וזה המשיך במפגשים והסברים | מים רבים

שיראל ויוני מהדקים את הקשר, והעלילה מתפתלת כי צריך לתת תשובות לילדים ולשכנים ולחברים. והעלילה מסתבכת יותר כשלחייהם נכנס חבר של יוני שמנסה להבין מדוע שיראל נשארת בזוגיות שלה עם בעלה

(לכל הרשומות בבלוג זה – לחצו כאן)

מים רבים

וככה מהר מאוד (כבר אמרנו?) השיחות הכתובות שלנו עברו לשיחות טלפוניות. הוא היה חדור מטרה ומכוּון מאוד לכיוון של גירושין. לא שהוא רוצה להתגרש, אבל מבהיר למשפחה מסביבו שאין לו סיכוי להשתנות. הוא נמשך לגברים. נקודה. הוא מביא בחשבון שיהיה מחיר לעמדה הזו. גם מחיר של גירושין. אבל הוא חדור רצון ללכת עם הבחירה שלו עד הסוף. והוא בוחר להפנות את ההחלטה לאשתו. היא  צריכה להחליט. ואשתו, פחות קיבלה את העניין בהכלה. ואחרי שבוע בערך היא עזבה. יש גם ילדים קטנים בתמונה וזה עושה את זה כמובן יותר מורכב. למרות שככל שהם גדלים זה נהיה יותר קשה. לא כי הם מבינים יותר, אלא כי אנחנו כהורים צריכים לתת יותר תשובות והסברים. ואת כל זה אני שומעת מרחוק. ולביטוי "נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה" יש במקרה הזה סוף שונה ומפתיע. זה לא יוצא אלא נכנס לי ישר ללב.

וקצת על יוני, בקווים כלליים: הוא מסוג ההומואים "המתלהבות והדרמטיות", חכם ורגיש, כן ואמיתי להחריד (ת'אמת שמעריכה את זה יותר מהכול וזו הנקודה ששבתה את ליבי), מאיר לי את הדרך בכל המובנים. ואם בכנות עסקינן, חושבת שיש בקשר הזה איזה ריגוש דק מבחינתי מצד זה שהוא גבר. אמנם הומו אבל בכל זאת מישהו ממין זכר שמגלה עניין, שמתלהב, שאכפת לו. אין שם משיכה בקשר הזה, פשוט "חברה טובה".

וככה יוצא שהוא מוזמן אלינו לשבת. צריך רק למצוא סיפור כיסוי שיסתדר, עם הילדים שלנו ועם הילדים של השכנים ועם השכנים, ועם אנשי בית הכנסת. ועם נשותיהם של אנשי בית הכנסת. מסוג הרגעים שמעייפים אותי. אני לא זוכרת בדיוק מה היה הסיפור, היום הוא פשוט חבר שלנו. אני גם לא זוכרת אם הוא הכין עוגה או משהו אחר לשבת. חושבת שכשאתה מביא או מכין משהו, כשאתה נותן – אתה מרגיש שייך, מרגיש חלק ממשהו. ומהר מאוד הוא חלק בתוך ההתנהלות, וגם זה חלק מהעניין שמסביר למה מרגישים אצלנו בנוח, ממש מהר. יש לך מקום להיות מי שאתה בלי להסביר. אה… חוץ מלהסביר לילדים שלי ושל השכנים.

הוא לא הולך להתפלל. אז זה חוסך לא מעט הסברים, אך בו בזמן זה עוד משהו שצריך להסביר לילדים. והילדים שלי מאלה ששואלים ומבקשים, מה מבקשים?! דורשים הסברים! למה אתה לא הולך לתפילה? אתה דתי? איך קוראים לאשתך? מתי התגרשתם? למה? כמה? ועוד כהנה וכהנה. טוב אז אחרי כל ההסברים והשו"ת אין לו ברירה אלא להרגיש בנוח, ממש חלק מהמשפחה.

וככה יוני מגיע אלינו עוד פעמיים שלוש ואז הוא מכיר מישהו. גדול ממנו בעשר שנים כמעט. רווק. דתי. וחמוד. ועל תקן החֲברה אני פוגשת את המישהו הזה. הוא באמת חמוד. ומתברר שיותר ממה שאני הייתי סקרנית לפגוש אותו, הוא ציפה חיכה לפגוש אותי והכין אפילו שאלות. הוא אדם יוצר. וככזה הוא הביא לאוויר העולם בצורת סרט, התמודדות של בחור הומו דתי. היום הוא מתעניין בנקודת מבטה של האישה. אישה שנשואה להומו. ולפני שאני מתחילה לדבר על איך זה להיות אישה דתייה שנשואה להומו, אני חייבת להיות פולניה לרגע ולהזכיר לו שאחרי הגילוי המסעיר, לפני ארבע שנים פניתי אליו והוא נפנף אותי באלגנטיות. ואם הוא רוצה ממני עכשיו תשובות שיתאמץ. ובכלל אני נחמדה אליו רק בזכות יוני (נחמד להיות פולניה לעיתים).

ואחרי שסיפרתי בנקודות על חיי ועל איך שאני מנסה לחיות אותם, הוא עדיין לא מצליח להבין ומקשה בשאלה למה אישה כמוני (נשית כרזמטית וכו' הוא המשיך, אבל הבנתם את הכיוון) נשארת בזוגיות הזו. ולשאלה הזו יש כל כך הרבה תשובות. בהתחלה קיוויתי שיחזור להיות טוב, עכשיו שזה האמצע אני מפחדת להתגרש. יש לנו משפחה ולפרק אותה זה כל כך מכאיב ולא נתפס. רק אחרי שהוא יהיה אצלנו בשבת הוא יביט בכול: בהמולת הילדים סביב השולחן, במשפחתיות, באוכל המפנק, בחידון של פרשת השבוע, בשירים במשחקים במריבות בבדיחות בביחד. ורק אז הוא יבין. יביט ויבין למה אני נשארת בזוגיות הזו.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.