פרק 20 – הפצעת הכותרות באתר | לילות כימים

לאה הגדילה את הכותרת העליונה של האתר ולא ידעה שזה יעלה לה ביוקר אע"פ שהיא עובדת בהתנדבות

באתר הישן של כמוך הכותרת העליונה של האתר הייתה קטנה יותר והיו בה פריטים רבים יותר. דבר זה הוסיף לתחושת העומס שהייתה באתר, ולכן בעיצוב המחודש הגדלנו את שטח הכותרת כדי לרווח את הפריטים.

במהלך התכתובות האינסופיות של תכנון העיצוב החדש, עמית העלה את הנושא:

אני מבינה שזה לא נראה לו טוב, אבל רחלי ואני בטוחות שהכותרת נראית עכשיו הרבה יותר טוב ממקודם. אנחנו חסידות גדולות של ריווח ומקום "לנשום", ועל אף שכנראה לא כל אחד מתחבר לזה, זה העיצוב שאני אוהבת.

מי ידע שיום אחד המקום המרווח והלכאורה "מת" הזה יהיה מקום למסיבות, חגיגות, ולפעמים אפילו יהיה זירת התגוששות. האמת היא שזה קצת באשמתי (המסיבות והחגיגות כמובן. זירת ההתגוששות היא באשמת עמית), אבל להגנתי אומַר שזה שילוב של הבנה לליבו של עמית עם פתרון לרעה חולה (בעיניי) שהייתה נהוגה עד אז באתר הישן של כמוך: היה נהוג ומקובל שלקראת חגים או יום ההולדת כל האתר מקבל רקע מתאים לחג. הרקע של כל האתר השתנה לאיזו תמונה צבעונית שמתאימה לחג. אותי זה חירפן, כי רקע של אתר צריך להיות רגוע, והרקעים שעמית נהג לבחור היו משתלטים ומפריעים לקריאה. לכן בהמשך ההתכתבויות בנוגע לעיצוב הצעתי לו את ההצעה הזאת:

ואז עלתה בדעתי עוד מחשבה: אין מצב שאני מחליפה כותרות בשבילו בכל חג ומועד. החסרת משימות אנוכי?

בסוכות, שהיה רק שבועיים לפני העלאת העיצוב, חשכו עיניי כשראיתי את הרקע שעמית שינה אליו (אין לי צילום מסך של זה – יש דברים שאני מעדיפה לא להנציח – אבל זו הייתה איזושהי תמונה של ארבעת המינים. תמונה יפה ללא ספק, אבל ממש לא בתור רקע) ורציתי להטיל וטו על העניין, אבל למרבה השמחה רחלי הניאה אותי מזה ואמרה לי שאחרי ההעלאה המושכות תהיינה בידיים שלי אז לא צריך עכשיו להפעיל שרירים. צודקת. לא סתם היא מלווה אותי בפרויקט הזה.

סוכות עבר, ההעלאה עברה. בקושי חלפו חודשיים מהעלאת האתר ויש מלא ענייני תחזוקה ותמיכה ובטח שלא חשבתי בכלל על הכותרות לחגים. כלומר המחשבה עברה במוחי אבל החלטתי לא להעלות את הנושא – למה להעיר כלבים ישנים?
אז אני אגיד לכם למה – כי בלי זה הם מתעוררים ברגע האחרון אבל נובחים כאילו יש כל הזמן שבעולם. ואני, במקום לנזוף בו על היזכרות מאוחרת – זורמת איתו ואף מפעילה את רחלי. מי אמר אישה בלי אופי ולא קיבל.

שימו לב לתאריך הדוא"ל:

איזה כיף שדיברתי עם רחלי בצ'ט של ג'ימייל ולכן נשאר התיעוד!

אחרי 20 דקות כבר יכולתי לחזור לעמית:

וכך, הפעם הראשונה שהופיעה התייחסות לחגים בעיצוב החדש היה בחנוכה, אם כי זו הייתה התייחסות בסמליל בלבד ולא בכל הכותרת.

במקביל, עמית התחיל לדבר איתי על סמליל יום ההולדת – ככה זה, נותנים לו אצבע והוא רוצה את כל היד. בפרקים הבאים בע"ה אספר על השינויים בכותרת ובאתר לכבוד יום ההולדת הרביעי של כמוך וימי ההולדת הבאים, על הכותרות של החגים והמועדים הבאים, על אירועים שעמית רצה שגם הם יופיעו בכותרת ואיך זה עשה לי פריחה, ועוד כהנה וכהנה. יש למה לחכות.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.