תשובה לזאב | מחקר

גם הפעם דרור זנדמן עונה לזאב שביידל סעיף-סעיף, הערה-הערה. עם חלק מדבריו של זאב הוא מסכים ועם חלק לא * חלק חמישי בסדרה

(לקריאת החלקים האחרים – לחצו כאן)

זאב, להלן תגובתי לדבריך:

לגבי הנורמאליות ופתולוגיה וענין ה-DSM – אני מקווה ששמחתך עלי איננה מוקדמת מידי.  אינני בעל-דיעה מה צריך להיכנס או לא צריך להיכנס לספר ההפרעות האמריקאי הדי עלוב הנ"ל, על השתנויותיו לפרקים ע"פ התקינות הפוליטית הרווחת. אני סבור שאם כבר נכתבים ספרי קטלוג שכאלה, הם צריכים להיכתב בהתחשבות באופייה ותרבותה של כל חברה בנפרד, הרשאית להגדיר את  "הפרעות-הנפש" שלה פחות או יותר לפי ערכיה. יתכן שהDSM די מתאים לחברה ישראלית תל-אביבית מודרנית-חילונית, אך הוא בהחלט לא מתאים למושב זנוח בפרוזדור ירושלים או לחסידות ברסלב, מאחר ולפיו יוגדרו הרבה אנשים תמימים כזקוקים לטיפול דחוף (ואם פרויד היה קובע את הDSM, לפי דבריך שלך, היו הדתיים שם נשלחים לטיפול, ורבניהם אף לאשפוז כפוי, ואולי למעצר מנהלי כגורמי פסיכוזת-המונים). הכנסת ההומוסקסואליות לספר או הוצאתה היא עניין תרבותי שלהם (בעל משמעויות כלכליות – אם אינני טועה זה גרם לכך שהומוסקסואל המעוניין בשינוי לא יוכל לקבל השתתפות מהביטוח הרפואי שלו מאחר וזו איננה מוגדרת כבעייה). החברה המגוונת בישראל קובעת את תרבותה שלה, ויתכן בהחלט שברבות הימים (נגיד מאה שנה) תיחשב ההטרוסקסואליות בתל-אביב כבעייה, ויהיו פסיכולוגים שיעזרו להטרוסקסואלים לפתוח את עצמם להתנסות הומוסקסואלית ולהיפטר מהפוביה שלהם, המכונה "הומופוביה". אז מה?

לגבי השירות בצבא – עוד פריט מצחיק מארה"ב.

אבל לגבי החינוך – כאן יתכן שישנה בעייה כלשהיא. ממכתבך משתמע שאתה איש מוסרי לחלוטין, ולא עולה על דעתי שתנצל מינית את הנתונים לחסותך. אך ידוע לך שהיו מורים ומחנכים בכל המגזרים, אשר ניצלו את עבודתם עם ילדים ונוער למגע יצרי כזה או אחר. זו הסיבה מדוע נראה לי עקרונית כי עדיף שמורות ילמדו ילדות ונערות, ומורים ילמדו ילדים ונערים. אולם מה לעשות עם מורים גייז? אלה הם המורים שלדעתי יכולים ללמד ילדות ונערות ללא קושי – אם אין להם בעיה להצהיר על זהותם המינית. עירוב ילדים או ילדות עם מורה בן-תמותה ובעל-תשוקה אל מינם של הילדים המתבגרים שתחת ידיו, נראה לי מעשה חסר-אחריות, למרות שהוא קורה דבר יום ביומו בכל מערכות החינוך. ברור שרוב רובם של המורים, גייז או לא, עומדים בכל הנסיונות, אבל לקליניקה שלי מגיעים החורבות פרי מעשי המיעוט הארור, ולכן נראה לי נכון להקצין בנושא ולא לקחת סיכון כלל.

לגבי "איש לא ניסה למנוע ממך בגלל דתיותך" – בהזדמנות אחרת אספר את תלאותי המקצועיות משחזרתי בתשובה. בהחלט כן ניסו.

