עוד על יעילות הטיפול | מחקר

זאב מציין את הבעיות העקרוניות והספציפיות שעולות מתגובתו של דרור * חלק רביעי בסדרה

(לקריאת החלקים האחרים – לחצו כאן)

שוב שלום דרור

אני שמח שעכשיו אפשר כבר להתכתב בלשון נוכח. אני מודה לך על תגובתך המהירה והמפורטת ומקווה שכולנו נרוויח מההתכתבות הזו. תגובתך הבהירה לי כמה דברים והשאירה אותי עם כמה תשובות שמאד מספקות ומניחות את הדעת ועם כמה דברים שאינם ברורים עדיין. מטרת ההתכתבות הזו אינה לשכנע איש את רעהו, אלא להתנהל מתוך אי הסכמה מכבדת. ועצם הרצון לתקשורת ולהתכתבות משקף את הבסיס של הכבוד ההדדי, ואני מקווה שגם יישאר כך.

בהמשך אתייחס לבעיות שעלו – הן העקרוניות והן ספציפיות

נורמאליות ובעיה. אני שמח שאתה לא מציע להחזיר את ההגדרה של הנטייה המינית ל- DSM ולחזור לראות בה הפרעה פסיכיאטרית. ממכתבך הראשון השתמע אחרת. יש לציין שניסיון להגדרה כזו מעלה זעם מוצדק, כיוון שהתפיסה של הנטייה המינית כפתולוגיה גרמה בעבר ולעיתים אף גורמת בהווה לאפליה של האנשים ההומולסביים בחוק. יותר ספציפית, על הגייז נאסר בעבר לשרת בצבא ובארה"ב האיסור תקף עד היום ( שירתי בסדיר ואני עושה מילואים), לשמש בהוראה ( שימשתי 3 שנים כמורה בתיכון דתי וגם עכשיו אני מעביר קבוצות העצמה לתלמידים) ובוודאי לעבוד בטיפול ( אני מטפל ועובד עם עברייני מין). אני מניח שממך איש לא ניסה למנוע את עבודתך בשל נטייתך המינית או למשל בשל דתיותך ( שפרויד ראה בה נוירוזה כפייתית, כידוע). הערתי זאת כדי להסביר קצת את כעס שהופנה כאן כלפיך ושנראית פגוע ממנו. לכעס הזה יש רקע ולפני שנים לא רבות מאד. ואם כבר הזכרנו את פסיכואנאליזה- האיגוד פסיכואנאליטי האמריקאי סרב להכשיר גייז כמטפלים עד 1991 ( !!!) למרות שרבים מהם היו בין שורותיו. לפסיכואנאליזה עוד אחזור בהמשך. אך בכל אופן אני מאד מקווה שאתה לא תומך בהחזרת המצב לקדמותו.

מתן מידע ואפשרויות טיפול. אני שמח גם שאתה מודיע על האפשרויות החלופיות של הטיפול. אני מצרף שם של האתר שבו תוכל למצוא מטפלים רבים הידידותיים לקהילה ההומולסבית. http://www.t-metaplim.co.il/. האם כאשר מטופל אומר לך שהוא אינו רוצה לשנות את נטייתו המינית אתה מפנה אותו למטפלים הידידותיים לקהילה או שאתה ממשיך לטפל בו לפי הבחירה שלו? אגב- לגבי הדרך הראויה לדעתי של הגישה הטיפולית לאלו שאינם מרוצים מנטייתם גישתו של המטפל המיני עידן מיליצ'ר http://www.nrg.co.il/online/36/ART1/529/505.html.

–  יעילות הטיפול. אני מצטער אך אני מסרב להשתכנע מהמילה "התרשמות". מטפלים רבים מאד שאני מכיר ומטפלים רבים עוד יותר שקראתי את מחקריהם יודעים להצביע על אחוזי ההצלחה בטיפולים שהם מנהלים. אני רואה בעייתיות רבה בכך שאין מעקב לאחר הטיפול, שכן אחרת איך נדע איזה טיפול הוא יעיל ואיזה לא ואיזה טיפול עלול להזיק? אתה בעצמך ציטטת במכתב הקודם את אחוזי ההצלחה בטיפול בהתמכרויות- כיצד אתה יודע עליהם אם לא מהמחקרים שבחנו את יעילותם לאורך זמן? מטפלים רבים מקדישים הרבה מאמץ, זמן ויצירתיות על מנת לאסוף את התוצאות של הטיפולים שלהם וללמוד עד כמה הדבר יעיל. אם הם לא עושים זאת- איזה מין אנשי מקצוע הם? בקרימינולוגיה- התחום שלי- לבדוק רצידיביזם ( פשיעה חוזרת) זהו אלף- בית.

