מה עושים כשכולם מסביב מתחתנים? | כל-מיני

שני סיפורים אישיים של הומואים דתיים – חוויותיהם מטיפולים אצל פסיכולוגים, דעתם על "עצת", כיצד הגיבו ההורים ומה צופן העתיד

בשנים האחרונות נדמה כי חל שינוי ביחס החברה הדתית כלפי הקהילה הגאה חובשת הכיפות ולובשת החצאיות. סדרות כמו "סרוגים", בה מוצגת דמותו של הומו דתי שחושש לחשוף את עצמו בפני משפחתו, ונתקל בקשיים כשהוא מחליט לצאת מהארון, ופרשת הרב מוטי אילון (שנחשד במעשים מגונים בחלק מתלמידיו) פתחו צוהר להתעסקות החברה הדתית בתופעה.

בשבוע שעבר התבטא יובל שרלו, רבה של ישיבת ההסדר בפתח תקוה, כי הוא מסיר את ידיו מארגון "חברותא", עמותה של הומואים ולסביות דתיים, מאחר והכיוון שלהם הפך להיות רפורמי והם מתפללים ללא הפרדה. למרות זאת, נחשב הרב שרלו לאחד מהרבנים שקיבלו את התופעה וכעת, יחד עם קהילת רבנים גדולה, הם מנסים לברר כיצד להתמודד עם הנושא.

זה אני

מה שנדון בחדרי חדרים הוא מציאות יום יומית עבור יאיר, צעיר דתי בן 28 מראש העין, שכמו כל ילד דתי עשה את המסלול הידוע של בית ספר ממלכתי־דתי, לימודים בישיבה תיכונית ושנה במכינה קדם צבאית בצפון. בתקופת הצבא הוא הבין כי הוא הומוסקסואל, ולא יכול היה להתכחש לרגשותיו.

"הבנתי שאני נמשך לחברים שלי מהפלוגה. בדיעבד, הבנתי גם שכלפי החברים שלי במכינה הקדם צבאית הרגשתי משיכה על רקע הומוסקסואלי", אמר השבוע. "האסימון נפל בגיל שבו מתחילים השידוכים. חברים שלי התחילו לצאת עם בנות ולהתחתן, ואני הרגשתי שאצלי יש שוני. ההבנה התחילה מאוחר משום ששהיתי כל הזמן במסגרת חד מינית – עם בנים – כך שלא יצא לי להתמודד עם בנות. הרגשתי משיכה לחברים שלי, וזה קצת סיבך את היחסים שלי איתם, אבל לרוב ידעתי לשמור על עצמי ולשמור על זה בבטן".

מצב קצת בעייתי לבחור דתי.

"זה היה מאוד קשה. לא העזתי לדבר על כך עם אף אחד. זה גם היה בתקופה שהאינטרנט לא היה נגיש, אז לא יכולתי לחקור את העניין. ניזונתי מכל מיני מאמרים בעיתונים, שמהם הבנתי שככל הנראה אני הומו".

חיבוטי הנפש ניקרו ביאיר. הוא החליט לפנות במכתב לרב שלמה אבינר, אחד הרבנים החשובים בציבור הדתי־לאומי, ומי שעומד בראש ארגון 'עצת נפש', הפועל מתוך תפיסה דתית השוללת התנהגויות מיניות המנוגדות להלכה. "במכתב פירטתי את כל הסיפור שלי, והוא הפנה אותי לפסיכולוג בירושלים, שכל צורת הטיפול שלו זעזעה אותי ועשתה לי לא טוב", משחזר יאיר. "הוא אמר לי שהוא לא יכול לשנות אותי אלא רק לתת לי כלים שאיתם אוכל לתפקד עם אישה ולחיות חיים עם נשים ברמה מינימלית. ברחתי משם כי הגישה הזו לא התאימה לי".

