פרק 12.5 – את יודעת שאת יותר מדי זמן בכמוך כש… | לילות כימים

כשכותבים ללאה "אין כמוך" היא תוהה כיצד יודעים שהיא קשורה לכמוך וכשהיא מרפרפת בעיתונים היא מתעכבת על תכנים שיכולים להתאים למדור "מעלעלון". לאה מספרת כיצד העבודה על אתר כמוך מתחילה להשתלט לה על החיים

בלי ספק, לעבודה על אתר העמותה של הומואים דתיים יש השפעה על שאר תחומי החיים שלי. מלבד עייפות כרונית שהיא השפעה ברורה ומודעת, יש גם השפעה של התכנים, וזה קורה בצורה הרבה פחות מודעת – גם כי זה טבעם של תכנים, וגם כי אני כל הזמן מנסה לשכנע את עצמי שאני רק קשורה לצד הטכנולוגי.

אז החלטתי לאסוף כאן כמה דוגמיות שקרו לי וששמתי לב אליהן (מי יודע לכמה דברים לא שמתי לב…).

הדברים מסודרים לפי הסדר שהם קרו לי.

אל"ף, אל"ף! קבוצה אל"ף!

כשנה לאחר תחילת עבודתי על אתר כמוך, הייתה לנו פעילות בעבודה ובה היינו צריכים להתחלק לקבוצות. במסגרת הפעילות, כל קבוצה הייתה צריכה לבחור לעצמה שם. הרעיון היחיד שהיה לי, היה לחפש מילה שמורכבת מראשי התיבות של שמות חברות הקבוצה – רחלי, בשמת, טל ולאה (אני!). חשבתי מהר מהר, ואמרתי להן שאם רחלי תהיה מוכנה להחליף את שמה להחלי, נוכל לקרוא לקבוצה שלנו להט"ב!

לא יודעת למה אף אחת לא התלהבה. בטח כולן הומופוביות.

קבוצת הזדהות

כשנה ורבע לאחר תחילת עבודתי באתר כמוך הפציעו האמוג'י באופן שהשפיע על העבודה שלי בתכנות אתרי וורדפרס. כדי להבין במה מדובר, גלשתי לאתר שהייתה בו רשימה של כל האמוג'י הקיימים. אז אחרי שהשתגעתי מכל האמוג'יים שלא ברורה נחיצותם (קרון של רכבת? שביל החלב?!), הגעתי לאיקון של זוג – גבר ואישה – מחזיק ידיים. אחרי המחשבה הראשונה – "למה צריך את זה?!" – הגיעה מחשבה שנייה – "מעניין אם יש גם שני גברים מחזיקים ידיים". גללתי מטה-מטה עד שהגעתי לשני גברים מחזיקים ידיים.

ורק אז הבנתי את גודל ההשפעה – הייתי צריכה קודם לתהות אם יש שתי נשים…

לפקודה תמיד אנחנו

שבת, אחותי ואני מרפרפות על אחד המוספים במקור ראשון. אני מתעכבת על פרסום של יום עיון כלשהו בנושא משפחה.
אחותי: אנחנו מרפרפות, לא?
אני: רגע, אני בודקת אם יש משהו על הומואים.
אחותי:
אני:
אחותי: לא נמאס לך?!

פעם ב… אני מרשה לעצמי

בכיתי בסוף הסרט משחק החיקוי.

הנה לא ינום

לקראת יום הולדת 5 של כמוך היו המון הכנות: עיצוב הסמליל ושתי הכותרות ליום ההולדת, המצגת שהוצגה במפגש יום ההולדת, תוכן העניינים של רשומת סיכום חצי העשור, עיצוב ברכות הרבנים ועיצוב המסרים של מיכל הנשואה להומו דתי.

העבודה על כל אלה השאירה אותי ערה בלילות יותר מהרגיל. אמנם הרגשתי שאני עייפה מכרגיל, אבל ההבנה עד כמה, היכתה בי רק באחת הפעמים כשהסעתי את בתי לסניף. עמדנו ברמזור אדום, ונעצמו לי העיניים. התעוררתי רק כשצפרו מאחוריי, ובתי לחשה לי: "אימא, ירוק" (למה היא לחשה? אולי פחדה להעיר אותי…).

