וזה התחיל בתגובית בבלוג שלי | מים רבים

לפני שנה וחצי הגיב יוני לשיראל כאן בבלוג שלה, ודי מהר (מהרי מדיי) הם עברו לדוא"ל ומשם לשיחות טלפון ארוכות, לשבתות יחד ואפילו לחגים. ככה התחיל הקשר בין שיראל ליוני – הומו דתי ששיתף את אשתו בנטייתו המינית

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רביםשלומות חברים ובעיקר חברות,

את שני הבלוגים הבאים בחרתי לכתוב על חבר. מה חבר?! אח. לצורך העניין אנחנו נקרא לו יוני.

זה גם השם שאיתו הוא בחר לפנות אליי.

זה התחיל בתגובית כאן בבלוג שלי, לפני שנה וחצי (בערך, אל תתפסו אותי במילה), עבר לשליחת דוא"ל דרך עורך האתר, ומהר מאוד (מדיי מהר) לשיחות טלפון ארוכות, לשבתות יחד, ואפילו לחגים.

המהירות מהשטן, אבל במקרה הזה יש לנו חיבור מיוחד וכן, שאפילו השטן לא יכול לו.

אז הנה לפניכם. הגעתי ישר ללב העניין, אחרי שהורדתי באלגנטיות את שיחות החולין המחויכות.

כן, אני מרגיש שעשיתי את הדבר הנכון  כשסיפרתי לה, יכול להיות שהייתי צריך לעשות או לגשת לזה בצורה קצת אחרת לעומת איך שניגשתי ודיברתי בהתחלה, אבל בגדול אני מאוד שלם עם זה. אני יודע שאם אני רוצה לבנות חיים אמיתיים, איתה או בלעדיה, הייתי חייב לספר לה.

לא זוכר אם כתבתי לך על מה שקרה באותו ערב, אז אספר בקצרה.

היא חטפה שוק והתחילה לבכות. היא התקשרה להורים שלה וביקשה שיבואו.

אני התקשרתי לאחותי, ששיתפתי אותה כבר בתחילת שבוע שעבר בסיפור. הם הגיעו. הייתה שיחה לא פשוטה שסוכם בה שני דברים עיקריים:

  1. אני צריך ללכת לטיפול כדי לשנות את הנטייה. יש את הרב פלוני שהוא טוען שאפשרי לעשות זאת. סוכם שאצור איתו קשר ואקבע פגישה.
  2. שומרים על דיסקרטיות ולא מספרים כרגע ליותר אנשים גם בתוך המשפחה.

בכל השיחה באותו ערב אמרתי להם שאני מבולבל ועם עצמי. למרות שאני יודע טוב מאוד מי אני וגם די שלם עם עצמי. וידעתי שאין סיכוי שהנטייה יכולה להשתנות. לא משנה מה רב כזה או אחר טוענים. אבל הסכמתי כי זה הדרך היחידה שאשתי רואה דרך להמשיך ביחד. אבל בתוך תוכי הבנתי שאם מבחינתה זאת האפשרות היחידה להישאר ביחד, כלומר או שאני משנה את הנטייה המינית שלי או שאין לנו מה לחפש ביחד, הבנתי שאנחנו בדרך לגירושין.

ביום שישי דיברתי עם הרב הוא שמע את הסיפור ואחרי זה אמר שנשמע לו שיש סיכוי סביר לשינוי. בסוף השיחה הוא אמר שיחזור אליי לגבי מתי נתחיל את הטיפול.

אתמול החלטתי לספר לאימא שלי.

ישבתי איתה שעתיים. וסיפרתי לה את כל הסיפור. היה הרבה בכי. אבל היא הבינה והכילה ותמכה מאוד. היא אמרה שאני אמיץ, שהיא מבינה את זה שהיא תמיד תתמוך בי. היא כן חשבה שאולי כדאי שאני ואשתי ננסה טיפול זוגי. שאולי זה יכול לעזור לשקם ולבנות מחדש את מה שנהרס.

