פרק 28 – הומו דתי, קִווקוּוים לדמותו | לילות כימים

איך מראים תמונה של הומו דתי בלי להשתמש בצבעי הגאווה ובלי להראות גילויי חיבה לגבר אחר? איך מציגים משהו אחר אבל כזה שאין לו סממנים חיצוניים אחרים? זה היה המיזמון והאתגר שסחף את לאה במחשבות ובתוצאות

יש פרקים שנכתבים בקלות, ויש כאלה שמוציאים את הנשמה. בדרך כלל אני מתמודדת גם עם האחרונים, אבל הפעם החלטתי לוותר לעצמי ולשנות את סדרי ההיסטוריה לטובת קלות הכתיבה.
אני מדלגת על שני פרקים – אחד שמתואר בו תהליך יצירת לו"ז האירועים של תשע"התשע"ו, והשני, פרק אחרון בסדרת הכותרות (תודו שאתם לא מצטערים…) – אבל עוד אחזור אליהם, בע"ה (אל תהיו כאלה – יש בהם קצת אקשן!).

הפרק של היום והפרק הבא מספרים על מֵיזָמוֹן קטן ומהיר של עמית.

אחד הדברים שאני אוהבת בעבודה על כמוך, זה שלפעמים בוקעות הזדמנויות לעבוד על משהו מעניין ומחוץ לקופסה.
באחת התכתובות בינינו בנושא אחר, סיים עמית את דואלו כך:

אוווו. נשמע מסקרן! מעניין מה זה יכול להיות. מקווה שזה יהיה משהו שאוכל לעזור בו… מובן שעניתי לו שאשמח.

אויש. ממש לא התחום שלי.
נכון שהתחלתי להבין בפוטושופ , אבל זה רק אומר שאני מבינה בצד הטכני של עיצוב (וגם זה, בשיא הקטנה). אבל לנסות לחשוב בצורה יצירתית? זה ממש לא אני. מצד שני, אולי יש לו כל מיני רעיונות גולמיים ואני אוכל איכשהו לתת להם כיוון מזווית אחרת? ניסיתי לגשש, אבל הוא טען שאין לו שום רעיונות. נפלא – שני אנשים נטולי רעיונות, מנסים להיות יצירתיים. נשמע מבטיח.

מאחר שקיבלתי את הדואל זמן קצר לפני שהלכתי הביתה, המשכתי לחשוב על העניין בדרך. ניסיתי לחשוב מה יכול לייצג הומו דתי. הצלחתי רק לחשוב מה יכול לייצג זוגיות הומואית דתית – למשל, שולחן שבת עם שני בחורים בראש ובזנב השולחן – אבל מובן שזה לא כיוון מתאים. מה כן יכול לייצג הומו דתי? המשכתי לחשוב על העניין, אבל תכלס הייתי בנחיתות לעומת עמית: הוא יודע מה זה להיות הומו דתי, ואני לא. אולי לו ידעתי, היו לי רעיונות נוספים. בערב החלטתי לנסות לדלות ממנו קצת מידע בעניין:

מה?? הוא רציני?! סוף סוף התחלתי להיכנס לפעולה, והוא מרים ידיים?! יאללה איתו! לא אכפת לי – אני ממשיכה לחשוב.

המשפט שאמר עמית – הרי אנו כמו כולם, רק נמשכים לגברים – נשאר לי במוח גם בבוקר למחרת (מי אמר מחשבות טורדניות ולא קיבל?). איזה משפט יפה. באמת באמת אין שומדבר חיצוני ששונה בהומו דתי. מה כן שונה? המחשבות. השאיפות. הרצונות. החלומות. בתחום הרומנטי כמובן. איך אפשר לצייר את זה? כמובן, ע"י בועיות מחשבה. אפשר לצייר הומו וסטרייט, והדרך היחידה להבחין ביניהם תהיה ע"י בועיות המחשבה השונות. מה לשים באותן בועיות? כאן היו לי כמה רעיונות: רעיון אחד היה שאת אותו שולחן שבת שחשבתי עליו יום קודם נצייר בתוך הבועית של ההומו, ואילו בבועית של הסטרייט נצייר שולחן שבת עם גבר ואישה. אבל את הרעיון הזה גנזתי מיד כי עדיין, גם בתוך בועית, הייצוג של הזוגיות היה חזק מדי. אבל בינתיים צצו לי שני רעיונות נוספים.

עמיתתי המאיירת היא בחורה דתייה. לקראת כתיבת הרשומה הזאת ניסינו יחד להיזכר איך ומדוע סיפרתי לה על כמוך. אני חשבתי שזה קרה בעקבות כך שהיא ראתה את רחלי ואותי באחת הפעמים שעבדנו יחד על האתר בעבודה. היא חשבה שזה היה קשור איכשהו לעובדה שהשאלתי לה את לרעות בגנים.
כך או כך, כשבאתי אליה עם הרעיונות שלי היא כבר ידעה מי ומה זה כמוך, ונותר לי רק להסביר לה את המיני-מיזם הזה.

רק הערה: לכבוד הפרק הזה נתתי לה, לבקשתה, שם בדוי.

