פרק 31 – כותרות. הסוף (הארוך) | לילות כימים

עמית חי על הקצה ובפיו בקשה חדשה שנפתחת במילים "את תהרגי אותי אבל", וגם לאה אינה טומנת ידה בצלחת וגם היא חיה על הקצה ובפיה תהייה חדשה שבסופה קיבלה מחמאה "תענוג לעבוד איתך" וגם דוא"ל מטריד "הרהורי כפירה"

לולא היו לנו כבר איזה 7 פרקים על כותרות הייתי מחלקת את הפרק הזה, כי יש בו די והותר חומר. אבל כבר חפרנו על כותרות, והגיעה השעה לסיים את הסיפור שלהן, ולכן תידחסנה כאן כל הכותרות הנותרות.

אז נא להתרווח בכורסה ולהתכונן לקריאה ארוכה 🙂 .

טיולים בכותרת

אתם יודעים מה התגמול על פרויקט מוצלח? עוד פרויקט!

לאור הצלחת הכותרות לחגים, עמית ביקש כותרות גם לטיולים – הפעם לא רק כדי לתת "אווירה", אלא כדי לקדם את ההרשמה. לכן הוא ביקש שיהיה כיתוב – "ההרשמה המוזלת לטיול נסגרת השבוע", "השבוע נסגרת סופית ההרשמה לטיול!", וכד'.

להגיד שהתלהבנו מזה? לא כל כך (פירוט בהמשך, בכותרת לקראת השבת), אבל זרמנו.

עמית שלח רשימת תמונות מטיולים שאפשר להשתמש בהן.
בחרתי אחת שהיה בה רק נוף, ושתיים עם אנשים (תמונות בהמשך) ובעזרתה של רחלי הכנתי כותרות לבחירתו של עמית. עמית אהב את הנוף ואת אחת התמונות עם האנשים וחשבנו שהא ייאלץ לבחור ביניהן, אבל אז הבנו שאולי שווה שיהיו גם הראשונה וגם השנייה, ויהיה אפשר לשחק עם זה כך או אחרת (מאחר שיהיו כיתובים שונים – להרשמה המוזלת, להרשמה הרגילה ולקראת סוף ההרשמה, אפשר להשתמש ברקע אחר לכל כיתוב).
ואחרי שהחלטנו על זה, הייתי צריכה לעמול על הגרסה לניידים: תמיד בגרסה לניידים שמתי את הסמליל באמצע. אבל הפעם היה גם עניין של כיתוב, והיה צריך למצוא לו מקום טוב גם בנייד.

את הכיתוב עשיתי בפוטושופ, מה שאומר שלעמית לא הייתה שליטה על הטקסט. כשהוא שאל על זה אמרתי לו שזה לא פשוט לתת לו שליטה, אבל אולי פעם, כשיהיה לי זמן, אוכל לנסות לבודד את הטקסט כדי שיוכל לשלוט בו. בפועל זה לא קרה (אולי מפני שלפני כשנה וחצי הפסיקו הטיולים – ובכלל המפגשים – אז כבר אין שימוש בכותרות האלה).

אחרי שבחרנו את הרקעים, פתאום עמית התחיל לשגע אותי בשינויי ניסוח:

הוא רצה לשנות את הנוסח של הכיתוב לקראת סיום ההרשמה. למרבה השמחה הוא היה מודע לעצמו, ושאל: את רוצה לרצוח אותי כעת? באותו זמן התשובה הייתה לא 🙂 – קודם כל מפני שהעתקתי ממה שהוא כתב לי אז אני ממילא לא לוקחת אחריות על מה שכתוב; שנית, זה לא קשה להחליף; שלישית, הוא כבר התנהג מאוד יפה היום, כך שזה נתן לו חנינה לאיזה תקופה (אבל שיזהר לא לנצל את זה יותר מדי…); רביעית, נפעמתי מזה שעל אף החשש לחייו הוא לא פוחד לבקש זאת.

ואז שינוי נוסף שגם עליו הוא אמר שהוא יודע שהוא משגע אותי. גם זה עדיין לא הפריע לי כי בינתיים לא עשיתי כלום עם זה – הייתי עם הלו"ז – אז אמרתי לו שבינתיים הוא יכול לשגע אותי כאוות נפשו.