לגבי מטופל הרוצה להישאר גיי – יקירי, לא אלו המטופלים הפונים אלי. אני דתי ונראה דתי, וערכי ברורים למטופל: עבורי משמעות הדבר כאילו הוא החליט לחלל שבת, או לחזור בשאלה. אני לא אעזור לתהליך הזה, כי אני רואה בו כפירה, אך גם לא ארוץ אחריו ברחובות, כמו שאינני זורק אבנים בשבת על מכוניות. אבל חילול שבת נחשב בעיני ביזוי ה' בפרהסיה, וכך גם עבירת עריות שיש עליה כרת, וביחוד כאשר יש לה גם פרהסיה. בזמנו פנתה אלי אישה, במטרה שאעזור לה להיפטר מרגשי-האשמה שיש לה על כך שהיא בוגדת בבעלה. הסברתי לה את דעתי שראוי שהיא תחוש אשמה על כך, שזה טבעי ונכון, וצריך לברר מדוע היא בוגדת וכיצד אפשר להפסיק או להתגרש. היא עזבה אותי בבוז – ואני מקבל האחריות על כך. שיתוף מינימלי בערכים הוא דבר הכרחי ליצירת קשר טיפולי טוב, וביחוד בענין כזה – ובהיעדרו, ברור שאין טיפול. וכי כיצד היית אתה עונה לאדם הבא ומבקש עזרה להיות במצב ההפוך לאחד מערכיך החשובים (כגון: לגנוב, לא לעזור לחבר, לרמות את עצמו או את אשתו?) היית מפנה אותו למישהו שעוזר בזה? ואני דווקא אומר שכמעט כל פסיכולוג תל-אביבי שיפנו אליו יעזור להם לצאת מן הארון. לא כך הדבר?

לגבי מחקר על הטיפולים שלי – מבדיקה קצרה שעשיתי היום – אין אף קולגה שאני מכיר שיודע מה אחוז ההצלחות שלו בטיפול. הדבר נובע גם מעמימות הגדרות ההצלחה, וגם מכך שבאמת קשה לומר שהמטפל אחראי על ההצלחה או על הכישלון. זה שמודים לי לא עושה אותי אחראי על ההצלחה, וכך גם לא על הכישלון.

לגבי הגדרת המטרה: אם מטופל חושב שיהפוך להטרוסקסואל, אני מסביר לו כי אין שינוי טוטאלי אלא חלקי: סביר שלאחר עבודה קשה בטיפול, הוא יוכל להמשך לאישה ואף לאהוב אישה. אז באמת, לדעתי, לאחר שיראה כי הוא יכול ללכת לשני הכיוונים, יבחר את דרכו יותר טוב. את כל הנ"ל אינני מבטיח למי שנמצא בתוך "הקהילה", מאחר ואיש כזה יצטרך לעשות עבודה רבה מאד על ניתוק הזהות שלו מן הקהילה, ורכישה-מחדש של ערכים "שמרניים" יותר. זאת הסיבה מדוע יתכן ולצד הברכה שיש בעבודתך, קיים בה גם הרס רב.

לגבי הנשואים – לא נכון שאינני נמצא בקשר – אני מקיים מעקב מעט אחר הנישואין, ומתקשרים אלי ומתייעצים איתי אנשים שנתקלים בבעיות בהמשך הנישואין. מאחר ואני מטפל בצעירים רבים שאינם גייז, ועוקב גם אחריהם לאחר החתונה, לא ראיתי שהבעיות אצל הגייז גדולות יותר אלא ההיפך דווקא.

"מן הראוי לטפל טוב יותר בזוגות נשואים" אכן אמירה יפה. עלה והצלח! מיטב המוחות בעולם עוסקים בכך, ולעת-עתה אחוז הגירושין רק הולך ועולה (גם אצל יועצי-הנישואין).

לגבי זה שהמטופלים לשעבר אינם מספרים על כך בפומבי – אתה ודאי מתלוצץ כשאתה "תמה". אתה עשית את בחירתך רבת-האומץ והיוצאת-דופן ביותר להיחשף – יש עוד עשרה בארץ כמוך?

לגבי המטופלים שהשמיצו – אף אני טופלתי ע"י שני פסיכואנליטיקאים גדולים מאד, ורק הטיפול השלישי עזר לי. השמצתי מעט את שני הראשונים, בצדק או שלא בצדק, ואני מבין את הרצון להטיל על מישהו את האחריות על מצבי.

לגבי מחקרי האי.קיו – אכן אינני מעודכן. אותי לימדו שזרקו את ג'נסן מהאוניברסיטה בשנות הששים לאחר שמחקרו הראה הבדל של 15 נקודות בין שחורים ללבנים במדד האי.קיו (המוטה תרבותית כמובן), ואסרו על מחקרים כאלה. אם בינתיים התעוררו וחזרו לחקור –אינני מעודכן.

לגבי ההרזייה – או כל גמילה מהתמכרות אחרת – לא הבנתי מה רצית לומר – אסור לעזור לאנשים להשתנות? או שצריך שידעו את הפוטנציאל והסיכונים? מה בדיוק הבעיה?

לגבי העולם הפגאני – מצטער, אבל לא רק שידעו וגם דנו בכך, אלא גם זכורה לי ה"עצה" שנתן אחד מהם לגיי הנשוי, משהו בסגנון "תהפוך את אשתך על בטנה ולא תחוש בהבדל". עצה הנשמעת אנכרוניסטית ואולי טיפשית, אך מעידה על כך שהיו מודעים לעניין היטב.