כפי שאפשר להבין, מתּי מפחד.
אני תמיד חושדת בעצמי שאני הומופובית סמויה. אולי האיור עם הבן המדמיין שתי ציציות תלויות על חבל מראה שאני לא מבינה באמת מה זו זוגיות הומוסקסואלית. אולי הומואים מדמיינים דברים אחרים שבגלל ההומופוביה שלי אני בכלל לא מרשה לעצמי להעלות בדעתי. והאיור עם כל הבנים המדמיינים כלה חוץ מאחד, מאוד הלחיצה אותי. המאיירת ציירה את ההומו עצוב/כועס, ואילו אני התכוונתי שכל הבנים יהיו פחות או יותר בעלי אותה הבעה – הומואים לא צריכים להיות עצובים או כועסים – עמית אמר שהם כמו כולם, אז שגם ההבעה תהיה כמו כולם! מצד שני, פחדתי שאם אני חושבת שהוא צריך להיראות כמו כולם זה יַראה שאני לא מבינה שלהומואים יש בעיה שממסכנת אותם יותר מאחרים. כאילו אני חושבת שהומוסקסואליות היא בעיה כמו כל בעיה אחרת – לאחד יש בעיות משכנתה, לאחד – בעיות עם הילדים, ולאחד – בעיית משיכה לבני מינו. אבל אולי הומואים רוצים שיבינו שיש להם בעיה שמעיבה על כל החיים שלהם? לא יודעת! אני לא מבינה באנשים!
האמת היא שמִמה שאני קצת כן מבינה באנשים, בטח התשובה היא שאי אפשר להכליל וכל אדם הוא שונה… אוף, עזבו אותי מאנשים והבו לי מחשבים!
והיה עוד דבר שהפריע לי באיור הזה – אני בכלל רציתי שהוא ידמיין חתן, אבל המאיירת לא הסכימה, אז הוא לא מדמיין כלום. זה הומו? אחד שאסור לצייר מה הוא מדמיין? זו הומופוביה!
בקיצור, פחדתי שעמית יחשוב שהאיורים הומופוביים ולא יסכים שאמשיך לעבוד על האתר. אבל שלחתי בכל זאת, ובמשך שעתיים כססתי ציפורניים.

נאנחתי אנחת רווחה כל כך קולנית, שאני בטוחה שעמית שמע אותה, איפה שהוא לא היה באותו רגע.
מתברר שההומופוביה שלי הצליחה להישאר סמויה, או לפחות ברמה כזאת שעמית מסוגל להתעלם ממנה, ועכשיו יכולתי לכתוב פירוט על כל איור:

המשכתי לחשוב על האיורים. אהבתי במיוחד את האיור עם הציציות ולא רציתי לוותר עליו. חשבתי באמת שאם נצייר X על הבועית הזאת זה יפתור את הבעיה – האיור מציג באמת את השאיפות של ההומואים, אבל גם מעביר את המסר שהשאיפות האלה אסורות למימוש.

כשקמתי למחרת, וחשבתי שוב על האיור והאיקס, ופתאום קלטתי איזו אטימות הראיתי – לומר לאנשים שצריך לשים איקס על השאיפות והחלומות שלהם? זותומרת, אמנם התורה אומרת את זה, אבל זה עניין של הקב"ה. אבל אני? מאיפה הבאתי את הזכות לשים איקס על חלומות של אנשים? איך אני הייתי מרגישה אילו מישהו אמר לי שעליי לשים איקס על החלומות שלי?
אותו יום היה יום איטי ורגוע בעבודה, ומאחר שלא היה משהו תובעני שיעסיק את מוחי, כל הזמן חזרתי למחשבה הזאת – איך הייתי מרגישה לו מישהו היה אומר לי לשים איקס על החלומות שלי. היה לי יום מאוד מלנכולי. והתביישתי במיוחד כי אמרתי את זה לעמית. התפלאתי שהוא לא נעלב. או התבאס.

עברו כמה ימים, ובינתיים בזמן הזה טיפלנו בדברים אחרים באתר (זה בד"כ המצב, שיש כמה נושאים שאנחנו דנים עליהם במקביל, ויש התכתבות אחרת לכל נושא, כדי שאפשר יהיה לעקוב אחרי הסטטוס בקלות) – הלו"ז של מפגשי תשע"ו, התקנת תוסף באתר שנועד לחיתוך תמונות שמועלות ונחתכות לא טוב, יצירת כותרות לאתר לכבוד ר"ה, יוה"כ וסוכות, תמונות מלוות לרשומות של שו"תים עם רבנים, הקמת מדור חדש באתר (מעלעלון), ועוד.

כשהרגשתי שהגיע הזמן לחזור לנושא הזה (לא זוכרת למה לא חזרנו אליו קודם), כתבתי לעמית:

בשלב הזה, שהתחלנו כבר לרדת לפרטים, צירפתי לתכתובת את עמיתתי שלצורך הפוסט נקרא לה יהודית.

לפני שיהודית המשיכה לצביעה היא רצתה לשמוע אם יש לעמית הערות על קווי המתאר.

יהודית שלחה גרסה להדפסה ואמרה שאין צורך לתת לה מזכה. במקביל להכנת התמונה, עמית ואני המשכנו לחשוב אילו עוד תמונות אפשר ליצור או להשתמש בהן – אספר על זה ברשומה הבאה בע"ה – והתמונה הזו הצטרפה למאגר.

והיישום

פתאום, יותר מחצי שנה אחרי שהסאגה הגיעה לסיומה, קיבלתי דואל מעמית – בלי כותרת, ורק עם קישור לכתבה בסרוגים. זה הופיע בעמוד הראשי!

צילום מסך של אתר סרוגים, שהשתמש בתמונה באחת מכתבותיו

וגם בפייסבוק של סרוגים. אנחנו על המפית!

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.