פרק 2.5 – תמונה של כיסא הכבוד | לילות כימים

ברווז אמיתי או צעצוע, חתול רחוב, ינשוף עם אוזניות – לאה פונה אליכם, הקוראים, ומבקשת שתצביעו בסקר הגדול שלה: מה התמונה המלווה המתאימה ביותר לבלוג שלה?

זה פוסט ביניים שחורג לרגע (טוב, לשבוע) מִסֶדר האירועים, לטובת התייעצות שהיא מעל הזמן.

אני צריכה להתייעץ אתכם. לא יכולתי לעשות את זה לפני שהבלוג התחיל כי לא הייתם מבינים מה אני רוצה מכם, ואני לא רוצה לחכות עם זה עוד כי זה נחוץ להמשך הסדרה, אז עכשיו נראה לי זמן מתאים.

קחו נשימה עמוקה כי רוב הרשומה היא הסיפור מסביב, ורק בסופה מפציעה שאלת ההתייעצות.

כשאני עובדת, אני אוהבת סביבה אסתטית ונעימה. זה נותן לי מוטיבציה לעשות דברים טוב, ומרגיע אותי כשהדברים לא הולכים בדיוק לפי התכנון. בעבודה – המשמעות היא שהשולחן שלי כמעט ריק לחלוטין; שהדסקטופ במסך שלי נטול איקונים ובעל רקע שחור; ועורכי הטקסט שבהם אני מקודדת הם צבעוניים במידה המתאימה.
ובבלוג הזה – המשמעות היא לבחור תמונה מלווה שאוהַב.

באתר כמוך, לכל בלוג יש תמונה מלווה קבועה.
ואני צריכה לבחור תמונה מלווה לבלוג שלי:

בשביל הרשומות הראשונות בחרתי תמונה זמנית,  מחשב עם סימן שאלה – המחשב כי הוא כלי העבודה שלי באתר, וסימן שאלה כי לא יודעת איזו תמונה לשים. למה התמונה  זמנית? נו, על זה הרשומה…

מאחר שהמהות שלי באתר הזה היא תכנות (גם אם בדרך יוצא לי לתלות קישוטים או לשחרר סתימות), היה לי ברור שצריך להיות מחשב בתמונה, ומאחר שרוב העבודה שלי על האתר מתבצעת בלילה, רציתי גם חושך.

בהתחלה חשבתי לצלם את עמדת המחשב שלי בבית, אבל זה יצא נורא – אני לא יודעת לצלם – לכן התחלתי לחפש במאגרי תמונות (חינמיים וחופשיים כמובן). הבעיה היתה שרוב התמונות של מחשבים מראות עוד דברים ליד המחשב, ואני לא רציתי שיטעו ויחשבו שלמשל יש לי עציץ ליד המחשב, או שיש לי מק. ולכאורה זאת יכלה להיות אחלה כי יש בה רק מקלדת עם יד – אבל החלטתי שאני לא רוצה דמויות בתמונה, לא רוצה שאנשים ישאלו את עצמם אם זאת היד שלי. למה? ככה.

ואז רחלי המצילה מצאה תמונה מקסימה:

רק מחשב, בלי אביזרים נלווים, בלי זיהוי של סוג המחשב, בלי דמויות, בזווית מעניינת. אחלה!

וכאן אתם ודאי חושבים לעצמכם: אה… אחלה מחשב, אבל איפה החושך?
אז רחלי הקוסמת עשתה שהוא יהיה חשוך וקסום. ואני רציתי שיופיע על המסך קוד מהאתר של כמוך, והיא עשתה לי גם את הקוֹסמוּת הזאת:

פפאם! וכך נבחרה לה התמונה המלווה.

זהו.

סוף הרשומה.

ביי.

 

או שלא.

בשביל מה מחזיקים אחד יו"ר דעתן, אם לא בשביל שיהיה חומר לבלוג שלי?

כשעמית הסכים שאכתוב בלוג, הוא ביקש שאשלח 3 פרקים ראשונים כדי לראות לאן נושבת הרוח. כשסיימתי לכתוב שלחתי אותם, בליווי התמונה המלווה, לעמית:

אבל מאחר שלא הייתי סגורה על עצם פרסום הבלוג (כמו שכתבתי בפרק ההקדמה, החשיפה הדאיגה אותי), וגם לא הייתי פנויה לחשוב על הבלוג בכלל כי עמית המשיך להעסיק אותי בכל מיני שטויות אחרות – עזבתי את התמונה בשלב הזה.

