פרק 36 – אלמוניוּת, בקשות (או שלא), תיאומים, ושאר ירקות | לילות כימים

היבשושיות של עמית, הבושה של עמית, רבנים חתוכים, יום ורבע לשיחת טלפון, קץ האלמוניות של לאה ואי אפשר בלי הדיבידנדים ורכב השרד של לאה

מסמך הסבר

הרבה דברים השתנו מבחינת עריכת האתר בעקבות התכנות מחדש (למשל יצירת טופס, עדכון העדכונים, ועוד מרעין בישין ששעממתי אתכם בהם בפרקים קודמים). ידעתי שעמית לא יזכור הכול, ורציתי לחסוך לו את הצורך לפנות אליי בכל פעם שהוא צריך לערוך רכיב. לכן יצרתי באתר עצמו עמוד עם הסברים על כל חלק בדף הראשי ואיך לערוך אותו.

כל מעבר עכבר על רכיב הזמין לחיצה עליו, ואז נפתחה חלונית צפה ובה הסברים על המיקום של עריכת הרכיב (למשל התפריט העליון, התפריט הראשי, הסמליל והכותרת, הרשומות הראשיות והמשניות, וכן הלאה). אני חשבתי שהקונספט מהמם. גם עמית אהב, אבל בדרכו הלקונית והיבשה.

קץ האלמוניות

כשהעלינו את העיצוב החדש לאתר, הוספנו גם עמוד תודות ומזכים (אני לא מקשרת כי הוא כבר אינו קיים), שבו כתבתי רשימה ארוכה של אתרים של קוד ושל עיצוב שסייעו לי בהכנת העיצוב החדש. כשהעברתי לעמית לאישור, הוא כתב "אגב, לא חתמת בשמך, כך שלא ברור מי כתב זאת. אולי תחתמי משהו מעין "המתכנתת"?". אני לא זוכרת אם אמרתי לו, או שהוא הבין לבד, שאני עוד לא מוכנה נפשית להופיע בשמי האמיתי (הי, גם אני בסוג של ארון!), ולכן חתמתי "מתכנתת אלמונית". זה נשמע לי מסתורי כזה, ולגמרי התאים לי. עמוד התודות היה מקושר מעמוד ה"מי אנחנו", ועמית הוסיף תודה לי, ושוב כינה אותי מתכנתת אלמונית.

למה בעצם רציתי להישאר בעילום שם? זה בטח לא היה עניין של בושה. להפך: הייתי, ואני עדיין, מאוד גאה באתר הזה – גם בזה שהוא נראה יפה, וגם בזה שהוא מתפקד טוב. בעיקר אני אוהבת את לוח השנה שמלבד הגליץ' שהיה לו באדר מתפקד סבבה; ואת העובדה שעמית יכול ליצור את טופס התשלום בעצמו (את תכנות שני הרכיבים האלה תיארתי בפרק 10). ולכן להיות כתובה כמתכנתת של הגרסה הנוכחית של האתר היה נראה לי חתיכת השווצה.
מלבד המסתורין, סיבה נוספת לרצוני להישאר אלמונית הייתה שעל דברים שיקרים מאוד ללבי אני לא מדברת. לא מספרת. עד אז היו מעט מאוד אנשים שידעו שאני עובדת על האתר הזה, אז לכתוב את זה בריש גלי באתר? ממש לא. (כמו שאתם מבינים מקריאת הסדרה הזאת – ההסתרה הזאת כבר עברה לי מזמן. ייתכן שבאחד מפרקי הסדרה האחרונים אתייחס לזה…)

