פרק 34 – פעם ראשונה שהשתתפתי בעיצוב לדפוס | לילות כימים

הרבה פעם ראשונה ללאה – משתתפת בעיצוב, מקבלת שיחות טלפון בהולות בלי הודעה מראש וגם עונה, משלשלת לארנק כרטיס ביקור של הומואים דתיים, וגם מסרבת בנימוס למיזם הבא של עמית

זה נשלח בשרשור דואל שדיברנו בו על הסמליל של כמוך כאופציה לייצוג הומואים דתיים בכתבה בעיתון. מעניין מה בסמליל מצריך שיחה. בעיקרון אני משתדלת שלא לשוחח עם עמית בזמן העבודה כי השיחות עלולות להתארך ולגלוש מתחום הזמן שאני מרשה לעצמי להקדיש לכמוך בעבודה. מה גם שבד"כ השיחות הן על נושאים לא דחופים, אז אפשר למצוא להן זמן אחה"צ או בערב. אבל הפעם הוא ביקש שיחה קצרה, וכנראה זה לא משהו שהוא מעוניין לדחות, אז קדימה.

התברר שבשבועות הקרובים עמית מוזמן לדבר בכל מיני פורומים, והוא מעוניין לחלק כרטיס ביקור של כמוך, ומעוניין שאסייע לו בכך. האם אני מעוניינת? ברור!
עיצוב – אני מעצבת מלידה.
עיצוב לדפוס – מובן שאין לי בעיה לעשות משהו שמעולם לא עשיתי ואין לי מושג מה הוא דורש.
לו"ז צפוף – כרטיס הביקור היה צריך להיות מוכן תוך פחות משבוע. אני אוהבת לעבוד בלחץ!

באמת האמיתית, אני אוהבת להיות חלק מכל מה שאפשרי בכמוך. לא תמיד ברור לי למה אבל זה המצב (אני מתכחשת לאידאולוגיה ואוהבת לחשוב שזה מטעמים אגואיסטים). מלבד זה, מפאת קוצר הזמן הנחתי שאם אסרב, עמית עלול להיתקל בקושי במציאת מישהו אחר, או שבדיוק להפך – שמאחר שעמית אלוף במציאת תחליפים ראויים הוא ימצא לי תחליף ויגלה שהוא יכול להסתדר בלעדיי. שני תרחישים מבאסים.
אז ברור ש(לאחר וידוא עם רחלי שהיא יכולה ללוות אותי בתהליך) השבתי בחיוב!

מה שעזר מאוד הוא שלעמית היה חזון ברור מאוד של מה שהוא רצה בכרטיס הביקור:
בצד אחד – רקע לבן נקי, סמליל כמוך באמצע, בתחתית הצד הזה יופיע הטלפון והדואל וכתובת האתר בשורה אחת.
בצד השני – התמונה הראשית בפייסבוק של כמוך, מותאמת לכרטיס הביקור, כמובן. דבר נוסף שדרש התאמה הוא עניין תמונות הרבנים: כרטיס ביקור הוא לא כמו כותרת לדף פייסבוק, ועמית הבין שעליו לבקש מהם רשות. בקיצור, בגדול הצד הזה מוכן, אבל יחולו בו שינויים כדי להתאימו לכרטיס ביקור.

עם כל הנתונים האלה הלכתי להתייעץ עם רחלי. חזרתי לעמית בתובנה שלא בטוח שכותרת הפייסבוק תיראה טוב בכרטיס ביקור מ-3 סיבות:

  1. הפרופורצייה של כרטיס ביקור אחרת משל התמונה בפייסבוק
  2. חלק מהתמונות לא תיראינה טוב כשהן מוקטנות
  3. צריך לשנות מיקומים של דברים כי מדובר בהדפסה.

לכן שאלתי את עמית אם אולי אפשר להסתפק בכרטיס ביקור שיש לו צד אחד בלבד. עמית כמובן כן היה בעד צד שני (גם אם לא פייסבוק) כדי שיידעו מה כלול בכמוך, והשאלה היא איך לעשות זאת. מאחר שנראה היה לי שיותר קל ללכת על הפייסבוק ולהתאים אותו לכרטיס ביקור מאשר לחשוב על קונספט חדש, נדונו לפינג-פונג…

בעניין הרבנים התלבטנו אם לבקש את רשותם כבר עכשיו (כי הזמן קצר, וצריך בכל זאת לתת להם זמן לחשוב ולהשיב) או לחכות שנהיה בטוחים שנצטרך אותם (שלא נטריח אותם לשווא). נקודה שהייתה נגד שימוש בתמונות של רבנים – מלבד העובדה שצריך לבקש את רשותם – היא שתמונות הרבנים שהיו לנו לא היו באיכות טובה מספיק להדפסה.

