משמעות / קטגוריות היא חשובה, וחשוב כמה שפחות לערבב בין נושאים/קטגוריות או פונקציות. מעבר לזה, סרגל במקום מרכזי מאפשר להבליט נושאים מסוימים.

באתר בעיצובו הישן היו שלושה סרגלי ניווט:

  1. הסרגל העליון ביותר (שבו היו קישורים הנוגעים לעמותה)
  2. סרגל הנושאים
  3. הניווט בתחתית האתר

כבר בסקיצה הראשונה ששלחתי הרשיתי לעצמי לתהות על כל דבר בנוגע אליהם, והתפרעתי קצת עם ההצעות: המיקום (ניסיתי להזיז את סרגל הנושאים למקום קצת יותר מרכזי), הצורה (הצעתי פריטים עגולים בסרגל הנושאים), העיצוב (הרקע האפור של כולם היה קצת מדכא – הצעתי להוסיף איקונים בסרגל העליון, וגם לשנות את הסגוליות של בלוגים), הגודל (הלו, גם זקנים צריכים לקרוא את האתר. מה זה הגופן הקטנטן הזה?), הפריטים בכל סרגל (למה "שאל את הרב" נמצא בסרגל העליון?), ואפילו עצם קיומו של אחד הסרגלים (התחתון. נפרדנו ממנו לשלום עם המעבר לעיצוב החדש).

ולחדשות בהרחבה:

המיקום של סרגל הנושאים היה בעייתי בעיניי כי שני סרגלים אחד מתחת לשני מבלבלים את הגולש, ולכן בסקיצה הראשונה הזזתי אותה למקום מרכזי יותר:

עמית הבין את הרעיון שעמד מאחורי ההחלטה הזאת, אבל לא התחבר אליו:

בשמחה רבה השבתי אותם למקומם, נתתי להם רקע ריבועי בצבע אפור – שלחתי לו צילום מסך של הבקשה שלו שכולם יהיו בסגול והוא הסכים שזה יותר מדי – כך שהשארנו רק את הבלוגים סגולים.

בסוף המסמך, אחרי כל ההערות של עמית, יצרתי לי אזור משלי ובו העליתי שאלות שעלו לי תוך כדי העיצוב. חלק מהן נגעו לסרגלים:

צודקת וצודקת. לאה הצודקת – זאת אני!

חלק מהשאלות שלי לעמית היו, מלבד שאלות עיצוב/תכנות, שאלות אפיון תוכן, ואחת מהן הייתה מה צריך להיות בדף הבית עבור משתמש חדש שזה עתה הגיע לאתר. לעמית הייתה תשובה ברורה מאוד בעניין: חשוב שהוא יראה במיוחדים מי הרבנים התומכים בכמוך; את שאל את הרב; את הבלוגים; ואת המפגשים הבאים.
בהקשר הזה עלתה לי שאלה בנוגע לפריט "רבנים שתומכים בכמוך": בעיצוב הישן הוא נופיע כתת-פריט תחת מיוחדים. אבל מיוחדים (שעוד ידובר בו מצד עצמו) היה בסרגל הצדדי, שזה מקום ממש לא מרכזי באתר:

בסוף קראנו לזה "רבנים שתומכים בכמוך" וזה אכן נכנס לסרגל העליון. עוד ניצחון!

אבל למרבה החוצפה עמית לא תמיד קיבל את דעתי.

למשל, חשבתי ששם המדור "כל מיני" הוא כללי ולא ברור, וניסיתי לשכנע אותו למצוא מכנה משותף לכל הרשומות במדור הזה ולתת לו שם אחר. עמית אמר שאכן שם המדור הוא נקודה כאובה, ושהם (מי ש"הם" לא יהיה) ניסו בעבר למצוא שם מתאים יותר ולא הצליחו. קופירייטרית אני לא, אז לא הייתה לי הצעה אחרת בשביל זה. נשאר עם "כל מיני". גם "מיוחדים" סבל מבעיה דומה, וגם היא לא נפתרה. ככה זה בחיים:  you win some, you lose some…

מדורים בעמוד הראשי

נדלג באלגנטיות על 5 הרשומות הראשיות בדף הראשי – הן תקבלנה צומי באחת הרשומות הבאות – אל הדבר הבא בדף הראשי: מדורים נבחרים שמכל אחד מהם מוצגות 3 הרשומות האחרונות.