(בין לבין עמית שאל אותי על גרסת הפייסבוק. וואי, שכחתי מזה לגמרי – צרות אחרונות משכיחות את הראשונות.)

ואחרי כל השיגועים –

אמרתי לו שהוא לגמרי יכול לפרוש – גם אם ארצה לשאול משהו, זה יסבול דיחוי.

ואז פתאום:

המממ….. חשבתי שאני עושה לו טובה בזה שאני משחררת אותו לישון, אבל עכשיו הבנתי שזה היה עושה לי טוב…

אבל סבבה. ביקש – יקבל. אבל עם עונש! ("אתה נשאר ער עד שאני מסיימת לעשות את הצבעים".)

היה דיון קצר אם הצבעים צריכים להיות ישר או באלכסון, ועמית אמר שבתור מטייל – הַיָשָר נראה אמין יותר מהאלכסון. אז הישר. שיחקנו עם עוצמת הצבעים עד שהם היו נוחים לקריאת הסמליל, והם יצאו יפים ומשופשפים מהשמש.

ובנימה אופטימית זאת עמית יכול היה לישון.

למחרת שלחתי גרסת פייסבוק, לא לפני שהעליתי לפרופיל שלי כדי לבדוק איך זה נראה (אני לא שולחת חתולים בשק!). עמית היה מרוצה.

בעיה בתמונה שהעלינו

אחרי העלאת הכותרת לפייסבוק, פתאום דואל מעמית: אחד האנשים בתמונה טען שמזהים אותו. התוכלי לטשטש את הבחור שהכיתוב עולה על ראשו? נסי לטשטש את זרועותיו ואת מה שאפשר.
הייתי בבית באותו יום, אז שלחתי לרחלי בקשה שתטשטש. הוא פשוט הורידה אותו לגמרי וזהו. צ'יק צ'ק. למחרת היא הראתה לי איך – עם החותמת. פשוט וקל, בלי בעיות.

שבתות בכותרת

התזמון הטכני הטריד את עמית: אם זה קרוב לשבת אז זה כבר לא מעודד הרשמה, אבל אם זה רחוק מהשבת אז זה נראה תלוש: לפרסם זאת בשבוע של סגירת ההרשמה, דהיינו שלושה שבועות לפני השבת, נראה מוזר ותלוש. אני דווקא לא חשבתי שזה מוזר ותלוש, כי זה מה שחשוב באותו זמן באתר, אבל אולי זה פשוט מוגזם – שבוע שלם לשים תבנית של שבת, שרק מעטים מבאי האתר יוצאים אליה (בניגוד לתבניות החגים, שהן רלוונטיות לכל הגולשים). החלטנו לנסות בכל זאת – מקסימום לא נצליח, גם זה מותר – וזה הביא את עמית גם להתלבט לגבי העיצוב, כי צריך שיהיה ברור מהגרפיקה שמדובר בשבת כמוך ובסגירת ההרשמה. לא יכולתי להיעזר ברחלי משום שהיא עזרה לי בחלקים אחרים של כמוך (כותרות החגים, למשל, והידיעון – זה שנשלח לרשימת התפוצה – שניסינו לעצב [עוד על זה אולי בפרק אחר]) אז ניסיתי להבין מעמית מה הוא מדמיין. עוד דבר שמוסיף למורכבות זו העובדה שהוא רוצה שיהיה שם כיתוב – זה מורכב מפני שצריך יהיה לוודא שהכיתוב ייראה גם בניידים (שבהם הסמליל נמצא באמצע הכותרת), אבל החלטנו שנושא הנייד לא יהיה מעכב. בינתיים צצו נושאים אחרים שהלהיבו אותי – שיפוץ של שאל את הרב, יצירת סרטון וידיאו לשווק את השבת (לא עשיתי עם זה כלום בסוף כי אין לי ידע וכי עמית ירד מזה) – אבל מהר מאוד חזרתי להתאפס על הכותרת לשבת.

