פרק 8 – טניס שולחן | לילות כימים

סקיצות, ויכוחים, הקשחת עמדות, הצעות מחרידות (של עמית, כמובן), וגם הפתרון הסופי – לירות לעמית בברכיים במקום להרוג אותו. לאה בפרק האחרון שעוסק בתכנון האתר

פרק אחרון בנושא התכנון. כל הכבוד שהחזקתם מעמד עד הלום!

קישורים וחירום

קישורים וחירום - לפני ואחרי

רוב הזמן עמית התנהג יפה והסכים לדברים שהצענו, וגם רחלי הייתה גמישה וזרמה עם הרצונות של עמית. אבל פעם אחת – וטוב שזה היה רק אחת – הייתה כמעט התנגשות קרחונים.

הקישורים והחירום הם אוסף אתרים וטלפונים המסייעים במקרים שונים – בית דרור, פורום הומואים דתיים בתפוז, אל"י (האגודה להגנת הילד), ער"ן, וכד'.
כמו המיוחדים גם אזורי הקישורים והחירום הם רכיבים שנפרדו מהעמודה הצדדית ומצאו משכן אחר באתר.

בנוגע להם היה לנו דיון ארוך להיכן להזיז אותם, כי בניגוד למיוחדים, הם לא אזורים של תוכן מיוחד באתר אלא להפך – מוציאים מתוך האתר. מסיבה זו לא היה שייך להעביר אותם לאחד הסרגלים – התפקוד של הסרגלים הוא לנווט בתוך האתר.

באותה תקופה האופנה של כותרות תחתונות הייתה כותרות גדולות – הרבה ניווט ואפילו קצת תוכן בתחתית העמוד. רחלי הציעה את הפתרון הזה לקישורים והחירום, אבל עמית ממש לא זרם.

רחלי בד"כ לא נהגה להתעקש על עיצובים, ובטח לא בכמוך שבו היא לא מעורבת ישירות אלא רק עושה זאת למעני. אבל הפעם היא ממש האמינה שלשׂים את קישורים וחירום בכותרת התחתונה זה הדבר הנכון לעשות, וההתעקשות של עמית נראתה לה לא עניינית. מצד שני, ככל שאנחנו עמדנו על דעתנו, כך התקשחו עמדותיו:

מה? מה הסיפור שלו? מאיפה הוא הביא את הרעיון של תפקוד כזה של כותרת תחתונה? כבר לא היה לי נעים לחזור לרחלי ולשאול אותה מה לעשות  – הרגשתי שאני בין הפטיש לסדן – אז דחיתי את הקץ עד שסיימתי לעשות את כל שאר המשימות שהיו לי באותו מסמך. כשסיפרתי לה את תגובתו של עמית, היא השיבה לי בנימה הפולנית ביותר שבאמתחתה: מה. שהוא. רוצה. וזה מה שכתבתי לו (בנימה קצת פחות פולנית)

וזה עבד:

אנחת רווחה. תודה רבה באמת. אל תעשו לי את זה עוד!

בסופו של דבר הכותרת התחתונה היא בת שורה אחת, עם קישורים למזכים (קרדיטים), ולדף מעוצב (אם כבר אז כבר) של קישורים חשובים וטלפונים לשעת חירום.

האתר בנייד

האתר בנייד

בשנים האחרונות ברור שכל אתר חדש שבונים חייב לתפקד ולהראות טוב כמו שצריך בנייד. המתודולוגיה שמשתמשים בה כעת נקראת mobile first והיא גורסת שכשמתכננים אתר, צריך להתחיל קודם כול מגרסת הנייד (מסך צר), ורק אח"כ לעבור לתכנון גרסת המסך הרחב. הרעיון מאחורי זה הוא שבגרסת הנייד, מאחר שהמסך קטן יותר נציג פחות רכיבים, והתכנון לזה יחייב אותנו לזקק את המסר שהאתר אמור להעביר, ע"י שמחליטים מה הם הרכיבים החיוניים ביותר באתר – אלה שצריכים להופיע אפילו בגרסת הנייד הקטנה והצרה. אחרי זה אפשר להתרחב לרכיבים נוספים ככל שרוחב המסך גדל.

