פרק 23 – מצגת היא טכנולוגיה? | לילות כימים

כיוון שהיא התאהבה בעבודה באתר, הפכה לאה את העבודה על האתר לתחביב החדש שלה. בטבעיות היא אמרה לעמית שירגיש נוח לפנות אליה בכל עניין טכנולוגי. וזה עבד, לטוב ולמוטב

אהבתי מאוד לעבוד על האתר – זה נהיה התחביב החדש שלי – בעיקר בגלל השילוב של רעיונות מעניינים של עמית, עם הקלות והעניין שביישום שלהם, והרגשת השותפות שלי באתר בפרט ובעמותה בכלל. משום כך אמרתי לעמית חזור ואמור שירגיש נוח לפנות אליי בכל עניין טכנולוגי.

זה עבד, לטוב או למוטב…

מצגת למפגש שבט

ווואלה. הוא הקשיב לי! מתייעצים איתי! מחמיא, אך מלחיץץץץץ. כלומר, נכון שפאוור פוינט הוא משהו טכנולוגי ולכן לכאורה ראוי שעמית יפנה אליי גם בזה, אבל בפועל צריך הרבה יותר מאשר ידע טכנולוגי כדי להוציא תחת ידינו מצגת ראויה לשמה. האם היה זה רעיון חכם להציע את שירותיי באופן שגרם גם לנושא הזה להגיע אליי? האם אצליח לעמוד משימה?

ראשית חכמה פניתי לרחלי. אם צריך עיצוב – אני צריכה ליווי של מעצבת.
הצלחתי לבחור לבד רקע רגוע אך מעניין לכל השקפים, וקיבלתי מרחלי אישור עליו. היא גם עזרה להמיר את הצבעים של המוטיב שחזר בכל שקופית לצבעי האתר. ביחד החלטנו לא לגעת בתמונות שהוא שלח אף כי לא כולן היו מהממות בעינינו, ורק לסדר אותן בצורה נעימה, אחידה ועקבית. הוספנו בתחתית כל שקופית את סמליל כמוך כדי שיהיה ייצוגי וממלכתי, ושלחתי לו גרסה ראשונית.

רקע של בועות במקום רקע לבן, והאלמנטים בצדדים שינו גוון לכחול-סגול במקום תכלת

 

על כך הוא ענה בדואל ארוך שאותו הוא פתח כך:

עניתי לו שיפה שהוא ניסה לקצץ את כנפיי, זה כנראה רעיון טוב, אלא שבכל זאת משהו במצגת הזו משך אותי, ועבדתי עליה, לדעתי, יותר ממה שהוא היה רוצה.

בועות שהן סורגים

כאמור, הרקע שבחרתי לשקופיות היה של בועות.

בדואל שעמית שלח בחזרה היו תשובות רבות לנושאים שהעליתי, אבל בין השאר הוא כתב את המשפט הזה:

מה?! רקע משובץ? על מה הוא מדבר? לא הייתי מסוגלת לענות על שומדבר אחר בלי להבין למה הוא מתכוון.

ג'ימייל. הייתי צריכה לנחש…

והרי המצגת

לא, עוד לא הסתיימה הסאגה, אבל נראה לי שנעים יותר יהיה לשמוע על פרטי התהליך אחרי שעיניכם תשזופנה את המצגת. אז הינה המצגת לפניכם.

כתבתי מתחת לכל תמונה כמה מילים על אתגרים שהיו בה – אם היו.
לחיצה על כל תמונה תפתח אותה בשכבה צפה, ואפשר לדפדף בין התמונות, רק שהכיוון הוא הפוך – לחיצה על החץ בצד ימין מובילה לשקופית הבאה. מתברר שלגלריה הזו גם כן יש נטיות הפוכות.

ואל תלכו עדיין. יש עוד אקשן אחרי התמונות.

בערבון מוגבל

וחודש לפני המפגש אנחנו מוכנים

כל עוד הנר דולק…

אחרי יומיים עמית פתאום נזכר במשהו ששכחנו באחת השקופיות. ומשנפרץ הסכר, צצו עוד שינויים:

המשכנו בזה עוד כמה ימים, וכשנראה היה ששוב הגענו לסיום וחשבתי לשלוח את המצגת, למודת ניסיון אמרתי לעמית:

ולפעמים החיים מציבים גבולות

שבוע לפני המצגת הודעתי לעמית:

זרמתי ושיניתי לפי בקשותיו.

אז איך היה?

ביום של המפגש עוד התכתבנו בעניין המצגת כי היו קצת בעיות בגרסה של האופיס, ממש עד הרגע האחרון. כאילו לא עוזר כמה מוכנים מראש, עדיין רגע לפני, יש מה לסדר.
בסוף, בשבע, איחלתי לחייל הצלחה בהמשך דרכו.

אחרי המפגש עמית דיווח ביצוע:

עוד כמה התכתבויות קלות, ולמחרת, ביום שישי ב-2 בצהריים, פתאום:

מה??? מאיפה זה בא ואיפה זה היה עד עכשיו??

בלי מילים. באמת.