יאיר המשיך להתכחש לרגשותיו ונסע לפגוש בירושלים רופא שמתמחה בגמילה מהתמכרויות. לדבריו, אחד מחבריו סיפר לו כי הוא יכול אפילו לשנות את הנטיות המיניות של הומואים. "הוא לקח ממני 450 שקל לפגישה, ואמר שתוך שתי פגישות הוא יוציא אותי מזה", נזכר יאיר. "רציתי לעשות את זה כי ידעתי שאין לי עתיד אם אמשיך בדרך הזו. נפגשתי איתו ועשיתי כל מה שביקש, אבל כלום לא השתנה".

יאיר הגיע לפגישה נוספת אצל הרופא, מתוך מחשבה שמשהו לא בסדר אצלו. הדוקטור, כמה צפוי, סיפר לו שהוא לא רואה מהיכן נובעת המשיכה שלו לגברים

והציע לו טיפול עם סרוגייט – טיפול פסיכולוגי מיני שאמור לעזור לו להתגבר על הפחד לקיים יחסי מין עם אישה. "הייתי בשוק. לא הבנתי למה אני צריך לעשות את השטות הזו. זה לא היה קשור לבעיה שלי, ומעבר לכך זה נראה לי רחוק מאמות המוסר הדתיות", הוא אומר. "לקחתי את הדברים שלי וחזרתי הביתה. זו היתה התקופה שבה הייתי בשפל הכי גדול. בכיתי כל הלילה על מה שנגזר עליי אבל גם באותו הרגע החלטתי שאני מפסיק להילחם בזה".

יאיר החליט לצאת מהארון ולספר לכולם שהוא הומו. "סיפרתי לחבר טוב שלי מהמכינה שאני הומו וזה מי שאני. הוא גילה הבנה ואמר לי שהוא בסדר עם זה, והוא יעזור לי עם כל מה שצריך. זו היתה תחושה טובה מאוד, שמישהו איתי".

איך הגיבו ההורים שלך?

"אמא שלי ניגשה אליי לבד. היא הבינה שמשהו אצלי שונה אחרי כל כך הרבה פעמים שדחיתי שידוכים שהוצעו לי. היא אמרה לי שבכל מקרה היא תקבל אותי, ושהיא ואבא שלי יאהבו אותי בכל דרך שאבחר. אני לא חושב שקל לה, ואני יודע שהיא מתקשה עם זה. זה לא פשוט. יש כאן אלמנט של בושה, גם אצל אבא שלי זה ככה. הוא לא מדבר על זה, ואני יודע שהם היו מעדיפים אחרת אבל אין מה לעשות".

בשלוש השנים האחרונות חולק יאיר זוגיות מאושרת עם בן זוג חילוני. "אנחנו שומרים בבית על כשרות ולא מחללים שבת", הוא משתף. "אם בן הזוג שלי לא רוצה לשמור שבת הוא יכול להיכנס לחדר צדדי בבית, אבל אנחנו שומרים על מה שחשוב ולומדים לחיות זה עם זה. ההורים שלי מקבלים אותו, גם כי לא ממש הותרתי להם ברירה. זה לא פשוט אבל אני עושה זאת עם הרבה אושר פנימי ואמונה בצדקת הדרך".

היו חברים שהתנתקו ממך בעקבות היציאה מהארון?

"המון חברים שלי מהמכינה יודעים על כך והם דווקא שומרים על קשר. יש חברים שהתנהגו בצורה שונה כשהם שמעו שאני הומו. יש כאלו שהתנתקו ממני בגלל הנטיות המיניות שלי. דווקא עם הרב מהמכינה שלי אני שומר על קשר טוב ומדבר איתו המון. הוא יודע שיש לי חבר לחיים ואנחנו מדברים על זה והוא מנסה לתמוך בי. פחדתי שהקהילה הדתית לא תקבל אותי, אבל בסופו של דבר אני צריך לחיות את חיי".

מה דעתך על רבנים שרוצים להפוך ולהמיר נטיות?

