הפסיכולוג ד"ר טוביה פרי: "לא תמיד אפשר להשתנות" | בלעדי / פרסום ראשון

ביקשנו להתעדכן מה המחקר היום טוען בשאלה המופיעה בכותרת, ופנינו לד"ר טוביה פרי, שרבנים רבים פונים אליו בשאלות בסוגיה הזו * "בסופו של יום, כאשר מטופל מספר על העדפה מינית הומוסקסואלית ושואל על אפשרות לטיפול ולשינוי, תשובתי היא ברורה למדי: אני ממליץ על ניסיון טיפולי אחד לפחות ואולי יותר מכך. לאדם שניסה טיפול או טיפולים ונותר בנטייתו להעדיף את בני מינו, הטיפול הפסיכולוגי יכול להציע תמיכה וחיפוש דרך לחיות את חייו באופן שיביא לביטוי מלא ככל האפשר של כישרונותיו, ערכיו ואמונותיו" * בלעדי

טוביה פרי

"האם הומוסקסואל יכול לשנות את העדפתו המינית?" שאלה זו המופנית לאנשי מקצוע היא מורכבת יותר מכפי שנראה במבט ראשון. השאלה מכילה בתוכה הנחה בדבר קיומו של "הומוסקסואל" כזהות המגדירה אדם, היא מניחה קיומה של העדפה מינית יציבה וקבועה, וכן היא עוסקת בשינוי של העדפה מינית. כל אחד מן הנושאים הללו דורש דיון.

הגדרת הזהות של אדם כ"הומוסקסואל" על סמך תכונה אחת שלו, העדפתו המינית, נראית בעייתית ביותר. בתחום המגדרי אדם יכול להיות "גברי" או "נשי" בתכונות אופיו, הוא יכול אקטיבי או פסיבי, אגרסיבי או עדין ובאופן בלתי תלוי להעדיף מינית את בני מינו את או את המין השני. מובן שההבדלים באמונות, בכישרונות, בהעדפות, בשאיפות או בקיצור – בזהות, כל אלה יכולים להיות גדולים מאוד ולא קשורים כלל להעדפתו המינית. מדוע אם כן להגדיר אדם רק על סמך העדפתו המינית?

גם העדפה מינית היא מושג הרבה יותר גמיש מאשר משתמע מן השאלה בראשית המאמר. מחקרים מראים שבקרב נשים העדפה מינית היא תכונה עם שונות רבה והתפלגות רציפה. בין הקצוות של העדפה מינית לגברים או לנשים, קיימות רמות רבות של שילוב שתי ההעדפות. גם אצל גברים שבהם ההעדפה המינית מקוטבת יותר, העדפה דו-מינית ברמות שונות נפוצה למדי.

השאלה האם העדפה מינית היא תוצאה ביולוגית של גנטיקה מולדת או של השפעות ביולוגיות מאוחרות יותר או של השפעות סביבתיות כמו משפחה, חינוך, התנסויות ואירועים טראומטיים, היא שאלה שאין לה תשובה מדעית מבוססת ומספקת. סביר מאוד לדעתי להניח, וזו גם התרשמותי הקלינית והמחקרית, שההעדפה מינית היא תמונה חיצונית ותוצאה של השפעת משתנים רבים. סביר לדעתי להניח שהגורמים המשפיעים על העדפתו המינית של כל אדם הם שונים ומגוונים בין איש לרעהו. אצל חלק מן האנשים גורמים ביולוגיים הם המרכזיים ואצל אחרים אירועי חיים וסביבה עשויים היו להיות הגורם המרכזי המשפיע.

אנו יודעים גם מן הניסיון וגם מן הפרסומים, שלא מעט אנשים משנים את העדפתם המינית לאורך החיים. חלק מהם משנים אותה לכיוון ההומוסקסואלי גם אחרי נישואים וקשרים רומנטיים עזים עם המין השני, וחלק מהם בכיוון ההפוך, של הומוסקסואלים הבוחרים בקשר הטרוסקסואלי.