אבל פתאום, אחרי ראש השנה תשע"ו, הרגשתי שאני מוכנה להופיע בשמי האמיתי. אמנם עדיין מאוד אהבתי את האתר, אבל עם הזמן זה נכנס יותר לפרופורצייה, וכבר לא הרגשתי צורך כה עז לגונן על המידע שאני היא המתכנתת האלמונית. גם תהיתי לעצמי אם השמירה על האלמוניות נתפסת כבושה, וזה בטח לא משהו שאני רוצה לשדר. יש מספיק בושה בהקשר של הומואים, לא צריך שגם האלמוניות שלי תיתפס ככזאת. והכי חשוב: תכלס, אף אחד כמעט לא נכנס לקרוא את המזכים. אז מה זה משנה מה כתוב שם? 🙂 . אני מודה שהיה משהו ממש נחמד בלהיות מתכנתת אלמונית וקצת הצטערתי לוותר על זה, אבל הסתכלתי על זה בכיוון החיובי: גם לאה כהן עדיין נשמע כמו אלמוניות מסוימת (מי אמר עמית לוי ולא קיבל).
ואולי סיבה נוספת ללמה עכשיו, היא שעמית הודה לנו על הלו"ז וראיתי שזה לא כואב (כן, דילגתי על תיאור הכנת הלו"ז. בע"ה אחזור לזה באחד מהפרקים בעתיד).

באותה הזדמנות הוספתי גם את רחלי. מתכנת הבית העדיף שלא להיות מוזכר.

למה לא מבקש

אחרי כל ההשקעה בקוד ובעיצוב, אהבתי שהאתר נראה טוב, והייתי מתבאסת כל פעם שהתוכן היה משבש את המראה. בדרך כלל עמית היה שם לב אם קרה שיבוש כזה ומבקש את תיקוני, אבל לא תמיד. לפעמים, מסיבות שכנראה לעולם לא אדע, עמית היה נמע מלבקש ממני לתקן שיבושים, וכך נאלצתי שלא לסמוך עליו ולהיות שומרת הסף של האתר בעצמי. נהייתי האחות הגדולה שצריכה לבדוק כל יום שאף גמד מטורלל לא הרס לנו משהו, עם או בלי משים.

דואל שכותרתו אני כבר לא ש‎ואלת

במדור "שאל את הרב" התמונות המלוות הן של רבנים. אם יש כמה רבנים שעונים על אותה שאלה, התמונה תהיה של כל הרבנים שהשיבו. מאחר שכל שאלה היא תמהיל אחר של רבנים, יש תמונות שונות עם שילובים שונים. כמה חודשים אחרי שנרגענו מההעלאה יכולתי להתעמק בתמונות, וראיתי שהן לא מוצלחות: חלק מהרבנים עוותו, חלק נחתכו, חלק לא היו באותה פרופורציה. מבאס.

אז גייסתי את רחלי למשימה, והתחלנו במבצע החלפת תמונות.

 

עבדנו עם אותן תמונות רק שעשינו שני שינויים: קודם כול הכנסנו אותן קצת יותר לפרופורצייה – הקטנו תמונות גדולות מדי כדי שתיראינה דומות לתמונות קטנות יותר של רבנים. שנית, בעצתה החכמה של רחלי עטפנו כל תמונה במעגל או אליפסה (תלוי אם זה לתמונה רחבה או לתמונה ריבועית) כדי לעזור לטשטש את ההבדלים בין התמונות של הרבנים השונים.
כשהיה מספר אי-זוגי של רבנים, מה שלא הסתדר עם הסימטריה הריבועית או המלבנית, מילאנו את החסר עם תמונת השולחן ערוך, שהיא היתה התמונה הראשית של עמוד "שאל את הרב" שבו שולחים את השאלות.

היו שאלות שענו עליהם 4 רבנים אבל לא היו שום תמונות כאלה, אז יצרנו:

כמו שסיפרתי בפסקה הקודמת, אני שמחה כשעמית מבקש דברים שעוזרים לשמור על המראה היפה והאחיד של האתר, אבל הוא לא תמיד עושה זאת. לפעמים, כמו בפעם הקודמת, היית שואלת אותו למה הוא לא ביקש, אבל הוא לא תמיד ענה (ע"ע פיסקה קודמת) ולכן לפעמים התייאשתי ממנו.

אחרי כל ההחלפות והיצירות של תמונות הרבנים, פתאום נשאלה שאלה שענו עליה כל חמשת הרבנים (השאלה להומו מותר להקל במגע עם נשים?) שברם אולם לא הייתה צמודה לה תמונה מלווה של כולם. חיכיתי חיכיתי, ציפיתי ציפיתי, שעמית יבקש – וכלום. אז בלעתי את כבודי והכנתי תמונה על דעת עצמי, כמובן בהדרכתה של רחלי.