האמת היא שזה מה שחשבתי שהוא יגיד וזה קצת הביך אותי, כי הלוואי שזה היה נכון.
הייתי רוצה להיות אדם כזה שלא אוהבת כשמחמיאים לה.
אבל האמת המצערת היא שאני יצור אנוכי וגשמי, ואוהבת לקבל מחמאות על דברים שאני עושה. אז ברור שמחיאות כפיים הן מעשה מוגזם לגמרי, אבל אם זה כבר קרה – אני רוצה לדעת על זה…

היה טוב?

בגדול, כמו שכתבתי באמצע, המצגת סבירה בעיניי, לא יותר. לשמחתי הרבה עמית פנה אליי בעניין המצגת גם בימי ההולדת ה-5 וה-6 ושתיהן יותר יפות בעיניי מזאת כך שהייתי חוויה מתקנת. אבל גם זאת סבבה, ובמיוחד בתור המצגת הראשונה שהכנתי לכמוך – זה אחלה בחלה.

4 תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אוי. מצגות.
    האם הן טכנולוגיה? – שאלה מצוינת. לא שיש לי תשובה.
    האם הן? – זו כבר שאלה חשובה הרבה יותר.
    התחלתי לא מזמן מפגש השתלמות לקראת הצגת תוצרים במלים "בראשית בראה מייקרוסופט את המצגת. ואנחנו, שהכרנו רק את יכולותיו הפנומנליות של וורד, יצאנו מגדרנו ובחרנו רקעים ופונטים וצבעים ובולטים – ולא שמנו לב, שכשמרצה מעלה מצגת, אנחנו כבר יודעים שבעוד שלוש דקות נשאל את נפשנו to commit suislide…" (גילוי נאות: את הביטוי המושלם הזה שמעתי פעם. נדמה לי שבפגישת אימון-לקראת-פיצ'ים עם דונה אברהם).
    מצגת.
    אי אפשר אתה, אי אפשר בלעדיה.
    מה שעשית זו אחלה מצגת בשביל התחלה. בעיקר משום שהיא נותנת מקום לעיקר (ויזואליה) ולא מענישה את הצופה ברשימות אינסופיות בפונט arial המקורי ובגודל 14. כלומר, היא מבינה מה צריכה מצגת לעשות.
    זו גם אחלה מצגת בשביל הז'אנר. כי החלק הרע במצגות "איפה היינו" ו"יחסינו לאן" הוא שהתמונות לא ניתנות לבחירה. זאת אומרת, אתרי תמונות השראה שניתן להוריד בחינם לא עוזרים פה, ומשום כך יש למצגות כאלה נטיה להיות מצגות בת-מצווש (=אוסף תמונות שלא מעניינות אף אחד, אלא אם הוא מופיע בהן, דרך מקרה, ושאפילו האפקטים של ppt יותר מעניינים מהן). מצגות שמוציאות ממך את כל היצירתיות לחיפוש סיבה למה לא לבוא לשמחה המשפחתית הבאה.
    מה שמביא אותי להעמיד סימן שאלה על עצם הכנת מצגות כאלה.
    אבל אם כבר הוחלט שצריך, היא אחלה (בשביל התחלה, חד גדיא, חד גדיא).

    1. יו רחל, איזו תגובה מושקעת ושווה!
      השאלה שאת מעלה היא מעניינת. לכאורה כל הרצאה או דיבור משתדרג בעזרת מצגת, או שזה לפחות היה החזון של מיקרוסופט, אבל אז באו המשתמשים, והסוף ידוע…

      לאחרונה יש דווקא טרנד של הרצאות ללא מצגת. ראיתי את זה לראשונה בכנס שהייתי בו לפני כמה שנים, כשאחד המרצים התחיל את ההרצאה שלו באמירה: אני רוצה לנסות קונספט חדש – הרצאה ללא מצגת. ואני חשבתי בליבי: מה חדש בזה? זה הקונספט שהיה ביקום מהפרה היסטוריה עד לא מזמן. בהצלחה עם זה…

      אז ברור שלמצגת אסור להיות משמימה, וברור שהקהל קורא יותר מהר ממה שהמרצה יכול להקריא אז אוי ואבוי אם נשים בשקופיות מלל (אני מתפלאת שאת מסוגלת בכלל להעלות על דעתך שמצגת בפונט אריאל (אולי עם בולטים?!) מסוגלת לצאת תחת ידיה של רחלי. לא אספר לה שאמרת את זה…). מבחינתי, תפקידה של המצגת הוא לספק בידור לקהל בין המילים של המרצה. לכן במצגת הזאת למשל, בשקופית המפגשים – הקהל יכול לנסות להתאים את התמונות למפגשים; בשקופית עם מפת ארץ ישראל הוא יכול לתהות על גודלה של הארץ; שקופית הציטוטים בכלל מספקת ים של תעסוקה, וכולי.

      וליבי עלייך בעניין הבת מצוושים… אני חושבת שהמצגות נעשות ע"י הבת מצוושיות עצמן ונועדו בעיקר לחברות, כך שלא יצא לי להכין כאלה אבל כן יצא לי לצפות בהן ובאפקטים השונים והמשונים שלהן (דווקא די בהנאה, למרבה המבוכה), אבל הן בהחלט לא היוו השראה למצגת הזאת…)

      אז תודה רבה על המחמאה, וחכי למצגות של ימי ההולדת האחרים!