הרב מנוסי ברשמים ומחשבות בעקבות כנס "קדושים תהיו: יום עיון לרבנים בנושא התמודדות עם סוגיית הלהט"ב" | הלכה

על מה שאמר בכינוס, על ההתרשמות שלו מהארגונים השונים, על שאלת המינוח, על שאלת השינוי והטיפול – הרב ניר מנוסי, אחד מדוברי הכינוס, מסכם את הכינוס המיוחד

הרב ניר מנוסי

א. אתמול זכיתי לקחת חלק בכנס ראשון מסוגו בארץ: יום עיון לרבנים מהזרם ה'חרד"לי' בנושא הומוסקסואליות והתנועה הלהט"בית. הכנס אורגן בידי איגוד רבני הקהילות בישראל של הרב עמיחי אליהו, עם ארגון בקדושה העוסק ביעוץ מיני באור התורה, ובין השאר מלווה אנשים המעוניינים להתגבר על המשיכה החד-מינית שלהם (מה שמכונה בתקשורת, שלא בצדק, "טיפולי המרה"). באופן כללי היה יום עשיר, גדוש, מעניין וחשוב מאד, גם אם לא עם הכל הזדהיתי שם. השתתפו שם מאות רבנים, מחנכים ואנשי ציבור מהציבור הדת

י-לאומי ה'דוסי' יותר, ואני בטוח שהם יצאו עם הרבה ידע חדש וחומר למחשבה, וזה כולל גם אותי.

ב. הכנס היה מחולק לארבעה מושבים: (א) מושב הקדמה על תופעת הלהט"ב בציבור הדתי (בו דיברו אני והרב ארל'ה הראל); (ב) מושב של הרצאות מומחים (ד"ר דוד צנגן על הזווית הביולוגית, דרור זנדמן על הזווית הפסיכואנליטית, ואליהו אקרמן מ"בקדושה" על הזווית הטיפולית); (ג) מושב על תפקיד הרב סביב הנושא; (ד) מושב מסכם על "החיים בשטח" ובו סיפורו של בחור שהתמודד עם נטיות הפוכות והתגבר עליהן (היו אמורים לדבר עוד שניים מזווית שונה, אך אחד ביטל והשני לא עלה מקוצר זמן), ולאחר מכן שולחנות עגולים של שיחות עם הדוברים השונים. באמצע הכנס שולבו גם דברים של הרב שמואל אליהו, וכן הגיעו נציגים של "עצת נפש" ופרשו בקצרה את גישתם. אין בכוונתי להגיב על הכל, אך אשתף במספר מחשבות ורשמים.

ג. אני דיברתי ראשון והצגתי את הנושא באופן כללי לקהל, תוך התמקדות בנושא חשוב בעיני: העובדה שרבים מהטיפולים שהוצעו בעבר, ושלעתים עדיין מוצעים, אינם טיפולים טובים, ושבחלק לא קטן מהמקרים הם עשו יותר נזק מתועלת (מובילי המאבק הלהט"בי הדתי בארץ רובם ככולם הינם פגועי הטיפולים האלו). חילקתי אותם לארבעה סוגים: טיפול ביהייויוריסטי חיצוני (מיני-הלקאה עצמית בגומיה על היד על כל רגש משיכה לגברים, צפייה בפורנו כדי לעורר משיכה לנשים וכדומה); טיפול דינמי-פנימי שאינו קשוב לסיפורו הייחודי של המטופל ומניח שאצל כולם הסיבה זהה (בד"כ חוסר קשר עם האב בשנות הילדות שמנסים לפצות עליו מינית בהמשך – זה נכון בחלק מהמקרים אך ממש לא בכולם); טיפול 'מוסרניקי' (אם מספיק תרצה ותחליט, תצליח!); וטיפול בסגולות (להגיד את כל תהלים 40 יום רצוף בכותל, תיקונים קבליים למיניהם ועוד). תיארתי לאיזה מין שינוי ניתן לקוות ולאיזה לא, וכיצד שינויים בתחום הזה, כשהם קורים, הם הדרגתיים, מורכבים ומתרחשים מבחירה בלבד.

[לדברים אלו אוסיף כעת שלמרות המוניטין הנורא שיצא לכל הטיפולים מהסוג הזה, בפועל התמונה הרבה יותר מאוזנת, רק שההסברה הלהט"בית והתקשורת הליברלית אינן מראות הצד הטוב או מתכחשות לקיומו. ניתן למצוא באינטרנט עשרות סיפורים של "אקס-גייז" אמריקאים, בכתב ובעל-פה, שסיפוריהם נראים אותנטיים לגמרי ומרגשים מאד. ברוב מוחלט של המקרים היה לאמונה הדתית (נוצרית במקרה שלהם) תפקיד משמעותי בתהליך, אך יש גם מקרים אחרים (אני מכיר אישית כאלו). לא כל הטיפולים מצליחים, אולי אף לא רובם, אך יש מספיק אנשים שדרך טיפול או סדנא הגשימו את רצונם האותנטי בזוגיות הטרוסקסואלית, ויש גם רבים שעשו זאת בלי טיפול, דרך תהליך פנימי עצמאי, וחייבים להכיר בכך.]

