פרק 32 – מנקרת, מתוקנת, מקבלת הערות, ועוד | לילות כימים

על מה לאה הייתה בטוחה שהיא ועמית יסכימו, והתבדתה כמובן? למה לעיתים יש הבדל בין האתר בגרסת הנייד לגרסת המחשב? למה נרדמה לאה מול המחשב? לאה באסופת סיפורים בענייני התחזוקה השוטפת של האתר

אירועי תחזוקה שוטפת שנעים להיזכר בהם פרוסים כאן לפניכם. מִדברים כאלה עשויה שגרת התחזוקה של האתר.

פלישה לסמליל

לקראת יום הכיפורים, עמית החליף את הכותרת של האתר ואת הסמליל לאלה שהכנו ליום הכיפורים. ואז שלח לי דואל שכותרתו "זה יפה ולכן…‎".

בסופו של דבר, לא עמית ולא אני התייעצנו עם אחרים. נדמה לי שהשינוי היה דרמטי מכדי שיהיה לנו האומץ ללכת על זה, אז ירדנו מהרעיון.

שאל את הרב – השדרוג שלא התרחש

מפעם לפעם עולה נושא, אנחנו דנים ומתבחבשים בו, ולבסוף מסיבות שונות הוא לא יוצא לפועל.

נושא כזה היה שדרוג של עמוד "שאל את הרב". העמוד קצת עמוס, העיצוב שלו מאוד בסיסי, ולא הייתה מזיקה לו קצת תשומת לב.

הנושא עלה בתחילת אדר תשע"ה, סוף פברואר 2015, רק כמה חודשים אחרי העלאת העיצוב החדש – מספיק זמן כדי להרגע מההעלאה, ועדיין קרוב מספיק שנשארה לנו אנרגייה לזה. או לפחות למחשבות על זה…

אני אוהבת להתעדכן בטרנדים חדשים בעולם האינטרנט, וכל פעם שאני פוגשת אתר או קונספט מגניבים אני מיד שואלת את עצמי איך אפשר להכניס את זה לכמוך (פעם, בעידן הטרום-כמוך, הייתי שואלת את זה לגבי הבלוג שלי. אך לא עוד…). מאחר שסיימנו את עיצוב האתר, ואני עדיין לא מוכנה נפשית לעיצוב חדש (אם כי לדעתי בהחלט נצטרך לחשוב על זה מתישהו, כי אנחנו לא רוצים שוב להגיע למצב שבו העיצוב מיושן), המקום היחיד שנראה היה לי שאפשר להתפרע בו הוא שאל את הרב, כי הוא הדבר היחיד שפיתוחו עומד על הפרק כעת.

ובאמת התחלנו עם קצת סקיצות, ואני ניסיתי למצוא תוסף שיש בו הפונקציונליות הנדרשת, אבל בסוף לא עשינו עם זה כלום. גם לא עם עיצוב חדש לאתר…

ושוב טלפון בלתי מתואם

ערב אחד, אני יושבת לי בביתי ל-ת-ו-מ-י, כשפתאום הטלפון שלי מצלצל.

עמית.

מה?! טלפון בלי תיאום? לא היה שום עיצוב מרהיב שהוא היה מוכרח להגיב עליו, אז מה זה?

התברר שעמית נתקל בבאג מביך – השאלות ב"שאל את הרב" התבלגנו בין המשיבים. לא רק שההצגה באתר הייתה מבולגנת, אלא שפדיחה גדולה קרתה כשעמית פנה לרבנים שלכאורה לא השיבו על השאלות שהופנו להם, אבל הם ענו שהם כן השיבו! המבוכה הייתה גדולה. וזו המצוקה שגרמה לעמית להתקשר אליי בלי להודיע (תכלס, מוצדק).

החלטנו לצרף את מתכנת הבית לשיחת ועידה.

