ד"ת לפרשת ראה | דבר תורה לפ"ש

וכיצד התורה מצווה ש"לא יקשה בעיניך" לשחרר את העבד? וכיצד אפשר להורות לאדם ש "לא ירע לבבו" כשהוא פותח את ארנקו ומלווה כסף? הלא זה הצ'ופר הקטן והאנושי שלנו: לרגון ולרטון על כך שאנו צריכים לדאוג לאלה שלא דאגו לעצמם! עובד בדבר תורה לפרשה

פרשת ראה משופעת בכל כך הרבה נושאים ובמגוון מצוות עד שאינך יכול שלא לתהות מדוע התקבצו כל אלה למקום אחד. תשובה לקושיה זו אין בידי, אבל אסתפק בסוגיה קטנה יותר.

צדו את עיניי שני ציוויים או שמא מעין בקשות שמשגר אלינו הבורא בעזרת משה – שליחו: הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן-יִֽהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם-לְבָבְךָ֙ בְלִיַּ֜עַל לֵאמֹ֗ר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַת-הַשֶּׁ֘בַע֘ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִטָּה֒ וְרָעָ֣ה עֵֽינְךָ֗ בְּאָחִ֨יךָ֙ הָֽאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ וגו'

(דברים,טו, ט)

בבואה לדבר על אחינו האביון ועלינו, כששנת השמיטה מתקרבת ויצר לב האדם זומם לחמוק באלגנטיות מהלוואות (מחשש שלא יושב לנו כספינו בשל שמיטת החובות), ממשיכה התורה:

נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹֽא-יֵרַ֥ע לְבָֽבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ

(דברים טו, י)

בעיני לייזר שכמו חודרות לחדרי לב האדם, יודע יוצרינו שגם כשנפתח את ידינו הקפוצה, ליבנו יתקשה להיפתח גם הוא אל אחינו ואחיותינו הדלים. כאלה אנו.

ומיד בצמוד שולחת אותנו הפרשה לעולם העבדות:

כִּֽי-יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַֽעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּֽךְ

(דברים טו,יב)

שוב, אחיותינו ואחיינו נקלעו למצב עניינים בעייתי ונמכרו לנו לעבדים. והנה הגיעה שעת השחרור.

לֹֽא-יִקְשֶׁ֣ה בְעֵינֶ֗ךָ בְּשַׁלֵּֽחֲךָ֙ אֹת֤וֹ חָפְשִׁי֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ כִּ֗י מִשְׁנֶה֙ שְׂכַ֣ר שָׂכִ֔יר עֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים

(דברים טו, יח)

"שחררו בקלות" אומר לנו משה בשם ה', שהרי את עבודת שבע השנים המתישה שלו כבר עשה העבד.

אך יש לשים לב לציווי/בקשה "לא יקשה בעיניך" – וכיצד זה לא יקשה בעיניי להיפרד ממעמד מפנק שכזה של אדון? וכיצד זה ניתן להורות לאדם ש "לא ירע לבבו" כשהוא פותח את ארנקו ומלווה כסף? הלא זה הצ'ופר הקטן והאנושי שלנו: לרגון ולרטון על כך שאנו צריכים לדאוג לאלה שלא דאגו לעצמם – כביכול.

והנה, כיוון שיודע צדיק נפשות ברואיו מבהיר לנו הכתוב מה יקרה אם נהיה נדיבים:

כִּ֞י בִּגְלַ֣ל | הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָֽל-מַֽעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ

וגם: וּבֵֽרַכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶֽׂה

ראשית: יהיה שכר לפעולתנו!

אך נוסף על כך נראה שאנו עוברים כאן בעקיפין סוג של סדרת חינוך. הרי ברגע אחד היינו אנו יכולים להיות במקומם של אחינו ואחיותינו הנדכאים. וכמה נורא הוא המבט הזה, ה"עושה טובה" של נותן הצדקה ומשחרר העבדים.

נדמה שעם שחרור המשועבדים והתרת הכבלים אנו נדרשים לשחרר גם את ליבנו הקפוץ.

והאם לא זה מה שמזמרים לנו יענקל'ה רוטבליט ושמוליק קראוס בשיר הגעגועים החמוץ-מתוק שלהם "הו, ארץ אהבתי"?

הו ארץ אהבתי
כמו פצע בלב
אטום חלון ביתי
מעיין חרב

יד מושטת
לב פתוח
שאי קולך קראי לרוח
שתנוח על כולם
אור אז יעלה מאופל
כמו יונים מעל האופק
שיר לחופש
לאדם

הו ארץ אהבתי
הו ארץ טובה
אמרי לאן הלכה
האהבה

יד מושטת
לב פתוח
שאי קולך קראי לרוח
שתנוח על כולם
אור אז יעלה מאופל
כמו יונים מעל האופק
שיר לחופש
לאדם
כמו יונים מעל האופק
שיר לחופש
לאדם

הלוואי שיעלה בידינו להיטיב את ליבינו לרכך את עינינו.

שבת שלום,

עובד

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.