פרק 12 – "ורץ מהר להביא בצל מהשכנה" | לילות כימים

על כישלון בתהליך התכנות לאתר וגם על שגיאה – 404 שמה. תשאלו את המנקָה

 

הרשומה הזאת היא האחרונה ברצף הרשומות שבהן תכנַתּי די לבדי ובקצב שלי. בואו נהנה מזה ביחד.

משהו אחד שלא הצלחתי

הנטייה שלי, כשאני כותבת, היא לספר על ההצלחות – גם כי זה משמח להיזכר בדברים הטובים והכיפיים, וגם כי די מביך לדבר בפומבי על דברים שנכשלו. אבל נראה היה לי נכון להציג תמונה מלאה (עד כמה שאפשר, כן? יש מלא דברים קטנים ובנאליים שאין טעם לשתף אתכם בהם, אלא אם כן אתם משתמשים בבלוג הזה בתור סיפור לפני השינה) והתמונה המלאה היא שהיו, פה ושם, דברים שלא הצליחו. על אחד מהם אספר עכשיו.

אחד הדברים שמהנים בפיתוח אתר כמוך הוא שהתכנות הוא בד"כ בתחום האפשרי, ונע בין שטחי הקל למאתגר – הרבה מהדברים הם קלים וידועים, אולם חלקם מאתגר או לא-ידוע אבל עדיין קל מספיק כדי שאחרי מאמץ קל משיגים את המבוקש.

כמעט לא זכורים לי דברים שלא הצלחתי לעשות. ייתכן שזה מפני שכמעט לא עלו צרכים מאתגרים מדי; וייתכן שזה מפני שאני מדחיקה אכזבות; וגם ייתכן שהסיבה היא משום שלא תיעדתי את זה – אם עלה לי רעיון אבל לא ביצעתי אותו, מן הסתם לא כתבתי על כך לעמית, וכך לא נותר לזה שריד היסטורי.

אבל דבר אחד שלא בוצע כן תועד – סכִימת תגובות פייסבוק לרשומה.

בדף הראשי, תחת כל רשומה, כתוב מספר התגובות שיש לה. אחרי שהוספנו את תוסף תגובות הפייסבוק, התבקש שנציג גם את מספרן. הייתה התלבטות איך להציג אותן – בנפרד מתגובות האתר הרגילות, או יחד איתן. אבל בסוף התברר שלא משנה איך נרצה להציג אותן, עצם השגת המידע היא מאתגרת.

היו שתי אפשרויות לתכנת את זה: האפשרות הראשונה – לגשת (תכנותית) לממשק התכנות של פייסבוק ולבקש בעבור כל רשומה את מספר תגובות הפייסבוק שיש לה. זה אומר שמספר הגישות לפייסבוק הוא כמספר הרשומות בדף הראשי. האפשרות השנייה הייתה לאגור רשימה של כל הרשומות המופיעות בדף הראשי, ולגשת לממשק של פייסבוק פעם אחת עם כל הרשימה.

מבחינת ביצועים הדרך הראשונה היא קטסטרופלית – יש המון רשומות בדף הראשי, והגישה לפייסבוק כ"כ הרבה פעמים  פשוט גרמה לזה שהדף הראשי סירב לעלות.

אבל הדרך השנייה הצריכה לדעת – תכנותית – כבר בתחילת עליית הדף הראשי, מה תהיינה כל הרשומות בו. זה היה מאתגר כי רשימת הרשומות נוצרת באופן דינמי תוך כדי יצירת הדף, וליצור רשימה בהתחלה אומר שצריך לשנות את הטקטיקה.

אשר על כן, הוחלט שהבאת מספר תגובות הפייסבוק לא ממש קריטית, ולכן ירדנו מזה לגמרי. מפאת אהבתי הרבה לפייסבוק, בוודאי לא יפתיע אתכם אם אומר שלא הצטערתי על זה.

התנהגות מגניבה בטופס התגוביות

שימו את הסמן בתוך תיבת הטקסט שכתוב בה Placeholder, ותראו איך הטקסט הופך לתכלת וקופץ למעלה:

See the Pen Adaptive Placeholder by Danny King (@dannykingme) on CodePen.

נכון שניסיתם? נכון מגניב?

אני נוהגת לשוטט ברחבי באינטרנט ולקרוא על דברים מקצועיים מגניבים, ולפעמים הם אפילו פרקטיים מספיק ליישום… באחד משיטוטיי נתקלתי במאמר שמסביר איך לעשות את ההתנהגות המגניבה הזאת בטופס התגוביות של אתר וורדפרס, אז השתמשתי בזה בתבנית. בהתחלה עשיתי שזה יפעל הן על שדה ההודעה והן על שדה הדואל, אבל אח"כ התברר שאפשר לעשות את זה רק בשדה ההודעה (באחת הרשומות הבאות אסביר מדוע), וזה מה שקורה היום. בעיקרון, תכננתי שאחרי שהאתר יעלה אמצא זמן לנסות להחיל את זה על כל השדות, אבל למעשה לא הגעתי לזה (גם כי קצת שכחתי מזה, וגם כי אף אחד לא הזכיר לי…).

