האזינו: ההרצאה של הרב שרלו בנושא "יחס הקהילה לאנשים בעלי נטייה חד מינית" | הלכה

למה הנושא ההומוסקסואלי תופס הרבה כותרות ומעסיק אנשים רבים? מה האתגר שעומד היום בפני הקהילה הדתית בנושא ההומוסקסואלי? מה הפתרונות בפועל של חלק מהקהילות בישראל? הקלטה מההרצאה של הרב יובל שרלו וכן סיכום קצר של הדברים

לפניכם ההקלטה מההרצאה של הרב יובל שרלו בנושא "יחס הקהילה לאנשים בעלי נטייה חד מינית" שנמסרה במתן השרון, י"ז באדר ב' תשע"ט, 24 במרץ 2019 למניינם. ההקלטה אינה איכותית כ"כ, ועימכם הסליחה. לפניכם גם סיכום ההרצאה (המסכמת והמקליטה: לאה כהן. תודה רבה ללאה).

ההתחלה כללה סקירה היסטורית, ומשם עבר הרב לדיון ההלכתי. ואלה עיקרי דבריו:

בהלכה יש התייחסות למה לא, מה אסור בעניין הזה, אבל אין התייחסות למה כן. כמו שלא הייתה התייחסות לחילון.

לוקח זמן לעולם לגבש את יחסו הכללי.

הסתייגות בנוגע לנושא: היה צריך לעמוד מי שהדברים נוגעים לו, והמשפחה. אבל מהרב שרלו ביקשו רק נושא קהילתי, וזה חסר. כי רק מדברים על.

למה זה מעסיק אותנו יותר מהיחס לחילונים, למלביני פנים, שקרנים, מכפישי שמות?

  1. היה אותו יחס למחללי שבת, אבל לפני 200 שנה. ניזכר איך היה היחס לחילונים הראשונים, לחסידים הראשונים. יתכן שאין יחס מיוחד לבעלי נטייה חד מינית, אלא שהדברים ההם היו לפני שנים רבות, ואילו הנושא של נטייה חד מינית התפרץ עכשיו.
  2. נתפס בעינינו כיסוד הקיום. פרק ב' בבראשית, פרק הבריאה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבר באשתו". זה יסודי, אפילו לפני המצוות. לכן זה יותר מסעיר משמירת שבת, כי שמירת שבת היא ייחודית יותר לאומה היהודית ולא כללית
  3. התורה כותבת דברים חמורים על משכב זכר. משתמשים במילה תועבה (שלא ברור מה כוונתה, ונאמרת גם בהקשר של מאכלות אסורות). העונש הוא כרת וסקילה. כלומר זה משהו גדול וחשוב.
  4. כי זה הפך להיות סמל. היו מטמאים בכוונה את הכהן הגדול בפרה אדומה כדי להוציא מליבם של צדוקים. אנחנו יכולים להכיל דברים כשהם לא סמל. אבל ברגע שהפך להיות סמל – מערבי, תרבותי, מפרק…
  5. כל דבר שקשור למיניות יהיה יותר מעניין.

לפני 20 שנה לא דיברו על זה. הנושא לא נוגע רק למי שחווה את זה, או למשפחות, אלא כל אחד בוחן את יחסו ליהדות ולתורה בין השאר לפי היחס בנושא הזה.
זה לא רק להט"ב אלא גם כהן וגרושה או גיורת וכהן, מסורבות ומעוגנות גט (וגם מסורבים ומעוגנים), נישואי יהודים וגויים. התנגשות בין האנושיות, הרומנטיקה, נורמליות החיים, לעומת אמירות התורה בדבר קדושה, והיחס לקשרים בין גבר לגבר ובין אישה לאישה.

מה האתגר שעומד בפני הקהילה? עומדת הוויה שאינה זוג של איש ואישה. בקהילה נמצאות גם המשפחות. וגם נמצאים אנשים עם דעות שונות.

שאלה שרבנים נשאלים הרבה: יש חתונה במשפחה, ולאחד מהילדים יש בן זוג. האם להזמין לחתונה את בן הזוג, כשידוע שחצי מבני המשפחה לא יבואו אם יזמינו אותו, וחצי מבני המשפחה לא יבואו אם כן יזמינו אותו (למיטב זיכרוני הרב לא ענה על זה, יתכן שמפני שזו לא שאלה קהילתית).

מי שמחלל שבת אפשר לצפות שלא יחלל. אבל מי שנמשך לבני מינו, מה אפשר לצפות? אפשר לדעת מה לא, אבל מה כן?

קהילה יכולה וצריכה לקבוע כללים, למשל לא להכיר בנישואי יהודי וגויה לא לתת לגיטימציה לקידוש לא כשר.

בתוך הקהילות יש שני פתרונות קלים:

  1. אין כזה דבר. לכו לטיפול, אל תפילו עלינו את הסטייה ומחלת הנפש שלכם. קדושת הנפש והמשפחה. הדבר לא קיים ולא צריך להתייחס אליו. זה יצר שצריך להתגבר עליו.
    זו דרך נפוצה מאוד שהייתה קיימת, ועדיין קצת.
  2. אנחנו לא מתעסקים בזהות הזוגיות. כמו שאני מזמין לקהילתי מחללי שבת ואוכלי לא כשר. שכל אחד יעשה את החשבון שלו מול הקב"ה, הקהילה לא מתערבת.

אלה קהילות בקצוות. אחת בוחרת בזהות הקדושתית. השנייה מקבלת את הזהות האנושית, מקבלת כל אחד איך שהוא מגדיר את עצמו.

הפתרונות אלה יחסית קלים, כי הם לא חיים בעימות הזהויות. אבל רוב הקהילות הדתיות לאומיות חיות בקרע. למשל האם יש סטטוס לבן הזוג החוזי ביחס לילדים (כלומר, האם בבר מצווה של ילד, בן הזוג של האב יקבל עליה).

אנחנו בערפל. מחפשים את הדרך. לאף אחד עוד אין פתרון שולחן ערוך. אולי עוד 20 שנה יהיה. כמו שכיום יש סוג מסוים של התנהגות כלפי חילונים.

הרב שרלו טוען שהקהילה לא צריכה להתערב בחיי הפרט של המרכיבים אותה. לא חילול שבת, לא לשון הרע. רק בפוגענות (בתוך המשפחה, או פדופיליה וכד') כי זה לא תעמוד על שם רעך. אפשר לעשות שיעורים בנושאי שמירת הלשון, להחליט על שעות לימוד תורה של משפחות, אבל לא להתערב ממש בחיי המשפחות.

הקהילה יכולה להחליט על התנהגות, נורמות, כללים, יסודות. אמנם לא מחייבת, אבל אם רוצים להיות שייכים להלכות קדושה ולאנושיות. למשל, קשה לראות קהילה דתית שעורכת בבית כנסת חתונה חד מינית. בהגדרות ההלכתיות האלה התבנית הזאת לא קיימת. אי אפשר לדעת מה יהיה עוד 20 שנה. כמו שאין מניין נשים.

אז בעצם המצפן לקבלת החלטות קהילתיות בנושא הזה הוא האם זו התערבות, או האם זו חובה על הקהילה לשמור על הנורמות שלה.

(כאן הרב התחיל לתת דוגמות נקודתיות)

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.