הרב אריאל על משפחות חד-מינית: "גחמה אישית" | הלכה

בספר חדש שוטח הרב יעקב אריאל את תפיסת עולמו בנושא ההומוסקסואלי: על מצעדי הגאווה ("הגאווה הזו הורסת אנשים"), על היחס להומואים ("יש מקום לקרב, לתמוך, לעודד, להבין"), על הבאת בן-זוג לשבת ("אין לי תשובה חד משמעית"), על נישואים חד-מיניים ("הורסים את מוסד המשפחה"), על עולם הרפואה ("יש צורך בעידוד פסיכולוגי, בעידוד כספי, יש לחקור את הבעיה ולמצוא לה מזור")

הרב אריאל. תצלום: ויקיפדיה

ב"יערב שיחי" – ספר חדש הכולל שיחות בין הרב יעקב אריאל, לשעבר רבה של רמת גן, עם הרב ארלה הראל, נשאל הרב אריאל על הנושא החד-מיני: היחס להומואים הן הלכתית והן חברתית, קבלתם בקהילה ובמשפחה, שאלת הטיפולים ועוד.

"אנשים סבורים שאפשר ללדת בלי משפחה מסודרת. לצערנו, יש נשים מבוגרות שעושות את זה. יש זוגות המביאים לעולם ילדים ללא מסגרת מחייבת של נישואים כדת משה וישראל. יש גם המתנערים בכלל ממוסד הנישואים […] בתופעה זו נכלל גם הרצון לבחור בן זוג מאותו מין, לבנות משפחה בלי הגדרות מחייבות, אלא רק לפי הגחמה האישית". הרב חידד את הנושא בהסבירו כי בניגוד לתפיסה היהודית שבה ה"אני" מִשנִי לרצון של הקב"ה – ולכן בתפילת "מודה אני" מקדימים את "מודה" ל"אני" – היום התפיסה היא "אני מודה". לדבריו, "התפיסה המתפשטת בחברה כיום היא שאני קודם, אני רוצה, הרצון האישי שלי הוא זהותי. רצוני להיות בן חורין ועצמאי, להשתחרר ממוסכמות, ממחויבויות, מאחריות, אפילו מהטבע שלי".

"אין מקום לשנאה ולאלימות"

הרב תקף את השתקת הדעות המנוגדות לתפיסה ההומוסקסואליות. "הם תוקפים אותי למרות שאיני בעל הסמכות בקביעת מעמדם האישי ולא פוגע בהם למעשה, אלא רק משום שאני מעז לחשוב אחרת מהם ומביע את עמדתי בקול רם". כמו כן תקף הרב את מצעדי הגאווה ואת הנראות הציבורית כי הם פוגעים בעיקר בדור הצעיר. "בתעמולה שלהם ובמצעדי הגאווה הם דוחפים את הצעירים המבולבלים להצטרף אליהם. הם הורסים אותם בכך, ולא מאפשרים להם להשתקם ולבנות את אישיותם בצורה עצמאות, לחזק את הזהות האמיתית שלהם. הם לא מאפשרים להם בחירת חופשית, הם חוסמים בפניהם את הדרך, ויוצרים אווירה שחריגוּת היא נורמטיבית. זה מזיק מאוד לאחרים. צעיר שמעוניין לחזק את זהותו המינית ונזקק לשם כך לטיפול מקצועי אינו פונה לטיפול, כי מטיפים לו שאין צורך בטיפול; אומרים לו שיישאר כמות שהוא, שיתגאה בכך, שהטיפול כביכול רק יזיק לו, ושגם אם יתחיל בטיפול הוא עלול להיכשל ולבוא לידי משבר קשה יותר. וללא גיבוי חברתי ושיתוף פעולה מלא עם המטופל, הטיפול באמת עלול להיכשל. הפומביות הזאת, הגאווה הזאת, הורסת אנשים אחרים, ואם כן זכותי להגיד להם שלא יעשו את זה בצורה פומבית כל כך. שלא יפריעו לחברה הנורמטיבית. אם יש להם בעיה שיתמודדו איתה בעצמם, שיחשבו מה שהם חושבים, אבל שלא ייצרו לחץ חברתי על אחרים".

הרב הדגיש כי למרות העמדות השונות "אין מקום לשנאה ואין מקום לאלימות. להפך, יש מקום לקרב, לתמוך, לעודד, להבין". הרב שטח את תפיסת עולמו מהו היחס הנכון למי שנמשך לבני מינו: "צריך להתייחס אליו כאדם, כאדם עם בעיה. צריך להימנע מהמילה 'הכלה' כי היא עלולה להתפרש לא נכון. כאילו אני מסכים עם התופעה […] יש מקום רק להבין את רגשותיו הסובייקטיבים. הוא סובר שהוא שונה. אפשר להבין את תחושתו האישית, אם כי להסביר לו בצורה עדינה, בדרך אישית ודיסקרטית, שלטובתו כדאי לו להיות שווה לכול ולא להיות חריג ומשונה. אם חלילה הטיפול לא יצליח צריך להשתתף איתו בצערו. לא להאשים אותו ולגנותו אלא להתחשב בו ולהבין את מצוקתו, מבלי לתת לגיטימציה לנטייתו".

בעיה לאומית

הרב שיתף שהוא עוזר לאנשים לממן טיפולים פסיכולוגים, וביקר את עולם ההמחקר והרופאה שאינו מקדיש זמן לתת מענה לנושא ואינו משקיע כסף ומשאבים כשם שמשקיע בנושא הפוריות. "זה אחד הנושאים שהרפואה צריכה לעסוק בהם במחקריה. זו גם שאלה של פוריות, אנשים כאלה לא יכולים ללדת ילדים בצורה טבעית, לכן נושא זה אינו שונה מכל נושא אחר בפוריות […] גם נושא הזהות המינית צריך לעמוד על סדר היום [של עולם המחקר והרפואה – עורך האתר]. יש צורך בעידוד פסיכולוגי, בעידוד כספי, יש לחקור את הבעיה ולמצוא לה מזור".