–  עוד על יעילות הטיפול. במכתבך מנוסח בצורה לא ברורה מהו אותו שינוי שאתה מדבר עליו ואיך אתה מגדיר את המטרה של הטיפול? לדעתי- דעה של האדם הסביר- כשהומוסקסואל מגיע אליך לטיפול הוא מצפה להפוך להטרוסקסואל שנמשך לאשתו בדיוק כפי שאתה נמשך לאשתך ולא להימשך למין שלו בדיוק כפי שאתה אינך נמשך לבני מינך. זו הכוונה של כל אדם סביר. מדבריך אני מבין שממש לא תמיד היא מושגת- אז מה קורה כשהיא לא מושגת? הבנתי מדבריך שרוב האנשים גם לאחר הנישואין אינם נמשכים לנשותיהן כלל ומפצים אותן על ידי הקשבה ותשומת לב גדולה יותר לצרכים אישיים שונים- דבר שמתאפשר לרוב רק בהעדר המתח המיני והמשיכה המשמעותית. זהו יתרון שחסרון גדול מאד לצידו. החיסרון גורם לעיתים להתמכרות למין הומוסקסואלי מצדו של הבעל דווקא בתוך הנישואין ( Corley & Kort, 2006; Buxton, 2006). ייתכן שבשל העובדה שאינך מנהל מעקב רציף לאחר החתונה אינך מודע לצדדים הבעייתיים האלה, אך חשוב להיות מודע להם. ואגב- אתה שב וחוזר על הטענה שגם הטרוסקסואלים רבים אינם מאושרים בנישואיהם. זוהי עובדה ידועה אך איני יודע מה היא מוכיחה. לדעתי היא מוכיחה דווקא שמן הראוי לטפל טוב יותר בזוגות ההטרוסקסואלים שיש להם את הנתונים הבסיסיים לזוגיות הראויה עם המין השני ולא לעמול על יצירת הזוגות שאצלם האפשרות הזו לקויה מלכתחילה. מה גם שאתה מודה שיש בין המטופלים שלך אנשים שמתמודדים עם משיכה חזקה למין שלהם כל ימי חייהם ופשוט מדחיקים אותה. אם כן אין הבדל בין הטיפול שאתה מעניק לבין התמיכה שאני מעניק מבחינת התוצאה הסופית. אז מה הטעם לקרוא לזה "שינוי"? ויותר מזה- הרי את הקרדיט על הצלחת הטיפול אתה לוקח גם לעצמך- כשאתה אומר שהאנשים מודים לך שנים רבות וכו ( מוזר שקשה להם להודות לך בפומבי- ממה הם מתביישים בדיוק? מכורים רבים מאד מספרים את סיפור גמילתם לאחרים וזו חלק מהגמילה). מדוע אפוא לא תיקח לעצמך גם את האחריות על הכישלון האפשרי של טיפולך? מדוע כשהמטופל שלך חוזר לקיים יחסים הומוסקסואליים זה כי "הוא החליט" וכשהוא לא מחליט כך זה כי "אתה טיפלת"? האם בזה שמחליט לשוב ולקיים יחסים כאלה לא אתה טיפלת?.

פתולוגיה וכו'. מספר דברים טכניים. אני עדיין לא מקבל ולא מבין את אמירתך שהוצאת הנטייה המינית מה- DSM היא עניין של גיאוגראפיה- כי באותה גיאוגראפיה עצמה קיימים כפי שציינת בעצמך, ארגונים רבים הרואים את הנטייה ההומוסלבית כסטייה. רק שאלו ארגונים דתיים. ולא טיפוליים. הפתולוגיות הקשורות לנטייה המינית נחקרות הרבה מאד בכל כתבי העת המקצועיים ( Cochran, Sullivan & Mays, 2003; Herrell et.al., 1999; Fergusson et. Al., 1999; Sandfort et. al, 2001; Bailey, 2003). השאלה היא לאיזו מטרה המחקר הזה משמש. האם הוא נועד לקדם את שלומם ובריאותם של האנשים ההומולסביים או לשרת את הצגתנו באופן מעוות ודמוני. כנ"ל  נכון גם לגבי הבדלי האינטליגנציה בין הגזעים- יש המון חומר מחקרי בנושא שסוכם לאחרונה בגיליון המיוחד של כתב העת היוקרתי של האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי ( Rushton & Jensen, 2005 ). כל דבר הוא כשר כשהוא נועד להבין ולא כשר כשהוא נועד לנגח. הארכתי בנידון במאמר שהתפרסם אונליין http://www.e-mago.co.il/Editor/hagut-679.htm.

