בנים עם בנים או בשום אופן? | הלכה

רותם לא מבין מה הסיפור בכלל, והרב לאו לא מבין את דחיקת הקץ * רותם מפנה אצבע מאשימה לציבור הרבני-הדתי שלא קשוב לצרכים, והרב לאו מפנה אותה חזרה בטענה שבעיטה חזקה סותמת פתח להקשבה * אמנם הם חלוקים על הדרך, אבל בסופו של דבר שניהם מסכימים שיש צורך בפיוס ובהידברות * זירת פיוס

הגאווה כולה שלנו

רותם דנון, דובר המועצה לזכויות הלהט"ב (לסביות, הומואים טראנסג'נדרים ובי סקסואלים)

אפילו התקפות העסקנים החשוכים עדיפות בעיני על הגישה הפשרנית, שמבקשת "לרפא" בחדרי חדרים את "המחלה". שהרי ברור לכל בר דעת במאה ה-21 שאין שום תרופה, כי אין שום מחלה

"ואיש אשר ישכב את-זכר משכבי אישה, תועבה עשו שניהם, מות יומתו, דמיהם בם" (ויקרא פרק כ').

הפסוק הזה מזכיר לי שבמבט לאחור, אל נעורינו המפוחדים, נראה שבעצם הפוביה האימהית כלפי כלל הבנים ההומואים, היא כמעט זהה לרטוריקה, הכאילו מרחמת, אך היותר מגדפת ומבעירה אש, אותה מפגינים העסקנים הדתיים: הומואים הם נורא מסכנים, עוללים שנשבו בקיצוניות חילונית סוטה ואכזרית, וסופם להזדקן ערירים וגלמודים.

נדמה, כי הבון טון של החברה הדתית כיום, הוא לראות בקהילה ההומו-לסבית יצוג של כל הרע בתרבות החילונית, ההקצנה האולטימטיבית של כל השקץ הזה. בהתבסס כוחה של הקהילה ההומו-לסבית בסוף שנות ה-90 – לאחר מהפכה תחיקתית, פסיקות בבג"צ, נראות הולכת וגוברת בכלי התקשורת והפגנות כוח פומביות, שבראשן מצעדי הגאווה – הפכו הפשקווילים (המבדרים, יש לומר) כנגד "בנות ישראל הטמאות עם חולצות הבטן והעגיל בפופיק" לפאסה. האש עברה להתמקד במגה-סטייה, המשרתת את הבניזרים והניסים זאב למיניהם כל כך טוב – הומואים ולסביות. הרי מצד אחד, אין כמו טינוף של הומואים בשביל לזכות בנקודות במגזר החרדי, ומצד שני, אנחנו גם הדרך הכי קלה לעמודי החדשות, כפולת צבע במיקום טוב באמצע, מה רע?

יודעים מה, אם כל זה היה על גבינו, הומואים ולסביות שבאמת מצפצפים – ניחא. אבל זה על גבם (או גופותיהם) של עשרות אלפי נערים, שחרדים יותר מהחרדים לגבי זהותם המינית. העסקנים החרדים לא מתעניינים כנראה בעובדה ששיעור ניסיונות ההתאבדות על רקע נטייה מינית בקרב בני נוער, הוא כשליש (!) מהסך הכללי.

אבל אתם יודעים מה, אפילו התקפות העסקנים החשוכים עדיפות בעיני על הגישה הפשרנית וה"מתפייסת", שמבקשת "לרפא" ו"לסדר" בחדרי חדרים את "המחלה". ה"מרפאים" הם הם הסכנה הגדולה לאין ערוך לקהילה ההומו-לסבית, יותר מכל המקללים. שהרי ברור לכל בר דעת, אשר צעד לעבר המאה ה-21, כי אין באמתחתם שום תרופה, מאחר ואין שום מחלה. למרות ניסיונם של הומואים דתיים רבים להישאר נאמנים גם לאמונתם וגם לאמת הפנימית שלהם, הם מועדים לדרך חתחתים בלתי נגמרת, שתתחיל בשליחתם לרבנים ומקובלים ומיני קמעות אותם יניחו מתחת לכרית, במקרה הטוב, וגירוש מהבית במקרה הרע. ואגב, אם כבר במשכב זכר בחסות הכיפה עסקינן, טוב יעשו הרבנים והעסקנים אם ייטלו קורה מבין עיניהם של המגדפים או המרפאים, הסבורים כי השחיתות החילונית היא זו 'המדיחה בני ישראל שפויים למשכב זכר מחליא', ויתפנו לבדק בית בחשכת המקוואות והישיבות. שהרי לפי יותר ממחקר אחד או שניים, שיעור ההתנסות ההומוסקסואלית בקרב המגזר שלהם, גבוה לאין ערוך מאשר בכל מקום אחר.