אמרתי לה שיכול להיות שהיא צודקת. אבל הודיה (שם בדוי כמובן) כרגע רואה את המצב בשחור לבן. ומבחינתה הצעד הראשון בתהליך הוא קודם כל שינוי הנטייה.

אחרי אימא החלטתי שאני משתף את אחותי השנייה.

אבל בדרך לאחותי דיברתי עם מישהו שעבר טיפול כזה של המרה. הוא שיתף אותי ואמר לי להיזהר כמו מאש מהטיפולים האלו. שזה אנשים שהם לא מוסמכים לטפל בנפש. והם יכולים לפגוע ולפצוע אותי קשות נפשית.

הבנתי עם עצמי שאני לא מוכן לזה ושזה הקו האדום שלי. אני כן מוכן ללכת לטיפול אבל רק אצל מישהו מוסמך עם תעודות ורישיון לטפל.

הגעתי לאחותי. ישבנו ודיברנו. גם היא מאוד הבינה אותי. החידוש היה שהיא הציגה לי מראה ואמרה לי שאני חייב לנסות להבין את המקום שבו הודיה נמצאת עכשיו. המקום הזה הוא שאני פגעתי בה. נכון שלא התכוונתי  ונכון שיש לי כוונות אמיתיות, אבל היא כרגע לא נמצאת במקום הזה אלא במקום פגוע וכועס. וכמה שאני חושב כרגע על עצמי אני חייב להזיז את עצמי קצת הצידה ולתת לה מקום ולנסות לתת גם לה מקום אצלי ולנסות להבין אותה. והכי חשוב. להבין שפגעתי בה. החיים שלה התהפכו ביום בהיר בלי שהיא בכלל הייתה מוכנה לכך .

בדרך חזרה הביתה דיברתי עם אשתי, והרגשתי שהיא לא מדברת איתי כמו פעם.

ביקשתי ממנה לשתף אותי בתחושות שלה. בהתחלה היא לא שיתפה פעולה והייתה עצורה מאוד. התחלתי אני לשתף אותה. אמרתי לה מה אני מרגיש, אמרתי לה שאני חושב שהסיכוי היחיד שלנו להצליח לשרוד את המשבר הזה הוא ללכת לטיפול מקצועי ביחד וכל אחד לחוד.

אמרתי לה שאני זה מי שאני היום. אבל אני אוהב אותה ורוצה להמשיך לחיות את החיים שלי איתה. אמרתי לה שהדרך היחידה התחיל לבנות את הקשר מחדש זה שהיא תקבל אותי ואת מה שאני ומשם נוכל לנסות לבנות את הזוגיות ביחד מתוך בחירה מחדש אחד בשני ולא מתוך רצון לשנות את האחר. היה לה מאוד קשה עם זה. זה לא נשמע לה הגיוני. אמרתי לה שאני לא מוכן לתת לטיפול את הנפש שלי לאדם שלא מוסמך מקצועית לעשות זאת ולא מעניין אותי איזה רב הוא.

ואמרתי לה שזה הקו האדום שלי.

אמרתי לה באותה נשימה שאני מוכן ללכת למטפל שיש לו הסמכה מקצועית.

היא אמרה שזה לא הוגן. למה אני משנה את הכללים והיא זאת שצריכה לקבל ולהסכים עם זה.

אמרתי לה שאני מבין את ההרגשה שלה, אבל אם אנחנו כן רוצים לתת סיכוי אמיתי לזוגיות שלנו אנחנו צריכים ללכת ביחד וכל אחד בנפרד לטיפול מקצועי ולא למוכרי אשליות.

הייתה עוד שיחה ארוכה אבל בסופו של דבר, היא אמרה בסוף שלא הגיוני שהיא צריכה להחליט בתוך שלושה ימים (סיפרתי לה ביום חמישי) מה היא רוצה.

אמרתי שהיא ממש לא צריכה להחליט הרגע, ,זה הכי מובן לחשוב על הדברים ולעכל אותם.

