פרק 24 – כותרת חדשה לפייסבוק | לילות כימים

בסך הכול להחליף תמונת רקע בפייסבוק, נכון? אז זהו – שלא. כאן תכירו את חוק פרטו, תלמדו קצת עברית ושוב תגלו שכשנותנים אצבע – רוצים את כל היד

פתאום "מתוך הכחול" (תרגום של out of the blue… 🙂 ) צץ לו הדואל הזה:

מה? מגניב! שוב משהו מחוץ לאתר שפונים אליי בגללו. נחמד ממש! רק מה, כאן באמת צריך כישורים של עיצוב – זה לא רק איזה פאוור פוינט, זו תמונה רצינית שאמורה לייצג את העמותה באינטרנט. אצתי רצתי לרחלי ושאלתי אותה אם יש לה זמן ורצון לעשות את זה.

רגע. לפני שממשיכים, הערה קטנה:
בפרק הזה אני מתארת את העבודה על כותרת הפייסבוק של כמוך שהייתה בשימוש עד לא מזמן. לפני כמה חודשים, תוך כדי כתיבת הפרק הזה, הרגשתי שהגיע הזמן לכותרת חדשה ומרעננת, ופתאום במקביל ובלי שום קשר, גם עמית הרגיש שהכותרת ההיא כבר לא מתאימה. מכיוון שזה בא משני הכיוונים, הלכנו על זה (אם כי די בקטנה כי למי יש כוח…) וכעת מככבת כותרת אחרת (שגם לה הייתה וריאציה שונה באמצע). על השינוי הזה אכתוב בפרק עתידי כלשהו בע"ה – תאמינו לי, הפרק הזה ארוך מספיק גם בלעדיו – ובפרק הזה נתאר את העבודה המסיבית הגדולה שעשינו כשכוחנו עוד היה במותנינו.

בחזרה לסיפורנו.

וכה כתבתי לעמית:

הממ… זה נשמע ממש נחמד! התבאסתי רצינית שאין לי שום חוש עיצובי וגם כישורי הפוטושופ שלי הם אפסיים, אבל לא אלמן ישראל – למחרת שלחה לי רחלי את הדואל הזה:

וואי, איזה אוצר רחלי שלחה לי! לא היה לי שום רעיון משל עצמי, ובטח שלא בדל מחשבה איך תמונה בפייסבוק יכולה להתכתב עם האתר, אבל שם היו עשרות דוגמאות לתמונות רקע של פייסבוק מעניינות ולא שגרתיות. התחלתי להסתכל עליהן ולחשוב מה מהן יכול להתאים לכמוך. מובן שרובן לא התאימו – אם מפני שהן לא היו רציניות מספיק, או מפני שהקונספט בהן לא התאים לעמותה – אבל היו כמה עם מוטיב שתפס אותי: לוח עם תמונות. חשבתי שאפשר להשתמש בתמונות מהמפגשים של כמוך, והדברים שכמוך מציעה יכולים להופיע כפתקים על התמונות, או במקום חלק מהתמונות.

התלהבתי מזה מאוד, וחיכיתי לבוקר להגיע לעבודה ולהתייעץ עם רחלי. רחלי זרמה עם הכיוון והראתה לי איך אני יכולה לבצע כזה דבר בפוטושופ. זה היה קצת מאתגר, הן מבחינת הדיוק הנצרך כדי שזה ייראה יפה, והן מפני שזו עבודת נמלים ליצור את כל המרובעים של התמונות, אבל ההתלהבות שלי מהרעיון, ומהעובדה שאני יכולה לבצע אותו, נתנה לי כוחות ליצור סקיצה ראשונית.

רק כשהייתי מוכנה לשלוח את מה שהכנתי, חשבתי על זה שזה בכלל לא דומה לדוגמה שעמית שלח. ואולי הוא אהב את הדוגמה שלו והוא לא יאהב את הכיוון שלי?

סבבה. הבחור זורם ונותן לי מידע. דעו לכם שזה לא מובן מאליו שלקוח משתף פעולה ככה – מבין מיד מה אני רוצה ונותן את התוצר המבוקש. יש לקוחות שלא סגורים על עצמם, יש כאלה שצריכים להקים ועדה כדי לקבל החלטות כאלה, יש סתם רחפנים, ובקיצור – פה זה הלך מהר.
כלומר, החלק הזה.

חוק פרטו בפעולה

אתם מכירים את חוק פרטו ולפיו 80% מהפרויקט לוקח 20% מהזמן, ו-20% הנותרים לוקחים 80%? אז זה עתה סיימנו עם 20% מהזמן. קחו נשימה עמוקה, הרוב עוד לפנינו.

עכשיו שהבנו מה צריך להיות כתוב, ועמית הסכים על רוב התמונות, התחלנו להיות פדנטים ולהתקטנן.

