ד"ת לפרשת צו | דבר תורה לפ"ש

בשיא חנוכת המשכן הקב"ה מצווה להקריב חטאת ולא שלמים. מדוע? ישי בד"ת בנושא שלמוּת מתוך עמדה בלתי מושלמת

טקס חנוכת המשכן – מול עיניהם הצופיות והנרגשות של העם כולו, משה רבנו מלביש את אחיו אהרן ואת בניו בבגדי הכהונה. החושן, האפוד, המצנפת והאבנט מונחים בזה אחר זה על אהרן הכהן הגדול רגע לפני שיתחיל בעבודת האלוקים שתמשך בגלגולים שונים במשך מאות שנים. הכול למראית עין יפה ומלא הוד, אבל משהו מעיב במעט על החגיגה הגדולה .

אל מעמד החניכה המרשים מצטרף גם קרבן. לוּ היינו אנחנו צריכים לבחור מבין הקרבנות המפורטים בפרשה – קרבנות העולה האשם החטאת והשלמים – את הקרבן שיכבד את הטקס הגדול והמרשים של חנוכת בית האלוקים, הבחירה מן הסתם הייתה קלה. מן הסתם וברוב קולות היה נבחר קרבן השלמים, קרבן שכל אמירתו היא שלום ושלמות, קרבן המלווה את שמחותיהם של עם ישראל בכל הדורות , קרבן שכולו אמירת תודה לבורא העולמים על האושר שהעניק לנו. ומה יותר מתאים בקרבן השלמים לפאר את חניכתו של משכן השלמות .

אבל מבין הקרבנות נבחר דווקא קרבן החטאת ללוות את כניסתם של הכהנים למשכן, דווקא פר החטאת הוא זה שיסמל את חניכת בית האלוקים, דווקא הוא יסמל את חנוכת משכן השלמות.

מה פשרו של קרבן כזה ביום חגיגי שכזה?

המשכן הוא המקום שבו בני האדם יכולים לבוא ולשאת את תפילתם לפני הקב"ה ולקבל את כפרתם , המשכן הוא המקום שבו ניפגש האדם הסופי עם האין-סוף.

בינו לבין האלוקות עומד הכהן המתווך שכל תפקידו לקבל את הבהמות השונות  מידי האנשים ולבצע בהם את הפעולות הנדרשות בכדי להפוך את הבהמה המובאת לקרבן כפרה. וכאן מתחילה הסכנה: הקרבה אל האין סוף עלולה להוליד בלב הכהן את ההרגשה שהוא הנבחר, שהוא בכוח התכונות המיוחדות שבו מביא את הכפרה להמוני העם, שהוא נעלה עליהם.

בהיסטוריה היהודית. ולהבדיל גם בהיסטוריה של הדתות האחרות, חזינו בהשחתת מעמד הכהונה ובניצול כוחם על המוני העם בכדי לגרוף טובות הנאה כאלה ואחרות. בשיא פעילותו של בית המקדש השני נקנתה משרת הכהונה הגדולה בכסף בידי המקורבים לשלטון, והכהנים הפכו להיות מעמד שבו פשתה השחיתות ורדיפת הבצע.

פר החטאת מזכיר לכהן את מעמדו, כמו את מעמדו של כל אדם הנכנס למשכנו של האלוקים משכן השלמות.

בכניסתו למשכן האין-סוף, האדם נדרש לזכור שהוא אינו מושלם. תפקידו של האדם הוא לא להיות מושלם, אלא תפקידו לנוע אל עבר השלמות. כל עוד האדם הוא אדם – הוא תמיד בתנועה כלפי השלמות מתוך עמדה בלתי מושלמת.

בכניסה הראשונית של הכהן אל בית המקדש הוא מביא את פר החטאת המעיד על כך שהכהן וכל אדם הבא בפתחו של בית האלוקים, הוא בלתי מושלם כלפי האין-סוף, ורק מתוך עמידת הענווה של האדם אל מול האלוקים הוא יוכל להתקדם אל עבר האין-סוף, אל עבר שלמותו, אל עבר כפרתו.

שבת שלום,

ישי

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.