וצריך שכל אדם ידע ויבין | מים רבים

"לימוד חשוב והכרחי / אני צריכה לעבור ניקוי יסודי / להוציא כאב שמחובר למולקולות פחמן / ופשוט לנשום אוויר מלא חמצן" – שיראל בטור בסגנון פואטרי סלאם

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רבים

וצריך שכל אדם ידע ויבין.

שבתוך תוכו דולק נר.

נר התמיד להבה, מעין שלהבת-יה.

ויש הרבה נרות, כל אחד הוא מיוחד,

לכל אחד יש משהו בנר שאין לאף אחד.

ואצלי הלהבה של הנר בוערת בתשוקה.

ותשוקה זה לא רק משהו מיני, אתם יודעים,

אפשר להשתוקק לכל כך הרבה דברים.

וכן, בלהבת התשוקה שלי יש משהו מיני

אבל למדתי להפריד את זה מה"אני"

רוצה לספר על המלחמה הגדולה שלי בחיים

איך לשמור שהלהבה הזו לא תשרוף אותי מבפנים.

איך לשלוט ולדחוק תשוקה (דבר שיכול להמית)

למדתי באופן קבוע, בעבודה יום-יומית.

ככה בזהירות, לחיות ליד ולא בתוך

והמורה שבי נותנת ציון וגם דו"ח – אם הצלחתי,

אם הצלחתי ליישם את הלימוד

אם הכול מחושב ומדוד.

אבל לא רק את הלימוד הזה רציתי לדבר

אלא על עוד לימוד אחד אחר.

לימוד שקשור לָאוויר לַחמצן, לחומר בערה

משהו שיעזור לשלהבת שלי להיות שלמה.

לימוד חשוב והכרחי

"אני צריכה לעבור ניקוי יסודי"

להוציא כאב שמחובר למולקולות פחמן

ופשוט לנשום אוויר מלא חמצן.

וככה יצא, אומרים שהכול בהשגחה

והכול נהיה בדברו, כל רגע כל דקה.

פגשתי עלם חביב ונחמד

שעזר לי ללמוד את הלימוד המיוחד.

היה לי מקום להיות אני

זה היה כמו לקבל חיבוק ענקי

נזל ממני כאב, נשפך, יצא ונשטף

ונשארתי שלמה – השיר אותי עטף.

אבל בדיעבד, מתברר שזה היה מרתיע,

מאיים למי שעמד מולי, הוא פחד לתבוע.

ככה הוא סיפר לי בעוד מפגש שהיה

על איך אצלו הייתה החוויה.

ובמפגש הזה הייתה שיחה וחשיפה

על ה' שאין עוד מלבדו, על אמונה.

על בדידות, על תיקונים,

ועל איך מתמודדים.

ומכל המפגש והדיבור שהיה

נשארת אצלי רק הדחייה.

ובאמת,

הוא לא יכול להגיב אחרת,

מבטיחה.

וזה הלימוד החדש הכול כך משמעותי

שיש לי דפוס התנהגותי.

אני רגישה לתחושה של דחייה ברמות,

וכל מפגש או חוויה מעורר אצלי שדות יְשָנות, יְשֵנות.

והן מתעוררת מתרדמת והקול שלהן חזק משלי

וזה פשוט ממלא את כל כולי.

"את לא מספיק, את מרתיעה, הכאב שלך גדול מדיי

את לא רצויה.

אין באמת מישהו שירצה אותך את כולך

אי אפשר להכיל את כל ישותך",

ובשכל אני יודעת שזה שטויות ולא זו הייתה הכוונה

אבל אני צריכה להשמיע קול ואני פשוט לא מצליחה.

אני רק בוכה ובוכה ובוכה (ובוכה)

וזה לא קשור אליו זו אני

הוא היה שליח ללמד אותי משהו קיומי.

יש לי נקודה שצריכה חיזוק, היא חלשה

ועל הלימוד הזה אני מלאת הכרת תודה.

4 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. שיראל…
    את כותבת מקסים.
    אבל הפעם פחות הבנתי,התבלבלתי,בגלל צורת הכתיבה.
    אם תוכלי לכתוב על החיבורים שכן קיימים עם בעלך.על מה מחזיק.על איך אפשר (אם אפשר) להתקדם וכו וכו..ומה בצד של בעלך..
    סליחה כמובן על הבקשה,אבל מרגיש שמאוד רוצה לשמוע את זה.

    1. טוהר…
      זה ממש בסדר לבקש, תרגיש בנח..
      עורך האתר לא ממש פרסם את מה שכתבתי לפני הבלוג אלא רק שזה בהשראת פואטרי סלאם. אבל כן יש למילים האלה מקצב והמנגינה בהחלט אחרת… אבל זה מה שהרגשתי (מתאפקת ברגעים אלו ממש לא לענות לך את כל התשובה בסגנון הזה…) ואני לא מצטערת
      מתנצלת
      מתנזרת
      כן כן
      (לא ככ הצלחתי להתאפק, אבל ככה בקטנה)

      בכולופן לא יודעת כמה לשתף שלא תתבאס יותר מידי אבל גם הבלוג הבא עוסק בקשרים שנמצאים מחוץ לזוגיות שלנו.

      ורגע של רצינות – החיים מתקדמים כל הזמן וטוב שכך… הכתיבה של הבלוג היא במרחק ובפרספקטיבה ולכן לפעמים אני בוחרת לכתוב על חוויה יותר קרובה ושייכת.
      חושבת שהבחירה שלי לעסוק כרגע דווקא בנושאים שלא בדיוק קשורים לזוגיות שלי ושל בעלי היא בריחה מהתמודדות. או אולי שהתמודדות שלי כרגע היא לברוח.. פחות להתאמת ולהתעמת. לא יודעת משתפת מהרהורי הלב…

      ושוב תודה על הבקשה..
      אבל
      ככה זה כשאנשים מבקשים
      לא תמיד הם נענים…
      רק לפעמים.
      😉

      שיראל

  2. נשמע כמו פוסט בוגר מאוד של התפכחות.
    לכיוון חיובי.
    האמת שזה היה ניכר אצלך עוד ממזמן הנושא הזה…
    רק טוב זה יעשה לך מעכשיו
    פתאום תביני שהחיים קלים יותר
    בטח כבר התחלת
    בהצלחה 🙂