סוג התמונה שעמית חשב עליה הייתה מאפיינים של שבת – חלות. נרות. כוס יין. אני חשבתי שזה קצת משעמם והעדפתי תמונות של חופשה, אבל עמית לא התלהב, מאחר שהשבת מתרחשת בכל פעם במקום אחר ואין למקומות איפיון קבוע. הוא חשב על הֶדבֵּק-קולאז' כמו שעשיתי בפייסבוק, ואני חשבתי שאולי לא בצורת מרובעים, אלא משהו יותר זורם.

רחלי הבינה את הצורך בתבנית לשבת, אבל ה-ת-ח-ל-ח-ל-ה למשמע העניין של הכיתוב. בעיניה, התבנית נועדה לתת אוירה (חג פורים חג פורים! שמחה רבה אביב הגיע פסח בא!), להיות משהו אילוסטרטיבי, אבל לא מקום להודעות. בשביל הודעות יש דברים אחרים (הרשומה הראשית, או העדכונים). אבל אמרה שאם עמית יתעקש – נעשה מה שירצה :). שאלתי את עמית מה הוא אומר, והוא השיב שהוא נאלץ להתעקש.

עמית שלח לי כמה תמונות אפשריות, ובעזרתה הרבה והאדיבה של רחלי הכנו כמה סקיצות. אני לא יודעת אם לזה התכוון עמית כשהוא אמר הֶדבֵּק, אבל זה מה שאני ראיתי בדמיוני – לקחתי 3 תמונות ושילבתי ביניהן ב-2 צורות שונות. הייתה גם תמונה שהייתה גדולה ויפה דיה כדי לעמוד בפני עצמה. היא הייתה המומלצת של רחלי.
והייתה גם שאלה לגבי אופן הכיתוב, אז צרפנו 3 אפשרויות, בכל אפשרות יש רקע אחר, וסגנון כיתוב אחר.

עמית התפעל ("אתן תמיד מצליחות להפתיע אותי מחדש"), ובאשר לכיתוב – הוא אהב את הכיתוב של התמונה השלישית. אגב כך, עמית העלה תהייה אם בכל זאת לא חסר איזה ייצוג גרפי שקשור לשבת. אולי להוסיף חלות או כוס קידוש ליד הסמליל. משהו שיתכתב עם הסמליל ולא עם התמונות.

עמית שלח הצעות אחדות:

  1. סמליל רקום על מפה. למשל מפה כזו, רק שיהיה רקום שבת כמוך. (אולי רק: כמוך). זה כמובן דורש גרפיקאי, קרי: רחלי
  2. סמליל כמוך ומסביבו אור של נרות (רק בלי הנרות עצמן. רק ההילה. אולי את הוי"ו של כמוך אפשר לשכפל ל-2 וי"ו שייראו בצורת נרות. כמו שבעבר היה בסמליל יום הולדת שנתיים לכמוך)
  3. אולי אפשר לשלב את רעיון 1 ורעיון 2
  4. סמליל כמוך הרגיל ועליו כאילו פרוסה מפה שקופה עדינה שמכסה אותו
  5. משהו שעליו "רקום" סמליל כמוך [היה קישור לתמונה. אבל התמונה כבר אינה קיימת ברשת]

מה שהוא הציע מצא חן בעיניי – אם כי בעיני רחלי קצת פחות; היא טענה שזה ייצור עוד עומס – האתגר הוא למצוא איורים מתאימים, והחלטתי שאנסה לעמוד באתגר בע"ה.

מצאנו איזה מדריך באינטרנט (הקישור אליו כבר לא עובד) איך לעשות שהסמליל ייראה רקום, אז הלכנו על הכיוון הזה.

הלכתי הביתה.
עשיתי את ה-tutorial.
פעמיים.
וזה לא יצא כמו שזה אמור לצאת…

סמליל כמוך רקום על כיסוי לחלה, אבל לא מהמם
אז התחלתי לשחק עם זה: הזזתי שכבות, ביטלתי צללים, והוספתי glow. אח"כ גם דגמתי צבע מחלק מהפרנזים, והחלפתי את הצבע של הלוגו. עכשיו זה נראה לי הרבה יותר טוב, אם כי הייתי רוצה שזה ייראה בולט. הנחתי שאני צריכה לשחק עם ה-bevel ו-emboss, שני דברים שאני פחות מנוסה בהם:

סמליל כמוך רקום על כיסוי לחלה

מובן שבשלב הזה הייתי צריכה את רחלי, אז שלחתי לה את הניסיונות שלי ושאלתי אותה מלא שאלות. רחלי עודדה אותי ("כל כבוד! יצא ממש יפה וזה ממש לא פשוט"), והעירה על משהו קטן. תיקנתי, ושאלתי אם היא לא חושבת שכדאי להוסיף עוד אלמנטים. רחלי אמרה שאפשר אולי נרות שבת, אחד בכל צד.