מתכנת הבית חקר את עמית בניסיון להבין את מהות התקלה, והתחלנו לדבר על דרכי פתרון. מאחר שפתרונות טכנולוגיים הם מחוץ לתחום התעניינותו של עמית, וממילא לא עלִינו על מקור התקלה, נפרדנו מעמית והתכוונו, מתכנת הבית ואנוכי, להמשיך בסיעור מוחות. ואז מתכנת הבית זרק: "אולי עמית שינה את סדר הרבנים ברשימה המוצגת בטופס".

עמית, שהתברר עוד היה על הקו, פתאום אישר: כן, זה באמת מה שעשיתי!

פפאם.

הבנו מה קרה – משום מה, שינוי סדר ההופעה גרם גם לשינוי התאמת השאלות לרבנים! למה – לא ברור, אבל הדרך לתיקון המעוות כבר הייתה יותר ברורה.

מתכנת הבית התנדב לעשות זאת ולסדר מחדש את הרבנים בלי לגרום לבלגן,
עמית הלך לאסוף את השברים,
והסדר הושב על כנו:

מתכנת הבית הצטנע וקרא לזה ניחוש מושכל. אמר היו רמזים, כמו בחדר בריחה ;).
אני טענתי שזה באמת לא היה ניחוש – זו הייתה אלימינציה אינטליגנטית מצד מתכנת הבית של כל האפשרויות האחרות.

ובאשר לעצם השיחה בלי תיאום, כתבתי לעמית למחרת:

מי אנחנו

יום אחד, דואל מעמית: אנשים רבים אינם מוצאים בנייד בקלות את ״מי אנחנו״. האיקונים קצת מבלבלים. לכן הוא חשב שאת האיקון של מי אנחנו כדאי להחליף – מהאנשים לסימן שאלה.

התייעצתי עם רחלי, והיא אמרה שסימן שאלה הוא יותר איקון של עזרה. פנינו לעזרתו של גוגל וחיפשנו about icon, וקיבלנו בעיקר איקון של האות i (ולא מעט איקונים של אנשים, כמו שיש אצלנו!).

שאלתי את עמית מה אומר כבודו על האות i, והוא השיב בהתלבטות:

התלבטנו בין רקע סגול ואיקון לבן (כמו כל שאר האיקונים) לרקע לבן ואיקון סגול:

במחשבה שנייה ראינו השינוי יהיה גם באתר הרגיל, ושם זה נראה מוזר יותר כשזה לא כמו כולם.

בסוף החלטנו שבנייד כך ובאתר כך. וכך זה עד היום.

את אשר יאהב – יוכיח

אהבתי את הקוד שכתבתי לכמוך. כשכתבתי אותו ידעתי שאחזור אליו – להמשך פיתוחים, לתיקונים (הבנתי כבר שגם אני, יצור אנושי שכמותי, כותבת באגים…), לכן כתבתי אותו בזהירות ובכוונה, כדי שיהיה יפה לקריאה ונעים לתחזוקה. ואחרי כל זה, ידעתי שעדיין בוודאי יש בעיות בקוד – לא בהכרח באגים, אלא תבניות שהיה כדאי להשתמש בהן, מקרים שלא חשבתי עליהם, קוד מסורבל שלא ידעתי לפשט, וכד'. באותה התקופה שמעתי על צמד מתכנתי וורדפרס שהקימו שירות לבדיקת קוד של תבניות וורדפרס. לשירות קראו לו ThemeReview. החלטתי שבא לי לפנק את עצמי ב-code review כזה (לפנק – כי זה שירות בתשלום, ולא תשלום נמוך). העליתי את הקוד שלי למקום ציבורי שאליו יוכלו הסוקרים לגשת, והם יצרו "issue" על כל בעיה בקוד שהם מצאו. בסופו של דבר נוצרו כ-35 נושאים שהיה עליי לתקן. שמחתי מאוד על העבודה שנכונה לי כי ידעתי שהקוד שלי יהיה הרבה יותר יפה אחרי כן (אם כי גם אחרי הסקירה, נשאר קוד שהם לא העירו עליו. זו הייתה סקירה בסיסית). בפועל לא ביצעתי את כל התיקונים – חלק מהם מפאת מורכבותם, חלק מהם כי אלה היו רק הצעות – אבל את רובם כן.

