פרק 9 – המסדר יעבור לקוד! | לילות כימים

"אין בעולם כיף כמו פיתוח: לפתוח אתר נקי וריק, להכניס אליו תוכן, להתחיל להלביש אותו, לראות אותו קורם עור וגידים. להיות עצמאית לחלוטין, לא להצטרך לחכות לתשובה על סעיפים במסמך כי עמית אינו מבין בזה. רק אני והאתר. נירוונה. אבל אשר יגורתי בא לי!" לאה עוברת לשלב התכנות והכיף שלה מתחיל. או שלא

היינו קצת לפני פסח בשלב הזה וכל שנותר באפיון הוא להחליט כמה רשומות ראשיות תוצגנה בדף הראשי, כשפתאום חשבתי לעצמי: ומה אם עמית לא מרוצה מהעיצוב ולכן הוא מתמהמה עם ההחלטה על זה? אולי לא נעים לו לומר לי משהו בשלב כה מתקדם, ומצד שני לא בא לו להמשיך עם זה?

אני יודעת שרק לפני רשומה או שתיים סיפרתי על תחושות דומות, אבל זה באמת היה כך – הכול זרם חלק מאד ומעולם לא שמעתי מילת ביקורת מעמית, וזה, כפולנייה צרופה, עורר את דאגתי. לכן הייתי חייבת לדגום את המצב שוב:

יש!
טוב, לא שנרגעים חלילה (ארגע רק בקבר), אבל לפחות אפשר להמשיך עוד קצת בלי דגימות מצב…

יש (עוד) מישהו בבית

כשפניתי לכמוך בהצעה לשדרג את האתר, הנחתי שאין להם מישהו שמטפל בו. חשבתי שמישהו בנה להם את האתר ואז הלך. לכן מה מאוד השתוממתי כשעמית כתב באחת מגרסאות המסמכים:

מה?! יש להם איש שמבין במחשבים ובתכנות? האם גם הוא רצה לשדרג להם את האתר ואיכשהו לא הגיע לזה, ועכשיו אני, סתם עוברת אורח, תופסת לו את המקום? האם התייעצו אתו לפני שהסכימו להצעתי? לפי מהירות התשובה הראשונה של עמית להצעתי, ולאור העובדה שלא הציגו לי כל שאלות מקצועיות – נראה שלא. למה?

לא כל כך הבנתי מה תפקידו בכוח אבל גם לא ממש יכולתי לשאול – עמית רק הזכיר אותו אגב אחד הרכיבים ולא עשה עניין מעצם קיומו, ואני בטח שלא רציתי לעורר את העניין שמא יגידו לי – את צודקת, אנחנו בעצם מעדיפים ש-ט' ישדרג לנו את האתר אז תודה ושלום. לכן פשוט התייחסתי אליו כעוד מבוגר אחראי בסביבה, שמבין בתכנות, ואכן כשהגעתי לשלב ההכנות לתכנות, התחלתי להיעזר בו – הוא נתן לי פרטי גישה לאתר, והזהיר אותי מעדכון כמה תוספים שלהם הוא עשה התאמות. היה לנו דיון קצר בשאלה אם כדאי לתקן משהו שהפריע לי בתבנית הנוכחית – הדיון היה קצר מפני שאני הצעתי והוא התנגד. קצת יצאתי עליו בגלל ההתנגדות שלו אבל הוא מיהר להסביר אותה וההדורים יושרו. אגב הדיון גיששתי אצלו אם יש לו בעיה עם זה שנחַתּי עליהם משומקום, אבל הוא לא הראה סימני בעיות עם זה. מעולה!

עם הזמן התפתחה בינינו הערכה מקצועית הדדית, והמשך העבודה בינינו מתרחשת בתדירות משתנה, לפי הצורך.