לחץ חברתי, השמנה והרזיה. כיוון שהבאת את הדוגמה לגבי הדיאטות וההרזיה- אנצל את ההזדמנות ואומר שגם בתחום הזה יש המון מטפלים שמזיקים למטופלים. הרצון להיות ולהרגיש בריא הוא חשוב מאד ומושג במאמץ פיזי לא גדול יחסית, אך ההרזיה ( הבלתי מציאותית)  ביחס למודלים שאנשים רואים בטלוויזיה עלולה לפגוע בחילוף החומרים שלהם ולגרום להם לפתח הפרעות אכילה ( Seligman, 1994). במאמר מוסגר- ספרו של סליגמן- למרות שהוא לא מאד חדש- הוא אחד הטובים בשאלת הפלאסטיות האנושית ויש בו התייחסות גם לנטייה המינית- שנשארת נכונה 13 שנה אחרי. ב- 2007 יצאה מהדורה מחודשת.

דתיות ושמרנות. איני יודע מה כל כך רע במילה "שמרנות" ומדוע אתה כל כך נרתע ממנה. אני למשל בהחלט מגדיר את עצמי שמרן. אני רק חושב שההערה שלך על הדתות הפגאניות שכאילו קיבלו את ההומוסקסואליות לעומת הדתות המונותאיסטיות שכאילו התנגדו לה חוטאת לאמת משני הכיוונים. בעולם הפגאני- וגם בעולם המקרא- לא ידעו שיש דבר כזה הומוסקסואליות, כלומר שיש אנשים שהנמשכים בטבע שלהם למין שלהן ולא למין השני. כולם אז היו נשואים, לא הייתה "יציאה מן הארון" ועצם המושג הומוסקסואליות הוא מושג מודרני. להרחבה ראה אצל ( Nissinen, 1998). הרבנים הדנים כיום בהומוסקסואליות דנים בה כבתופעה חדשה שדורשת התייחסות הלכתית מחודשת ( Rapoport, 2004)

הידע הפסיכואנאליטי. אתה מתבסס פעמים רבות על הפסיכואנאליזה. איני יודע לאילו חיבורים ספציפיים של פרויד, קוהוט ולאקאן הכוונה ואשמח שתפנה אותי אליהם. את דעתו של פרויד על הנטייה המינית ועל האפשרות לשנותה ניתן לקרוא כאן http://www.psychpage.com/gay/library/freudsletter.html. כמו כן, קיימים הרבה חיבורים פסיכואנאליטיים עדכניים בתחום של הנטייה המינית שאולי כדאי להכיר ( Kernberg, 2001; Roughton, 2001; Friedman & Doney, 2002)

בעיות של הגייז הדתיים. זה יפה שציינת את הבעיות האפשריות של הגייז הדתיים. בתור גיי דתי בעצמי ( בעל תשובה) שמנהל מזה יותר מארבע שנים פורום תמיכה לדתיים ההומולסביים אני מודע היטב לכל הבעייתיות הן ההלכתית והן החברתית סביב הנושא. אף פרסמתי מאמר ארוך בעניין שזכה להערכה רבה הן מצד הרבנים והן מצד אנשי המקצוע הדתיים ( שביידל, 2006( ואני מפנה אותך אליו. ברשותך אתייחס רק לנקודה האחרונה שלך של חילול השם. "מתן לגיטימציה לאחרים לעשות כן – יתכן שקרוב הדבר להסתה או לחילול השם ברבים". הערה זו פשוט מקוממת אותי. איני מעלה בדעתי "להסית" איש ללכת בדרכי. אני גם לא בדיוק מבין כיצד ניתן לעשות זאת. אני בהחלט נלחם על מקומי בתוך הקהילה הדתית- מקום שהשגתי בעמל רב בתור בעל תשובה. אני מאמין שהדברים שאני עושה אינם חילול השם, אלא יש בהם משום קידוש השם- התמודדות שמראה לרבים שהנטייה המינית אינה סיבה לעזוב תורה ומצוות. אני שמח שהייתי לעזר לרבים בהתמודדותם ומקווה להמשיך בכך. אנשים דתיים רבים בפניהם נחשפתי אמרו לי שאינם בטוחים אם היו מסוגלים להישאר שומרי מצוות אם היו נקלעים להתמודדות כמו זו שלי. גם בגלל זה אני חושב שמגיע לי כל הכבוד וההערכה על הדברים שאני עושה, דרור. בדיוק כפי שאתה חושב שלך מגיעה הערכה על זה שאתה עוזר לאנשים.

