הרב הראשי של בריטניה מגיב לפרשת הרב דוויך: "עלינו להישאר מאוחדים" | הלכה

הרב אפרים מירוויס, רבה הראשי של בריטניה, מגיב בפומבי לפרשת הרב דוויך ומשתף שהוא מוטרד מאוד מהמחלוקת שהתעוררה. לפניכם טור שפרסם באתר The Jewish Chronicle

הרב מירוויס

בחודשיים האחרונים אני מזועזע מההתנהגות שאנחנו עדים לה בקהילה שלנו.

בעוד שידוע לנו כי 70% מיהודי בריטניה שחברים בבית כנסת מזדהים, בעיקר, כאורתודוקסים, הרי שיש כמובן מגוון רחב של גישות ליהדות בתוך אותה קבוצה, מן החלקים השמרניים ביותר של הקהילה החרדית ועד היותר נוטים לפרוגרסיביות. האורתודוקסיה ידעה מזה זמן רב הבדלים ניכרים בתפיסת העולם, אך המחלוקת האחרונה על משנתו של הרב יוסף דוויך הביאה את הקיטוב של היהדות האורתודוקסית למיקוד חד ביותר.

"הגיע הזמן שיהודים אורתודוקסים מודרניים יצהירו בבירור על ערכיהם" ו"נתקו כל קשר עם החרדים" – כך הכריז אחד המוֹחים בעיתונות. "אם יוסף דוויך יישאר בתפקידו כרב… אפילו באופן חלקי …" הוזהרתי על ידי אחר שאהיה "אחראי על פיצול האורתודוקסיה האנגלוסקסית…"

המדיה החברתית, העיתונות והקהילות שלנו היו שטופות גינויים חריפים ורעילים, דמוניזציה של יהודים אחרים בדרכים שהן פשוט בלתי ראויות. הבעיה עמוקה כל כך שהיא משמשת כעת כסימן ההיכר של גוונים מסוימים של זהות יהודית. אנשים מחזקים את ערכיהם על ידי השפלה והעלבה של אלה שמולם הם עומדים. הגענו למצב שאנו מגדירים את עצמנו על ידי מה שמפריד בינינו, ולא מה שמאחד אותנו.

האם זה מה שהפכנו להיות?

מפכחת מאוד העובדה שאני כותב את המילים האלה במהלך שלושת השבועות בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. הזמן הזה נקרא "בין המצרים" – כלומר בתוך מערכת הגבלות. לאורך ההיסטוריה היהודית, היה זה זמן של צער עצום, כאשר בית המקדש הראשון והשני נהרסו. חז"ל מלמדים שהסיבה שבית המקדש השני נהרס הייתה בגלל שנאת חינם – 'שנאה בלי בסיס'. אנשי התקופה היו דתיים ונאמנים במחויבותם לעיסוקים רוחניים, אבל הם התייחסו זה לזה בבוז – הם נשטפו "בתוך אילוצי" השנאה והחלוקה. זה היה החטא הנורא שבסופו של דבר הרס את הגרעין של כל מה שהיה יקר להם.

אכן, אם ההיסטוריה היהודית לימדה אותנו משהו, הרי זה שאנו נמצאים בעמדה החלשה והפגיעה ביותר כאשר אנו חלוקים. התלמוד מספר לנו סיפור מפורסם על יהודי עשיר שמשרתו הזמין לסעודה בטעות את אויבו, בר קמצא, במקום את חברו הקרוב בעל שם דומה – קמצא. כשראה את אויבו במסיבה, השפיל המארח בפומבי את בר קמצא והורה לו לעזוב. בזעמו על היחס אליו ועל העובדה שאיש לא טרח להתערב לטובתו, בר קמצא הגה תכנית שעל פיה ייראה כאילו היהודים מרדו נגד השלטון הרומי. התלמוד מציין כי היה זה האירוע הזה אשר זירז את נפילת בית המקדש שלנו.

התקרבנו להשמדה מוחלטת בגלל ויכוח במסיבה.

האחדות היהודית אינה רק תוספת נעימה – היא חיונית להישרדותנו. יש כל כך הרבה איומים חיצוניים על העולם היהודי, שאם לא נוכל להתייחס זה לזה באדיבות הבסיסית, עצם הישרדותנו עומדת על כף המאזניים.

אלה שביקשו למקד את תשומת לבם, עד כדי אובססיה, בתקיפת המוניטין של בן אנוש אחר, נלכדו בין המצרים. יש מקרים שבהם יש לנו אחריות להתנגד בתוקף למה שאנחנו מאמינים כי הוא מוטעה, אבל לעשות זאת עם מידה כזו של עוקצנות אישית זה בלתי נסבל.

כמו כן, אחרים השתמשו בכך כהזדמנות להתאכזר לחלקים מהקהילה האורתודוקסית שעליהם הם חולקים. כשהם שמים לעצמם כמטרה מיוחדת את החרדים, הם מילאו את המדיה החברתית בנרטיב מזלזל, המתאר אותם כ"אויב" או כאיום כלשהו שעלינו להתייצב מולו והם הפכו לחלק מהבעיה, לא מהפתרון. לא רק שאין שום מעלה בהנצחת דינמיקת ה'אנחנו והם', היא יוצרת נזק פעיל לקהילה שלנו.

אנחנו צריכים להיות מסוגלים יותר לדבר על הדברים שמאתגרים אותנו. עלינו לעשות זאת בצורה מכובדת ואחראית הנאמנה למסורה היקרה שלנו, והמקרבת את קהילתנו לתורה. הסוגיות עצמן חשובות מכדי שנוכל לעשות אחרת.

חז"ל מלמדים כי "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". לכן כעת כשאנו מבקשים להתקדם, אני מפציר בקהילה להתגבר על הדחף לזרוע עוד חילוקי דעות והפרדה. עכשיו, יותר מתמיד, אנחנו חייבים לעמוד יחד.

בעשותנו כן, יהי רצון שנצא 'מבין המצרים' בהתגברות מציאת מידת הטוב זה בזה, כך שנוכל לבנות יחד עתיד חיובי עבור כל כלל ישראל.

(המקור: the jc, כ"ה בתמוז תשע"ז, 19 יולי 2017. תודה ללאה על התרגום)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.