לכל התכתובות שלנו גם עמית מכותב על פי בקשתו, למרות שמאחר שמתכנת-הבית (כך החלטתי לקרוא לו בבלוג הזה) ואני מדברים בעיקר על ענייני קוד, אני בטוחה ש-90% מהדברים שאנו כותבים הוא לא מבין (או, כפי שהוא אומר לא פעם – זה כמו לקרוא סינית בשבילו). בפעם הראשונה שכיתבתי אותו לדואל שהיה טכני לחלוטין, הייתי בטוחה שהוא יישבר וניסיתי לתת לו נקודת יציאה, אבל הוא בחר שלא להשתמש בה (עד עצם היום הזה):

ואכן עד עצם היום הזה עמית ממשיך לסבול. לכבוד הוא לי להיות אשמה בחלק מהסבל הזה 🙂

תכנות

זה הדבר שלשמו באתי.

אחרי פסח, עברתי לשלב שלשמו התכנסתי – תכנות האתר. כי עם כל זה שנהניתי מהתכתובת ומההתקדמות בסקיצות, אין בעולם כיף כמו פיתוח:

לפתוח אתר נקי וריק, להכניס אליו תוכן שהעתקתי מהאתר הקיים, ולהתחיל להלביש אותו, לראות אותו קורם עור וגידים.

להיות עצמאית לחלוטין, לא להצטרך לחכות לתשובה על סעיפים במסמך.

יש שתי גישות בבניית אתר – הראשונה היא לעבור על כל האתר, רכיב-רכיב, ולבנות כל רכיב פיקס. כך, אמנם לוקח זמן עד שהאתר מקבל צורה (כי אפשר, למשל, להיתקע כמה ימים רק על הכותרת), אבל כשגמרת לעבוד על הרכיב האחרון – האתר בנוי. הגישה השנייה היא לעבור על כל האתר בכמה איטרציות (סבבים); בכל איטרציה מתייחסים לכל רכיב עד רמה מסוימת, וממשיכים הלאה. כך, אמנם הרכיבים לא יושבים לגמרי וצריך עוד לדאוג לפרטים הקטנים בכל איטרציה, אבל כבר אחרי האיטרציה הראשונה לאתר כבר יש צורה, ואפשר כבר לזהות את המראה הכללי שלו.

אני מתכנתת בשיטה השנייה – אני לא מסוגלת להיכנס ל-nitty-gritty של רכיב כלשהו כשכל גוף האתר חסר צורה – זה נראה כמו נזם זהב באף חזיר. אני אוהבת שכל הרכיבים באתר הם באותה רמה של ביצוע – קודם כולם רבע אפויים, אחר-כך חצי אפויים, ובסוף כולם מושלמים. אני גם משתעממת מלעבוד על אותו רכיב כמה ימים – אני מוכרחה לגוון עם רכיבים אחרים. בזכות הסניליות המובְנית שלי, כשאני חוזרת שוב לרכיב שעזבתי לכמה ימים, הוא כמו רכיב חדש בשבילי, ואני שמחה לעבוד עליו כמו לראשונה, רק עם הבונוס הנפלא שהוא כבר חצי מוכן.

אחרי כמה חודשים שבהם כל כמה ימים קיבלתי או שלחתי דואל מ- או ל- עמית, הגיעה תקופה שבה במשך שבועיים לא יצרתי קשר עם עמית. נכון, היה ראוי שאכתוב לו ואעדכן אותו שעברתי לשלב התכנות, אבל האמת היא שפחדתי. בזמנו הוא ביקש שלפני שאני מתחילה לתכנת אשלח לו סקיצה של העיצוב הסופי ולא עשיתי זאת, אז חששתי שהוא יכעס והעדפתי לרדת מתחת לרדאר, וליהנות – כל עוד אפשר – משלוות התכנות.

היינו רק אני והאתר.

נירוונה.

אחרי שבועיים קיבלתי דואל מעמית:

אשר יגורתי – בא לי.

אז כתבתי לו שהתחלתי את התכנות ושפחדתי לומר לו זאת.

לשמחתי הרבה הוא ענה שאין לי מה לחשוש ממנו, ושהוא רק כתב כדי לוודא שדבר לא ממתין לו.

אנחת רווחה.

חזרתי לפיתוח.

Print this pageEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on Facebook

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.