ד. הארגון "בקדושה" ומטפליו עשו עלי רושם מצוין, ואם מישהו מתלבט לאן ללכת או לשלוח אדם המבקש טיפול אני ממליץ לפנות אליהם. אליהו אקרמן הציג בצורה יפה את כל הגישה הטיפולית שלהם, שעשתה רושם של משהו מאד מאוזן, מפותח ומפוכח. הרגעים העוצמתיים ביותר בכנס היו שתי סימולציות של מצבים שרבנים מתמודדים עמם, שמטפלי "בקדושה" 'המחיזו' לעיני הקהל: שיחה של אם עם רב המספר לה שבנה בעל נטייה הומוסקסואלית והיא מתקשה להאמין ולקבל זאת, ושיחה של נער המתוודה על רגשותיו בפני רבו ואז מתפרק בזרועותיו. המטפל מולי גרוסמן שגילם את האם והנער נכנס לתפקידים (בעיקר השני) בצורה מדהימה, שהעידה על כך שהוא מכיר את הדברים מאד מקרוב ושהם נוגעים לעומק לבו.

ה. ההרצאה על הזווית הפסיכואנליטית, שהתמקדה בגישת פרויד עצמו, היתה מעט תמוהה, לאור העובדה שכמעט אף אחד היום לא מחזיק משיטת פרויד כפי שהיא, אלא מכירים בכך שלקתה בחסר וטעונה פיתוחים רבים. לענ"ד היה ראוי לשלב את הנקודה הזו בתוך הרצאה על גישות שונות בפסיכולוגיה לנושא, או לוותר עליה לגמרי.

הרב ארלה הראל

ו. הרב ארל'ה הראל עסק בין השאר בשאלת הטרמינולוגיה. הוא הסביר מדוע אין בשום אופן להשתמש במלים "סטיה", "מחלה" או "חוסר נורמליות" (כל שכן על אנשים, לכנותם "סוטים" וכו') והתייחס לנזק שגרם הרב לוינשטיין (תוך כדי הכנס התכתבתי עם זאב שביידל, הדובר הבולט של הלהט"בים הדתיים, והוא כתב לי: "זו הבנה נכונה מאד, כי אין מי שעשה יותר מהרב לוינשטיין לגיבוש הקהילה הדתית הגאה. אתה יכול לצטט אותי"… אז הנה אני מצטט, וזה דבר שצריך לספק חומר מחשבה לרבים). בגדול הסכמתי עם פסילת הביטויים האלו, אך לא עם פסילת הביטוי "נטיות הפוכות" שהוא עשה באותה נשימה בתואנה שהוא שיפוטי. זה נכון שהביטוי שיפוטי אבל, (א) לא מאד, ו-(ב) לא נורא להיות קצת שיפוטי כל עוד אינך פוגעני, ולדעתי הביטוי אינו פוגעני. למעשה, הוא ממש תואם את הביטוי המקובל בין להט"בים המתייחס להטרוסקסואל כ"סטרייט", קרי – 'ישר'.

הביטוי שהרב ארל'ה מנסה להנחילו הוא ביטוי שהוא המציא: "משיכה תוך-מגדרית" או בקיצור מת"מ, כאשר את בעל הנטייה הוא מכנה "מת"מניק". הביטוי הוא תרגום לא-מדויק של same sex attraction, משיכה לבני אותו מין, שיש המקצרים אותו SSA (בניגוד ל-opposite sex attraction או OSA). הביטוי הזה אינו מוצלח בעיני. מעבר לכך שהוא מוזר ולא מוכר, וחבל לדעתי לנסות לייצר שפה חדשה שישתמשו רק במעגל מצומצם, הוא שוגה בכך שמשתמש במלה "מגדר" כנרדפת ל"מין". למה זה בעייתי? כי זה מתעלם מהעובדה שבאקדמיה, בחוגים הלהט"בים, ויותר ויותר בשיח הכללי, שתי המלים זה מכבר הובחנו: המלה "מין" מתייחסת למציאות האובייקטיבית והפשוטה של היות זכר או נקבה מבחינה ביולוגית, בעוד "מגדר" הינו מושג סובייקטיבי ויחסי המתייחס לאחד משני דברים: תפיסת הגבריות והנשיות בחברה, מה נתפס כ'גברי' או 'נשי' או מה ייעודי גברים ונשים; וחווית ה"זהות המגדרית", המגדר שהאדם חווה את עצמו בפנים. גם אם ברוב ההקשרים ההבחנה הזו אינה משמעותית וניתן להמשיך להשתמש במלים כנרדפות, כאן עסקינן בהקשר הלהט"בי, שההבחנה הזו מרכזית אצלו, וכן קריטית להבנת נושא הטרנסג'נדר, מי שחוויתו המגדרית שונה מגופו (נושא שהולך ותופס תאוצה כנושא שיש להתייחס אליו, והריני להתנבא בזאת שעוד כמה שנים גם על זה יהיה כנס רבנים…). בהקשר זה שגוי להשתמש בביטוי המתעלם בעליל מעולם המושגים של אלו החיים אותו, שהרי לרבים מהם משיכתם אינה "תוך-מגדרית" כלל: הם נמשכים לבן מינם, כאשר הם בהחלט עשויים להרגיש שמגדרו הפוך משלהם.