ועדיין, עם כל העיסוקים, רציתי לחזור לבלוג וכאמור, ההחלטה איזו תמונה תלווה אותו היתה חשובה להמשך מתן מוטיבציה. אז אחרי שלושה חודשים מצאתי זמן להתחיל לחזור לבלוג, ומתוך כך – להחלטה על התמונה המלווה. ואמנם אני לא צריכה אישור של עמית לתמונה – הוא בעצמו אמר שזה הבלוג שלי אז מה שאחליט – אבל רציתי חוות דעת נוספת דווקא ממישהו שדעותיו לא תמיד קרובות לדעותיי בנושאי עיצוב, כי אולי הוא רואה דברים שאני לא רואה.

ושלחתי לו את התמונה הזאת:

עמית אמר, בצדק, שהיד החייזרית לא מתאימה.

שוב חזרנו למצב שאני לא מצליחה לשכנע אותו לאהוב את התמונה הזאת, אז ניסיתי להחליף כיוון. נכון שמחשב מייצג את העבודה שלי בכמוך, אבל לי עצמי יש ייצוגים אחרים. ברווז למשל. אולי כדאי ללכת בכיוון הזה? ואז הייתה לי הארה: יש מונח בתכנות שנקרא duck programming. זה מונח הומוריסטי שמתאר את אחת הדרכים שבהן מתכנת יכול לגלות מהי השגיאה שגורמת לקוד שלו לא לעבוד כראוי: בדר"כ כשכותבים קוד ומגלים שהוא לא מבצע בדיוק מה שרצינו, אנחנו חוזרים וקוראים את הקוד ומנסים למצוא את הפקודה הסוררת. ומה קורה אם לא מוצאים? אז לפעמים ניגשים למתכנת אחר ומבקשים את עצתו. לשם כך צריך להסביר לו מה בכלל אנחנו מנסים לעשות, ואחרי זה מסבירים מה כתבנו בקוד. הרבה פעמים, תוך כדי ההסבר, יש פתאום הארה ומבינים את מקור השגיאה, בלי שהמתכנת השני בכלל צייץ. עצם הצורך להסביר למישהו אחר את הקוד בצורה מסודרת עושה סדר בבלגן ואז יכולה לצוץ לה בנחת החריגה מהסדר. אז איפה הקטע עם הברווז? המחשבה היא שאם עצם הדיבור כבר מאפשר לגלות את הבאג, למה להלאות מתכנת תמים וישר-דרך בדיבורים שלנו? אפשר לדבר עם ברווז גומי…
קפצתי לוויקיפדיה כדי לקרוא על הערך הזה, והפלא ופלא – תמונת ברווז על מחשב נייד, לתפארת מדינת ישראל:

מתוך ויקיפדיה, נוצר ע"י טום מוריס ומשוחרר ברשיון CC BY-SA 3.0

לכאורה תמונה מעולה – בול כמו שלי, רק עם ברווז! גם יש בזה עלילה, וגם יש בזה ייצוג לברווזיותי. מושלם לכאורה.
אך לא בשבילי.
זה לא הברווז שלי.
זה הברווז שלי:

בעיניי זה היה שילוב נהדר, אבל שלחתי לעמית ובעיניו זה נראה מאולץ ופוטושופי. הוא חשב שברווז הגומי היה הטוב ביותר, אבל אני לא הזדהיתי עם ברווז גומי (אם כי עמית הפנה את תשומת לבי שאני לא באמת ברווז, הברווז הוא רק היצגן שלי. ובכל זאת). וחוץ מזה, הבעיה שלי עם התמונה מוויקיפדיה היא שאני אף פעם לא מצליחה להבין את התנאים של הרישיון. לתת מזכה זה סבבה (אם כי גם בזה, לא ברור לי איפה צריך להיות המזכה), אבל אני לא מבינה מה זה share alike: לא מבינה איפה אני אמורה לשים את התמונה כדי שיוכלו להוריד אותה באותם תנאי רישיון.
מפחיד אותי שתמונת הנושא בבלוג שלי תהיה בשימוש באופן לא נכון. אז (גם) בגלל זה.

החלטתי לחפש בגוגל תמונות של ברווזים עם מחשבים כדי לקבל רעיונות, והגעתי לכמה תמונות משעשעות אך לא חופשיות לשימוש. עמית האיר את עיניי שהן שונות מהסגנון הקודם, אבל אני דווקא הייתי בסדר עם זה – פתאום דווקא התחשקה לי תמונה משעשעת, עם טוויסט, שמעלה חיוך… משהו כמו זאת, רק עם מחשב, בלילה:

 

אז זהו.

הסוף.

זהו, באמת נגמר.