"מדובר על קומץ רבנים שמנסים לעשות זאת, ושום עובדה לא מבלבלת אותם. אני הייתי אצל שני פסיכולוגים מאוד מוערכים מהזרם הדתי לאומי, ומה שהם יכלו להציע לי זה רק דרך לחיות עם זה. אף אחד לא יכול היה לשנות אותי. 'אני בז לדוגמא לארגון 'עצת נפש'. מדובר בקשקוש, ועד כה לא מצאתי אף אחד ששינה את נטיותיו המיניות בגלל הארגון הזה".

הם טוענים שצורת החיים שלכם מנוגדת להלכה.

"אני לא רואה את זה ככה. זו הבנה לא נכונה של היהדות. אחרי 120 שנה, כשאני אגיע לשמיים, יכול להיות שיהיו לי הרבה קטגורים אבל יהיה לי סנגור אחד והוא הקדוש ברוך הוא, שיודע שכל מה שעשיתי השתדלתי לעשות מתוך כבוד למסורת ולתורה. מה שאני מחליט לעשות בנושאים מיניים זה בדיוק כמו כל זוג סטרייט שמחליט אם לשמור על טהרת המשפחה. זה נושא אמוני אישי".

משיכה בגיל 13

גם רונן, בן 24 משערי־תקוה, חש כבר בגיל צעיר שהוא נמשך לבני מינו. הוא חשב שזו אפיזודה חולפת וניסה להילחם בה במשך כל לימודיו בישיבה התיכונית בירושלים ובאחת משיבות ההסדר הנחשבות ביותר של הציבור הדתי־לאומי. "כבר בגיל 13 התחלתי להימשך לבנים והבנתי שאני הומו", הוא מספר.

בכיתה י' החליט רונן לספר על הרגשתו לחבר קרוב, אבל לא ממש הצליח להסביר את עצמו. הוא החליט לשמור את הסוד איתו ולא לספר על כך לאיש, עד שאותו חבר אמר לו שהוא מבין אותו. "התחלתי לרעוד ולבכות, לא ידעתי מה לעשות. הוא גילה הבנה ואמר לי שהוא ינסה לעזור לי. ביחד איתו התקשרתי ל'עצת נפש' והם אמרו לי שאנחנו צריכים להיפגש והם יפנו אותי לפסיכולוג, ואני אשתתף בקבוצת תמיכה", הוא משחזר. "לפסיכולוג לא רציתי ללכת כי אין לי כסף לזה ולא תיכננתי לספר על כך להורים שלי בשלב כזה מוקדם. רציתי את התמיכה של הקבוצה ב'עצת נפש', אבל לא ממש מצאתי אותה".

מה מרגיש ילד בגילך בסיטואציה כזאת?

"היה לי בלבול מאוד גדול כי בגיל הזה בחברה הדתית אין לך למי לפנות. אתה חושש שאם תספר למישהו, מייד תהפוך למוקצה בעיני אחרים. הבנתי שיש בי משהו לא בסדר שאני רוצה לשנות אבל לא יודע איך לעשות את זה. בסופו של דבר העדפתי להדחיק את העניין הזה ולהתייחס לזה כאילו זה לא קיים".

בגיל 21 חל אצל רונן השינוי התפיסתי. הוא התגייס לצבא, נחשף לחברה החילונית והחל לצאת לפאבים ולמועדוני גייז. "ידעתי שאורח החיים שלי לא מסתדר עם הציבור הדתי, אז העדפתי להתעלם מהקהילה הדתית ולחיות עם החברים מתל אביב. לא רציתי להתמודד עם הקהילה הדתית ביישוב שבו גדלתי או עם החברים מישיבת ההסדר אז החלטתי להתנתק מהם. העולם שבו חייתי היה לי מאוד נוח, והחלטתי לא לחזור לישיבה אחרי סיום השירות הצבאי", הוא מספר.

