פרק 33 – תוכנייה לשבת כמוך 7 | לילות כימים

ללאה מציעים עוד עבודה ועוד אחריות ועוד מטלה, אבל היא מרוצה עד השמיים. בעצם, עד גובה הנדנדה

בשבתות כמוך (כשעוד התקיימו), הייתה תמיד תוכנייה (לו"ז) מעוצבת לכל שבת, לפי אופי השבת ונושאה. מאחר שתוכנייה היא משהו פיזי שקיים מחוץ לאינטרנט, ומאחר שהיא קשורה למאורע שגם הוא פיזי, והוא גם אירוע שאני לא יכולה (ולא ממש רוצה) להשתתף בו, אז מבחינתי כל הנושא של תוכנייה לשבת היה מחוץ לתחום.

לו"ז שבת כמוך 5

יום אחד אני יושבת לי ל-ת-ו-מ-י, ופתאום דואל:

וואו. זו הרגשה נהדרת, שנהנים מהעבודה של רחלי (ואולי גם שלי) עד כדי שרוצים להרחיב את התחום למשהו חדש. ישבתי לי כמה רגעים ונהניתי מהמחשבה הזאת, ואז הלכתי לשאול את רחלי.

עמית היה מתוכנן כרגיל, ופנה אלינו בערך חודש לפני השבת, אך אף על פי כן לרחלי לא היה פנאי לעבוד על זה. ממש רציתי לעזור לכמוך גם בזה, אבל תחום העיצוב – ועוד לדפוס – הוא הרבה מעבר ליכולות שלי לבאסתי הרבה. עניתי לעמית בלקוניות מסוימת שלצערנו, לרחלי אין זמן כעת לעבודה כזו, ואולי בפעם אחרת. אני לא יודעת למה לא ציינתי משהו על השמחה או המחמאה שבפנייה שלו – אולי חששתי שזה יישמע מתלהב מדי, אולי הייתי מאוכזבת מכדי לדבר על שמחה? ואולי מצד שני, אני יכולה לשאול את עצמי למה עכשיו אני כן מציינת את זה. עקביות, זה צד חזק אצלי.

אחרי יומיים, רחלי חשבה על מישהי שאולי יכולה כן לעצב את התוכנייה, אבל עמית ענה שהוא כבר מצא מישהו אחר, מכמוך. זריז הבחור! ואכן יצאה תוכנייה יפה.

לו"ז שבת כמוך 6

אין לי תיעוד על שבת כמוך 6 והזיכרון שלי ריק לחלוטין בהקשר הזה, אז יש להניח שנמצא מעצב בקלות, ושאני התמודדתי עם הידיעה שיש דברים שאני לא מעורבת בהם (האימה). המעורבות העיקרית שלי בשבת הזאת הייתה, בגלל שהשבת הייתה בסימן שבתרבות, ברשומה הבחירות התרבותיות של משתתפי השבת: כל פעם מצאנו שגיאה (דפוס, ניקוד, אווטינג) בקובץ הוורד שאיחדה את כל הבחירות התרבותיות הנ"ל, והייתי צריכה לתקן ולהעלות מחדש (עם הזמן עמית למד איך להעלות קבצים שמוצגים בצורה פתוחה באתר, אבל פה עוד היינו בתחילת דרכנו הטכנופובית. ועל הדרך גם עניתי לעצמי על השאלות שנשאלו בָּאֵי השבת. אם גם לכם בא לבחור את הבחירות התרבותיות שלכם, או אם חשקה נפשכם לדעת מיהו זה שהספר המרגש אותו ביותר הוא מדריך אטלס של כבישי ישראל, מי חושב שהסדרה עממיות היא סדרה מעולה, איזה ספר מהתנ"ך מכיל הכי הרבה פסוקים מרגשים, ואיזה שיר נבחר כמה פעמים על ידי אנשים שונים, אתם מוזמנים לקרוא את הרשומה.

לו"ז שבת כמוך 7

אפרופו הדיונים על שדרוג שאל את הרב (שלא התרחש בסוף), עמית פתאום שלף שהוא מתלבט לגבי מעצב ללו"ז לשבת כמוך 7 – המעצב הרגיל לא היה פנוי הפעם, ולכן הוא חשב על רחלי, אבל תהה אם היא לא תשתגע. בדקתי עם רחלי והיא שוב לא יכלה, אבל הפעם לא רציתי לוותר ולכן פניתי לעמיתה אחרת שלי שיש לה קצת ניסיון בעיצוב. הראיתי לה את הלוזים הקודמים אבל היא הרגישה שזה גדול עליה (היא מאוד התפעלה מהם, במיוחד משני האחרונים).

