הרב דוויך: "דיברתי על הומוסקסואליות כי אנשים סובלים עמוקות ועוזבים את התורה בהמוניהם בגלל זה" | הלכה

בעקבות הסערה שחוללו דבריו, שלח הרב יוסף דוויך מכתב לאיחוד הקהילתי הספרדי בארה"ב, ובו הוא מסביר מדוע החליט למסור שיעור בנושא ההומוסקסואלי, מגיב לטענות שהעלו נגדו וגם מודה ומתנצל שהיו כמה גורמים שלא הביא בחשבון בטרם מסר את השיעור

לפניכם תרגום המכתב (תודה ללאה על התרגום), ובסופו מופיע המקור האנגלי

מאת: הרב יוסף דוויך

רבותיי,

אני רוצה לפנות לכולכם ולהתנצל על העובדה שהשיעור האחרון שלי עורר מחלוקת כה גדולה. ידעתי שזה יגרום לקצת תסיסה אבל אני מבטיח לכם שלא היה לי מושג שהוא יגיע לממדים שאליהם הוא הגיע. אם יורשה לי, אני מאמין שאני חייב לכם הסבר מדוע עשיתי זאת ומה אני מוכן לעשות.

ראשית, לונדון שונה מאוד מניו יורק. בלונדון יש הרבה צעירים הומוסקסואליים המתגוררים בעיר והם לא עושים מזה רעש, אבל עם זאת הם מאוד מוטרדים מהמצב שלהם. הם הולכים לבית הכנסת, ואפילו עם המדיניות הבלתי כתובה של "אל תשאל – אל תספר" יש לגלוג רב והחרמה. מהבחינה הזאת זה לא כל כך שונה מברוקלין. מה ששונה הוא שבאופן כללי הם אינם חיים בארון, אבל עם זה הם לא מתהדרים בזה. הם הולכים לבית הכנסת וכמה מהם מזדהים כאורתודוקסים, מתנזרים, ומעורבים בחיים היהודיים. למה דיברתי על זה? פשוט למדי:

בכל הדיונים הפתוחים והשו"תים שאני מקיים עם קבוצה של בני 20–35 (וזה קורה לעתים קרובות למדי) אין הזדמנות שלא עולה בה השאלה איך היהדות האורתודוקסית מתייחסת להומואים והומוסקסואליות. אין פעם שזה נותר בלי התייחסות. זה לא רק אנשים הומוסקסואליים – חברים סטרייטים זועמים ורוצים לעזוב את התורה כי הם רואים אותה כמנדה ובעלת דעות קדומות.

אני חשוף לזה בקביעות. כמה בחורים הומוסקסואלים באו אליי גם בדיל (שם מקום – עורך אתר כמוך) וגם בלונדון בייסורים מוחלטים ובדמעות בנוגע לקשיים שהמצב שלהם גורם להם. רבים מהם היו רוצים להתעורר עם מוח חדש. עמיתיי השתתפו לא פעם בהלוויות גברים הומוסקסואלים צעירים שהתאבדו משום שהם מרגישים שאין להם מקום בקהילה היהודית ושהם יהיו מנודים לעד על ידי הוריהם, ידידיהם וקהילתם. זו דרך התמודדות דרסטית אבל לעתים קרובות אין להם אף אחד שהם מרגישים שהם יכולים לדבר איתו על זה בלי שהוא יתייחס אליהם כמו סוטה.

דיברתי על זה כי זו בעיה גדולה מאוד, אנשים סובלים עמוקות ועוזבים את התורה בהמוניהם בגלל זה. גבר צעיר שאני מכבד מאוד, אורתודוקסי ובן תורה (לא הומו), אמר לי שבקרב חבריו אם עליהם לבחור בין הכלה (הכּוונה להֲכָלַת הומואים – עורך אתר כמוך) להלכה, הם יבחרו בהכלה כדי שלא לבודד את החברים שלהם. אני מקבל שאלות לא רק מנוער הומוסקסואלי, אלא מחבריהם, הנבוכים בשאלה האם הם יכולים להישאר חברים שלהם אחרי שהם מגלים.

רבותיי, זה נושא שאינו מדובר בקהילה האורתודוקסית. עשיתי את זה כי הרגשתי (ואני עדיין מרגיש) שזה חיוני ויש לדבר על זה. הפרתי את קשר השתיקה והצבעתי על הפיל בחדר.

עשיתי את זה לא כי אני נהנה ממחלוקת או מִפּריעת נוצות (דימוי אנגלי למשהו מרגיז הנעשה בכוונה – עורך אתר כמוך). עשיתי את זה כי זה חשוב ויש מעט מאוד מנהיגות בנושא.מאות אנשים הודו לי על שפתחתי את הנושא ודנתי בו.

