ואם היא יודעת לסיים סיפור חיים שלם ברגע אחד, גם אני יכולה | מים רבים

רעות, אישה שגילתה שבעל הומו, רוצה לדבר עם שיראל. שיראל מסכימה, אבל תוצאות השיחה קשות: רעות מתגרשת מבעלה, שיראל ""מוצאת מהארון" בפני קולגה, והקשר בין שיראל לרעות נקטע באיבו ולא בצורה יפה

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רבים

וחייבת להמשיך ולכתוב, הבלוג בנוי בצורה כרונולוגית שעוקבת אחר האירועים והעראיות בחיי. כל כך רוצה לדלג על משהו כמו שנה וחצי ולהיות כאן ועכשיו אבל זה לא יהיה נכון, תהליך הכתיבה הזה מסדר ובעיקר מנקה, מנקז ועושה לי רק טוב עם כל הכאב.

אז איפה היינו?

במסגרת הסקרנות שלי, שעורך האתר פה יודע לנצל, הוא מנסה להפנות אליי מידי פעם לשיחה נשים כמוני, נשואות, שגילו לפתע באמצע החיים שהבעל שלהן נמשך לגברים אחרים.

"שיראל, דיברה איתי איזו אישה אתמול, היא רוצה לדבר עם מישהי, את מעוניינת לדבר איתה?"

זה קצת מתיש, אבל הסקרנות גוברת ואני מתקשרת או שאותה אחת מתקשרת אליי ואנחנו מדברות ומחליפות חוויות, מתכונים ותוכניות לעתיד. יצא לי לדבר עם כל מיני נשים, בכל הסגנונות חרדייה, חילונייה, גרושה, בתהליכי גירושין, דתייה ודתייה לייט… וכל פעם המחשבה שחולפת בי שלא להאמין שיש כל כך הרבה… ואלה רק נשים שהגיעו לכמוך…

ויום אחד אני מקבלת הצעה מוזרה.

"את מוכנה לדבר עם הומו נשוי?"

השאלות והסקרנות הגיעו תכף – "למה הוא רוצה לדבר איתי? ועל מה?" והיו עוד מלא שאלות שגרמו לי לסרב, אבל לבסוף הסכמתי, רק כי העורך מכיר אותו אישית והם ממש חברים קרובים.

ודיברנו, הוא סיפר בקצרה את סיפור חייו על זה שהוא מתמודד ומטופל לכל אורך חייו בערך (נקודת זיכוי אצלי), על זה שסיפר לאשתו לפני החתונה (שלוש נקודות), והיא ידעה שהוא כזה והסכימה להתחתן איתו (נקודת זכות אחת), שיש להם ילדים ויש אהבה והכול נשמע מקסים! עם התמודדות אבל יש חיים! אני אוספת את חמש הנקודות, ממש חמסה, נגד עין הרע… ואומרת לעצמי: "אפשר! אפשר לחיות ככה!" ואז הוא מבקש ממני בגלל שאני כזו מכילה ומבינה ומקבלת את המצב שאני נמצאת בו (גם אני קיבלתי כמה נקודות זיכוי אצלו) לדבר עם אשתו.

הסכמתי (עד היום אני מצטערת על זה) והוא העביר אליה את הנייד, והשיחה המשיכה עם החצי השני שלו. שיחה יותר עמוקה עם השוואת תפקודים גבריים (מודה, בנות יכולות להיות מגעילות לפעמים), עם תובנות על גידול ילדים, על איך הם הכירו ואיך הם חיים היום. ומתוך השיחה היה נשמע שהיא מאוהבת בו, מעריכה את הטיפולים שהוא עובר וממש תומכת. מפה לשם היה לי חשוב ממש להבין אם הוא היה עם גברים לפני החתונה ועכשיו בעקבות הטיפול הוא כבר מאחורי זה, כלומר אם עכשיו הוא כבר לא נמשך או נמשך אליה יותר? ובכלל אני תמיד חייבת להבין עד הסוף ואת כל האמת (אפילו שאין אמת אחת יש שתיים, והאמת מטושטשת כמאמר השיר. שם, שם). שאלתי אותה אם הוא לא נפגש עם גברים – כלומר את יודעת שהוא הומו, הוא אמר לך לפני שהתחתנתם אבל זה באמת שהוא חי איתך בנאמנות? ברור לי שמעבר לברור האמת, שאלתי גם מתוך תקווה (כמו שלא מעט קוראי הבלוג מקווים שגם אני ובעלי נצליח ונתגבר על כל הקשיים האלה ונחיה לנצח נצחים בעושר ובאושר עד עצם היום, זה נותן תקווה לזוגיות כזו). התשובה הייתה חד משמעית שלא! זה קו אדום אצלם! אין מצב שהוא נפגש עם גברים! אולי לפני החתונה אבל עכשיו ממש לא!!!