לגבי המכתב המפורסם של פרויד לאימו של הגיי – נדמה לי שהוא מכבד את החלטת הבחור שלא להשתנות, אך ברור שהוא מבין את מצבו כתוצאה של עיוות בתהליך ההתפתחות האדיפלי ה"נכון" – ראה כל כתביו בנושא. לגבי לאקאן וקוהוט – תצטרך לעשות החיפוש בעצמך. הגב' סוזנה הולר היא מומחית לענייני לאקאן ונושא הסטייה המינית (מופיעה במדריך, ירושלים). נדמה לי שלאחרונה תורגם ספר של קוהוט לעברית. קוהוט בד"כ מדגים את אחד מהסמפטומים של ההפרעה הנרקיסיסטית במשיכה הומוסקסואלית. ראה גם הספר MALE HOMOSEXUALITY (לצערי איני זוכר את שם המחבר, אבל סביר שאתה מכיר).

לגבי העניין הדתי – אנא אל תתקומם ואל תפגע. גם גלי-צה"ל מנהלים הסתה מתמשכת לחילול-שבת בכל הודעה שלהם על התוכניות הנפלאות שישודרו בשבת. והם נותנים לגיטימציה לחילול שבת בעצם עשייתם את הדבר. כך אתה נותן לגיטימציה לדבר שהוא עבירה על עריות, שספק אם יותר מקומץ רבנים יסכימו לכך (אורתודוכסים כמובן. אם בחרת להצטרף לדת היהודית-רפורמית זה כבר עניין אחר, ואז עולה שאלה אחרת – האם אנחנו עדיין בני אותה דת, או בני שתי דתות שונות. לפני שאתה מתקומם שוב – אין מדובר בהדרה אלא בהבחנה).

זה שבעזרתך אנשים עדיין מרגישים דתיים כאשר הם עוברים עבירה, ולדעתך טוב הדבר, מעלה את השאלה הישנה: האם עדיף שאנשים יעשו קידוש בכניסת השבת ואח"כ ידליקו טלוויזיה וירגישו דתיים, או עדיף שיעזבו הכול ויהיו חילונים, ואז אולי דווקא יחזרו בתשובה "לגמרי", הם או בניהם? לי לא ברורה התשובה לגמרי, ואני מרגיש חיובי עם כך שאותם אנשים נשארו קשורים ליהדות. אך אני מרגיש רע מאד עם כך שמעשנים כמוני יעשנו בשבת (אנוסים או לא אנוסים? מכורים או לא מכורים? פיקוח-נפש? ואיפה עונג-שבת שלי? כל שבת נראית כמו יום-אבל בלי הסיגריה), או שגייז יחשבו שהותרה העבירה. לבי עם כל אלה שסובלים עקב קבלת עול-מצוות, בין אם זה עגונה, ממזר, מעשן-סיגריות בשבת, פדופיל שמעולם לא נגע בילד, מסורב-גט או גיי בארון. ודאי שאין לפגוע בזכויותיהם האזרחיות ולא אישית בם, ויבואו על שכרם מידי בוראם. לי לא הייתה בעיה להתפלל איתך בבית-הכנסת, כמו עם כל מחלל-שבת או עובר על עבירה אחרת – וכי אני נקי מעבירות, אולי גרועות עוד יותר? הבעיה היא עם הלגיטימציה לכך. כיצד אתה פותר את זה?

לגבי "נפש" הבהרתי שאינני חבר בו, והפעם האחרונה שקיבלתי ממנו הפנייה היה לפני שנים רבות – תכף לאחר הקמתו. מאז לא כ"כ שמעתי מהם. שמעתי מלקוחותי – בקצת "קנאה מקצועית" על סדנאות "העצמה גברית" שהם עושים, והנחתי שהם עושים שם את כל השטויות האפשריות, בהיעדר כל הדרכה מקצועית.

לגבי האתרים המעודדים יציאה מן הארון – התכוונתי לכל אתרי המין, שרק  מיעוט קטן מבין לקוחותי הגייז לא נכנסו לשם. הם חלק ממערך נותני-הלגיטימציה (אכן – לא רק להומוסקסואליות אלא לכל הסטיות האפשריות, ובעיקר לוויעריזם). לגבי ההתקפות עליך באתרך – אכן רע הדבר, ואתה מן הסתם מודע לסבירות הגבוהה שהמתקיפים אתכם שם הם אלה שאולי מחביאים מעצמם נטייה דומה באותו כיוון, ובוחרים לתקוף במקום לבדוק את עצמם.

אם לא עניתי על כל השאלות ונשארו דברים לא ברורים – אני מבקש בהכנעה פגרה עד אחר הפסח…

חג שמח

(פורסם בקומונה "אנשים משתנים", ט' בניסן תשס"ז, 28 במרץ 2007)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.