שינוי כותרות – האמנם?

ואז חשבתי משהו כללי. התלבטתי אם לכתוב לעמית. מצד אחד, ידעתי שזה לא המקום שלי, ולא ענייני, אבל מצד שני, אני (כרגיל) רוצה לומר את דעתי גם בלי שביקש אותה. החלטתי שכן לכתוב.
כזאת אני, חיה על הקצה.

כתבתי לו שחלק מהעיצוב של האתר זה הכותרת העליונה היחסית ריקה – זה נותן קצת מרחב נשימה לגולש לפני שהוא נשאב לתוכן המרובה של האתר, וזה גם עוזר לגולש למקד את תשומת הלב שלו בעיקר – אבל שמה שנשמע לי שעמית רוצה לעשות זה להפוך את האזור הזה לאזור עם תוכן משלו – לפי כמות הגרסאות, נראה שהעניין של השבת יככב שם איזה כמה שבועות, וזה מתווסף למה שנמצא שם כעת, ולמה שיקרה שם בפסח, וביום העצמאות, וביום ירושלים.

הרגשתי שזה עלול לקלקל את דבר היפה שבנינו יחד. מעבר לעובדה שמחקרים מוכיחים שאנשים מפתחים עיוורון למה שנתפס אצלם כפרסומת (ותמונה צבעונית עם מלל בראש האתר בהחלט עלולה להיתפס ככזו), זה גם מתחרה עם התוכן האמיתי של האתר על תשומת ליבו של הגולש, ויוצר עומס קוגנטיבי.

אז, אני יודעת שזה האתר שלו, והוא יכול לעשות בו כרצונו, ובכל זאת הרגשתי מספיק בנוח איתו לומר שאם זו הדרך שיבחר, זה לא ישמח אותי. אין לי בעיה עם שינוי פה ושם לקראת החגים, אבל יש לי בעיה עם השתלטות על השטח הזה לאורך כמה שבועות…

קיוויתי שהדואל לא יצא מבאס, כי לא הייתה לי שום כוונה כזאת…

עמית, כרגיל, ענה באופן שאישר שטוב שכתבתי. הוא הודה לי על דבריי ועל הבאת הדברים לתשומת הלב. הוא הודה שאני צודקת שכעת הרקע יתחלף להרבה זמן וזו נקודה שהוא לא חשב עליה – לפי חישובים שהוא פירט בדואלו, יהיו כותרות מיוחדות במשך חודש ימים! וזה אכן זמן עצום, ויש לדלל. והוא אכן החליט להשמיט את אחת הכותרות למשך שבוע.

איזה צדיק. הודיתי לו על הורדת השבוע (זה קצת הצחיק אותי שאני מודה לו), וביקשתי שיכתוב לי תאריכים מדויקים שבהם ירצה לשנות את הכותרת, והכנתי לוח שנה עם סימונים (עם קלוח [מכירים?] + קצת פוטושופ 🙂 ): ה-V-ים הירוקים הם החגים. ה-V-ים הצהובים הם הפרסומים לשבת. פתאום עלה בדעתי שאני מקווה שהוא לא עיוור צבעים…

גם כאן היו הרבה הסברים ופינג פונגים, אבל זה היה העניין, בגדול.

עמית התפעל ("תענוג לעבוד איתך! מסודרת ומאורגנת ומחושבת. כמו שצריך!!!"). הייתי מאוד קמצנית בצהובים – לא שאני באמת חושבת שזה כל מה שצריך להיות, אלא מפני שהנחתי שעמית ימשוך לכיוון השני 🙂 , ועמית שיבח אותי על המיקח וממכר.