השאלה "כמה מן האנשים מצליחים בעקבות טיפול כלשהו לשנות את העדפתם המינית", היא שאלה המצויה בוויכוח עז בספרות המקצועית. אחד הקשיים הוא ההטיה הפוליטית של המחקרים והפרסומים, כך שיש קושי גדול להגיע למסקנה ברורה בנושא. ההתרשמות שלי מן הספרות הישנה והחדשה בנושא, היא שיש לא מעטים המצליחים לפחות להגמיש את העדפתם המינית לכיוון הביסקסואלי בעוד אצל אחרים ההעדפה המינית נותרת ללא שינוי.

לדעתי, ההחלטה לחיות חיים כהומוסקסואל, מעבר לשאלות הדתיות והערכיות, יש בה הכרעה חשובה מאוד לגבי החיים בפרספקטיבה המלאה שלהם. בהחלטה זו יש במידה רבה, בעיקר לגבי גברים, משום ויתור על קיום משפחה עם ילדים ונכדים במובן המלא של המילה. החלום של "משפחה" הומוסקסואלית עם זוגיות של גברים וילדים נראית כרגע יותר כמשאת נפש שבודדים יכולים להגשימה. לגבי רוב הגברים ההומוסקסואלים אופצייה זו אינה ראלית. גם האופצייה של זוג נשים המקימות משפחה, הנראית על פניה כפשוטה ושכיחה יותר, מעלה שאלות לא פשוטות. אחת השאלות נוגעת להשפעה על התפתחותם העתידית של ילדים הגדלים במשפחה חד-מינית. גם שאלה זו נמצאת בוויכוח לא פשוט בספרות המחקרית שמתחילה להיכתב בנושא והמחקרים חלוקים ביניהם בממצאיהם.

לא אוכל במאמר קצר לפרט את מלוא השיקולים המחקריים והקליניים או את שיטות הטיפול האפשריות ואתמקד רק בשאלה מרכזית אחת. בסופו של יום, כאשר מטופל מספר על העדפה מינית הומוסקסואלית ושואל על אפשרות לטיפול ולשינוי, תשובתי היא ברורה למדי: אני ממליץ על ניסיון טיפולי אחד לפחות ואולי יותר מכך.

המלצתי מבוססת על כמה גורמים:
הראשון – "המחיר" של החלטה לחיות חיים כהומוסקסואל הוא גבוה כפי שציינתי.
השני – הסיכוי שטיפול יאפשר לאדם להגיע להגמשה של העדפתו המינית באופן שהוא יוכל ליצור קשר ומשיכה עם בן המין השני גם אם לא לביטול המשיכה ההומוסקסואלית הוא גבוה למדי. כאשר המטופל הוא שומר מצוות או שהקמת משפחה היא בעבורו חלום קיומי מרכזי בזהותו, המוטיבציה והרצון שלו הם שיקולים חשובים ביותר בהחלטה להעניק לו טיפול נפשי.

אני מודע לעובדה שטיפול המנסה להשפיע על העדפתו המינית של אדם גם הוא נעשה באופן עדין ולא אגרסיבי יכול גם להגביר את מצוקתו של המטופל, ואולם במכלול השיקולים עדיין נראה לי שניסיון טיפולי עדיף וישנו סיכוי טוב שהוא יתרום לאיכות חייו של המטופל.

לאדם שניסה טיפול או טיפולים ונותר בנטייתו להעדיף את בני מינו, הטיפול הפסיכולוגי יכול להציע תמיכה וחיפוש דרך לחיות את חייו באופן שיביא לביטוי מלא ככל האפשר של כישרונותיו, ערכיו ואמונותיו. ללא כל ספק, גם לאנשים עם העדפה חד מינית ישנה אפשרות לחיות חיים יצירתיים ותורמים באופן עשיר ומספק.

הכותב פסיכולוג קליני המנהל את הקליניקה של המחלקה לפסיכולוגיה באונ' בר אילן,
לשעבר ראש החוג לחינוך במכללת "הרצוג"

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.