עמית שלח רשימה מעודכנת של הכיתובים וציין את הכיתובים החשובים שצריך להעביר לאמצע כדי שלא יוסתרו. גם בתמונות היו תמונות חשובות יותר ופחות. מבחינתו כל התמונות מהבלוגים חשובות פחות והן יכולות להיות קטנות יותר (ההיגיון: הן לא מספרות סיפור. הן אינן מוכרות. הן גם לא תמונות אווירה). הייתה הווה אמינא לוותר על שני כיתובים ולהגדיל את המרובעים של כמה תמונות, אבל בעוד שעם כל שאר הבקשות של עמית זרמתי, זאת הייתה קצת בעייתית:
להגדיל חלק מהתמונות זה אומר לשנות את הפרופורציות שלהן, וזה עלול לגרום תגובת שרשרת של שינוי כל הסידור של התמונות בתמונה. אמרתי לעמית שזה מסובך מדי לטעמי (לא רק בגלל שאינני מומחית פוטושופ – התייעצתי עם רחלי וזו גם דעתה). עמית קיבל את העניין. לפעמים ממש נוח לעבוד איתו.

מובן שהיו לו הערות על העברית: אירוח (ולא ארוח); שו"ת (הגרשיים צריכות להיות עבריות ולא אנגליות). פדנט. לא הצלחתי לתקן את הגרשיים – לא משנה אם אני כתבתי בעברית או באנגלית, פוטושופ צייר תמיד את הגרשיים ככה. גם לא עזר להחליף גופן. פוטושופ הוא לא מעבד תמלילים, לכן, כנראה, הוא לא דייק בגרשיים. לא היה לי מה לעשות עם זה.

הזזתי תמונות מפה לשם ומשם לפה, חלק לפי בקשתו וחלק לפי הוראות של רחלי. את צבעי הרקע של הכיתובים אני כבר לא זוכרת איך בחרתי, אבל עמית ביקש שיהיו צבעים "שמחים" יותר כמו צהוב במקום החום שמופיע במשבצת "אתר מעודכן". אחרי כל ההחלפות של התמונות עדיין לא הייתי מאושרת מהצבעים. הלכתי לאתר שיוצר פתכת (מילה מוזרה, אני לא בטוחה שאשתמש בה יותר) צבעים מתוך צבעי התמונה, ויצרתי גרסה שבה הרקעים צבועים בהתאם. כמו"כ, בכל גרסה הדבקתי תמונת פרופיל – בגרסה אחת בכיווניות של ימין לשמאל, ובשנייה – משמאל לימין.

עכשיו כשכבר התחלנו לרדת לרזולוציות נמוכות כאלה, החלטתי לראות איך תמונת הרקע מסתדרת עם תמונת הפרופיל. כזכור, אמרנו שתמונת הפרופיל עשויה להופיע בצד ימין או בצד שמאל, תלוי בהגדרות השפה של המסתכל (ולא של הדף של כמוך).

ועוד דבר שהשתנה בשלב הזה: עד אז עבדתי על התמונה רק בעבודה, מפני שלא היה לי פוטושופ בבית. אבל העבודה על התמונה היתה רבה, ולא יכולתי לעבוד עליה כל כך הרבה בעבודה. לשמחתי הרבה גיליתי שאדובי נותנים להוריד גרסת נסיון של פוטושופ חינם ל-30 יום. הורדתי, וכעת היה לי פוטושופ בבית לעוד 29 יום! האח הידד!

ולפעמים קורה שאחרי שיורדים לפרטים, פתאום מגלים משהו גדול שהתעלמנו ממנו.

הייתי מאוד גאה בעצמי שחשבתי על שני המיקומים האפשריים של תמונות הפרופיל. אבל אחרי ששלחתי את הסקיצות הללו פתאום עמית העיר ששכחנו להביא בחשבון ששם דף הפייסבוק מופיע גם הוא על התמונה, נוסף על ההגדרה (מוסד ללא כוונת רווח). כלומר הטקסט הזה גם יסתיר דברים!
אוף! ממש לא בסדר שלא שמתי לב לזה. כשהוספתי אותו בפוטושופ, זה ממש לא נראה טוב – ראשית מפני שזה לא מאפשר לכתוב שום מלל בחלק התחתון של התמונה, ושנית, גם התמונות שנמצאות שם צריכות להיות כהות. היה עליי לראות איך אני מסדרת את הקולאז' בהתאם. עמית הציע להסתכל באתר המגניב איך הם הסתדרו עם הטקסט (עם שם דף הפייסבוק), אבל הבעיה היתה שהאתר המגניב הוא ישן, ופייסבוק שינתה דברים מאז (ומאז שינתה שוב ושוב. כיף לעבוד עם פייסבוק).
בצר לי הלכתי לרחלי. לשמחתי הרבה, היו לה רעיונות לפתרונות.

עכשיו שטיפלנו בבעיה הגדולה האחרונה, יכולנו לחזור לרזולוציה המיקרוסקופית שהיינו בה. כאילו שמישהו חוץ מעמית וממני ישים לב לדקויות האלה…

עמית שוב ביקש להחליף מקומות של דברים: את התמונה של "מים רבים" ושל "החצי השני" הייתי מצניע יותר לעומת התמונה של המדורה או העץ (אא"כ השחור ממש לא מתאים פתאום). ההיגיון: השדר של פעילויות חברתיות חשוב יותר מהתמונה של הבלוג. את "שידוכים" הייתי מסתיר יותר ומבליט את "בלוגים וסיפורים אישיים" (המיזם בהקפאה ועדיין לא ברור מתי הוא ישוב. אין עניין להבליט אותו יתר על המידה).