– הערה קטנה- אתה הוא זה שטעית – אני התייחסתי לארגון "נפש" שאתה חבר בו. אני טועה? מ"עצת נפש" הבנתי שמפנים אליך ואכן זהו ארגון חסר מקצועיות לגמרי שלא כדאי להזדהות איתו ולפגוע בשמך הטוב כמטפל.

ההתקפות על האתר. ודבר אחרון. יש מעט מאד אתרים בעברית עם מידע בעל ערך בנושאים של הנטייה המינית. כל כך מעט שכאשר השירות הפסיכולוגי של משרד החינוך החליט להעלות דף מידע בנושא, הוא היה צריך להזמין אותו במיוחד מהארגון "חושן- חינוך ושינוי" העוסק בהסברה בנושאים של הנטייה המינית בבתי הספר. מעולם לא ראיתי אתר שמעודד יציאה מהארון ובטח לא אתר שמסית לכך. אם אתה מכיר אתרים כאלה אתה מוזמן להראות לי אותם. יש מעט אתרים שמביאים בעיקר מידע פנים קהילתי ומספקים ידע בסיסי לגבי היציאה מהארון- בארה"ב שי בלי סוף אתרים כאלה. האתר הזה- שהוא אגב לא היחיד, יש גם את "עצת נפש"- אכן זוכה מדי פעם למתקפות מכוערות. אך זה קורה כאן לא יותר ממה שזה קורה בפורום גייז דתיים תמיכה בנענע שאותו אני מנהל ושזוכה ( כמו הפורום הקודם ב- ואללה) למתקפות מכוערות וחוזרות של "הומופובים גאים" למיניהם. אני מאד בעד האתר הזה ואני שמח שהוא מאפשר את הדיון

תודה ומצפה לתשובה

זאב

ביבליוגרפיה:

שביידל, ז. (2006). אח(ר)ים בתוכינו: מקומם של הדתיים ההומולסביים בחברה הדתית.

אקדמות, י"ז, עמ' 85- 115.

Bailey, J. M. (2003).  The Man Who Would Be Queen. Washington DC : Joseph

Henry Press.

Buxton, A. ( 2006). When a Spouse Comes Out: Impact on the Heterosexual Partner.

Sexual Addiction and Compulsivity,13 ( 2-3), 317- 332.

Cochran, S.D., Sullivan, J.G. & Mays, V.M. (2003). Prevalence of mental disorders,

psychological distress, and mental health services use among lesbian, gay and bisexual

adults in the United States. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 71, 1, 53-61

Corley, M., & Kort, J. ( 2006). The Sex Addicted Mixed-Orientation Marriage:

Examining Attachment Styles, Internalized Homophobia and Viability of Marriage

After Disclosure. Sexual Addiction and Compulsivity,13 ( 2-3), 167- 193.

Fergusson, D.M.; Horwood, L.J.; Beautrais, A.L. (1999): Is sexual orientation related

to mental health problems and suicidality in young people? Archives of  General

Psychiatry, 56, 876- 880.

Friedman, R.C & Downey, J. I. (2002).  Sexual Orientation and Psychoanalysis. New

York:  Columbia University Press.

Herrell, R.; Goldberg, J.; True, W.R.; Ramakrishnan, V.; Lyons, M.; Eisen , S.;

Tsuang,  M.T. (1999): Sexual orientation and suicidality: a co-twin control study in

adult men. Archives of  General  Psychiatry, 56, 867-874.

Kernberg, O. F.( 2002).  Unresolved issues in the psychoanalytic theory of

homosexuality and  bisexuality. Journal of  Gay & Lesbian Psychotherapy6, 9-

27.

Nissinen, M. ( 1998). Homoeroticism in the Biblical world : a historical perspective.

Minneapolis : Fortress Press.

Rapoport, C. (2004). Judaism  and Homosexuality : an Authentic Orthodox View.

Valentine Mitchell Press: London.

Roughton, R. E. (2001).  Rethinking Homosexuality- What it teaches us about

psychoanalysis?.  Journal of the American Psychoanalytic Association., 50(3) ,

734-763.

Rushton, J. P., & Jensen, A. R. (2005). ). Thirty Years of Research on Race

Differences in Cognitive Ability.  Psychology, Public Policy, and Law, 11, 235-

294.

Sandfort, T.G.M.; de Graaf, R.; Bijl, R.V.; Schnabel (2001): Same-sex sexual

behavior and psychiatric disorders. Archives of  General  Psychiatry. 58, 85-91.

Seligman, M (1994). What You can change and what You can t. Fawcett Columbine :

New York

(פורסם בקומונה "אנשים משתנים", ט' בניסן תשס"ז, 28 במרץ 2007)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.