אחרי זה הוספתי עוד צבע – אדום – שנועד לימים שעמית ביקש, ולי נראו מעמיסים, ושלחתי לוח מעודכן.

עזר לי? כמו חור בראש. כי אחרי חודש, כשההרשמה הייתה בעיצומה, קיבלתי דואל מעמית שכותרתו "הרהורי כפירה" (כותרת מבטיחה), ושם הוא פירט שינויים שהוא מבקש לעשות בתכנון תאריכי הכותרות של השבת. שינויים של הוספות, כמובן.

מה יהיה. אין מילים. הייתי צריכה לצעוק עליו, אבל לא היה לי נעים. במקום זה, אמרתי לו שבכל הרהורי הכפירה שלו אני רואה שחסרה התייחסות לכותרת של שבוע סגירת ההרשמה.
מזוכיסטית, זה מה שאני.
עמית ענה: "את צודקת. איזה סיבוך. איני יודע מה לומר. אני מניח שאחליט לפי ההרשמה התום המוזלת. אם יהיה צורך לקדם את השבת – לא יהיה מנוס מלקצץ את הרקע הלבן".

איך אומר הפתגם? אם אי אפשר להחטיף להם, תצטרף אליהם.
ניחמתי אותו בכך שהזכרתי לו שהוא אמר שיש אנשים (או לפחות איש אחד) שאוהבים (או אוהב) מה שמתרחש בכותרת (עמית שלח לי דואל שזה משוב שמישהו אמר לו על האתר. לא מצליחה למצוא את הדואל), ומאחר שכך אני לא מרגישה צורך לעמוד בדרכו. עמית ענה שאת הסיפור על החבר הוא ציין לא בשביל ראיה שכדאי לשנות הרבה אלא כי הוא בעצם החמיא על פועלי. זו הייתה המטרה והוא לא חשב לקחת אותה לאן שאני לקחתי. סבבה. יצאתי טוב 🙂 .

חזרה רגעית לסמליל הטיול

תוך כדי העבודה על סמליל השבת, פתאום הציק מאוד לרחלי הסמליל של הטיול, והיא הכינה הצעה חלופית:

סמליל כמוך על פסים של שביל יישראל, והפסים משוכים אלכסונית כמו כביש הולך ומתרחק

עמית אמר שדווקא הוא אוהב את הסמליל הנוכחי של הטיול: הוא יפה. אף על פי שאין בו תנועה כמו החדש, הוא יושב טוב כחלק מהסמליל. מה, אני אכריח אותו לעשות לי עוד עבודה? נשארנו.

כמה קשה לי בלי הכותרת הלבנה… ולעמית – עִם

עקבתי יום יום אחרי הכותרות, מייחלת לאותם ימים שבהם לפי התכנון אמור להיות קצת לבן בכותרת. באחד הימים האלה, חיכיתי לשווא, ומשראיתי שהכותרת לא יורדת, שלחתי לעמית דואל שכותרתו "שוב דואל מלאה המציקה‎":

וכך תמה סאגת הטיולים והשבתות.

תשעה באב

סיקרן אותי אותי מאיזה כיוון זה צץ לו. האם מצד התמונה או מצד האירוע: כלומר האם זה צץ מתוך שהוא לא רצה לוותר על התמונה של ביהמ"ק ואז הוא חשב על תשעה באב כיישום אפשרי, או שזה צץ כי פתאום כן התחשק לו משהו מייצג לתשעה באב, והפתרון היה התמונה של ביהמ"ק. ענה לי שמהכיוון השני.

ואז הוא העלה הצעה נוספת: אפשר שהסמליל יהיה זה של יום ירושלים. אם זה מסתדר.
התייעצתי עם רחלי. התגובה הראשונה שלה היתה שזה מוזררררררררררר (כן, ככה, עם כל ה-ר' האלה), והיא חשבה שיותר מתאים משהו סולידי לתשעה באב. אבל אז היא אמרה את המשפט האלמותי: מה שהוא רוצה! עמית אמר שאם הסמליל הרגיל מתיישב בסדר, אז אפשר להישאר איתו.

