ד"ת לפרשת אחרי מות | דבר תורה לפ"ש

באתר שמשיכה בין גברים היא חלק דומיננטי בו, בפרשה כמו שלנו מצפים לראות נגיעה ב"פסוקים המפורשים" של משכב זכר. אני, כרגיל, לא מתכוון לאכזב * טוהר בדבר תורה לפרשה

זה דבר תורה שבא בעיקר להניח שאלות ולעורר מחשבה יותר מאשר להביע טענה ולסמן סימן קריאה.

אני מניח שכְּשֶפונים לכתוב דבר-תורה באתר שמשיכה בין גברים היא חלק דומיננטי בו, בפרשה כמו "אחרי מות" מצפים לראות נגיעה ב"פסוקים המפורשים" של משכב זכר. אני, כרגיל, לא מתכוון לאכזב.

אחד הדברים הכי ידועים לגבי הציווי הזה, שמצד שני, לדעתי, מעולם לא באמת ירדו לעומקו, הוא הדרש של חכמים לגבי הביטוי "תועבה" המופיע בפסוק: "תועבה – תועה אתה בה".

ולפלא הוא, מה ראו חכמים לדרוש את הביטוי הזה דווקא בהקשר של משכב זכר, כאשר מדובר על מילה שהיא די מילת מפתח בפרשה.

המילה "תועבה" על הטיותיה השונות מופיעה עוד כמה פעמים בהמשך, ועם זאת דווקא בהקשר של הפסוק של משכב זכר ראו חכמים לדרוש. דבר שכשלעצמו אומר דרשני.

נקודה נוספת מעניינת היא שמשכב זכר (ולאחריו משכב בהמה) מופיעים כחלק כביכול נפרד משאר העריות. אחרי רצף של מספר ציוויים התורה עוברת פתאום לדבר על נושא שבכלל שייך לקטגוריה של "יהרג ובל יעבור" אחר – עבודה זרה.

"…ואל אשת עמיתך לא תיתן שכבתך לזרע לטמאה בה ומזרעך לא תיתן להעביר למולך ולא תחלל את שם אלוקיך אני השם ואת זכר לא תשכב משכבי אישה תועבה היא…"

מה פשר הקטיעה המוזרה הזו? למה ציווי "עבודת המולך" קוטע את "משכב זכר" מרשימת העריות שלפני ולא מועבר לסוף?

נראה לי שכיוון חשיבה טמון במינוח שמופיע בדרש של חכמים.

הרבה מבלבלים בין המילים בעברית "טועה" ו"תועה" כאילו היו מילים נרדפות, אך יש הבחנה ברורה ביניהם.

"טועה" פירושו "שוגה",לא צודק וכדו' (wrong בלעז) לעומת "תועה" שפירושו בכיוון לא נכון, בבלבול (wander בלעז). אולי הדרשה של חכמים באה להצביע שבשונה משאר העריות, הציווי של "משכב זכר" לא בא ממקום של "בעיה מינית" אלא משהו עם פן תפיסתי מבולבל, איזשהו קו תפיסתי שאולי הולך על אותו קו של העבודה הזרה, אולי אף סמל של פן אידיאולוגי אנטי-מונוטאיסטי כלשהו.

מה יכול להיות הקשר בין "משכב זכר" לחוסר מונטאיסטיות? באמת שזו שאלה מעולה שאין לי תשובה עליה. אבל אם יש למישהו רעיון אחר על כל השאלות האלה אשמח מאוד לשמוע.

שבת שלום

טוהר

3 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. יכול להיות שהקשר בין משכב-זכר לבין עבודה זרה נעוץ במוסד המתקרא "קדש". קדש בימי קדם היה גבר/נער שתפקידו היה לספק שירותי-מין לגברים אחרים במסגרת פולחן של עבודה זרה.

    נקודה נוספת שראויה להבהירה היא שהפסוק בפרשת-השבוע שאוסר על ביצוע משכב-זכר מתייחס אך ורק לגבר האקטיבי במסגרת יחסי-המין ולא לגבר הפאסיבי.

    מניין לנו שמוטל איסור גם על הגבר המבצע אקט מיני פאסיבי? על זה משיב התלמוד הבבלי במסכת סנהדרין נד ב:
    למדנו אזהרה לשוכב. אזהרה לנשכב מניין? תלמוד לומר "לא יהיה קדש מבני ישראל" (דברים כ"ג).

    מכאן ניתן ללמוד שה"קדש" היה גבר שעסק במגע מיני פאסיבי עם גברים אחרים, וזאת במסגרת עבודת פולחן של עבודה זרה.

  2. נראה לע"ד שבשני הנושאים הללו, ע"ז ומשכב זכר עם כל מה שכרוך בזה האדם שעובר על הדברים מסתובב עם תחושה אמיתית מאוד מבחינתו שהוא בדרך הנכונה. הוא מלא בשכנוע פנימי עמוק עד כדי כך שהוא כבר אוחז בשיטה שלמה שמצדיקה את מעשיו וכן הלאה. גם אדם שתועה ביער למשל לא חש בטעותו הוא ממשיך בנחישות בדרכו היות והוא מלא ביטחון עצמי בדרכו ולא מזהה את טעותו עד שמאוחר מידי…

  3. אבשלום, לא ברור מדוע אתה קושר בין קדש לבין עבודה זרה. במבט ראשון נראה לכאורה יותר לקשור את זה לזנות/יזיזות או משהו קבוע כזה. אך כמובן בלימוד מעמיק יותר נראה שמדובר אף על מעבר חד פעמי על האיסור, בין אם כשוכב או כנשכב.