למרבה הצער, אני מודה שהיו כמה גורמים שלא הבאתי בחשבון, ושאפילו האנשים שעימם התייעצתי לא הביאו בחשבון לפני ואחרי. "פיצוץ" המצב הוא סוריאליסטי בלשון המעטה. מה שמצביע על כך שיש כאן משהו מעבר לבעיה…

לא הבנתי עד כמה רצינית הפלטפורמה שלי מבחינת העלאת נושאים ודיון. נאלצתי לקלוט את זה אחרי זה… זה אולי יישמע לכם מוזר אבל עד העניין, לא עשיתי סוויץ' בראש שלי בעניין ההבדל בין דיבור בשיעור שבועי בברוקלין לקהל מוּכַּר ובין דיבור בפני 200 אנשים שאינם מוּכָּרים בכל שבוע, לצד הקלטה שמופצת למדינות שונות באופן מיידי. עכשיו אני יודע.

אני מתנצל בפני כולכם על כך שלא הייתי רגיש לנקודות האלה ועל שגררתי אתכם למאבק שאתם צריכים כמו "חור בראש". אפילו לאחר מעשה, אף אחד – אפילו לא הרבנים החרדים הגדולים כאן – לא דמיין שזה יהיה משהו שמתקרב למה שזה נהיה. אבל זה כן.

בהתחשב בעוצמתם של נושאים אלה, בעתיד אקדם בברכה את היכולת לדון בהם עם עמיתיי הרבנים לפני הצגתם בפומבי.

אנא הודיעו לי מה תרצו שאעשה כדי לעזור.

שבוע טוב,

הרב יוסף דוויך

והנה המקור האנגלי

From: Rabbi Joe Dweck

Gentlemen,

 I want to reach out to you all and apologize for the fact that my recent class has caused so great a controversy. I knew that it would cause a bit of unrest but I assure you I had no idea that it would reach the proportions that it has. If I may, I believe that I owe it to you to explain why I did it and what I am willing to do.

 Firstly, London is very different from New York. In London there are many gay young men who live in the city and are are quiet about it, but nonetheless feel terribly distraught about their situation. They attend synagogue, and even with the unspoken 'don’t ask-don’t tell’ policy there is a great deal of ridicule and shunning. That part is not so different from Brooklyn. What is different is that overall, they do not live closeted lifestyles, but at the same time do not flaunt it. They attend synagogue and several identify as orthodox and are celibate and are involved in Jewish life. Why did I speak on it? It is fairly simple:

There is not one opportunity that I have open discussion or Q&A with a group of 20-35 year olds (which is quite often) where the question of how Orthodox Judaism treats homosexuals and homosexuality does not come up. Not once is it left unaddressed. It is not only gay people — straight friends are incensed and wish to leave Torah because they deem it to be exclusive and prejudiced…..

I am exposed to this regularly. Several gay young men have come to me both in Deal and in London in utter anguish and tears over the difficulties that their condition causes them. So many of them wish they could wake up with a new brain. My colleagues have attended funerals more than once of young gay men who have committed suicide because they feel they have no place in the Jewish community and will be forever ostracized by their parents, friends and congregation. It is a drastic way to deal with it but they often have no one they feel they can discuss this with who will not treat them like deviants.

 I spoke on it because it is a huge issue, people are suffering deeply and they are leaving Torah in droves because of it. A young man who I respect a great deal who is orthodox and a ben Torah (not gay) told me that among his peers if they are given an option of being inclusive or following halakha, they will choose inclusivity rather than isolate their friends. I don’t only get questions from gay youth, but from their friends who are perplexed about whether they can remain friends after finding out.

Gentlemen, this is not being discussed in the orthodox community. I did it because I felt (and still feel) it is essential and must be spoken about. I breached the conspiracy of silence and identified the elephant in the room.

I did not do it because I enjoy controversy or to ruffle feathers. I did it because it is serious and there is little leadership on the issue……

Hundreds of people have thanked me for opening it and discussing it.

Unfortunately, I admit that there were several factors that I did not take into account and that even those with whom I spoke did not take into account before and after. The ‘explosion’ of the situation is surreal to say the least. Which must indicate that there is more here than the issue…

I did not realize just how serious my platform was in terms of raising issues and discussion. I had to absorb that after the fact… this may sound odd to you but I had not yet shifted in my mind the difference between speaking at a weekly shiur in Brooklyn to a familiar audience and speaking to 200 unfamiliar people each week along with a recording spreading to several different countries instantly. I now know.

I apologize to all of you for not being sensitive to these points and for dragging you into a struggle that you need like a ‘hole in the head’. Even during the aftermath, no one — not even the top chareidi rabbis here — imagined that it would become anything near what it has. But it has.

Given the magnitude of such topics I, in the future, would welcome the ability to discuss them with my rabbinic colleagues prior to presenting them in public.

Please let me know what you might have me do to help.

Shavua tov,

Joseph Dweck

Senior Rabbi

בתמונה המלווה: הרב דוויך עם הראשל"צ הרב יוסף. תצלום: הפייסבוק של הרב דוויך

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.