כותרת עם רקע של בית המקדש. סמליל רגיל

ט"ו בשבט – נוכח נפקד

זוכרים שעמית הכין רשימת כל החגים שהוא ירצה עבורם כותרות? אז עלה גם ט"ו בשבט. מאחר שהיינו קרובים מאוד לט"ו בשבט בזמן עריכת הרשימה וחששתי שלא אספיק להכין, ביקשתי פטור. חוץ מזה שמדובר על יום אחד בלבד, וממילא זה בחודש יום ההולדת של כמוך. עמית הסכים ואף אמר שהוא תוהה אם לא לוותר כליל על ט"ו בשבט. מעולה!

ואז, כמה חודשים אחרי זה, כשדיברנו על כותרת שבועות, פתאום הוא מנפיץ: "אני תוהה איך מבדלים את שבועות מט"ו בשבט". מה?! מאיפה הוא הביא את ט"ו בשבט? הרי בזמנו אמרנו שלא תהיה כותרת לט"ו בשבט כי במהלך כל חודש שבט תהיה הכותרת של יום ההולדת.
עמית אמר שאני צודקת לחלוטין, אבל אני ידעתי שנצחוני זמני בלבד – האח הידד. עד הפעם הבאה שישכח שאמרנו את זה…

ואכן שנה אחרי זה עמית כתב לי בי"ד בשבט: "אין רקע ט"ו בשבט באתר? אמנם יום הולדת אבל הייתי משנה ליום וחצי‎". יופי לו. אבל למה נזכרים יום לפני? אמרתי לו שאין משהו מוכן. משום מה הוא דמיין שיש משהו, אבל התברר שמה שהוא זכר היה הכותרת של שבועות.

אבל מכיון שזו הייתה כבר הפעם השלישית שהוא העלה את עניין ט"ו בשבט, חשבתי שאולי כדאי להכין משהו. עמית הציע שהסמליל לא ישתנה, ורק נשתמש ברקע הפירות משבועות. אם הסמליל לא משתנה, וזה חודש יום ההולדת של כמוך, זה אומר סמליל יומולדת על רקע שבעת המינים. וזה אכן מה שעשינו:

(והנה, קיבלתם פרומו לסמליל יום הולדת 5 את כמוך)

שנה אחרי זה ניסיתי להקדים תרופה למכה והזכרתי לעמית שבשנה הקודמת הכנו גם שילוב של הסמליל עם הרקע של שבועות, לכבוד טו בשבט, ושאלתי אותו אם הוא חושב שצריך גם השנה. עמית לא זכר במה מדובר, ואני ניצלתי את האמנזיה שלו כדי לחמוק מביצוע המשימה 😐 .

ואמנם בשנתיים האחרונות אין חגיגות יומולדת, ובכל זאת גם אין סמליל ט"ו בשבט.
ואולי עכשיו כשעמית יקרא את זה, הוא יבקש.
בהצלחה לו (כאילו, למה בכלל צריך את זה? מה, אנחנו אילנות?).

עשרה בטבת ויום השואה

כשחיפשתי רקע לכותרת יום הזיכרון, היו רקעים שפסלתי כי הם היו שחורים ונראו יותר מדי יום השואה בעיניי, ואז שאלתי את עמית אם הוא רוצה כותרת ליום השואה. הוא ענה שכיוון שיום השואה יוצא בשבוע סגירת ההרשמה, הפעם ייתן עדיפות לסגירת ההרשמה, ואת יום השואה נשאיר לשנה הבאה או אפילו לעשרה בטבת.

אחרי כשנה, ביום השואה, התכתבנו על משהו אחר ואז אמרתי לעמית שהעם מודה לו על שלא ביקש כותרת ליום השואה… עמית ענה שהוא דווקא חשב על זה, מה גם שיום השואה מצוין פעמיים בשנה, והחליט שכרגע לא יטריד אותי כי גם ככה אני עמוסה ועשיתי רבות (ככה הוא אמר), ושהוא ימצא שעת כושר להפתיע אותי בהצעה הזו.
…ואחרי זה לא מבינים למה אני מתה על הפתעות 🙂 🙂 🙂
(אבל יפה לו על ההתחשבות)

אחרי חודשיים פתאום התפנה זמן, וחזרנו לדבר על עשרה בטבת שחל להיות ביום הזיכרון לשואה ולגבורה (כן, באופן מפתיע זה קרה שחזרנו לדברים. לא קורה הרבה בפרויקטים). בעניין הסמליל העזתי להתלוצץ עם עמית שזה בטח בכלל לא יצחיק אותו אם אציע לשים את הסמליל של כמוך בתוך טלאי ורוד, והוא ענה שטלאי ורוד הוא חמוד אבל לא.