הרב חידד והסביר כי ההומוסקסואליות בעייתית לא רק מהזווית הדתית אלא גם מהזווית החברתית בשל הפגיעה בילודה של עם ישראל. "זו בעיה לאומית. גם לצבא צריך להיות אכפת מהנושא. צריכים לראות לטווח הרחוק. הצבא צריך לחשוש מפני התמעטות הילודה של הדור הבא". בתגובה לטענה כי במרכז תל אביב לזוגות חד-מיניים יש יותר ילדים מאשר לזוגות שאינם חד-מיניים השיב כי זו בדיקה חסרת משמעות, כי "היא בודקת אוכלוסייה באזור מסוים שקיימות בו בלאו הכי אווירה תרבותית של מיעוט ילדים. מעטים שם בכלל [חיים] חיי משפחה נורמטיבית, וגם אם יש חיי משפחה טובים הילודה נמוכה. על רקע זה זוגות חד מיניים נחשבים כפוריים יותר כביכול".

כשנשאל מה דעתו על טקס נישואים בין הומואים השיב הרב "כשעושים טקס נישואים הם הורסים את מוסד המשפחה", וגילה כי הוא מכיר זוג הומואים שחי יחד אבל כל אחד מהם מתפלל בבית כנסת שונה, עולה שם לתורה וגם כשליח ציבור, אבל כיוון שהם אינם מחוץ לארון הרב אינו רוצה לפגוע בהם ואינו אומר דבר אע"פ שאינו מסכים עם זה. "אבל אם הם יעשו את זה בצורה הפגנתית – אני אתנגד להעלותם לתורה או לאפשר להם לרדת לפני התיבה, אי אפשר לתת לזה לגיטימציה ציבורית".

"אין לי תשובה חד משמעית"

אשר לשאלה כיצד על המשפחה להתייחס לבן משפחה שנמשך לבני מינו, אמר כי המדיניות היא לקרב וכי על שני הצדדים להתאמץ למצוא את שביל הזהב: "מה עושה משפחה שיש בה מחללי שבת? מגיעים איתם להבנה, הם חלק מהמשפחה". במענה לשאלה אם המשפחה צריכה לתת לבני הזוג לבוא לשבת ענה כי "זו בעיה קשה. צריך להגיע איתו להבנה הדדית. לו קשה וגם לנו קשה. עליו להבין שעם כל הרצון הטוב לשמור על קשר משפחתי, יש למשפחה גבולות שאותם אינה יכולה לעבור, בפרט כשיש ילדים במשפחה. לא ניתן להסביר להם את הזוגיות המוזרה הזאת. כששואלים אותי מה לעשות אין לי תשובה חד משמעית".

הרב הרחיב את דעתו בעניין ההשפעה על הילדים הקטנים "ילדים צריכים להתרגל שמשפחה היא משפחה תקנית, אחר כך בגיל ההתבגרות הם יתמודדו עם הידיעה שיש גם משפחות לא תקניות. בגיל הצעיר ילדים הם תמימים וצריך לחנכם לכתחילה באווירה תמימה […] גם כשהצעירים מסוגלים להכיל את התופעה, חובה להסביר להם לפני ואחרי שאיננו מסכימים עם צורת החיים הזאת, שהיא אסורה לפי התורה, שהיא לא תקנית ולא טבעית, ושאנחנו מתפללים שאחינו יחזור בתשובה ויחיה חיים נורמטיבים כמו כולם".

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. בקשר לילדים – מה השוני בין שהם יחשפו לכך שיש אנשים חילוניים לבין אנשים אשר נמשכים לבני מינם? למה ה"בלבול" שונה?

    ההורים יחנכו את ילדם למה שהם מאמינים בו.
    אז אם יש להט"ב במשפחה מדוע שהילדים לא יחשפו אליו ואל בני זוגו בעוד ההורים מסבירים לילד שאנחנו מאמינים שזו לא הדרך(בדיוק כמו שהילדים רואים חילוני נוסע בשבת…)

  2. כבוד הרב, במסכת אבות פרק ב' משנה ה' למדנו מפי הלל הזקן:"…ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אינני מצפה חלילה כבוד הרב שתתנסה בעניין המשיכה החד מינית, אולם לפני שפרשת את משנתך, האם הכרת? ראיינת? שמעת כמה גברים ובמיוחד דתיים שומרי תורה ומצוות על הקושי, ההתלבטויות, הדחיה והקבלה וכל מה שגבר הומוסקסואל עובר במעגלי החברה השונים בחייו? האם מן הראוי לתעתע באשה ולאנוס את הרצון רק בשביל להיות "נורמלי"? אתה באמת מאמין בטיפולי המרה? בתוך עמך אתה יושב כבוד הרב והעולם שועט קדימה ומה שהיה פעם בחדרי חדרים, הופך להיות נורמלי. האם כדאי שאוריד את הכיפה ואתחיל לנסוע בשבת ואתחיל לאכול פיגולים וחמץ בפסח, רק בגלל נטיה מינית כזו או אחרת? אין לי זכות להאמין בקב"ה ובתורת משה עבדו? דרוש מחקר מדעי מעמיק בנושא, לפני ששולפים דעות ופסיקות רק בגלל העמדה הנכבדה כרב או אישיות דתית משפיעה. אני מתנצל כבוד הרב ואין לי כוונת פגיעה בכבודך.