ואחרונה חביבה היא ההיטפלות האופנתית החדשה לבניין המבורך של משפחות חד-מיניות, אותה אין לי איך להגדיר אותה אלא כתמוהה. הניצחון שהשיגה הזוגיות ההומו לסבית, שהיא לנצח תוצר של 'למרות' ולא 'בגלל', על הממסד הוא אדיר. מאות אלפי משפחות חד מיניות בונות בתים מאושרים ביגע רב וכנגד כל הסיכויים, עם אהבה ומסירות כנשק יחיד. ובעוד אנו שומעים לא פעם על פרשיות התעללות, הכאת ילדים ושאר ירקות במגזר החרדי, טרם שמענו על תועבות שכאלו בקרב משפחות הומו-לסביות, למרות שהן מבוקרות בשבע עיניים על ידי סביבתן ועל ידי הממסד.

הרס המשפחה

הרב בני לאו, רבה של שכונת קטמון בירושלים

אל מול האיסור הגורף שבתורה, נשמעת זעקתם של דתיים הטוענים שניסו ל"צאת מזה", ולא הצליחו. אין, ולא תהיה, הצהרה דרמאטית שתתיר את האיסור, אך יש ניסיון להכיל אנשים אלה בקהילה

כמו בסוגיות אחרות בשיח הישראלי-יהודי על גבולות חופש הפרט מול הכפיה הממסדית, נשמע גם בנוגע ליחס להומוסקסואליות הציטוט היהודי "איש באמונתו יחיה". אלא שציטוט זה הוא סירוס (מכוון?) של הפסוק המקורי, המופיע בנבואת הנביא חבקוק (פרק ב פסוק ד): הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

פסוק הזה מבקש לעמת שני סוגי אנשים: המעפיל לעומת שומר החוק והסדר. המעפילים אמנם זכו ליחס חיובי לפני קום המדינה, אך המושג "העפלה" נשאר ביסודו מושג שלילי. המעפיל מסמן לעצמו מטרה ומוכן להשיג אותה במחיר מותו, או מותם של אחרים. גם לצדיק יש רצונות וחלומות. אך הוא לומד לרסן את עצמו ולהיות קשוב לזמן הנכון, ובעיקר לחברה שבסביבתה הוא חי ופועל. וכך אומר הנביא לאותו צדיק:
כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר:

לכל דבר יש זמן, תהליך צריך להבשיל ואין מקום לדחיקת הקץ.

זהו החטא העמוק של החברה הישראלית כולה, דתים כחילונים, שמרנים כליברלים: הפכנו להיות חברת מעפילים המנסים לדחוק את הקץ ולזרז תהליכים, תוך התעלמות חמורה מהסביבה בה אנו חיים. גם אנשים מהקהילה ההומו – לסבית חוטאים באותו החטא. כדי לקדם את הפיכת מעמדם לנורמה בחברה הישראלית הם לוחצים את החברה הישראלית למקומות הפוגעים באופן קשה ברקמות עדינות של החברה הישראלית – יהודית. שינוי מבנה המשפחה (מדו מינית לחד מינית) הוא מעשה המקעקע את יסודות הבית היהודי. החברה היהודית בנויה על המשפחה הקונבנציונלית: איש – אשה והחיים החדשים הנרקמים ביניהם. מוסד הנישואין הוא הביטוי להופעת הקדושה בישראל. להבדיל מדתות אחרות היוצרות את הקשר שבין אלקים ואדם באופן אישי, מופיע האל במחוזות היהדות דווקא במקום שבו מתחברים האיש והאשה: "איש ואשה זכו – שכינה ביניהם".

אינני יכול להעלות על דעתי יהודי דתי, ליברלי ככל שיהיה, שיהיה מוכן להטות אוזן לשינוי מבנה המשפחה בישראל. ואם כן, מה עושים אותם חברי קבוצה: בועטים בחברה הדתית חזק ככל האפשר, ובזה סותמים כל פתח אפשרי להקשבה, לדיבור ואפילו להבנה.

וזאת צריך לדעת: רבים הם בני הקהילה ההומו – לסבית שמוצאים אוזן קשבת אצל רבנים. שעות רבות יושבים הרבנים ומקשיבים למצוקתם של חברי הקהילה. אל מול האיסור הגורף שבתורה לקיום יחסים חד מיניים נשמע קול זעקתם של אנשים דתיים הטוענים שניסו כל דרך אפשרית ל"צאת מזה" אך אין זה בכוחם. החברה הדתית לומדת את הנושא, בוחנת את ההבדל בין נטיה מולדת לנטיה רצונית ושואלת את עצמה כיצד להתמודד עם אוכלוסיה יקרה זו שלא לאבדם מקרב המשפחה. אין, ולא תהיה, הצהרה דרמאטית שתתיר את האיסור, אך יש רצון רב להגיע לדיבור המכיל את האנשים בעלי הנטיה הזו בתוך הקהילה.