ההחלטה להציף תוכן באופן הזה היא מקובלת ולא ערערתי עליה, על אף שהיא טיפה מייתרת את הצורך להיכנס למדורים עצמם ובכך משאירה את הגולש בעיקר בדף הראשי. מכל מקום, זה לא היה כל-כך נורא בעיניי. מה שפחות אהבתי הוא את כמות המדורים המוצפים בדף הראשי – הכמות נראתה לי רבה מכדי שמישהו באמת יתעניין בכולם, והבעתי בפני עמית את חששי שלא יגיעו לתחתית העמוד.

עמית החליט בכל זאת להשאיר את הכמות הזאת, ואני קיבלתי את החלטתו. הייתה לי ברירה? אינני מומחית תוכן ולא באתי כדי לשנות את התוכן של האתר. אמנם התייעצתי בעניין עם כמה מומחי תוכן אצלנו והם תמכו בעמדתי, אבל אני הגעתי לכמוך בתור מתכנתת והצעתי עיצוב חדש לאתר, וזה הדבר שבו רציתי להתמקד. אם על הדרך אפשר לשפר דברים בתחומים אחרים – אחלה. אבל לא בשביל זה התכנסנו, ולא על זה רציתי להתווכח.

אבל תצוגת המדורים והבלוגים – זה אחד המקומות שבהם הרשיתי לעצמי להתפרע בהצעות. נתתי לו 3 אפשרויות: 1) להמשיך עם העיצוב הישן, שבו יש תמונה מעל כותרת מעל תקציר, ושם המדור ותאריך הפרסום מעל כולם, ורק לתת לזה עיצוב חדש יותר; או להעתיק מאתרים גדולים ברחבי הרשת: למשל, 2) תמונה שבמעבר עכבר מופיעים כל הפרטים של המאמר (כותרת, תקציר, תאריך); או 3) לערבב את כל הרשומות מכל המדורים ביחד ולהציג אותם זה לצד זה:

עמית אמר, ובצדק, שהאפשרות השלישית מתאימה לבלוג ולא לאתר, ושאל אותי מה אני אוהבת מתוך שלוש ההצעות. לקוח שואל אותי איזה עיצוב אני אוהבת? שוב שאלה מפתיעה בעיניי, אך כמובן לגיטימית מצד עמית – אני המציעה אז אני המומחית. אני המומחית! פפאם! אני יכולה לזרום עם זה 🙂 .
עניתי לו שכל ההצעות ששלחתי מקובלות עליי, ושההעדפה שלי היא אישית ולא מקצועית, והיא ההצעה להשאיר את המבנה כפי שהוא בעיצוב הישן, ורק לרווח קצת יותר. התברר שגם בעיניו ההצעה הזאת מצאה חן ביותר ולכן בסופו של דבר, זה מה שהתקבל להלכה.

(אנחה.) רק שני רכיבים, ויצאה רשומה של יותר מ-1400 מלים, וזה עוד אחרי שקיצצתי דברים משעממים מתוך התכתובות! אבל נהניתי – גם בזמן שזה קרה, וגם עכשיו כשכתבתי את זה. מקווה שגם אתם, כי הרוב עוד לפנינו 🙂

נ"ב: פינג-פונג מבורך – זו הייתה התגובה של עמית כשהזהרתי אותו ששימוש במסמכי וורד עלול לגרום לבלבול בין גרסאות. ופינג-פונג הוא הכינוי בו המשכנו – וממשיכים עד היום – לכנות את הדיאלוגים הארוכים בינינו.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.