אם רוצים לעשות תרגום קצר ל-same sex attraction צריך לדעתי לומר "משיכה חד מינית" ולדבר על "בעלי משיכה חד-מינית", כפי שעשיתי לעיל. ביטוי זה גם מתקשר עם הביטויים "חד-מיניים", "זוגיות חד-מינית" וכו', שנעשו שגורים.

ז. כואב הלב שמתוך כל בוגרי הטיפולים נמצא רק אחד שהעיז לעמוד בפנים גלויות ולספר סיפורו, בעיקר שהעברית שבפיו היתה שבורה מאד והיה קשה לעקוב אחריו (את הטיפול ניהל בשפת אמו, יש לציין). זה לא שאין אנשים שעברו תהליכים משמעותיים של שינוי, אלא שהם לא מוכנים לעמוד ולספר סיפורם (או שהאשה שלהם אינה מסכימה להם…). למרות שניתן להבין זאת, זה מצער, כי אז אין 'כוחות' מול סיפורי היציאה מהארון. הלהט"ביים. נוף ה"אקס-גייז" הנוצרי-אמריקאי שונה בתכלית, ובכל הסרטונים והסיפורים שלהם המספרים הינם גלויי פנים ושם. חלק מזה קשור בהיות התרבות האמריקאית תרבות חושפנית משלנו, אך חלק מזה עניין של הבשלה והחלטה. אני אישית מקווה שיימצאו כאן האנשים שיסכימו לצאת מהארון ה'סטרייטי', כפי שאחרים יוצאים מזה ה'הומואי'. השפעתם וההשראה שיעניקו לאחרים תהיה גדולה מאד.

ח. כבר כשהוכרז על יום העיון נשמעו קולות טרוניה מארגון הלהט"בים הדתיים "חברותא" (הליברלי ביותר מבין שלוש התנועות של להט"בים דתיים גברים, התומך ב"מצעדי הגאווה" וב"נישואין" חד-מיניים), על כך שנציגיהם אינם מוזמנים לדבר בו. כפי שהסברתי בכמה מקומות, טענה זו אינה קבילה: מדובר בכנס רבנים הבא ללבן את הסוגיה בתוך תחום מעגלו, ואינו מעוניין לתת פתחון פה ולגיטימציה לאג'נדות שאינו מסכים עמן. זה לגיטימי בהחלט. דבר כן מצער שקרה הוא שארבעה מאנשי חברותא רכשו כרטיסים והגיעו למקום, אך לבסוף לא ניתן להם להכנס. לפי הרב עמיחי, הוא שוחח עמם בכניסה על כך שצריך להיות ביניהם אמון שהם לא 'יפוצצו' את הכנס, הם הסכימו והוא כבר עמד להכניסם, כאשר הבחין שאחד מהם מקליט אותו ואת עמיתו ללא ידיעתם. זה הרס לו את רושם האמון והוא לא הכניס אותם. אני יכול להבין אותו, אך צר לי שכך זה התגלגל. חוץ מזה שזה עשה שוב כותרות צהובות בדבר הדרה וכו', באמת ציפיתי וקיויתי לראותם שם.

ט. בחלק האחרון, של השולחנות העגולים, ישבתי בשולחן של עמית, ראש ארגון כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים (ה'דוסי' שבשלושת ארגוני הלהט"בים הדתיים, בקצה השני מ"חברותא"), שסיפר את סיפורו והשיב על שאלות. עמית ניסה לעבור טיפולים להשתנות ולא הצליח, ולמרות שאינו שולל עוד שינוי בעתיד, כרגע אינו צופה שהוא יקרה. עם זאת הוא מעודד אחרים לעשות זאת ורואה סיפורי הצלחה. הוא עשה עלי רושם של אדם ישר וחדור אמונה, המתמודד בצורה מאד כנה עם מצבו. היתה שיחה מחכימה מאד, נוגעת ללב ופה ושם גם נוקבת. יצאתי בתחושה חזקה שהחיים מאד מורכבים, וכולנו צריכים הרבה רחמי שמים, עצה ותבונה. שנזכה לזה.

(מתוך הפייסבוק שלו)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.