סיימתי את השיחה בהרבה רגשות מעורבים, בתחושה שזה לא יכול להיות, איך, איך הוא כזה הומו מצד אחד ומצד שני לא נמצא עם גברים? וכמה זה לא הוגן! זוכרת אפילו ששאלתי אחר כך את עורך האתר שמכיר אותו אם באמת הוא לא נפגש והנטייה כבר מאחוריו, והוא כמובן אמר שאלה עניינים אישיים והציע שאשאל אותו בעצמי, מה שממש לא התכוונתי לעשות!

שבע בבוקר למחרת, יום שישי, יום חופשי שלי, אני עדיין ישנה בשעה הזו. צלצול טלפון, שיחה ממכשיר לא מזוהה. לא עונה. ושוב שיחת טלפון עם אותו מספר. עונה. אולי זאת לא טעות. "אשתו של ההומו החבר של עמית מכמוך, דיברנו אתמול" על הקו. לקח לי דקה להיזכר בכל ההקשר הזה.

"שיראל, רציתי להודות לך ממש! את פשוט הצלת את החיים שלי!" אני בינתיים נוטלת ידיים, שוטפת פנים, מנסה להבין מה קרה שהיא חייבת להודות לי בשבע בבוקר, מה כל כך דחוף?! ולמען הסדר הטוב אני בוחרת לקרוא לה רעות. כדי שיהיה קל לכולנו להבין את הסיפור. אז רעות (אשתו של ההומו חבר של עורך האתר שדיברתי איתה אתמול) מספרת לי שבעקבות השיחה שלנו אתמול, היא הייתה חייבת לדעת אם בעלה באמת לא נפגש עם גברים ואם הוא גם נמשך אליה וגם לגברים או יותר אליה. ועוד שאלות בכיוון הזה. ואם לצטט אז זה הלך ככה: "אז אחרי שדיברנו אתמול, דיברתי עם בעלי, ישבנו כמעט כל הלילה ודיברנו עליו, על המשיכה שלו על הטיפול שהוא עובר. (זה באמת נחמד שהצלחתי לגרום לכם לדבר כל כך הרבה אבל הייתה לי הרגשה שלא על זה היא רוצה להודות לי…) והתברר באמת שהוא נפגש לפעמים עם גברים והוא ממש הומו (נשמה, הוא אמר לך שהוא כזה כאילו דא?!), הוא גם היה פעם באיזה מפגש של קבוצת גברים דתיים שקוראים להם 'כמוך', ויש לו ידיד הומו משם. (וכשהיא אומרת ידיד זה לא נשמע ידיד תמים ופשוט כזה, ומשום מה זה גורם לאיזה חיוך קטן לעלות אצלי בזווית הפה אע"פ שלימים הבנתי שהוא באמת רק ידיד). בכל אופן שיראל, אנחנו מתגרשים ותודה שהארת את עיניי". (אז על זה את רוצה להודות?! שאת מתגרשת בגללי?!)

אני מהצד השני פותחת וסוגרת את הפה. לא יוצא לי צליל.