כל עוד יש רצון מצד חברי הקהילה ההומו-לסבית לנהל דו שיח מעמיק, משפחתי – כואב אך אוהב, הם ימצאו הרבה כתובות ולבבות פתוחים וקשובים. ביום שבו תכריז הקהילה מלחמת "העפלה" (בדרך כלל בשיתוף אלמנטים פוליטיים אנטי דתיים) הם יחסמו לעצמם את הדרך.

בשם האחווה אני קורא להם לרסן את מהלכיהם, להקפיא חלק מהחלומות ולהאמין ש"צדיק באמונתו יחיה".

(מתוך וואלה, כ"ג באב התשס"ד, 10 באוגוסט 2004)

תגובה אחת

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מילותיו של הרב לאו מהדהדות בעוז! אני פשוט מאושר לשמוע רב ומחנך בישראל שבאמת מבין את המצב ולא תופס את הכול בצורה מעוותת כ"כ…לעומתו מופיע עוד ליברלי אחד שדווקא ממנו יוצאות מילות ההפחדה והשטנה. מילות של יאוש והזהרה. "אוי ויי!" הוא זועק: "בואו תראו את ההומואים הדתיים, כמה הם מסכנים! קרועים בין נטייתם שבחיים הם לא יוכלו להתכחש אליה לבין האמונה הפרהיסטורית שלהם!" כמובן, הוא לא משתמש באותן מילים אבל די ברור שזה מה שהוא אומר בין השורות. מתייחס אלינו כמו אל חיות בכלוב. הוא שם את הקהילה הדתית כדבר עתיק, ישן, שפתאום מתחיל להערער. אבל טעות יש לו בידו. תורה נמשלה למים, מחתדשת שוב ושוב. ואני לא מדבר על רפרומה, אלא על הכרת העולם הזה, בעיותיו, צרותיו ואתגריו החדשים. וההלכה יכולה לתת מענה. והנה חזו עינינו כבר ברבנים נפלאים כגון הרב בני לאו שאומר דברים מתוקים מדבש. הרי להחמיר זה קל. אבל הרב מצליח ללכת בתלם הנמצא ב-4 אמות ההלכה, ובכל זאת לספק תשובה הגיונית ואמיתית, מתוך הבנה – לבחורים הומואים במגזר.
    אחחח…מי המסית פה, מר רותם? מי מנסה לשנות את מי? האם אלו הרבנים שבאמת עד עכשיו, לא ידעו איך להתמודד עם נטייה הומוסקסואלית? אבל עכשיו הם קוראים להשתלבותם בחברה? או שמא זה אתה וארגונך – הקורא להתנער מאותה אמונה בה דבקנו אלפי שנים? כי הרי מי יוכל להתכחש ללבידו שלו…בחיי שאיני יודע מה משותף לי ולך מלבד הנטייה המינית. בערך מה שמשותף לבחור חילוני ודתי שאוהבים תפוחי אדמה. חס ושלום, אני לא בא להגדיל את הפירוד האיום בעם. אבל הטנגו שארגוני "הומואים דתיים" למיניהם רוקדים עם קהילת הלהט"ב הכללית כבר בלתי נסבל. האם סטרייט ירא שמיים ילך לפיק-אפ בר? אז מדוע שהומו "דתי" ילך למצעד הגאווה? את מי לעזאזל אתם מנסים לרמות? מה אתם מחפשים מלבד הגדרה עצמית וחברתית? אתם רוצים להראות שאתם קיימים? אנחנו יודעים. הסטטיסטיקה תגיד גם בלי מצעד. איך בדיוק אותו צועד עם כיפה יותר דתי מבחור חצי עירום על משאית? אם אתה מגדיר את זה בסכום המצוות ליום שאדם מקיים, יתכן שגם ההפך הוא הנכון. הגיע הזמן שדתיים יגדירו את עצמם לפי רמת התחברותם לערכים העתיקים שלנו,לפי אהבת ריבונו של עולם! יראת שמיים אם תרצו. וזאת באמת ה"תרופה" – לא נדרש מאף הומו להשתנות או להקים משפחה, אבל את כל התשובות הוא ימצא באספקלריא המאירה הזאת…כי היא באמת משיבת נפש.
    לא התכוונתי להישמע מסיונרי מדיי…אבל מה אהבתי תורתך.