הרב חיים עבדיה: "תוקפים את הרב דוויך משיקולים זרים והומופוביים" | הלכה

במכתב תמיכה שפרסם הרב חיים עבדיה, רב קהילת מגן דוד בבריטניה, ציין כי האזין לכל השיעור של הרב דוויך והוא מעריך את רצונו האמיתי לדון בנושא בכובד ראש. כמו כן יצא הרב עבדיה נגד הרבנים שתקפו את הרב דוויך: "תוקפים מסיבה שאינה עניינית-הלכתית אלא משיקולים זרים, ונצמדו להומופוביה כדי לקדם את מטרתם"

הרב חיים עבדיה. תצלום: הפייסבוק של הרב

לצד התקיפות של הרבנים: בסוס, לוי ומאיר נגד הרב דוויך נרשמה גם תמיכה – הרב חיים עבדיה – רב קהילת מגן דוד בבריטניה, כתב מכתב תמיכה ובו הוא מציין כי האזין לכל השיעור והגם שאינו מסכים לכל דבר שנאמר בו הוא מעריך את הרצון האמיתי של הרב דוויך לדון בנושא בכובד ראש.

הרב עבדיה תוקף את שני הרבנים שיזמו את ההתקפות והחרמות נגד הרב דוויך, וציין כי התקיפה שלהם אינה עניינית-הלכתית אלא היא מונעת משיקולים זרים והומופוביים.

הנה תרגום המכתב שנכתב בט"ו בסיוון תשע"ז, 9 ביוני 2017 (תודה ללאה על התרגום):

צביעות צדקנית

הפוסטים שלי השבוע, שעסקו בצורך לנהל דיונים הלכתיים בצורה תרבותית, נכתבו בעקבות ההתקפה חסרת התקדים של כמה אנשים על הרב יוסף דוויך, הרב הראשי של הקהילה הספרדית והפורטוגזית בלונדון. התירוץ להתקפות אלה היה שיעור שמסר הרב יוסף דוויך בנושא ההומוסקסואליות.

הקשבתי לשיעור המלא, ובעוד שאיני מסכים בהכרח עם כל ההצהרות או הניתוחים של טקסטים מסוימים, אני תומך בכל לבי ברב יוסף דוויך ובדאגתו הכנה למציאות רחבה בעולם היהודי האורתודוקסי אשר נדחקה לשוליים ונוּדתה בעשורים האחרונים, כלומר קהילת הלהט"ב.

שני הרבנים שיזמו את ההתקפה מבוססים בלונדון ובברוקלין, וככל הנראה ניצלו את ההזדמנות כדי להפיל מישהו שהוא בגדר איום על מרכזי השליטה וההשפעה שלהם.

השיטה ששימשה את השניים היא עתיקה אך אכזרית ביעילותה:

  1. הוצֵא מילים מהקשרם
  2. עורר רגשות ופחד
  3. מצא אנשים בעמדת שליטה אשר יקבלו את גרסתך לאירועים ו/או אשר עשויים להרוויח מן ההתקפה.

עלינו להבין כי בעוד השיטה הזו פועלת בעבור הרבנים שיצאו למתקפה, כמו גם בעבור הרבנים בישראל שהצטרפו אליהם למרות השליטה המוגבלת (או העדר השליטה) שלהם בשפה האנגלית, היא מזיקה לא רק לרב יוסף דוויך, אלא לרבים אחרים המושפעים, במישרין או בעקיפין, מן השנאה והעוקצנות שמפיצים אותם רבנים.

ראשית, היא משפיעה על בני הקהילה הלהט"בית האורתודוקסית, בעיקר בעולם הספרדי, שרק בזמן האחרון החלו להרגיש פחות מותקפים ורדופים. אני מתעסק כל הזמן עם בני נוער, צעירים, והורים, הלכודים ברשת של פחד ודעות קדומות.

אתה יכול לדמיין מצב שבו צריך לשכנע אימא שלא לגרש את בנה מביתה כי הוא הומו, או לשמוע הורה מודה כי לאחר שנים ארוכות והוצאת הון על טיפול המרה הוא מבין עכשיו כי הנטייה של בְּנו אינה בחירה, ושהוא מצטער שהוא אילץ אותו לעבור סבל כזה.

אבל רבנים אלה החזירו את השעון אחורה! האם הם מוכנים לקבל אחריות על אובדן חיים אחד בלבד, מתוך העשרות שהיו רק בשנה האחרונה בעולם החרדי, בגלל בריונות, דיכאון ודחייה? האם הם מוכנים לקבל אחריות על חייהם של בני נוער אשר בלי תמיכה מוסרית ורגשית של המשפחה והקהילה יחיו חיים של שימוש בסמים? האם הם טרחו אי פעם לשוחח עם בני נוער להט"בי או עם הוריהם בצורה כנה ולא משוחדת?