"רגע", אני אומרת לה, "את לא אמרת שאת אוהבת אותו ולא משנה מה הוא?! הוא גם אמר לך לפני החתונה שהוא הומו! את ידעת שהוא כזה הוא לא הסתיר ממך את האמת?!" אני מצמידה את הלחי שלי לחרסינה של האמבטיה (נכנסתי ליטול ידיים ונשארתי לדבר שם בשביל הפרטיות). זה לא אמיתי!  היא מסיימת את השיחה ואנחנו קובעות שנדבר עוד בהמשך.

אני שולחת הודעה לבעל שלה (המִספר שלו היה עוד ביומן השיחות מאתמול, זה היה רק אתמול שדיברנו?!), תמיד מעניין לראות איך שני אנשים רואים אחרת וכל כך שונה את אותה סיטואציה. הוא ענה בהודעה חוזרת שיתקשר אליי עוד מעט.

מנקודת המבט שלו, הסיפור קצת אחרת. כלומר הוא סיפר לה את האמת, כשהתחתנו, ועכשיו בגלל ששאלה אז הוא סיפר את כל האמת כשהוא בטוח שאחרי השיחה איתי היא תסכים להכיל ולקבל אותו. והיא לא. היא פשוט קמה הסתובבה וטרקה לו את הדלת על האף.

השעה הייתה עדיין בוקר כשדיברנו, ומתברר שהיא הספיקה להודיע למשפחות שלהם, לעשות לו שיימינג ביישוב. לארוז דברים ואת הילדים לשבת ולנסוע להורים שלה. היא זריזה ויעילה אין ספק, רק שהפעם לא מקבלים על זה אצלי שום נקודות זיכוי. הלכה רחוק מדי. אנחנו עדיין בשיחה ואין לי מה להגיד לו, מרגישה מרוקנת, אין לי מילים. (וזה דבר חריג כשלעצמו אצלי) עכשיו תורי להתייחס אל כל מה שהוא סיפר לי ושיתף. ביקשתי סליחה. סליחה כי אני הייתי חלק בסיפור של הפירוק הזה. כמו שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. אז כנראה אני סופר חייבת. לעזאזל. לוקחת את זה על הכתפיים שלי. טוב אולי לא על שתי הכתפיים – רק על אחת. בהמשך הזמן עוד דיברתי קצת עם אשתו, אבל כעסתי עליה, (אני יודעת שזה לשפוט, ואין לי באמת זכות לעשות את זה…) לא הצלחתי להבין איך אם אתה אוהב אדם כל החיים אחרי שלוש שעות של שיחה לא נשארה אצלך טיפת אהבה, רק שנאה יוקדת?! אם אני מנסה לדון אותה לכף זכות (או לכף סחוג, לתימנים שבינינו) אז זה רק הבהיר לי איך אנחנו בוחרים לראות מציאות מסוימת בצורה מסוימת רק כדי להגן על עצמנו מהאמת. היא ידעה שהוא הומו הוא אמר לה את זה לפני החתונה. והיא הסכימה להתחתן איתו בידיעה הזו. נולדו להם ילדים. וכל הזמן הזה היא בחרה לראות את מה שנוח. הוא בטיפול, היא תומכת והכל טוב, משפחה קריירה בית עם גינה… (ושוב חזרתי לשפוט ולהאשים , פשוט לא מצליחה לקבל איך שברגע אחד כל האהבה הגדולה הזו נגמרת?! ).

אבל הסיפור לא נגמר כאן, למרות שבהרבה מובנים הסיפור הזה הסתיים כבר. (אתם יודעים, גירושין קשים, זה משהו די סופני/) המשכתי לדבר גם עם הבעל ומפה לשם הוא הגיע אלינו לשבת. דיבורים, עד אמצע הלילה. הוא לא אוהב שמיכות צמר, והוא שוטף כלים מעולה! (שתי נקודות) לא יודעת אם השבת עשתה לו טוב, לראות זוג שכן בחר להמשיך ולנסות לחיות ככה כשאתה זרוק ונעזב, זו לא חוויה מלבבת. זאת מראה הפוכה לחיים שיכלו להיות לך. אבל הוא מאוד פרגן לנו ואיחל הצלחה לדרך שבחרנו ללכת בה. והוסיף שלסיפור שלנו ושל בעלי בפרט אפשר לעזור עם צעדים. 12 הצעדים שיעזרו לנו להמשיך ללכת בדרך הזאת. ת'אמת שבעלי פחות זרם עם התוכנית הזו. הוא בחר ללכת בצעדיו בדרכו.