מדורים בניווט


בניווט הנושאים, מופיעים מדורי הבלוגים והסוגיות, שתחתיהן יש תתי-מדורים. באחד ממסעותיי באינטרנט נתקלתי במאמר שמראה איך אפשר לתכנת את סרגל הניווט כך שכל מדור שמופיע בו ויש לו תתי מדורים, יציג את תתי המדורים אוטומטית בלי שצריך יהיה להוסיף אותם ידנית לסרגל הניווט. חשבתי שזה יכול לעזור לעמית – כך כל פעם שנוצר בלוג חדש הוא לא יצטרך להוסיף אותו בעצמו לסרגל הניווט אלא זה יתווסף אוטומטית – ועמלתי על התאמת הקוד שמצאתי לאתר כמוך.

ברם אולם, עמית חשב שאין בזה צורך, ולכן די ירדתי מזה – רק שמרתי את הקוד בצד ולא השתמשתי בו (לא התבאסתי לגמרי כי היה כיף לתכנת את זה, גם בלי שיש לזה שימוש).
אז אם לא השתמשתי בזה, למה אני בכלל מספרת לכם על זה?

שאלה טובה.

תשובה: זה כמו אקדח שמופיע במערכה הראשונה – הוא עוד ישוב.

דף 404

כל אתר צריך להתמודד עם מצב שבו הגולש מגיע לדף שכבר לא קיים – לפעמים הדף פשוט נמחק, לפעמים לגולש יש קישור לא נכון, ולפעמים לא יודעת מה. פשוט מגיעים לדף שלא נמצא.

כשאדם גולש לדף שלא נמצא, זה מייצר שגיאה בשרת של האתר (המחשב שעליו יושב האתר). מאחר שיש המון סוגי שגיאות, כל שגיאה מקבלת מספר, והמספר של גלישה למקום לא קיים באתר, הוא 404.

עיצוב דפי 404 הוא אומנות בפני עצמה, כמו שאפשר לראות כאן, כאן וכאן, למשל. הרבה פעמים העיצוב הוא בעיקר משעשע, או יפה. אבל חלק מההדרכות אומרות לתת למשתמש כמה אפשרויות ניווט מהדף הזה – זו הזדמנות להציע לו מקומות באתר שעשויים לעניין אותו.

אבל אני לא מעצבת, ולא היה לי רעיון לתמונה משעשעת שיכולה להופיע באתר כמוך ולא רציתי להציק עם זה לרחלי. הסתובב לי בראש העניין הפונקציונלי של לתת למשתמש רשימת דברים שעשויים לעניין אותו, ולאט לאט נכתב לי בראש הטקסט שרציתי שיופיע בדף ה-404.

טיפה הסברים: אני, בעיניי, המנקה של האתר. כשבאתי – פתחתי חלונות, ניקיתי אבק, והזזתי דברים ממקום למקום (גם אתם מכירים את זה שבימים שאחרי שהעוזרת באה, עסוקים בלהחזיר כל מיני חפצים מהגלויות שהעוזרת פיזרה אותם בהם? למה היא לא יכולה להחזיר לדברים לאותו מקום שבו הם היו?!). עד היום אני ממשיכה לנקות דברים כשצריך, מיישרת, מסדרת. בקיצור – מנקה.

והבחירה שלי להזדהות כמנקה היא גם קצת מגלומנית, כמו שעולה מהבדיחה הבאה:

שבט קניבלים מתקבל לעבודה בארגון גדול בתנאי שלא יאכלו איש מהעובדים.
הדברים מתנהלים על מי מנוחות עד שיום אחד הבוס קורא להם למשרדו ומבשר להם בשורות רעות – אחת המנקות נעלמה בנסיבות מסתוריות והקניבלים חשודים.
הקניבלים נפגשים לאחר העבודה. ראש השבט שואל: 'מי האידיוט שאכל את המנקה?' אחד הקניבלים מצביע.
'אידיוט! כבר שבועות שאנחנו סועדים את ליבנו בראשי צוותים, מנהלי פרויקטים, ואנשי משאבי אנוש, ואז אתה מוכרח לאכול מישהו שהם ירגישו בחסרונו!'.