וכמובן עניין צבעי הרקע של המלל עדיין היה בדיונים. כל הנושאים האלה התרחשו במקביל ובבת אחת ובאותו דואל, ורק כאן הפרדתי אותם לצורך התיעוד וההבנה. זה גם פשר התאריכים המוקדמים והמאוחרים לפעמים.

במשך איזה שבוע הייתה הפוגה בעניין הזה מפני שעמית טיפל בבעיות אחרות. כששככו הרוחות שבנו לתמונת הפייסבוק, לא לפני ששלחתי לרחלי את התמונה שהגענו אליה.

אבל מובן שזה לא היה הסוף.

עמית שוב ביקש להחליף מיקומים של תמונות, אבל בשלב הזה התחלתי להבין שהזזות לא תעזורנה כבר. השורה השנייה היא לא תמונת ראי של השורה הראשונה, ולכן תמיד משהו יהיה קצת לא סימטרי. זה לא היה נורא, בעיניי, אבל לא ידעתי אם גם לעמית. לכן הצעתי לו שיחת טלפון קצרה בליווי שיתוף מסך שלי איתו, ואזיז את הקוביות והכיתובים והוא יוכל להגיב בזמן אמיתי. הפינג פונג בדואל מיצה את עצמו בשלב הזה. וכך עשינו – שלחתי לעמית קישור להתקנה של תוכנה שתאפשר לו להתחבר למחשב שלי ולראות את המסך אצלי, וכך, תוך כדי דיבור בטלפון ושיתוף מסך, מצאנו את התמהיל המוצלח ביותר בהתחשב בכל התנאים והמגבלות שהיו חשובים לעמית.

זה לא נגמר עד שזה נגמר

ואחרי שסגרנו את המלל, התמונות, המיקומים והצבעים, עמית גילה את הצד האובדני באישיותו:

ו… אנחנו באוויר (אבל כל עוד הנר דולק וגו')

אז שוב הזזנו וסידרנו קצת.

… והריקושטים

… והמשוב החיובי

והפתעה נעימה קיבלתי ממתכנת הבית שכתב אליי אישית:

אז אנחנו באוויר. זו סיבה לחשוב שזה נגמר?

זמן מה אחרי שעלה הרקע הפסקתי לאהוב אותו. פתאום הוא נראה היה לי גם חובבני וגם לא שמח. קיבלתי מאיפשהו (אני ממש לא זוכרת מאיפה) את הרעיון להשתמש בפתקים למלל. רחלי עזרה לי לבחור פתקים שיתאימו לתמונה, ולמקם אותם. גם הוספתי צל למרובעים של התמונות כדי לשוות לזה מראה אמיתי יותר.

אני לא זוכרת מתי התחלתי לחשוב על כל זה, אבל לעמית שלחתי סקיצה של הכיוון החדש בתקופה שעבדנו על ההכנות ליום הולדת 5 לכמוך. זו הסקיצה ששלחתי:

לשמחתי עמית חשב שזה מדליק. דיברנו קצת על הזזות של תמונות (איך לא), ובשלב מסוים הרקע של הפתקים נראה היה לי אנמי מדי. אני חוסכת מכם את ההתכתבויות, גם משום שהן לא הכי מעניינות, וגם משום שהן היו קצרות ביותר – בכל זאת מדובר בשיפוץ ולא בבנייה מחדש – למעשה הכול נעשה בתכתובת אחת שכותרתה "רקע לפייסבוק, אחרי היומולדת‎". וכך היה – אחרי יום הולדת 5 הוחלף הרקע לזה.

וזהו, כך זה נראה היה:

עד ש, כמו שכתבתי בתחילת הפרק, יצרנו כותרת חדשה. הפעם זה היה קצת יותר מהיר, אבל עדיין, כבר חפרתי לכם מספיק אז אשמור את הסיפור לפרק אחר. בינתיים אתם יכולים לשזוף את עיניכם בתמונה החדשה כאן.

מדרון חלקלק

זוכרים שבחודש יום ההולדת 4 של כמוך עמית ביקש בלונים כתמונת הרקע של העמותה בפייסבוק? אז כשהוא הוריד את הבלונים כתב לי עמית: "אגב, נותנים לו אצבע והוא רוצה את כל היד, ולכן לא יכולתי שלא לתהות אם יש לכן כוח לגרסת פייסבוק של תמונות החגים שבאתר". ואני, במקום לשאול אותו אם הוא רציני ומה עובר עליו, שאלתי אותו אם הוא רוצה גם סמליל. כנראה לא לקחתי את הכדורים שלי באותו יום.

וזה מקשר אותנו לפרקים הבאים שבהם אספר על שאר כותרות החגים. היו עימנו.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.