התחלנו לחפש תמונות רקע. עמית היה בעניין של תקווה. אני דווקא אוהבת מסילות רכבת בהקשר של יום השואה ואני חושבת שזה גם פחות מסכני, מצד שני, זה קצת פחות מתאים לעשרה בטבת. אז חשבתי על קברים (למשל זה, זה או זה) – זה מתאים גם ליום השואה וגם לעשרה בטבת.

ואז מצאנו את התמונה הזאת:

מאחר שהעניין המקברי והיהודי המסכן והשפל פחות דיבר אל עמית, הוא התחבר לתמונה הזאת, ואחרי שקצת ניקינו אותה מהחלקים המיותרים ושמנו על רקע של זריחה, נוצר הרקע הזה:

סמליל כמוך – עמית רצה שהטקסט כתוב כמו שכתוב יזכור בצורת שלהבת של נר. זה היה מחוץ לתחום שלי, ואפילו מחוץ לתחום ההתמחות של רחלי. עמית בירר וגילה שזה משהו מורכב על פי אמות מידה של גרפיקאים, ושאין מי שמוכן לעשות את זה בהתנדבות, ולכן החלטנו להתפשר, ולשים את סמליל כמוך על רקע של שלהבת. מצאתי אישוֹת (איך אומרים אש ברבים?) [הערת עורך האתר: אישים. כמו: "ואת אישי ישראל ותפילתם תקבל ברצון" – תפילת שמונה עשרה] ממש נחמדות (כמו אלה או אלה או זאת או זאת או אלה). עמית שאל אם יש אש פחות "אֵשית"? פחות הורסת וכואבת? כי הוא מחפש גם את התקווה שבדברים הללו. לא היו לי אלטרנטיבות אחרות, אז יצרתי סקיצות ממה שבכל זאת נראה היה לו מתאים מכל מה ששלחתי (לא אלאה אתכם בפרטי הפינג-פונג כי הוא היה מתיש), ובסוף סגרנו על זאת:

אחלה. לקח ברוטו 3 שבועות (היו באמצע הפסקות, למשל כשעמית חיפש פתרונות אחרים לסמליל), וסיימנו. זה היה בסיוון.

כשהגיע עשרה בטבת וראיתי שעמית לא משנה את הכותרת (כזכור, יש מנגנון בממשק הניהול שמאפשר לו לשנות כותרות בעצמו), שאלתי אותו אם הוא זוכר שיש כותרת לעשרה בטבת. הוא ענה שהיה לו קשה לפרסמה כי הוא במקום אחר בתודעת עשרה בטבת לכן הוא מדלג על זה, והוא ישוב בתשעה באב.

מה. מה. מה???

אחרי שעבדנו על זה כ"כ הרבה, הוא מחליט על דעת עצמו שלא בא לו להעלות? ומה הקשר לתשעה באב, זה בכלל לא אותו רקע!!!
הייתה לי תחושה שעמית מתבלבל ולא זוכר את הכותרת הנכונה. מעצבן!

יכולתי להזכיר לו, אבל באותו זמן הוא הרגיז אותי בעוד כמה דברים (שעל חלקם לפחות אני מקווה לספר בפרקים עתידיים) אז החלטתי שאין לי כוח, ומצידי שלא תהיה הכותרת ובאתר לא תהיה התייחסות לעשרה בטבת. בעיה שלו.

גם בימי השואה שהגיעו אחרי כן הייתי צריכה להזכיר לעמית שיש כותרת מיוחדת (בדיוק הפוך מט"ו בשבט!), אבל לשמחתי (ואולי גם לשמחתו) הוא הסכים להחליף.

וכמו שתמיד אמרו ב"בלי סודות":
וזה הסוף.
סוף סוף.

(של פרקי הכותרות, כן? הסדרה עוד תמשיך לחפור. בע"ה.)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.