הצגתי לה גם את האפשרות השנייה, אמרתי לי שהיא חשובה לי ושאני כן רוצה לחיות איתה את חיי, אבל זו בחירה שלה והיא צריכה להבין איך היא רוצה להמשיך לחיות את החיים שלה מתוך ראיית המציאות. וגם אם היא בוחרת שאלו לא החיים שהיא רוצה. זה בסדר גמור. וצריך לחשוב איך אנחנו בצורה חכמה פורומים את החבילה.

זהו כרגע.

אשמח לתובנות,

יוני

שלום יוני היקר,

וואו (עשית את זה!!!)

קודם כול תקשיב, אתה כותב ממש יפה ומעביר רגש ותמונת מצב. וואו לא ציפיתי לכ"כ הרבה מילים. (ואני אוהבת מילים), אז תודה!!

מצוין שהמשפחה יודעת זה מקל ונותן הרבה תמיכה. (אצלנו אפ'חד לא יודע כלום!! וזה אחד הדברים שממש קשה לי איתם) איזו  נחמה לדעת שאימא אוהבת בכל מצב שאתה שייך ולא תלוש. זו מתנה! והיא אישה אמיצה וחכמה אין ספק.

נכון שכרגע אתה צריך לשים את עצמך בצד ולהתייחס לכאב ולקושי של אשתך. אבל גם אתה עובר תהליך קשה במקביל, ולכן תשתף בקשיים שלך את אימא שלך, אחיותיך, חברים (אותי אם תרצה). כרגע לדעתי אל תדבר על מה שקשה לך ומה שעובר עליך זה יישמע אגואיסטי וחסר התחשבות מצדך. זה לא באמת אגואיסטי והכי הגיוני לשתף מישהו קרוב בקושי שלך, ואתה מתמודד עכשיו עם מהפך בחייך מתוך מקום שלם שהולך עד הסוף, אבל לעניות דעתי כרגע אל תפנה את זה מולה. אלא אם כן היא תבקש. תחשוב, זרקת פצצה, היא פצועה אנוש, צריכה החייאה, היא לא מצליחה לנשום, אתה גם פצוע, פצוע קשה אמנם אבל אתה לא תמות, לכן היא קודמת זה הכול. (וסליחה על תיאורי הפציעה, חיה בהתנחלות ובשנה האחרונה יותר מידי אנשים יקרים מתו/נפצעו אז זה הדימוי הראשון שעולה לי).

אויש !! נו באמת "לשנות נטייה" גם הרב שציינת לא יכול לחתום לך על זה. אבל ויש אבל גדול, כן ברור שאפשר  לא לשנות אותך אבל להזיז את התשוקה בסקאלה לכיוון אשתך… או לפחות לייצב אותה לעזור לך לחיות עם נטייה אבל בזוגיות עם אישה. אפשרי.

השאלה הגדולה שאני הייתי שואלת בתור אישה נשואה היא לא אם אפשר לשנות את זה (ולהציב את זה כתנאי) אלא איך הבחירה הזו תשפיע או משפיעה על הזוגיות שלנו?

כנראה טוב לכם ביחד והיא לא הרגישה משהו מוזר או שונה בהתייחסות שלך אליה. והיא פועלת מתוך חוסר ידע ומתוך סטראוטיפ חברתי.

זה הפתיע אותה הגילוי הזה.

ושאלת השאלות!! היית עם גברים? או רק הבנת שאתה נמשך אליהם בלי להתנסות?

ועוד משהו שעולה מהדברים, נראה שההורים שלה מאוד דומיננטיים בחיים שלה (כמו כל הנשים. אתה בטח מכיר את האמרה שהאדם נצטווה לעזוב את אביו ואמו ואישה לא כי היא לא יכולה להתנתק מהבית שלה. אני עד היום אומרת לפעמים הביתה ומתכוונת להורים שלי).

ולכן במקומך הייתי נפגשת איתם מסבירה להם את הרצון האמיתי שלך ואת המוכנות ללכת לטיפול ולנסות הכול. לא כדאי שהודיה תהיה בפגישה הזו.

