פרק 27 – תפוח בדבש, שופר, או רימון? | לילות כימים

עמית מבקש כותרות לחגים, עמית מתקתק עניינים, עמית מצלצל ללאה בלי להודיע מראש – אבל במפתיע, וחד-פעמי, לאה נהנית מכל התהליך ואפילו חושבת על פילים ורודים

יש דברים שמסתדרים זה עם זה ככה סתם, בלי שום תכנון, ולפעמים אפשר אפילו לשכלל אותם טיפה, בתקווה שזה יעבור מסך:
כשהחלטתי לחזור לעונה שנייה ניסיתי לכוון את זה לתאריך של תחילת העונה הראשונה בשנה שעברה (תחילת תמוז), אבל שזה גם יסתדר לי עם עניינים שמחוץ לאתר (אמצע תמוז). אחרי שנבחר התאריך (י"ג בתמוז), כשסידרתי את הפוסטים לפרסום עתידי – בעצת נילי אני תמיד מתחילה כל עונה בכמה וכמה פרקים כתובים – ראיתי שבשבוע שלפני ראש השנה, אמור להתפרסם פרק שמספר על הכנת הכותרות לחגים. קטע.

נזכרתי שבשנה שעברה, כשהגיע חודש תשרי, התבאסתי מאוד שהפרקים בבלוג לא היו מתואמים בכלל עם התאריך. חגי תשרי הם מועדים עם משמעות מיוחדת וראויה להתייחסות, ולא היה לי איך להתייחס אליהם באותם פרקים, מלבד לאחל שנה טובה. לכן שמחתי מאוד שהשנה ממש מסתדר יופי, שבשבוע לפני ראש השנה אפשר לדבר על ראש השנה. העניין הוא שאת עיצוב 3 כותרות חגי תשרי – ר"ה, יוה"כ, סוכות – עשינו בבת אחת. ואז שאלתי את עצמי: תזמון הרשומה עם ראש השנה הוא מצוין, אבל מה עם יום הכיפורים ועם סוכות? גם להם מגיע שידברו עליהם בזמנם! אחרי מחשבה קלה החלטתי לפצל את הפרק על כותרות החגים לשלושה פרקים, אחד לכל מועד: בשבוע שלפני ר"ה – הפרק על כותרת ר"ה; בשבוע שחל בו ר"ה והוא שבוע לפני יום הכיפורים – הפרק על כותרת יום הכיפורים; וביום אחרי יום כיפור, שהוא כמה ימים לפני סוכות – נחשו על מה יהיה הפרק :). אני רק מקווה שתזרמו עם חוסר הדיוק ההיסטורי שגורם הפיצול.
אה, ודבר אחרון: מכיוון שהפרקים התפצלו מפרק אחד – פרק 27, שהיה אמור להכיל את כל חגי תשרי – המספרים של פרקי יום הכיפורים וסוכות הם שברים: פרקים 27.3 ו-27.6 בהתאמה.

חגי תשרי

כבר בתמוז תשע"ה הזכיר לי עמית שכדאי להתחיל לחשוב על כותרות לחגים. האמת היא שבאותו זמן הייתי עסוקה בסידור הקוד של האתר (לפעמים אני כותבת קוד בצורה מבולגנת, רק כדי שיעבוד, וצריך לחזור לזה אח"כ כדי לסדר את הקוד, כדי שיהיה קל לתחזק אותו וגם שיהיה נעים להסתכל עליו. מי שאוהב להסתכל על קוד). לא התחשק לי לעזוב קוד כדי לעבור לעיצוב, אז אמרתי לעמית שיחכה בסבלנות.

אבל אתם מכירים את התרגיל הזה, שבו אומרים לקהל לא לחשוב על פילים ורודים, ואז מה שקורה זה שהקהל לא מצליח שלא לחשוב על פילים ורודים? אז זה בערך מה שקרה אחרי שאמרתי לו שהשבוע אני עושה מה שבא לי ולא מה שהוא מבקש (האמת היא שבסוף הצלחתי לשלב את שני הדברים): פתאום נהיה לי ממש חשק לעבוד על הכותרות. זה מוזר, כי לכאורה כבר עשינו כל כך הרבה כותרות – יום ההולדת, פסח, פורים, יום העצמאות, ועוד – למה שיתחשק לי לעשות עוד? לא נמאס?! אז לא! אני אוהבת לעשות דברים יפים באתר הזה. וכשאני מצויידת ברחלי, אני יכולה להיות די בטוחה שתצאנה כותרות יפות, אז בא לי כבר לעשות אותן!