לי יש עוד המשך קטן לסיפור הזה, ואני מתלבטת אם להמשיך אותו כדי לא לצאת מדיי קטנונית. אבל, במחשבה שנייה, הרי אמרנו שאני מתנקה, כותבת ומוציאה, משחררת את עצמי מכל מה שמכביד. אז תרשו לי…

אחרי כמה חודשים טובים התברר לי באחד ממפגשי העבודה שלי שרעות, (אותה אישה – אשתו לשעבר, גרושתו בהווה ) – סיפרה עליי למישהי מהיישוב שלהם, שכנה שהיא גם חברה שלה. אותה חברה שלה היא קולגה שאני מכירה. (שמן הסתם ספרה את זה לעוד קולגה אחת לפחות, ויש לי חושים להרגיש ולגלות כאלה דברים. כעסתי! כעסתי מאוד אפילו! באיזו זכות? את מספיק אינטליגנטית ככה חשבתי לפחות להמציא איזה סיפור כיסוי ל'איך שאת מכירה אותי'). והקולגה המוזכרת לעיל, נגשה אליי וציינה בתום לב שהיא מכירה את רעות מהיישוב שלהם שסיפרה לה שגם לי יש סיפור דומה ועל זה שרק בזכותי היא גלתה על בעלה שהוא בוגד בה. את כל זה הקולגה עומדת ומספרת לי, ותוך כדי מנסה להסביר ולהצטדק שהיא אוהבת הומואים ואין לה בעיה עם זה. פשוט פירשה לא נכון את המבט הכועס שלי בעיניים. ואני בעלת דמיון וכבר רצה לי תמונה בראש איך רעות מספרת את הסיפור שלה לכל מי שמוכן לשמוע. משהו בסגנון: "דיברתי עם שיראל, מישהי שגרה בארץ הנפלאות, גם בעלה הומו, כן הם דתיים עם ילדים, ואחרי שדיברתי איתה הבנתי שבעלי משקר לי" וכו' וכולי וחולי. המחשבה הזו הפכה אותי ממש חולה. חולה מעצבים. הבהרתי לאותה קולגה מחייכת, באסרטיביות עדינה (טוב, אולי לא ממש עדינה) שאלֶה חיי וככה אני בוחרת לחיות אותם, וביקשתי שאף אחד חוץ ממנה לא יידע, עליי ועל בעלי. בעיקר על בעלי. היא הפסיקה לחייך. מהמבט המבוהל שלה בעיניים הבנתי שיש כבר מישהי אחת לפחות שיודעת. כלומר עוד קולגה שיודעת על החיים שאני מנסה לחיות. התלבטתי אם ליצור קשר עם רעות, כדי להעמיד אותה במקומה ולהסביר לה שאין אצלי מקום לאנשים ודברים מהסוג הזה. אבל תיארתי לעצמי שחברתי לעבודה תעדכן אותה בעצמה על "חוק הדתיים השלובים", שעברנו הבוקר. ואכן באופן מפתיע עוד באותו יום אחר הצהריים קיבלתי מרעות טלפון ידידותי. של "איזה קטע! דיברה איתי זאת וזאת ואמרתי לה שאנחנו מכירות דרך הבעלים שלנו".

אבל כשאני כועסת קשה לעבור לידי בקלילות של תשמעי קטע או קטעים, וקטעתי את כיוון השיחה הנחמד והקליל. חילופי הדברים שהחלפתי איתה היו קצת פחות נעימים. היא כמובן הכחישה והפכה אותי לפרנואידית שלא מבינה נכון דברים שנאמרים או שלא נאמרים. בנקודה הזו הבנתי שאין כל כך עם מי לדבר. יש גם אנשים כאלה, לצערי.