אז החלטתי לכתוב את דף ה-404 מנקודת מבטה של המנקה, שפתאום באופן בלתי צפוי מישהו מגיע לאזור השומם שלה, והיא מנסה לגרש אותו… ומאחר שזו הייתה הפעם הראשונה שהורשיתי לכתוב משהו באתר, ניצלתי את ההזדמנות לרדת על עמית. מה יש, הוא רודה בי בלי הפסקה – לא מגיע לי קצת להתמרד? (וגם קצת עליי, כדי לא להרגיש ממש מכשפה…)

ס-ל-י-ח-ה. מה אתה עושה פה??
זוז, אתה מפריע לי באמצע הספונג'ה. מכל המקומות שיש באתר דווקא לפה באת? אין פה כלום. שומדבר. נאדא. גורנישט.
מ'זתומרת אין לך לאן ללכת? חסר איפה לבקר? לך לקרוא מה ההלכה אומרת על הומוסקסואליות (הלכה מלשון ללכת עם הזמן? לא בבית ספרנו…). או שאל בעצמך (יש מבחר רבנים. בכלל, הדף הזה מזכיר את הליהוק של הבלתי נשכחים 2. אחלה סרט). או אולי אתה מחפש חותמת כשרות (אתה חושב שכדאי לשים חותמת כזו בראש האתר? אתה מוזמן להציע זאת ליו"ר העמותה, עמית לוי. הוא מאוד אוהב לקבל דואלים).
עוד לא הלכת? אז אולי אתה מהטיפוסים שאוהבים אקדמיה ומתעניינים במחקרים (באמת, חוקרים הומואים על כל דבר – מה הם מעשנים, איפה הם גרים – ממש עכברי מעבדה. כמו כולנו). אם אתה גם אוהב להתווכח אז דיונים בלתי נגמרים על השאלה האם אפשר להשתנות הם המקום בשבילך…
גבירתי, איך אפשר לעזור לך? נכון שהכל פה מנוסח בלשון זכר, אבל עמית אומר שזכר כולל גם נקבה (ואני אומרת, שרק גבר יכול להגיד משפט כזה…). מכל מקום, אם את פה אולי התברר לך שבעלך הומו. או שהבן שלך הומו. או שניהם (במקרה הזה – תנחומיי). אולי את בכלל לסבית ואת מחפשת פה חתן (לסבית בל"חית [בחורה לחוצת חתונה] אחלה שילוב).
וואלה. עוד לא הלכת. לא יודעת מה יהיה עם הספונג'ה שלי. טוב, נמשיך לנסות. אולי אתה ר"מ (זה יכול להסביר כל מיני דברים…). אולי באת לקבל עצה מה לומר לתלמיד ששיתף אותך בנטייה המינית שלו. אולי אתה מצטער שאינך ראש ישיבה, ולא קראת מה שרבים מהם קראו כדי לפתוח לעצמם צוהר לעולם של ההומו הדתי. אולי אתה סתם רוצה לדעת על הומוסקסואליות בגמרא (מה הקשר? לא יודעת. ר"מ, גמרא – אין איזשהו קשר? ).
אולי בא לך לשמוע איך זה להיות הומו דתי. ברור שכל אחד חווה את זה אחרת, אז יש פה לא מעט חבר'ה שמוכנים להחשף ולשתף מעט מעולמם האישי. ויש את אלה שלא ממש יוצאים מהארון, אבל מוכנים לפתוח אותו למעננו.
ואם אף אחד מהנושאים הנ"ל לא מעניין אותך, אז בטח הנושא הבא ידבר אליך מאוד. שים לב, זה נושא מ-ר-ת-ק, שמו גורם לציפיה דרוכה, וברגע שאתה רואה אותו אתה מ-ש-ת-ו-ק-ק לדעת מה כתוב בו. אתה מוכן? הנה זה בא:
כל מיני.
נכון שזה שם תותחי? אני בהלם שעוד לא התקשרו להציע לעמית פרס. אם גם אתה אוהב את השם הזה, אתה יכול לכתוב לעמית לברכו על היצירתיות המתפרצת שלו. אמרנו כבר שהוא מאוד אוהב דואלים.
נסיון אחרון. תסתכל שמאלה: יש מלא אירועים ומפגשים (לא, אל תקשיב לעמית. שמאלה זה לא רק לים – אלא אם כן המפגש אכן מתרחש בים…). אולי תבוא?
טוב, אין לי יותר מה לומר לך, מלבד שאם אתה עדיין פה אז יש לך המון זמן מיותר, וזמן זה כסף. אז אם יש לך כסף מיותר, אתה לגמרי מוזמן לתרום אותו לכמוך. ואם אף אחד מאמצעי התשלום המוצעים שם אינו לטעמך, אתה יכול ליצור קשר עם עמית ולשאול על אמצעי תשלום אחרים. כאמור, הוא לגמרי אחלה עם דואלים מרובים. באמת. בדקתי כמה וכמה (וכמה) פעמים…
באהבה,
המנקה

ואם אתם רוצים לחוות את זה באתר, אתם יכולים לקפץ לכאן.

אבל השאפו האמתי מגיע לעמית על שאישר את זה.

נ"ב: הכותרת מתוך "איך שיר נולד", מילים: יהונתן גפן.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.