האתגר הפעם היה חיפושי תמונות יהודיות. חיפוש כזה זה לא משהו קל: הרי אתרי תמונות ישראלים – לא קיימים, ואתרי תמונות כלליים – מה להם ולסממנים יהודים? יש רק תמונות ספורות. אז עם ההיצע הדל של האתרים ושפע הזמן שבידינו (רחלי ואני), התחלתי לנסות לעצב כותרת וסמליל. טוב שעמית דירבן אותנו כבר בתמוז – באמת נחמד לעבוד על דברים בנחת.

התחלתי עם ראש השנה, והכנתי שתי אפשרויות. לא מַתִּי עליהן, אבל שלחתי לרחלי כדי לשמוע את דעתה:

רחלי אמרה שזה עם המקל של הדבש נראה לא טוב – משהו בתמונה לא מעורר את החשק לדבש. ובאשר לתמונה השנייה – כמוני, גם היא לא מתה עליה אבל מבין מגוון האפשרויות היא נראית בסדר. ועוד אמרה: "הייתי מוותרת על הרימון מתחת ללוגו – זה נראה לא טוב. אפשר לעשות צורה וקטורית של של רימון מתחת – זה יכול להתאים יותר".

אבל אני לא הייתי שלמה עם זה – הפריע לי שלמרות שיש תפוח, ודבש, ורימון – הם לא בהקשר ה"יהודי" שלהם. הייתי מעדיפה שולחן חג עם תפוח בדבש. תהיתי אם אולי אפילו כדאי לי לצלם כזה דבר בבית – לערוך את שולחן השבת ביום ששי, להניח עליו צנצנת דבש ותפוחים, ולצלם.

אבל לא הוצרכתי להגיע לקיצוניות הזאת. רחלי הנהדרת מצאה בפליקר תמונה של תפוח בדבש, ויצרה צורה של רימון שבתוכו נתחם הסמליל.

[במקור, עבדנו במקביל גם על תמונות יום הכיפורים וסוכות ושלחתי את שלוש הסקיצות לעמית בבת אחת, אבל, כמו שהסברתי בהתחלה, לאור העובדה שהחלטתי לחלק ל-3 פרקים את התיעוד של כותרות החגים, בפרק הזה אספר רק על תמונת ראש השנה.]

אחרי כמה ימי עבודה על הכותרות, שלחתי לעמית:

זה נכון! בראש השנה יש רק מצווה אחת – תקיעה בשופר – אז ברור שהיא צריכה להשתקף בכותרת, וזה אכן היה הדבר הראשון שחיפשנו. אז למה לא שלחנו כותרת כזאת? כי לא הצלחנו למצוא תמונה חינמית, חופשית, גדולה ויפה של שופר, שרצועה של 1200*200 פיקסלים ממנה תוכל לעמוד בפני עצמה.

אתם יודעים כמה קשה למצוא תמונות של סממנים יהודיים? זה לא כמו יום העצמאות (זיקוקים + צורה של דגל), או שבועות (עצי פרי. אמנם משבעת המינים, אבל לא צריך להיות יהודי כדי לצלם תמונות של העצים הללו), או פורים (רחלי חיפשה תמונות רקע של קרנבל!), שתכל'ס לא היה בהם שומדבר יהודי. אפילו פסח היה קל יותר, כי זה סוג התמונות הנפוץ ביותר כשמחפשים סממנים יהודים. אתם יודעים שגם כשחיפשנו מפורשות ראש השנה או סוכות, קיבלנו תמונות של ליל הסדר? 🙂 🙂 . היו רגעים שרציתי להתייאש ולבקש את עזרתו של עמית מאחר שהוא תמיד מחפש תמונות לכול הרשומות באתר, אבל הייתה איזו פעם שהוא התבכיין על חיפוש התמונות, ולכן אימתו הייתה עליי, ופשוט נעזרתי – מאוד מאוד – ברחלי.

כתבתי את כל זה לעמית, והוא – במקום להיעלב שהאשמתי אותו בבכיינות – הציע להיחלץ לעזרה בכיוון מעניין: לצלם את תשמישי הקדושה המבוקשים.
זרמתי איתו.