שני גברים בנמל

בקיץ שעבר ישבתי בנמל תל אביב, ולא רחוק ממנו קלטתי שני גברים הולכים בצוותא, כל אחד מהם דוחף עגלה. המחשבה הראשונה שלי הייתה – זוג הומואים מטיילים עם הילדים שלהם. אחרי כמה שניות הגיעה מחשבת נזיפה: למה ככה? ואז שאלתי את עצמי כמה שאלות בכיוונים שונים:

  1. ואילו היו אלה שתי נשים דוחפות עגלה, היית חושבת שהן זוג לסביות? לא, סביר להניח שהיית חושבת שאלה שתי חברות שיצאו לטייל בצוותא – אישה-אישה עם תינוקה. אני יודעת שיש דברים שבנות עושות שלא גורמות להן להיראות לסביות, בעוד כשגברים עושים אותם הם נראים הומואים.
  2. האם לו עבדתי על אתר של לסביות, שתי נשים גם היו נראות לי זוג? האם אני מזהה את שני הגברים הללו כזוג כי אני יותר חשופה להומוסקסואליות? ומצד שני, אילו היו אלה שני גברים דתיים האם עדיין הייתי חושבת שהם זוג? נראה לי שלא – בכל זאת, אני מושפעת מכמוך.
  3. ומה היה לו לא עבדתי על שום אתר הומוסקסואלי/לסבי, האם גם אז היו שני הגברים הללו נראים לי כזוג? מתברר שיש לי עוד עבודה לעשות בעניין סטיגמות וסטראוטיפים…

השמאלי מעץ השקרים

בספר עץ השקרים (ספר נוער המתרחש באנגליה בתקופה הוויקטוריאנית, מומלץ) , אחיה בן החמש של הגיבורה הוא שמאלי. התקופה שבה מתרחש הספר היא תקופה שבה לא הייתה סובלנות כלל לשמאליות, כמו שיעיד הציטוט הזה:

"היד השנייה!" פיית' הושיטה את היד, חילצה את כף הדייסה בעדינות מידו השמאלית ושמה אותה בימנית. זה היה הקרב הרגיל.
החלק הקשה הגיע לאחר ארוחת הבוקר, כשהייתה צריכה להלביש לו את המקטורן הכחול. הווארד תיעב את המקטורן שנאלץ ללבוש לכל השיעורים. השרוול השמאלי נתפר אל צד הבגד וכלא את היד השמאלית בכיס כדי שלא יוכל להשתמש בה.
מירטל [אימא של הווארד] טענה בתוקף כי נטייתו העיקשת של הווארד להשתמש ביד שמאל אינה אלא "שלב" – לא הייתה סיבה לדאגה, כל עוד לא יעודדו אותו להמשיך בכך. המטפלת הלפני-הקודמת הייתה ותרנית מדי, ולכן פיתח הווארד "הרגלים רעים"

משום מה זה הזכיר לי יחס של חלק מהאנשים להומוסקסואליות – כאילו זה איזה שלב או הרגל רע, שאם רק נשרשו הם "יחזרו" להיות "נורמלים". אז האם אני חושבת שלהיות שמאלי זה כמו להיות הומו? ממש לא. גם לא בתקופות הקדומות ההן. אבל זה הקטע – גם כשזה לא ממש דומה (או אולי אפילו – ממש לא דומה), דברים מזכירים לי הומוסקסואליות. מי אמר יותר מדי זמן בכמוך ולא קיבל?

(גילוי נאות: אני שמאלית. אבל באמת אין לזה כמעט שום השפעה על החיים שלי – אני מסתדרת מצוין עם פותחן-לכאורה-לימניים-בלבד; לדעתי קל לי יותר לפתוח בקבוקי שתייה מאשר לימניים; וכמובן שלאכול עם מזלג ביד שמאל זה אידאלי, תודה ששאלתם).

היפה והחיה

באמת אחד הסיפורים שאני אוהבת. גם כי האהבה – לפחות מצד הבת – היא לא בגלל שהעלם הוא יפה תואר, גם כי באופן לא-סטראוטיפי, זו הבת שמצילה את הבן ולא ההפך הנדוש; וגם בגלל העיבוד החמוד שכולל את השירים והריקודים של כלי הבית השונים. אז כנראה הייתי הולכת להפקה המחודשת בכל מקרה, אבל בטח שאחרי ששמעתי בלי סוף על ההומו בסרט, רציתי לראות הכצעקתה.

מסקנתי? ממש לא הייתי קוראת לזה הומוסקסואל מוצהר כמו שכינו אותו במוצש, אלא יותר כמו שהגדירה אותו עירית לינור בלשונה הזהב: "יש גם דמות שיכולה להתפרש כלא-לגמרי-סטרייט אבל יכולה גם לא", ולולא הייתי עם מודעות לעניין, יש מצב שהייתי מפספסת לגמרי את הרמיזות הכאילו-הומוסקסואליות. אמנם בסוף הסרט יש רגע קצת יותר ברור, אבל הוא בעיקר נועד, למיטב הבנתי, לשעשע את הקהל, שאכן פרץ בצחוק (לפחות בהקרנה שאני נכחתי בה).

אין כמוך?

לעתים, מישהם מרוצים ממשהו שעשיתי (אל דאגה, זה קורה רק לעתים רחוקות), וכותבים לי "אין כמוך!". המחשבה הראשונה שלי בד"כ היא "מה?! אוי ואבוי!". והשנייה היא – "איך הם יודעים?"… ורק השלישית היא – "אה, כמוךְ". וזה נכון. עדיין אין…

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.