פרק 13 – ספגטי ומרשמלו | לילות כימים

לאחר שנקבע תאריך עלייה לאתר, ולאחר שהחל סינון מה דחוף (מרשמלו) ומה פחות (ספגטי) ולאחר שהכול היה מוכן – לאה שלחה לכמה מתכנתים את הגרסה הסופית של האתר ורצה להתחבא בבונקר. ואז החלו ההערות להגיע

ועם זאת לקראת סוף הקיץ פתאום התחלתי להיות על קוצים. אתר הפיתוח התחיל לקרום עור וגידים ולקבל צורה, והתחלתי להרגיש שיש מקום לחשוב על תאריך להעלאת האתר לאוויר. אחרי הכול, התכנות – כיפי ככל שיהא – אינו מטרה בפני עצמה (גם המתכנתים המורעלים ביותר יודעים זאת, בסתר ליבם), ובאחת השיחות הנדירות עם עמית הוא שאל בדחילו ורחימו אם יש מצב, למרות נאומי הנ"ל, לדבר על תאריך העלאה.

הסכמתי והתחלנו לדון.

בהתחלה הייתה הווה אמינה לכוון לתאריך עגול כלשהו – דיברנו על יום ההולדת של כמוך אבל פסלנו כי זה היה רחוק מדי; ומצד שני ראש השנה היה קרוב מדי, מה גם שיש לר"ה היעדים הרוחניים שלו שצריך להתכונן אליהם, ולא רציתי שההתכוננות להעלאה תפריע לזה. בסוף הבנו שתאריכים טיפולוגיים הם מלאכותיים ומאולצים, ונכון יותר למצוא תאריך שיתאים מבחינת מוכנות האתר. ניסינו להתפשר על תאריך קצת עגול וקצת יותר רחוק מראש השנה, וסיכמנו על ר"ח מרחשוון.

כחודשיים לפני העלייה לאוויר – סוף אוגוסט / שלהי אב – עברנו לנוהל חדש: תעדוף משימות. כשיש דד-ליין אין עוד הכיף המטורף של עבודה על מה שרוצים, מתי שרוצים ולא-משנה-כמה-זמן-זה-ייקח. היתרון היחיד הוא הידיעה שעוד מעט כל הגולשים לאתר יוכלו ליהנות מאתר מרווח ונעים, ובזכות זה אני אזכה לתהילת עולם.

באותה תקופה, הסרטון המרנין (מופיע להלן) בנושא אתגר הספגטי והמרשמלו היה הדבר החם. האתגר הוא כזה: בתוך 18 דקות, על הצוות לבנות את המגדל הגבוה ביותר שיכול להחזיק מעמד. המגדל יורכב מ-20 מקלות ספגטי, מטר של סלוטייפ, מטר של חוט, ומרשמלו. על המרשמלו להיות מוצב בראש המגדל. כפי שאפשר יהיה לראות בסרטון (כן, ספוילר), רוב האנשים בונים את החלקים של הספגטי במשך רוב הזמן, ומציבים את המרשמלו בדקה ה-90 (או ה-18), ואז מגלים שהמרשמלו מקריס את כל המגדל… הסוד הוא להתחיל לשים את המרשמלו מוקדם יותר בתהליך, וכך יודעים אם ומתי המרשמלו מצליח להחזיק מעמד, וללכת אחורה אם יש צורך.

בהשראת הסרטון הזה, כל בקשה חדשה של עמית מיד תויגה כספגטי או כמרשמלו. אם זה היה מרשמלו זה בוצע מייד, ואם זה היה ספגטי זה נכנס לקובץ משימות שהכנתי. אחרי כמה זמן נאלצתי גם לחלק לספגטי א' וספגטי ב' ואפילו הגענו לספגטי ג' (הוספת תוסף גלריית תמונות. לא קרה עד עצם היום הזה). אני לא תמימה: היה לי ברור מההתחלה – ואמרתי את זה גם לעמית – שלדחות דברים פירושו שייתכן שלא נעשה אותם לעולם, וזה באמת קרה ללא מעט משימות. אבל זה לא בהכרח רע. חלק מהן לא יושמו פשוט מפני שעם הזמן ראינו שאין בזה צורך (למשל לטעון עוד ועוד תגוביות באזור התגוביות האחרונות), וחלק נדחקו מפני בקשות חדשות ומעניינות יותר. וזו לא רק אני שדוחה את היישום, זה גם עמית שמעדיף את הדברים החדשים.

כשהרגשתי שרוב משימות המרשמלו בוצעו, החלטתי שהגיע הזמן לבדוק אם אפשר לשים את המרשמלו על המגדל, ולהתחיל להראות אותו ליצורים נבחרים:

אז אני הולכת להראות את פאר היצירה שלי לשני מתכנתים.

הצילו!

מצד אחד, למדתי כבר מזמן ב"ה לנתק את עצמי מקוד שאני כותבת ולאהוב לקבל ביקורת, כי זה תמיד משפר את כתיבת הקוד שלי. מצד שני, הפעם זה מפחיד כי הביקורת תושמע לא רק לי, אלא גם לעמית. ומה אם הוא יגלה עכשיו שמה שעשיתי הוא לא מוצלח ושהוא עשה טעות בזה שהוא נענה להצעה שלי?

אבל אין ברירה. עדיף לשמוע את הביקורת לפני שעולים לאוויר, כי אחרי העלייה היא תושמע בכל מקרה, ולאוזני מאזינים רבים יותר. אז אם מדובר בקטסטרופה – בוא נמזער נזקים ושכמה שפחות אנשים יידעו על זה.

ניסחתי לעמית דואל שיישלח לחבר השופטים:

ורצתי להתחבא בבונקר.

עוד באותו יום, קיבלתי ממתכנת הבית, שהוא אדם יסודי ביותר, רשימה של כ-65(!) סעיפים. ככה בקטנה.

להגנתו ייאמר שחלק גדול מהסעיפים היו דווקא מחמאות (יש לציין שחלק מהמחמאות הן לא בזכות קוד שאני כתבתי, אלא בזכות מערכת ניהול התוכן שהאתר מתבסס עליה. אבל גם מחמאות על מערכת שעובדים איתה הן כיפיות). ההצעות הקטנות בוצעו מיד, וההצעות הגדולות – חלקן בוצע מאוחר יותר וחלקן לא 🙂

ב', האיש השני ששלחנו אליו שלח את תגובתו לאחר כמה ימים. הוא כנראה כה הוקסם מהשינוי, שכל החסרונות של האתר נעלמו מעיניו, והוא הצליח בקושי לגרד 4 סעיפים, שגם אותם הוא פתח במחמאות על האתר. גם את הסעיפים שלו יישמנו ברובם. על אחד מהם, שלא יישמתי, ידובר באחד הפרקים הבאים.

אנחת רווחה.

זמן המרשמלו עבר בשלום.

יצאתי מהבונקר בבטחה.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.