אבל אני אדם ישיר. ולכן השיחה שלנו הסתיימה ככה: "תקשיבי רעות, אולי זו הייתה אי הבנה מצערת. אבל אני מבקשת שלא תזכירי את השם שלי או של בעלי בשום הקשר בשיחה שלך. את משתמשת בי כדי להוסיף לעצמך כוח (הנה יש עוד משהיא שגם הבינה שהבעל שלי שיקר לי) התנהגות שמעוררת אצלי ריחוק וסלידה. חבל שהסיפור הקצר שלנו מסתיים ככה. אבל אני מרגישה נבגדת. את בגדת באמון שלי ואין לי שום רצון להמשיך ולשמור על קשר. שיהיה לך בהצלחה בהמשך". וניתקתי.

היא עוד התקשרה אליי מדי פעם. מנסה לדבר לבקש שניפגש, אבל מהר מאוד היא הבינה שהסיפור הזה הסתיים. אם היא יודעת לסיים סיפור חיים שלם ברגע אחד, גם אני יכולה.

19 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. היי שיראל,
    השבוע גיליתי אחרי שלושה חודשי נישואין שבעלי לא נמשך אליי או אל נשים בכלל..
    תוך כדי הבכי קראתי את הבלוג שלך מהתחלה עד הסוף ואני חייבת להגיד שאת מדהימה וכותב מדהים!
    אני עוד לא יודעת מה יהיה איתנו אבל הסיפור שלך בהחלט עזר לעשות קצת סדר במחשבות..
    תודה רבה!

    1. שלום לך רוני יקרה
      אני קוראת את מה שכתבת בתגובה שלך. ורק אומרת כזה אוווווף ארוך.
      אוף שיש עוד כאלה סיפורים. חשבתי שעברנו דרך בעשור האחרון. אוף על זה שאולי אנשים/רבנים/ מטפלים כיוונו אותו ללכת על הצעד הזה.
      אוף על אמון שנשבר. אוף שהוא לא סיפר לפני. אוף על הכאב. על התסכול על הלבד.. אוווף….
      מאחלת לכם כח. יישוב הדעת והלב שיעזרו להצליח ולקבל החלטות טובות ונכונות.
      מאמינה שהכל מדוייק ומכוון…
      שולחת אהבה וחיבוקים.
      הרבה חיבוקים…
      שיראל

      1. שיראל ורוני היקרות!!
        לפני כחודש, אחרי ארבע שנות נישואין גיליתי שבעלי הומו…אני ממש טריה בעסק והאסימוו לאט לאט נופל..שיראל הזדהתי כל כל עם הבלוגים, במיוחד הראשונים!! כל מילה קלעה בול..
        הייתי שמחה ממש לשתף ולשמוע מעוד בנות שחוות מצב מסריח כזה כמו שלי…אולי נפתח איזו קבוצה?..

      2. תודה רבה!
        אני משתדלת לא לקחת את זה למקום של האשמה למרות שברור שזה היה האינסטינקט הראשון.
        לא מצליחה להבין איך הוא הסתיר את זה בכל תקופת ההיכרות שלנו ולשקר לי בפנים רק מתוך מחשבה נאיבית שזה פשוט יסתדר מעצמו אחרי..
        אין ספק שיש לנו מה לשפר כחברה כדי שמצבים כאלו לא יקרו.
        כרגע מנסה להסתכל קדימה ולראות איך אנחנו מתמודדים עם הסיטואציה שאנחנו כבר בתוכה..
        שוב תודה על השיתוף. בדרך עקומה כלשהי זה עוזר לדעת שאני לא היחידה בסיטואציה הזו..