שלחתי לעמית בתוספת אמירה פולנית. כי מה.

מה קשור? אני לא רואה שזה סותר יצירת תמונות חדשות. כשנמצא בע"ה תמונה שתחליף את השו"ע, נחליף אותה גם בתמונות. וידאתי עם עמית שהוא רוצה שניצור גם תמונה של חמשת הרבנים גם מלבנית, ותמונה של כל שבעת האנשים.

לגבי שבעת האישים:

במלבן, חילקתי את זה לשתי שורות של 4. זה אומר שבשורה השנייה היה מקום מיותר, ושם שמתי את הרמב"ם.

כל חמשת הרבנים ושני הפסיכולוגים. במקום הריק, תמונה של משנה תורה להרמב"ם

הגרסה הריבועית עברה כמה גלגולים. מאחר שהיו בה 9 משבצות אבל היו רק 7 רבנים, היו הפעם 2 משבצות למלא. חשבתי שכדאי לשים הן את הרמב"ם והן את השו"ע.

חמשת הרבנים ושני הפסיכולוגים בפרישה של 3 שורות. שני מקומות מיותרים: אחד בשורה השנייה ובו הרמב"ם, והשני בשורה השלישית ובו שו"ע

עמית הודה לי, אבל במקום השו״ע הוא ביקש לשבץ את סמליל כמוך:

חמשת הרבנים ושני הפסיכולוגים בפרישה של 3 שורות. שני מקומות מיותרים: אחד רמב"ם והשני סמליל כמוך

הוא עצמו הודה שזה לא נראה מיליון דולר, אבל לא ידע להציע אפשרות אחרת. להגדיל תמונות של חלק – לא מתאים. להשתמש גם בשו"ע בנוסף לרמב"ם ולא במקומו – לא מוצלח כי זה חוזר על הרעיון של הרמב״ם.
ופתאום הצעה של עמית: הרמב״ם יתפוס שתי משבצות בכך שהיו כל חלקי הרמב״ם שצילמתי.

חמשת הרבנים ושני הפסיכולוגים בפרישה של 3 שורות. שני מקומות מיותרים: שניהם בשורה השלישית, ופרושים עליהם סדרת ספרי הי"ד החזקה של הרמבם

ובא לציון גואל.

שהמזכירה שלך תדבר עם המזכירה שלי

מעבר לכל הסיבות שאני לא אוהבת בגללן לדבר בטלפון (זוכרים שזה החריד אותי (חפשו את המילים "טלפונים זה ממש לא הדבר שלי"), ולמה (חפשו את המילים "שיחות טלפון")?), הסיבה העיקרית היא שקשה מאוד לתאם זמן ששני אנשים יהיו פנויים לשיחה באותו זמן. בסוף זה קורה, אבל זה מ-ת-י-ש.
הנה דוגמה מייצגת:

לקח רק יום ורבע. בקטנה.

חל"ת ותודות

ולפעמים מערכת האסוציאציות מתפתלת. לא קורה הרבה, אז מוזמנים לאחת החוויות הנדירות.

עד כאן להפעם.

2 תגובות

תגובות בפייסבוק

להגיב על לאה לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

    1. אילן, תודה רבה על התגובה ותודה על התיקון! תוקן.

      אני מבינה שאתה מדבר על עיצוב הכיתוב הקטן של "(זוכרים שזה החריד אותי… ". אתה צודק, זה פחות ראוי, ובאמת אני בד"כ לא עושה inline style, אבל זה מקרה שבו רציתי פונט קטן יותר רק כאן. אז מה, ליצור לזה קלאס? נראה לי overkill. לתת לזה כותרת 6? זה לא כותרת.
      אני לא יודעת, נראה לי שאם פעם במיליון שנה עולה צורך לעיצוב מקומי, אפשר לעשות אותו inline ולשכוח מזה, לא?
      מה היית ממליץ לעשות במקום זה?
      וסחתין שהסתכלת 🙂