"בגיל 21 הכרתי בחור במסיבה והתאהבתי בו. לא עשינו שום דבר וגם לא ידעתי מה בדיוק צריך לעשות אבל ידעתי שמה שאני חש כלפיו זו אהבה. הרגש הזה הוא לא חריג. הוא בסדר גמור. לא היה בזה שום דבר מיני אלא אהבה טהורה. כשחוויתי את זה, הבנתי שאני לא מתכנן לשנות את זה. הייתי יכול ללכת לפסיכולוגים ולנסות להכחיש את העניין ולהרוס לעצמי את החיים אבל הבנתי שאני רוצה לחיות כמו שהלב שלי אומר לי".

את תהליך היציאה מהארון והווידוי בפני הוריו כי הוא הומו, מתאר רונן כקשה במיוחד. "זה היה בדיוק אחרי שנפרדתי מהחבר שלי הראשון. מצאתי את עצמי בוכה המון. ההורים שלי הרגישו שמשהו עובר עליי. קבענו להיפגש במסעדה ולדבר. הם התחילו לשאול אותי למה אני עצוב כל כך לאחרונה, ומייד סיפרתי להם שהיה לי חבר שנפרדתי ממנו ובגלל זה אני פגוע, ושיידעו שיש לי נטיות הומוסקסואליות. הם ישר התמקדו בניסיון לשנות את זה, ואמרו לי שאני צריך להשתנות ולא לקחת את זה כעניין סגור. הם גם רצו שאתנסה עם נשים ולא אקבל החלטה לפני שהייתי עם אישה", הוא מספר.

שלוש שנים אחרי אותו מפגש טראומתי, הוריו של רונן מקבלים אותו, למרות הסתייגויות קלות. "אבא שלי כבר מדבר איתי על זה שהוא לא רוצה שאני אצא עם גוי, אז כנראה שהיחסים שלי עם גברים כן משמעותיים בעיניו. הקושי שלהם לקבל את זה הוא חברתי, מעבר לדתי. הם חוששים מהחברה הדתית שלא מקבלת את זה", הוא אומר. "הם עדיין לא יכולים לספר על כך לחברים שלהם או כפי שהם אמרו לי 'ברגע שיצאת מהארון, אנחנו נכנסנו אליו'. יש גם חשש שהאחים הקטנים שלי ייפגעו על ידי החברים שלהם, ולכן בשלב זה הם מעדיפים לא לספר ולדבר על זה עם אף אחד".

מה יקרה כשהם יקבלו טלפונים שיציעו לך שידוכים עם בנות המגזר הדתי?

"אני עדיין צעיר. כרגע עוד לא מציעים לי שידוכים ולא פונים להורים שלי בהצעות להכיר לי בחורות. אני מניח שככל שאני אגדל, ההורים שלי יתמודדו עם זה, ויצטרכו להמציא כל מיני תירוצים. גם במשפחה שלי לא יודעים על כך. ההורים שלי לא השלימו עם זה עד הסוף, ולא יודעים אם זה מי שהם רוצים שהבן שלהם יהיה".

התאכזבת מהתגובות במגזר הדתי?

"התחושה היא שהדת מילאה לי את כל החיים. תמיד היתה לה תשובות להכל ובגלל זה גם הלכתי לישיבת הסדר וישבתי ולמדתי תורה כל היום, אבל פתאום יש שאלות שאין עליהן תשובות. אין היום שום גורם דתי שעומד בראש שאפשר לפנות אליו והוא יתמוך בך ולא יפנה אותך לפסיכולוג. צריך מישהו שיאמר שזה בסדר ושאפשר לחיות ככה. אמנם יש איסור לקיים משכב זכר אבל אפשר לקיים אורח חיים דתי. צריך מישהו שיענה על שאלות הלכתיות שצצות אצל הומואים דתיים. החברה הדתית היא חברה לא מקבלת ולא תומכת. היא דוחפת אותך להתחתן כל הזמן".

הרב שלמה אבינר מסר בתגובה: "אין תגובה".

(הכתבה המלאה ב-ynet מקומי, י"ז בשבט תשע"א;  24 בינואר 2011)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.