  2. מה שכתוב פה זה אחת הסיבות שאני ממעיט מאוד בלדבר על המצב שלי עם אחרים. הסיכון פשוט גדול מדי ואנשים אוהבים מאוד לרכל ולהעביר סודות, כאילו המושג טקט לא קיים בעולם שלהם. זה מדהים.
    ממש קשה לי להאמין שאנשים כמו רעות קיימים.. הלכה ועשתה שיימינג לבעלה בכל היישוב? יענו הוציאה אותו מהארון? כמה רע בנאדם יכול להיות? כנראה אני תמים מדי..
    כותב הפלא יועץ בערך "סוד" :
    "וצריך האדם שיהא נאמן רוח מכסה דבר, ולא יגלה סודו לכל אדם, כי את צנועים חכמה (משלי א ב), אפלו דעלמא כבר כתב בספר בן סירא רבים יהיו דורשי שלומך, סודך גלה לאחד מאלף (יבמות סג, ב). ואני אומר שאף לזה האחד לא יגלה כי אם על צד ההכרח, כגון להתיעץ וכדומה, שהרי אמרו, אל תגלה לאהובך מה שאתה מכסה משונאך, אם לא בחנתו פעמים רבות ומצאתו אוהב נאמן, שמא יהפך לך לאויב ויגלה סודך."
    שלא נדע…
    ואת כמובן מוזמנת להמשיך לכתוב אם זה עוד לא היה ברור.. 🙂

    1. מבינה ומסכימה עם הרצון לא לדבר על זה.
      רק מקווה שלא תעמיד אף בחורה בסיטואציה של לגלות את זה בלשלב רציני של הקשר. זה פשוט לא הוגן כלפיה.
      גם אם המחיר הוא קושי במציאת בת הזוג, הפגיעה באמון לא שווה את זה.

      1. רוני למה את מסכימה עם הרצון לא לדבר על זה? את חושבת שזה משהו שצריך להסתיר?
        אני יכול להבין את הרצון . אבל אני ממש לא מסכים איתו וחושב שזה טעות.
        נכון לא צריך לרוץ לספר: אני הומו, אני הומו. אבל מפה ולא לדבר על זה עם האנשים שקרובים אליך יש מרחק גדול.
        הרי בסופו של דבר בעלך התחתן איתך ולא סיפר לך… את לא חושבת שזה היה הוגן שהיה משתף אותך?
        אז למה את מסיכה עם הרצון הזה של לא לספר?

        1. בגדול אני מסכימה איתך..
          אני מבינה שאדם שחי בחברה דתית ושהשמירה על ההלכה חשובה לו יעדיף שלא כל העולם ידע את זה, כי הוא כן רוצה בסופו של דבר להתחתן עם אישה ולא לחיות עם גבר והוא לא רוצה שזה יתקע אותו.
          בעלי לא סיפר לאף אחד. אפילו לא חברים או משפחה. אישית אני לא מבינה איך אפשר שלא לדבר על זה.. אני לא הייתי מצליחה אבל זה בחירה שלו.
          לגבי לספר לבת זוג ברור שזה לא בחירה שלו. הוא חייב לספר ואני חושבת שבעלי היה ממש לא בסדר שהוא לא סיפר ומעמיד אותי בפני עובדה מוגמרת אחרי החתונה. זה לגמרי לא לגיטימי ואת זה גם כתבתי קודם.
          אני גם חושבת שזה שבמשך שנים הוא ידע על הנטייה שלו וידע שהוא רוצה להתחתן עם אישה ובכל זאת לא ניסה לטפל בזה אלא פשוט חשב שזה יסתדר לבד זה ממש לא בסדר

          1. רוני הוא לא התייעץ עם אף אחד לפני החתונה? אולי הוא לא היה סגור על עצמו?
            בעלי קיבל הדרכה מהרב שלו שזה יעבור לו אחרי חתונה, דבר שלא עבד בנתיים

            1. לא ברור לי איך אבל הוא לא התייעץ עם אף אחד..
              הוא אומר שהתייעץ לפני כמה שנים עם איש מקצוע שאמר שזה יסתדר אחרי החתונה.
              מודה שאני בקושי מצליחה להבין את זה וזה חסר אחריות בעיניי.
              אבל אני מרגישה שלהתמקד במה שהיה לא מקדם אותנו אז מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי

              1. מחשבה חכמה. גם אני בחרתי לא להתעסק בזה.
                השבוע היתה לבעלי ״נפילה״ נוספת והחלטתי לסיים את הסיפור. לא מוכנה לישון בלילה שהוא נמצא במקומות כאלה..