בינתיים שמתי את ההתלבטויות בצד וגייסתי את רחלי למלאכה. היא יצרה בפוטושופ את הגודל שהייתי צריכה בשביל כרטיס ביקור, ונתנה לי כיוון לעבוד על כל אחד מהצדדים. את השאר המשכתי בבית ולמחרת הראיתי לה. אחרי תיקונים והתאמות שלחתי לעמית (השוליים האפורים לא יופיעו בכרטיס הביקור ונועדו לאפשר לבית הדפוס לפספס קצת בחיתוך. רק מה שיש בתוכם יופיע בהדפסה):

עמית ענה שאת העמוד הקדמי הוא דמיין נקי יותר ובלי מלל שאין לו משמעות כי מבינים ממה שכתוב שזה טלפן וזה האתר וזה הדואל, ובעמוד האחורי – הוא רוצה לגעת בטקסט ובתמונות.

והינה החל הפינג פונג!

התאמות של התמונות

העמוד הקדמי שעמית הציע היה קצת ריקני מדי ולכן הצענו פס של צבע סגול בתחתית. הייתה לו בקשה לכתוב שם גם את מספר העמותה וחשבנו לשים אותו באותה שורה כמו שאר הפרטים אבל רחלי הפתיעה בהצעה טובה יותר:

חשוב היה לעמית שמי שמקבל את הכרטיס יבין מה יש בכמוך, ולכן הטקסט היה חשוב.
עמית הציע לפרק את "שבתות, טיולים, מפגשים חודשיים", את השידוכים הקטנו כי כבר די הרבה זמן המיזם בהקפאה, והוספנו "בלוגים וסיפורים אישיים באתר". כמו כן, בגרסה שיש כעת, לא ברור שיש רבנים שתומכים בכמוך ומיהם. אמנם עמית לא טען שצריך לכתוב את שמותם בהכרח, אבל אפשר להוסיף "בתמיכת רבנים" (נוסף על שו"ת עם רבנים באתר). עמית חשב גם על בעיה נוספת: גם אם מישהו יאשר – לכי תדעי מה יהיה בעתיד – אולי מי מהם יתחרט, ואז כל הכרטיסים מיותרים (הרי מדפיסים כמות ולא עשרה). ולכן, אחרי התלבטות אם נסתפק רק בשמות של רבנים או נכתוב ״שיתוף פעולה עם רבנים״ (או ניסוח אחר), החלפנו את זה בכיתוב "בברכת רבנים" כי זה נכנס הכי טוב.

ברמת התמונות – כיוון שמי שמקבל את הכרטיס אינו מכיר את הבלוגים באתר, אין צורך שהתמונות יהיו תמונות מהאתר, ולכן תמונת השמים והירח אינה מתאימה וגם לא "על האובניים". נכון לשלב תמונות כלליות של שבתות, טיולים. מובן שצריכים להצליח לראות אותן.

בעמוד האחורי יישרתי טקסטים והפכתי את התמונה של המדורה כי האש הייתה מוזרה מדי ככה.

מיזם השידוכים – רחלי טענה שהגופן הקטן של השידוכים נראה כמו טעות עיצובית. היא אמרה שצריך להחליט אם המיזם בפנים או בחוץ. אם בפנים – גופן שווה ערך או כוכבית וכיתוב של "בהקפאה", או משהו כזה. עמית קיבל את הערתה והחזרנו את הגופן לגודלו המקורי, ושמחנו שלפחות זה נמצא בצד.

עלתה גם שאלה אם להחליף את תמונת האבן בתמונת אנשים: רחלי אמרה שיש מצב שתמונה אחרת במקום האבן תהיה טובה, אבל יכול להיות שזה יהיה יותר מדי כי כבר יש תמונה של אנשים, ולכן זה תלוי בי, אם יש לי כוח לנסות להחליף ולראות איך זה נראה. הניסיון נחסך ממני מפני שעמית אמר שהאבן מציינת טיול, רואים שם את הסולם, וזה מוּכּר למי שמטייל. להוסיף אנשים יהיה דומה מדי לאנשים שכבר יש בשקיעה (תמונת העץ הוחלפה בתמונת השקיעה).

עמית קנה לגמרי את הצד השני והיינו מוכנים להדפסה. ובכל זאת אני שונאת תאריכי יעד, גם במקרים שאני לכאורה עומדת בהם. לכן ביום חמישי באותו שבוע, כשקיבלתי דואל מעמית שכותרתו "לכאורה היום סוגרים סופית את כרטיס הביקור, נכון?‎", מיד נכנסתי למצברוח הדווקאי שלי וכתבתי לו:

כן כן, בגרות ואחריות זה כאן.
כשעברו שעתיים ועמית לא ענה על זה, התחילו לעלות חששות בליבי ושאלתי אותו אם הוא נבהל. הוא ענה שלא, אבל האמת היא שאין לו דרך להוכיח את זה.