טבלאות

בהמשך לסעיף הקודם, אחד הדברים שהעירו לי עליהם הוא שכשיוצרים טבלה ברשומה, הכיתוב בתאים צפוף, ואין רווח בינו לבין גבולות הטבלה. לא הגעתי לזה מיידית כי היו דברים דחופים יותר, אבל אחרי המשוב של שבת כמוך 8, שחלק ממנו סוכם בטבלה, החלטתי לתקן את זה. הטיפול כלל בעיקר ריווחים כדי שהטקסט לא ייצמד לגבולות של התא, אבל חשבתי על עוד שני דברים: צביעת הרקע של כל שורה זוגית (זברה) כדי לסייע לבידול חזותי בין שורות, ויישור כל הטקסטים למרכז התא. חיפשתי את כל הרשומות שיש בהן טבלאות ווידאתי שבכולן השינוי נראה טוב. על הדרך מצאתי רשומות עם טבלאות ריקות, אז עמית מחק את אותן טבלאות. יצא יפה, לטעמי. או בלשונו הזהב של עמית: "יאאא. יפה. תודה".

טבלה עם רווח בתאים, ועם שורה לבנה ושורה אפורה

מנקרת

אחרי כל שבת, באי השבת ממלאים משוב, ואח"כ תוצאותיו מתפרסמות באתר. אחרי שבת כמוך 9 החליט עמית שבא לו עיצוב קצת שונה לתשובות המשוב. רחלי ואני הכנו עיצוב, ואני אפילו הכנתי מנגנון שיקל על עמית להחיל את העיצוב.

רקע תכלת למשוב

רקע סגול לתשובה למשוב

דא עקא שהכנתי את זה מאוחר מדי – הרשומה כבר עמדה להתפרסם, ועמית לא היה זמין לעבוד עליה.

מה נעשה – ניתן לרשומה להופיע בלי העיצוב המהמם והמרגש? לא היתה ברירה ונאלצתי לעשות את העבודה בעצמי. אלה היו השעות הקטנות של הלילה (לא סתם שם הסדרה הוא לילות כימים), והקפדתי לשמור גרסה כל בערך 10 דקות. רואים – 1:51, 2:00, 2:10… אבל אופס, רואים שבין 2:10 ל-2:38 לא בוצעה שום שמירה?

שמירה כל 10 דקות, ניקור של 30 דקות, התעוררות ושמירה כל 5 דקות

כי נרדמתי. ככה. מול המחשב.

אבל אל דאגה, התעוררתי והמשכתי (ושמרתי בקצב מוגבר).

בבוקר כתבתי לעמית:

הפעם היחידה שעמית תיקן דואל ששלחתי לו

ולמה זה שימח אותי מאוד.

אחרי שנרגעתי בדקתי את הבעיה שעמית העלה אבל לא הצלחתי לשחזר אותה, וגם עמית לא.

מיותר לציין שעל אף המילים "מדי פעם בפעם אכתוב לך זאת, רק כדי שתזכרי שזה ככה" מעולם לא קיבלתי עוד דואל כזה…

נס גלוי

כשהתפרסמה הרשומה הזאת, עם התמונה המלווה של העין, כתבתי לעמית: "אמאלה איזו תמונה מפחידה‎". הייתי בטוחה שהוא יסכים איתי וינמק למה בכל זאת הוא בחר אותה, אבל הוא ענה: "זאת תמונה שאני אוהב".

תגידו, הוא רציני? מה נסגר עם זה? אז כתבתי לו:

מישהו אומר תודה על התודות

רק עכשיו כשאני כותבת על זה, אני רואה שהתאריך הוא ה-1 באפריל. עמית, זאת לא הייתה הלצה, נכון???

***

עד כאן מקבץ התחזוקות. בפרק הבא בע"ה, עוד מיזם קטן שהצריך מיומנויות עיצוביות שאין לי, וגם רחלי לא הייתה פנויה לעזור. מה עשיתי? על זה כתבתי פרק שלם…

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.