                1. הלווווו חברות,

                  רגע אני לא מחוברת וכבר נפתחות פה קבוצות..;)

                  אני ממש ממש אשמח שנפתח קבוצה כזו..
                  לדעתי דרך עורך האתר (עמית אתה איתנו?)
                  ויש לי ככ הרבה מה להגיד, על האמון שנשבר. החברה הדתית. הרבנים. הילדים. הבדידות. הבגידות. האשמה. תודה על שקראתן אותי. זה מקום שאליו כיוונתי בבלוג. אפילו בשביל אישה אחרת.. רק רוצה שנזכור שכל אחד הוא אדם בפני עצמו ושונה מחברו… גם לגבי פתיחת הקבוצה שלנו…

                  אבל יאללה מרימה את הכפפה!! נתחיל לגלגל את העניין… בעזרתו יתברך

                  בנות אהובות
                  בנתיים תהיו חזקות גם אני משתדלת..

                  להשתמע בטוב
                  שיראל

                  1. ניראה לי את הכי קרובה פה לעורך 😉 תבקשי ממנו שיגשר ביננו ונפתח קבוצה.. לא תזיק לי קצת תמיכה מכאלה שבמקום שלי ממש

                  2. היי שיראל,
                    תודה על שכתבת.
                    בהחלט כל מקרה הוא קצת שונה ועדיין מנחם לשמוע ממישהו אחר בסיטואציה דומה (אם כי כמובן הייתי שמחה שכמה שפחות נשים יתנסו בה..)
                    הבלוג שלך בהחלט עוזר במשימה להיות חזקה.
                    ואשמח שעמית יקשר בינינו. יש לו את האימייל שלנו שמזינים בתגובות

                2. ובכן

                  עברו כמעט שבועיים… הצילו.
                  ותאמת שלא הספקתי להרים את הכפפה. לאחרונה יוצא לי להיות עסוקה בלהרים את עצמי..
                  מבטיחה להשתדל יותר…

                  צריכה קצת זמן להתאפס על חזרה לעבודה אחרי תקופה ארוכה…

                  בנתיים שולחת חיבוקים
                  מקווה להשתמע בקרוב

                  1. שיראל אהובה❤️(שלא יחשבו שאנחנו…..)
                    את יודעת שמזמן חשבנו לפתוח קבוצה, מי כמונו יודעות כמה זו עוזר לשרוד את הרגע.
                    כמה זה חשוב לדעת שאני לא היחידה(לצערי)בעל הקושי העצום הזה.
                    אני חושבת שבאמת הגיע הרגע ואני כאן לעזור בכל.
                    צריך להזדרז כי זה פיקוח נפש ממש.
                    בהצלחה לנו וכל אישה שעוברת כזה ״סרט״, תהיו חזקות ונאמנות לעצמכן, אתן לא אשמות שהבעל שלכן הומו.

                  2. לפני חודש נודע לי שבעלי הומו! וזה אחרי 30 שנות נישואין!! לא חלמתי. לא ראיתי שהוא כזה…אמנם ידעתי שהוא חי בסודות כל חייו אבל על זה לא חשבתי…תמיד התחמק מהמיטה, אבל כשכבר קרה היה מרוצה והחמיא לי. בהתחלה רתחתי והייתי עצבנית כל הזמן. כרגע עדין לא ממש מתפקדת ועשיתי בדיקות מקיפות לראות שלא הדביק אותי בכלום חלילה…גיליתי שנדבקתי ממנו בהרפיס ואגינלי לצערי…ספרתי לו על זה והוא מוכן לעשות את כל הבדיקות הנצרכות.
                    בעלי ממשיך להסתיר ואני מנסה לאסוף את הכוחות ולגלות לו שאני יודעת. ושיש לי הוכחות! אבל…לא בצורה משפילה. ולא בצורה שתפיל אותו לרצפה ויתאבד. חלשלוש ויכול לקרות לו…אני אדרוש את מה שמגיע לי ואיאלץ להתמודד עם זה עד שהקטנה תהיה במקום בטוח…קשה לי מוות.