אני מניח שלא, מפני שלפי הדיווחים, אחד מהרבנים האלה אמר על כמה נערים בקהילה שלו שיצאו מהארון את הדברים האלה: "אנחנו צריכים להחזיר אותם לארון, לנעול אותו ולזרוק את המפתח!" – אם אלימות מילולית שכזו מצדו עברה בשתיקה, אין זה מפתיע שהוא מרגיש נוח לתקוף את הרב יוסף דוויך.

שנית, הנזק שנגרם לקהילה החרדית הוא עצום. ייתכן שהרבנים התוקפנים זכו לתמיכה כלשהי והוסיפו תומכים חדשים, אך בטווח הארוך התנהגות כזו תביא לכך שאנשים יינטשו את האורתודוקסיה ואת קיום המצוות בהמוניהם. סוג כזה של התקפות מכפישות, חוסר תרבותיות, וניסיון לרצח אופי, לא מעוררים השראה באיש. הם פשוט גורמים לאנשים לשאול האם ואיך יש להם מקום בסביבה כזו.

זה מביא אותי לכותרת של מאמר זה. הצביעות מתבטאת בהעמדת הפנים כי הוא נלחם למען רווחתה של הקהילה היהודית ולמען הגנה על ערכי התורה. זה בהחלט לא המקרה!

טענתו העיקרית של הרב יוסף דוויך הייתה שלהיות בעל נטייה מינית מסוימת אינו חטא, וכי המעשה היחיד שאסור בתורה הוא האקט המיני בין שני גברים. איש לא יכול להפריך זאת, ואיש לא יכול לטעון כי הצהרה זו היא כפירה או חילול הקודש. אבל הצביעות אינה מסתיימת כאן.

יש לשאול את השאלה, כפי שציין הרב דוויך בשיעורו, מדוע הרבנים מתעלמים מעבירות אחרות. אף אחד לא שואל על האתיקה העסקית של כוהן מסוים או על הדרך שבה הוא מתייחס לאשתו לפני שמכבדים אותו בעלייה! אפילו בעניין שמירת השבת, הנחשבת כהוכחה בסיסית לדתיותו של אדם, היו הרבנים מוכנים לוויתורים.

כאשר עלתה השאלה אם אדם המחלל שבת בפומבי יכול לקבל עלייה, החליטו סמכויות הלכתיות מובילות שחילול השבת צריך להיעשות בפומבי – מול לפחות עשרה עדים שומרי מצוות שהזהירו את העבריין כי מעשיו אסורים. מכיוון שבדרך כלל זה לא קורה, הם אִפשרו לאנשים האלה להיות חברים פעילים בקהילה.

כשזה מגיע לאיסור שמוזכר בויקרא יח פסוק כב, נדרשים שני עדים כדי להוכיח עבירה, אבל הרבנים האלה מוכנים להתייחס לאדם כעבריין מורשע על פי חוק התורה בלי כל הוכחה משפטית.

על פי התלמוד (סנהדרין ט, ב) והרמב"ם (עדות יב, ב), אפילו כאשר מישהו מודה בבית דין כי הוא קיים יחסים מרצון עם גבר אחר, איננו מקבלים את הודאתו (אם כי עם עֵד נוסף הוא יכול להרשיע את המשתתף האחר).

זה לא אומר שאני חושב שיש להביא את הדברים לבית המשפט, אלא שהרבנים צריכים להחזיק בסטנדרטים הלכתיים ולא לכופף אותם כרצונם.

הצביעות הגדולה האחרת, הזועקת עד לב השמים, היא השתיקה הרועמת של אותם רבנים עצמם בנוגע לצעדים מוטעים ולחטאים של מנהיגים דתיים, שאותם היה עליהם להוקיע בפומבי.

אין כאן מספיק מקום לפרט את מעשי השחיתות, המעילוֹת, וההטרדות המיניות המרובים הנוגפים את הקהילה האורתודוקסית. אך מעולם לא שמענו את הרבנים האלה יוזמים התקפה נגד מישהו מהפושעים הללו. להפך, הם מנסים להגן עליהם או להעביר אותם למקום מגורים אחר.

על התוקפים לומר בבירור ובלא בושה כי הם חיכו לתקוף את הרב שאיים על בסיס הכוח והשליטה שלהם, וכי הם נצמדו להומופוביה כדי לקדם את מטרתם. אז אני אומר להם כאן: "עוד לא מאוחר מדי בשבילכם להתחרט ולהתנצל, אבל אם תחליטו לא לעשות זאת, הפעולות שלכם תישפטנה על ידי הקהילה היהודית וההיסטוריה היהודית".

שבת שלום

הרב חיים עבדיה

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.