פרק 17.75 – הפסקה. אולי זמנית | לילות כימים

מה מביא אישה מהיישוב (סתם. מן העיר) לכתוב בלוג על חוויותיה בבניית אתר אינטרנט ואז להפסיק? לאה ברשומת פרידה, אולי זמנית.

לפני כמה שבועות התחלתי להרגיש אי נוחות מפרסום הבלוג – הצטערתי על כך שפרסמתי אותו ורציתי להפסיק את המשך הפרסום. לא ידעתי אם זו גחמה של רגע או משהו יותר יציב, ובתזמון מושלם הגיע חנוכה ונתן לי אפשרות לבחון זאת. אחרי שבועיים של חופשה מפרסום פרקים חדשים הבנתי שאני רוצה הפסקה.

בוודאי היה עדיף לו בחנתי את העניין מראש ופשוט נמנעתי מלפרסם את הבלוג מלכתחילה, אבל זה לא קרה – לצערי יש לי הצתה מאוחרת. מכל מקום, מבחינתי עדיין עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

לפני שהתחלתי לפרסם חששתי שיגיע זמן שבו לא יתחשק לי להמשיך לכתוב, ולכן התחלתי לפרסם את הבלוג רק אחרי שהיו לי לא מעט פרקים מוכנים. אך מתברר שלא זו המניעה – יש לי חשק להמשיך לכתוב, רק לא לפרסם.

אני מקווה שלא תתבאסו יותר מדי מההפסקה הזאת, אבל אשמח אם תתבאסו קצת (משהו סמלי, לזכרי). ומי יודע, ייתכן שעוד אחזור.

אנצל הזדמנות זו להודות לשני אנשים שעזרו לי מאוד בכתיבה ובפרסום הבלוג הזה. הראשונה היא נילי מוזס-בלוך, עמיתה לעבודה שמיניתי לנהל אותי בזמן הכתיבה כדי שתנגוש בי. בפועל הייתי צריכה אותה כדי שיהיה לי עם מי לריב ונגד מי למרוד. לזכותה ייאמר שהיא נשאה בתפקיד בגאון ובגבורה. השני הוא עמית, הידוע בכינויו היו"ר, על העריכה הלשונית ששדרגה את רמת הרשומות. השדרוג יכול היה להיות רב יותר לו הסכמתי לקבל את כל תיקוניו.

בשבוע הבא בע"ה אפרסם רשומה אחרונה. ברשומה זו אספר על כל הפשלות והנזקים שגרמתי באתר עד הלום (לא כולל הבלוג הזה…). נראה לי ראוי לפרסמה גם מצד הגילוי הנאות וגם מפני שאמרתי שאפרסם אותה (בפרק 17).

תודה רבה לכם על הקריאה. היו שלום ותודה על הדגים.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. סקרן לפרק הבא…
    גם הפסקות זה טוב, לפעמים צריך לגוון, זה מובן לגמרי!
    אני לא מתבאס לטווח הרחוק כי בטח תפתיעי במשהו חדש 🙂