חשבתי שיקח זמן עד שהוא יארגן לעצמו שופר, זווית מתאימה לשאר הצילומים, וכו'.
אז חשבתי.
ל-מ-ו-ח-ר-ת, קיבלתי מעמית דואל ובו תמונות של שופר ושל טלית (אופס. ספויילר לפרק הבא). מתברר שהוא היה בקרבת חנות שמוכרים בה הדברים הללו, והוא פשוט נכנס וצילם. וואו. מדליק!
ת'אמת, אף אחת מהתמונות שעמית שלח לא הייתה מהממת. גם עמית אמר שייתכן שאף אחת מהן לא תתאים, וכששלח לי את התמונות הוא פשוט ביקש אם אוכל לומר לו מה צריך לצלם אחרת כדי שיהיה טוב. באותו היום הייתי בבית ובכלל לא התכוונתי לשבת על כמוך, אבל מובן שלא יכולתי להתעלם מהדואל ומהטלפון שהתלווה אליו, אז אצתי רצתי למחשב ושלחתי לרחלי את התמונות. עמית אמר שהוא עומד להיכנס לישיבה של שעה וחצי. רחלי התותחית הזאתי, שלפה את השופרות מהרקע שלהם ושלחה לי לשלב את אחד מהם באזור הסמליל. אני חשבתי שהיא מתכוונת שהשופר ימלא לגמרי את כל הכותרת, אבל היא מיד שלחה לי דוגמית משלה, שבה השופר יושב ליד התפוח בדבש:

כל זה לקח בדיוק שעה וחצי, וככה, בדקה התשעים, שבה הוא יצא מהפגישה – שלחתי לו את זה.

ואז
קרה דבר
שלא קרה לפניו
עמית התקשר אליי בלי לתאם!!!
אתם קולטים?!
האימה!

הוא כמובן התנצל, אבל אמר שהוא היה כל כך אחוז התפעלות מהתוצאה המהירה והיפה, שהוא היה חייב להתקשר.
ווהו! איזו מחמאה – שעמית יהיה מרוצה עד כדי שבירת החוקים (הבלתי כתובים)?!
מיד סלחתי לו: אם המחיר של תקתוק העניינים הוא טלפון שלא מתואם – אני מוכנה לחיות עם זה… (לשמחתי זה לא נהיה הרגל. בכל השנים של העבודה המשותפת, אני יכולה לספור על כף יד אחת כמה הפעמים הוא התקשר אליי ככה, בלי להודיע מראש. ועוד אספר עליהן).

שימוש שלא לפי הכוונה

אחרי חודש בערך, עמית ביקש שאשלח לו את הדואל שבו הוא שלח לי את השופרות. היה קצת מאתגר למצוא אותו מפני שהוא שלח לי את זה בדואל חסר כותרת! אבל בחסדי שמיים הצלחתי למצוא ושלחתי לו. לא חשבתי לשאול למה הוא צריך את זה, אבל כשנכנסתי מאוחר יותר לאתר וראיתי את התמונה המלווה של דבר התורה לחודש אלול, חשכו עיניי. הוא אכן השתמש באחת מתמונות השופר שהוא שלח לי. עכשיו, להווי ידוע שתמונות שמצולמות בטלפון הן ע-נ-ק-י-ו-ת הן מבחינת הגדול (אורך ורוחב) והן מבחינת המשקל (שוקלות בד"כ יותר מ-1 מגה). מיד נזפתי בעמית ואמרתי לו שאני אוסרת עליו באיסור חמור להעלות איזושהי תמונת שופר שהוא שלח לי, ככה, כמו שהיא. ביקשתי שיאמר לי איזו הוא אוהב, ואני אכווץ ואשלח לו. באופן ג'נטלמני למדי הוא נתן לי לבחור, ואני שלחתי לו את התמונה הזאת, שאמנם לא בעלת רקע מהמם, אבל אהבתי את השופר:

החמאה עצמית

כמה ימים לפני ראש השנה עמית החליף את הכותרת באתר לזו של ראש השנה, ואיזה יפה זה היה! לא התאפקתי, ושלחתי לעמית:

כתיבה וחתימה טובה,

ושנה טובה!

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.