התחלתי להתבאס: מה יהיה, שוב אצטרך להשיב את פניו ריקם? שוב ניתנת לי הזדמנות ואני לא מצליחה לנצל אותה? לא מצא חן בעיניי. התחלתי לחשוב ומצאתי כמה אלטרנטיבות אבל אף אחת לא הייתה מושלמת, לכן לא רציתי להציע אותן אם לו יש אלטרנטיבות משלו. תשובתו הייתה משעשעת: "רשמית אין לי, אבל אני תמיד יכול לעשות מה שעשיתי בעבר – להתחנן על נפשי במרחבי הפייסבוק עד שמישהו יתנדב לכך". יפה. קרקע פורייה להצעות שלי – אף הצעה שלי לא שלחה אף אחד לקבץ טובות… הצעתי לו כמה כיוונים: אתר של בעלי מקצוע, ביניהם מעצבים, המציעים שירות במחיר נמוך; מעצבת שהיא חברה של מעצבת אחרת שהכרתי, אבל עם מלא אֲבלים: לא ברור אם היא יכולה, וגם לא היה ברור אם יש לה תיק עבודות, וגם היא כנראה תרצה איזשהו סכום סמלי.
אבל האפשרות הכי מוצלחת מבחינתי, וגם זו שנתתי לו הראשונה הייתה מעצבת נוספת בצוות המעצבות, בשם קרן אייז. מיד כשרחלי לא יכלה, חשבתי עליה כי ידעתי שהיא מסוגלת לעמוד במשימה, רק לא ידעתי כמה זמן פנוי יהיה לה, ועד כמה ידבר אליה לעבוד עם עמותה של הומואים דתיים (פחות ההומואים, יותר הדתיים), ועוד בהתנדבות, ולכן חיפשתי גם אלטרנטיבות אחרות. אבל אחרי התייעצות עם רחלי פניתי אליה בכל זאת, ולשמחתי הרבה היא נענתה ברצון. יש! כל כך שמחתי שיש לי הצעה קונקרטית וטובה להציע לעמית: היא מעצבת טובה, אני מכירה אותה ועובדת איתה כבר שנים, והיא מוכנה לעשות זאת. עכשיו רק נותר לקוות שעמית יאהב את תיק העבודות שלה, ואני סוף סוף אהיה גם בחלק הזה של המשחק!

התקווה נשאה פרי, ועמית חשב טובות על תיק העבודות שלה. עם זאת, הייתה לו דאגה אחת:

ווהו, זה קורה! אני עוזרת לכמוך בעוד תחום!

קישרתי ביניהם, וכותבתי לכל התכתובות. למעשה במיזם הזה הייתי בעיקר מנהלת הפרויקט, וגם בתפקיד זה לא היה לי יותר מדי מה לעשות מלבד לוודא שקרן כותבת לעמית ושעמית עונה לה. כיף מטורף.

אחרי שכתבתי דואל שבו הכרתי בין עמית לקרן, עמית כתב בחזרה והודה מאוד לקרן על הנכונות ועל רוח ההתנדבות ועל שנרתמה לסייע לנדכאים והנחשלים 🙂 (מילים שלו, באמ'שלי. גם הסמיילי.). השבת הייתה בסימן מן הקל אל הכבד. הכיוון העיצובי שעמית חשב עליו היה נדנדת עלה-וָרֵד (תמונות לדוגמה כאן), אם כי מובן שאם יש לקרן רעיון חלופי, הוא ישמח לשמוע (עמית הציע קלוריות, על גבינה 9 אחוז לעומת נפוליאון, ומשקל שאדם עולה עליו). עמית גם שלח דוגמות ללו"זים "נפתחים" קודמים: שבת כמוך 6, שבת כמוך 5, שבת כמוך 3.

קרן שלחה 4 סקיצות לעיצוב. (יש לגלול לדפים נוספים):

עמית אהב ביותר את האחרון – הנדנדה, גם בגלל הזווית המעניינת – לא מן הצד אלא איך שרואה היושב בכיסא שניצב למעלה.

קרן יצאה לצלם נדנדות אחרות, ושלחה הצעה נוספת.

עמית שלח הערות על חלק מהכיתובים והעיצוב, אבל הכי הפריע שהבניין ברקע לא היה אופטימלי. בשלב הזה עזבנו את הדואלים ושוחחתי עם קרן ועם עמית בעל פה (מי רוצה להיות מנהל פרויקט??). מפאת קוצר הזמן של קרן, ומפאת העבודה הרבה הנדרשת כדי למחוק או לטשטש את הבנין בתצלום הנדנדה, עמית התנדב לצלם תמונות נדנדה אחרות.