אין יותר מה להוסיף.

זו התמונה וזהו.

מה אתם עוד עושים פה, מה? מה???

אז לכאורה סגרנו על תמונת הינשוף, והיא טובה כי היא מחשב, ולילה, והיא משעשעת. הייתי בטוחה שזה סגור.

אבל כמה חודשים אחרי זה (כן, קשה לי להרפות), פתאום, במסגרת התמקצעות בעבודה, נתקלתי בפוסט הזה, שעפעס, התמונה המלווה שלו דומה להפליא למה שאני רציתי בהתחלה, וזה גרם לי לרצות לחזור לתמונה המקורית שלי.

מיד התיישבתי וכתבתי לעמית:

 

כשהגיע הזמן להתחיל את הבלוג לא רציתי להתעכב רק בגלל העדר תמונה, אז כאמור חיפשתי בזריזות משהו זמני וכך הגעתי לתמונה שיש כעת. אבל באמת אני לא יודעת להחליט מהי התמונה המתאימה – האם המחשב הלילי שמכיל גם את הקוד של כמוך? האם הינשוף הלילי הקליל והמשעשע? ואולי התמונה הקיימת, שלקח לי בדיוק דקה לבחור אותה והיא מלווה אותנו כבר זו הרשומה החמישית?

וכאן, קוראים יקרים, אתם נכנסים לתמונה(!). האם תוכלו לעזור ללאה המסכנה לבחור תמונה מלווה לבלוג שלה? הסקר כאן לפניכם, אז אשמח אם תבחרו את התמונה שאתם באמת אוהבים. אם יש לכם רעיון לתמונה אחרת, מוזמנים לבחור "other" ולהציע. אל תפחדו לנקוט עמדה –  הסקר הוא אנונימי לחלוטין. תודהההה!!!

עדכון: ברוב קולות נבחרה תמונת הינשוף המתכנת.

תודה רבה לכל מי שענה על הסקר!
כל מענה כזה שילח אלי הודעת דואל שהקפיצה את לבי משמחה (כי תכלס לא ידעתי אם מישהו יענה לי בכלל). אז תודה רבה לכם על שהקדשתם מזמנכם לקרוא, לחשוב ולמלא. חיממתם את לבי גם בזה שבחרתם תמונות וגם במשוב החיובי על הבלוג. לכבוד הוא לי.

תודה רבה לכם!

נ"ב 1: "… מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד.. " (מסכת מנחות דף מ"ג עמ' ב)

נ"ב 2: בהתחלה כשתכננתי את הפרקים, הפרק הזה היה אמור להופיע הרבה יותר מאוחר, כי זה משהו שקרה רק לא מזמן. אבל כשראיתי שאני לא מצליחה להחליט על תמונה, עלה הרעיון לבקש את עזרתכם, ולשם כך היה צריך להקדים את הופעתו. החלטתי שיופיע  אחרי הפרק השני, כי אז כבר יש איזשהו מושג על מה הבלוג. מאחר שהוא נדחף בין הפרקים, נתתי לו מספור בין 2 ל-3.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. לאה יקרה,

    כבר התכתבנו קצת מעל גבי האתר…

    כייף לקרוא אותך (גם במובן של שדרוג האתר, הרבה יותר נגיש ונעים וגם במובן הפשוט לקרוא את מה שאת כותבת).

    יכולה להזדהות עם חלק מהתחושות של לידת בלוג..

    ובנתיים, (סיימתי לקרוא) אקדיש לך שיר, (השם שלי מחייב) "אני אוהב אותך לאה… אם אשכח אותך לאה שמי לא ישראל" ובחילוף אותיות שמי לא שיראל.

    שניפגש בשמחות,
    ותודה על עבודתך המסורה!

    (מקווה שאת מעריכה את הרווחים שעשיתי בתגובה אלייך)

    1. אכן, התכתבנו. ואיזה כיף זה שכיף לך לקרוא הן מבחינת הצורה והן מבחינת התוכן. לכבוד הוא לי!

      ואני יכולה לתאר לעצמי שגם לך לא היה פשוט להתחיל לכתוב בלוג. בטח אפילו יותר מלי.

      ומעריכה מאוד את הרווחים. האמת היא שבזמן פיתוח האתר ביטלתי תכנותית את הרווחים בתגוביות (זותומרת שיכולת להכניס מליון אנטרים בשדה הטקסט, אבל לא היו רואים אותם בפרסום), אבל עכשיו לכבודך החזרתי אותם.

      בשמחות,
      (ולא מרגישה מסורה. זה פשוט כיף).