בכמוך לא עבדנו כך משתי סיבות: הראשונה היא שכבר היה קיים אתר למסך רחב. הוא כבר היה first, כך ש-mobile first  לא היה אפשרי מסיבות פרקטיות, אלא אם כן היינו רוצים להתעלם לגמרי מהאתר הקיים ולבנות אתר עם חשיבה חדשה מאפס. לשמחתי זה לא מה שרצינו. הסיבה השנייה היא שאני לא מאפיינת אתרים במקצועי, ולכן לא יודעת לתכנן אתר מההתחלה, ומגרסת המובייל תחילה. ככה זה: לא עולה כסף – לא שווה כסף.

מסיבות אלה דחינו את אפיון גרסת הנייד של האתר לכחודש לפני העלאת האתר לאוויר. וזה הספיק, כי בסה"כ לא שינינו הרבה דברים:

כותרת עליונה–  בלי אנגלית וצרפתית, במקום זאת, איקונים של מי אנחנו, צור קשר ורבנים תומכים

תפריט שלושת הפסים–  יחליף את סרגל הנושאים, ושדה החיפוש יופיע שם

עמודה מרכזית – יופיעו 7 הפריטים האחרונים, בלי הכפתור טען עוד; תופיע רק רשומה אחת מכל מדור/בלוג/סוגיה; לא יופיעו גורפי תגוביות / הכי נצפים

עמודה צדדית – רצינו שהעדכונים יעלו למעלה (מחוץ לעמודה), אבל הסתבכתי עם זה תכנותית ולכן בגרסת הנייד העדכונים מופיעים למטה; שעון העצר לא יופיע; לוח השנה לא יופיע; האירועים הבאים יופיעו בתחתית העמוד מיד לפני הכותרת התחתונה; שאל את הרב, תגוביות אחרונות ותגיות לא יופיעו.

רשומות ראשיות בדף ראשי

מה? מה זה עושה פה? לא גמרנו לעבור כבר על כל האתר? מה פתאום חוזרים לתחילת העמודה המרכזית?

אז אכן, הרכיב הזה מופיע באמצע הדף הראשי ולכן מקומו הראוי איננו פה, אבל הדיון בנוגע אליו היה הזרז שלי לעבור לתכנות, אז קבלו אותו פה.

היו לנו התלבטויות בשאלה כמה רשומות להראות בראש הדף הראשי. כמובן שרשומה אחת תופיע ברוחב כל העמודה הראשית, אבל מתחתיה, לא הסכמנו אם צריכות להופיע 4 (העדפה שלי) או 6 (העדפה של עמית) רשומות.

התחלתי לצאת מדעתי – בכל שאר הסעיפים הגענו להתכנסות, והם לאט-אבל-בטוח נמחקו מהמסמך. ממש יכולתי לראות את הארץ המובטחת, ואפילו שלחתי לו דואל שיכין אותו למעבר לתכנות:

אבל בינתיים הצרות שלנו היו שהנושא הזה לא הגיע לפתרון.

העליתי כמה פתרונות לדילמה הזאת, ואף אחת מהן לא התקבלה על דעתו של עמית. במקום זאת הוא שלח הצעה משלו, הצעה מחרידה – הן מבחינת ארכיטקטורת תוכן, והן מבחינה עיצובית.

לא ידעתי את נפשי – ראיתי איך למול עיניי הוא מבקש להרוס את האתר היפה שתכננו, ורציתי להרוג אותו. ממש יכולתי לדמיין את עצמי רוצחת אותו בדם קר. היה נחמד. מצד שני, חששתי שאם אבצע את זממי, לא יתנו לי יותר לעבוד על האתר, וזאת תהיה באסה.

אז הלכתי לנילי – זאת שמבינה בבני אדם – וסיפרתי לה את שקרה. אני לא זוכרת כל מה שהיא אמרה, אבל אני כן זוכרת שהיא הציעה לירות לו בברכיים במקום להרוג אותו. משום מה זה נראה היה לי אכזרי יותר ממוות וזה גרם לי לרחם עליו, וכך כעסי קצת התפוגג. אז אמרתי לה שאני מוכנה להיות רחומה כלפיו, ובמקום להרוג אותו איך שבא לי, חשבתי לתת לו לבחוֹר אחת מ-3 דרכים למות. נילי עזרה לי להמיר את 3 הצעות המוות ב-3 הצעות עיצוביות אלטרנטיביות. לא שזה עזר – הוא עדיין לא קיבל אף אחת מהן, וזה מיד החזיר לי את הדחף הראשוני – להרוג אותו בלי לתת לו אפשרות לבחור את אופן המוות.

אבל החשש ההוא עדיין היה תקף, אז עשיתי את הדבר שהכי יכול להרגיע אותי.

התחלתי לתכנת את האתר.

Print this pageEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on Facebook

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.