התמונות ששלח עמית היו משני סוגים: בגן שעשועים רגיל עם חול, ובגן שעשועים שאין בו חול אלא החומר המוזר הזה שאני לא יודעת איך קוראים לו ולא היה קיים כשהילדים שלי היו קטנים. אני אהבתי את זאת בחול וקרן אפילו הסכימה איתי שהנדנדה בחול יותר מתאימה, אבל היה לה נוח יותר לעבוד ולעבד את השנייה, זאת עם החומר המוזר, שבמקרה הזה היה כחול.

בקוסמות עיצובית קרן עשתה ממנה את התוכנייה המדליקה הזאת.

התוכנייה של השבת על רקע כחול, עם נדנדה בכריכה הקדמית

וכאן אפשר לראות את התוכנייה הסופית בהתגלמותה.

אז מהבחינה העיצובית לא היה בי כל צורך. אבל מה, שלגמרי אסתום את הפה? בלי השתלת אישיות זה לא יקרה…

במהלך התכתובות עמית שלח את הלו"ז, ואחרי זה תיקונים ללו"ז. שמתי לב שבגרסה הראשונה תפילת שחרית התחילה ב-8:30, והפעילות שאחריה (לימוד בחברותות) התחילה ב-10:15. פסדר, אפשר לחיות עם זה. אבל אחרי התיקון ראיתי שהקדימו את לימוד החברותות לשעה 10:00! מה זה, תפילת שבת בשעה וחצי? התפילות שאני אוהבת אורכות לפחות שעתיים. נכון שיש מניינים שמתפללים בפחות זמן, אבל אבל אבל – זה נשמע לי פחות נחמד, פחות רגוע ומתנגן.

התלבטתי רבות אם לדחוף את האף, ובסוף החלטתי שמאחר שכמוך הוא התחביב שלי, זה אומר שאני יכולה לעשות בו מה שבא לי. אם, בעקבות זה עמית יחליט שלא בא לו יותר לעבוד איתי – אבכה על זה אחר כך. חשיבה לטווח ארוך זה אני.

תהיתי מה יגיד.

מה, איך הוא ידע שאעיר?? מביך… ועוד ענה לי תשובה עניינית! עניתי לו שהנימוק יפה – כבר נאמר שחיי עולם עדיפים על חיי שעה. – אז אני באה.
סתם.
לא באתי.

שמתם לב שבפעילות בערב יש שאלות "קיומיות"? אני לא מוצאת תיעוד מפורש, אבל אני מנחשת ששאלתי את עמית אם אפשר לקבל את השאלות – סיקרן אותי מה הן, ואיך אענה עליהן. מה שכן מתועד זה שעמית הגדיל לעשות: לא רק ששלח לי את השאלות, הוא שלח לי קובץ שהכיל את השאלות, אבל גם הדברים שהוא עומד לומר בפתיחת השבת. עמית ביקש שאעיר הערות על דבריו. יפה לו שהוא יודע לנצל את האופי הביקורתי שלי למטרות טובות! לשמחתי לא הייתה לי ביקורת משמעותית ולהפך, אף הפגתי קצת את חששותיו והרגעתי אותו שדבריו אינם ארוכים מדי או "מחנכים" מדי.
פחחח. אני מרגיעה אחרים. ועוד את עמית.
לאן הגענו.

לו"ז שבת כמוך 8

לשבת כמוך 8 שוב נמצא מעצב מכמוך, ולא היה לי קשר לעיצוב. בכל זאת עמית מצא לנכון לשלוח לי את לו"ז השבת המוכן, לפני כולם. הוחמאתי מאוד, וגם שמחתי לראות את הלו"ז היפה הזה. כתבתי לעמית שאני מאוד מאוד אוהבת את הלוז – הוא בהיר, עם קווים ישרים ונקיים, ורחלי הוסיפה שהוא מזמין וצעיר. הוספתי גם שבעיניי זה הלוז הכי יפה שהיה עד עכשיו (אבל תכל'ס אני חושבת את זה על כל לוז חדש…). ממרחק הזמן, ובהתחשב בעובדה שבעיצוב הלוזים של שבת כמוך 9 ו-10 הייתי הרבה יותר מעורבת, זה נשאר הלוז הכי יפה ומקצועי בעיניי מכל אלה שלא הייתי מעורבת בפיתוחם.

לו"ז השבתות הבאות

בשבתות כמוך 9 ו-10, נהייתי הרבה יותר מעורבת. איך זה קרה, במה זה היה כרוך, האם הייתי מרוצה, ומה באשר למריצותו של עמית – אספר באחד הפרקים הבאים בע"ה. בשבוע הבא – מיזמון חדש, דומה אך שונה.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.