שלחתי לעמית את הקובץ כ-PDF והוא שלח את זה מיד לבית הדפוס.

באותו ערב, בהיותי בקניות, פתאום טלפון מעמית (לא לדאוג, זה לא נעשה הרגל. זו למעשה הפעם האחרונה שהוא התקשר בלי להודיע). התקשרו מבית הדפוס ואמרו שבצד של הטקסטים והתמונות אין מספיק רווח בצד שמאל והחיתוך חותך את ה-ן' ב"שידוכים בין" ואת ה-ם' ב"פסיכולוגים". איך אני זוכרת אם זה היה בשיחת טלפון? אני לא. פשוט בחסדי שמיים התייעצתי על זה עם רחלי באותו ערב בצ'ט של ג'ימייל. פניתי לרחלי עם "את כאן? אני במצוקה קלה…". המצוקה שלי נבעה לא מכך שלא ידעתי בדיוק כמה להזיז את הכתוב, אלא מזה שלא יכולתי ליצור PDF חדש למשלוח לבית הדפוס. רק למחרת בעבודה רחלי יכלה ליצור את ה-PDF, ושלחתי אותו שוב לעמית.

ביום שני, יומיים לפני שעמית היה צריך את כרטיסי הביקור, הוא כתב (לי וכנראה לאנשים נוספים, כי לא הייתה אף כתובת ב-to וב-cc): "כרטיס הביקור בידיי – במציאות הוא נראה הרבה יותר חתיך‎". בפנים הוא כתב "תודה ללאה". השבתי לו שהוא כבר יודע איך לתגמל אותי, ואם אפשר 3-2 תגמולים – אודה לו מקרב הלב.

ואכן, אחרי כחודש הגיעו אליי שני כרטיסי ביקור חמודים, שאותם אני נושאת בארנקי עד עצם היום הזה (כי אי אפשר לדעת מתי אפגוש הומו דתי שבדיוק ירצה כרטיס ביקור של כמוך).

זה הארנק שלי. צילום: חברת צוות שלי, מעצבת בשם עמית 🙂

 

ורק לפני שממשיכים

כמה ימים אחר כך כתב לי עמית דואל בנושא חדש: הכנות ליום הולדת 5 את כמוך. אמנם הייתי בעניין של לעזור עם זה, כרגיל, אבל טיפה הפריע לי משהו, וחיכיתי שזה יעבור ולצערי זה לא, אז הייתי חייבת לאוורר את זה מול עמית כדי שנוכל להמשיך הלאה (לא רציתי לוותר על האקשן של ההכנות!) : עבדתי מאוד קשה על כרטיס הביקור – יותר מכרגיל (גם מצד דחיפותו, וגם מצד שזו פעם ראשונה שאני מעצבת משהו לדפוס) – וקיבלתי את התודה הרגילה. בד"כ אני סבבה עם התודות של עמית (הוא אחלה מהבחינה הזאת. אני לא מכניסה את החלק הזה של התכתובות כי זה נראה לי משעמם, אבל אחרי כל מילוי בקשה שלו הוא כותב לי תודה. בהתחלה זה היה מציק ואמרתי לו שהוא לא חייב, אבל הוא המשיך בשלו, ואני התרגלתי), ולא שאני עושה את זה בשביל התודה, אבל כאן פתאום היה פער גדול וזה עצבן אותי. אז זה קצת הוריד לי את המוטיבציה לעשות דברים שהם מעבר.

כתבתי את כל זה לעמית. הוא ענה:

זה נכון, כתבתי לו, אני יודעת שאתה לא מפזר מלים ואני חיה עם זה בשלום, ובאמת שלא הייתי צריכה יותר מ"מעריך מאוד את המאמץ". או משהו כזה. ונכון שתיארת אותו חתיך, אבל איכשהו מחמאות לכרטיס לא תורגמו אצלי לתודה לי, אולי כי בלי קשר לאיך שהוא יצא (גם אם הוא היה יוצא מכוער) המאמץ היה גדול. אבל תודה לך על התשובה.

סבבה. המהמורה הוסרה, ועכשיו – קדימה הסתער על היומולדת!

כלומר, זה מה שקרה בפועל. אבל מבחינת הכתיבה, היו כל כך הרבה דברים שעשינו לכבוד יום ההולדת, שלוקח לי זמן לכתוב עליהם. לכן הפרק הבא יקפוץ בערך חודשיים קדימה, ויספר על מיזם נוסף בתחום הדפוס. היו עימנו. 

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.