בין השורות (בתחום התיאטרון זה נקרא תת-טקסט) משתמע שאתה רואה גירושין בקצה המנהרה. ומבקשת מתחננת אפילו בבקשה בבקשה אל תוותר. תילחם, החיים בחוץ זוועתיים לבעלי נטיות הפוכות גם מבחינת החברה וגם מבחינת הזוגיות – לא קיימת (זה גם נתון סטטיסטי), זוגיות פתוחה במקרה הטוב.

ודבר אחרון. יש כ"כ הרבה מטפלים טובים (תלך למישהו דתי) מקצועיים אתה לא חייב לתת דין וחשבון מה קורה שם בתוך החדר הזה. אם הם קוראים לזה שינוי הנטייה בסדר זה מרגיע אותם שיקראו לזה ככה. אבל אתה תלך למטפל ותעבור את התהליך הנכון בשבילך. אם המטפל יגיד שכדאי במקביל משהו זוגי, לכו על זה.

שתפתי את בעלי בסיפור שלכם – סליחה שלא ביקשתי רשות.

בכולופן, אישי היקר הציע לדבר איתך אם אתה בעניין. אמרתי לו בצחוק שאני מפחדת שהוא יקלקל אותך אז אולי עדיף שלא. אבל עכשיו ברצינות –  זה לא מובן מאליו שהוא מציע לדבר הוא ממש לא כזה (ההפך ממני, ובקטע הזה הפכים לא משלימים תאמין לי).

אז אתה יותר מוזמן.

שיראל

5 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. שיראל את באמת מדהימה.
    היכולת שלך לראות גם את הצד של יוני ובמקביל לתת לו גם את הפרספקטיבה של הודיה, למרות שאת ככ מכירה איך זה בצד השני ממש לא מובנת מאיליו..
    אני בטוחה שהתמיכה שלך מאוד סייעה להם להתמודד.

    התמיכה של המשפחה בהחלט מרשימה.
    לפעמים אני חושבת שזה שאף אחד לא יודע זה כמעט החלק הכי קשה..
    אצלנו אף אחד חוץ משנינו לא יודע. יש ימים שבא לי לצאת לרחוב ולצעוק את זה רק כדי שיהיה עוד מישהו שיודע..
    אני חושבת על זה שאם הייתי מגלה שהוא חס וחלילה חולה בסרטן ההתמודדות הייתה שונה.. כולם היו יודעים ותומכים..

    1. הי רוני יקרה,
      איך את??? אתם??
      ככ מסכימה עם התחושה הזו של הלבד… להתמודד לבד זה החלק הכי קשה, לגמרי!!
      ממליצה לך לחשוב ביחד את מי לשתף.
      השבוע דיברתי עם בחורה שיוצאת עם הומו ומתלבטת על המשך הקשר שלהם. הייתי מאוד נחרצת בחוסר סיכוי של קשר כזה. וזה הכי מראה את הדרך שעברתי…
      משתפת אותך שהשבוע סיפרתי למשפחה שלי. להורים ולאחים. אני עדיין בתוך זה במצב צבירה נוזלי משהו.. (לא מפסיקה לבכות) אולי יגיע היום ואכתוב על זה. כרגע כואב מידי..

      שולחת לך המון חיזוקים תודה על המחמאות!! ברוור לי שגם את מהממת מדהימה וחזקה….

      1. ככה ככה.. לא פשוט.. משתדלת להיות חזקה.

        וואו כל הכבוד שהצלחת לעשות את הצעד הזה!

        אני חושבת שאצטרך לשתף בשלב כלשהו.. לא בטוחה את מי..
        מאוד קשה לי עם זה שהמשפחה הקרובה לא שותפה. מצד שני זה צעד שאי אפשר לחזור ממנו.. איך הם יגיבו? האם הם יציעו להיפרד? איך הם יסתכלו עליו אחרי זה? די מפחיד..
        מצד שני לספר למישהו רחוק זה קשה כי זה מאוד אישי.. ומצד שני לספר לאנשים הקרובים ייתכן ויהיו לזה השלכות..
        והאמת שאיכשהו זה קצת מביך.. מרגישה שזה כמו להודות בכישלון.. איך זה קרה לי? איך "נפלתי בפח" איך לא ראיתי את זה לפני..