פרק 42 – לצאת מהארון? פחחחחח. לצאת מהבית – *זה* אתגר! | לילות כימים

לאה יצאה מהבית כדי לשמוע הרצאה שעוסקת בהומואים. ההרצאה הייתה טובה ובזכותה לאה תרמה רשומה לאתר אבל לא פחות חשוב מזה – היא נהגה בחושך ובגשם, כמו שהיא אוהבת

אשרי יושבי ביתך זאת אני. קשה מאוד להוציא אותי מהבית, ואחת הסיבות שאני אוהבת לעבוד על האתר של כמוך הוא שהעבודה הזאת מאפשרת לי להישאר ספונה בביתי.

שבת אחת, קראתי לי, ל-ת-ו-מ-י, את אחד ממוספי מקור ראשון, כשפתאום צדה את עיניי מודעה. במודעה נכתב שהרב רונן לוביץ' מעביר סדרת שיעורים על "היחס לאחר ביהדות בת זמננו", ואחת ההרצאות – כותרתה "מין במינו – היחס ללהט"בים (ולהומוסקסואלים בפרט)". ההרצאה התקיימה בי"ט אדר א' תשע"ו, ה-28/2/16.
פפאם!

מודעה על הרצאה של הרב לוביץ בנושא היחס להומוסקסואלים

חשבתי לעצמי שמעניין לשמוע מה יש לו לומר. כלומר, מתוך היכרותי הדלה עם פועלו של הרב הנחתי שאני יודעת מה יש לו לומר – וצדקתי – אבל סקרן אותי איך ממלאים שעה וחצי עם מסר די פשוט: לא קל להיות בעל/ת נטייה חד-מינית, אז תהיו נחמדים אליהם. במאמר מוסגר אני אומרת שלא התלהבתי מהשיוך של הומואים לקבוצת "אחר". לא מספיק שיש  להם קושי אובייקטיבי עם כמה מצוות, צריך עוד לתת להם תחושה סובייקטיבית שהם לא כמו כולם? למה, איך זה תורם? לא יודעת מי קבע את השם של סדרת השיעורים הזאת, ומי קבע את נושאי הסדרה. בקיצור, לא התחברתי, אבל זה לא מנע ממני ללכת.

התלבטתי אם לומר לעמית משהו על זה שאני רוצה ללכת. מצד אחד, מה זה עניינו. מצד שני אולי יש לו איזשהו מידע פנימי שעליי לדעת. הצד השני הכריע, אבל המידע הפנימי היחיד שהיה לו הוא שלא מצלמים את השיעור, ולכן התבקשתי לסכם ואפילו לצלם. לצלם? צ'כח מזה.

יום ראשון, י"ט באדר א', אני נוסעת ל"מתן" רעננה. בעצת אחותי הצטיידתי במכשיר MP3 להקלטה (באותה תקופה טרם היה לי טלפון חכם). בעצתי, הצטיידתי במחשב נייד לצורכי סיכום – לא רק לבקשתו של היו"ר, אלא גם מפני שאני נוטה להירדם בהרצאות, וסיכום הוא אחת הדרכים להימנע מזה…
ירד גשם, כמו שאני אוהבת, ותהיתי אם תהיה לזה השפעה על כמות האנשים שיבואו (לא). מצאתי את המקום בקלות, ונכנסתי לאולם. היו לא מעט אנשים, מה שהכריח אותי לשבת בשורה החמישית. לא קרוב מדי, שזה אחלה, אבל נראה היה לי טיפה רחוק מכדי להקליט. השיעור התחיל, ואני התחלתי להקליד במרץ את הסיכום. תוך כדי הקלדה סימסתי לאחותי שאני רחוקה מכדי להקליט. אחותי, חסידת הקלטות נלהבת, עודדה אותי להקליט בכל זאת וזה התברר כעצה מצוינת – ההקלטה הייתה באיכות טובה, ובסופו של דבר היא עזרה לי להשלים את הסיכום בבית ואפילו עלתה לאתר.

אקדים ואספר קצת על הרב לוביץ: הרב לוביץ עוסק בנושא של היחס להומואים ולסביות כבר הרבה שנים, הרבה הרבה לפני שהיה מקובל לדבר על הנושא בציבור, ובטח שהרבה לפני שהיחס שהוא קורא אליו היה מקובל. הוא התחיל לדבר ולכתוב על השינוי המתבקש ביחס להומואים ולסביות כבר בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, והיה הרב האורתודוקסי הראשון בישראל – וייתכן גם שבעולם כולו – שקרא ליחס של סובלנות והכלה, ודרש מתן תמיכה וקירוב במקום הוקעה והדרה. באותה עת החברה הדתית כולה הייתה במקום אחר לגמרי, ואף רוב החברה הכללית הייתה רחוקה מגישה זו.

גם אז, ועד היום, העמדות של הרב לוביץ זיכו אותו בביקורת, צעקות ואף הכפשות. אבל מתוך ביטחון שהוא פועל למען אנשים הראויים לכך ולמען ערכים שהוא מאמין בהם, הרב לוביץ ממשיך להשמיע את קולו בהרצאות ובשיעורים, בתקשורת ובמאמרים, כולל בשיעור הזה שנכחתי בו.

בשיעור סקר הרב לוביץ את ההומוסקסואליות בהיסטוריה הכללית ואח"כ זו היהודית, מבחינת היחס של החברה אל ההומו/לסבית. אחרי זה הוא גם תיאר חלק מהדילמות ההלכתיות והחברתיות המלוות את ההומואים והלסביות. בהיותו עמוק בנושא כבר כמה עשרות שנים, הוא הכיר כמובן רבות מדילמות אלה, חלקן הגדול אף מקרוב – בתור דמות רבנית שבאים להתייעץ עימה בנושא. עיקר דבריו היה שמשכב זכר הוא עברה ככל העברות, וצריך להתייחס לעוברים עליו כאל כל חוטא אחר. מעבר לזה, ממש לא פשוט להיות הומו או לסבית, אז ראוי שסטרייטים יתייחסו אליהם בנחמדות.

השיעור היה מצוין, לדעתי. תהייתי איך יצליח הרב למלא שעה וחצי בתכנים מעניינים ומועילים באה על סיפוקה. אני מניחה שרוב הקהל אינו נוהג, כמוני, לחטט בקרביים של אתר כמוך ולקרוא פוסטים ישנים, ולכן שיעור כזה, שהקיף את נושא היחס להומואים ולסביות הן מהיבטיו ההיסטוריים, הן החברתיים, והן ההלכתיים – הוא נדיר וחשוב. על אף שלהט"ב הוא נושא שכבר נמצא הרבה יותר בקונסנזוס – אם כי מדובר על לפני כמעט 4 שנים, ואז הנושא היה הרבה פחות בכותרות מאשר היום – אין הרבה רבנים שמדברים על הנושא בכלל, ושמכירים אותו כה לעומק בפרט.

כמו שאמרתי, את התהליכים שהרב תיאר, ואת הגישות השונות לנושא, כבר קראתי באתר כמוך. מה שכן, הרב סיפר עליהם בצורה כרונולוגית והרבה יותר מסודרת. כמובן גם הדילמות מופיעות באתר – בין  ברשומות שונות, ובין בשאלות במדור שאל את הרב. אבל גם אם לא התחדש לי הרבה בשיעור הזה, הרי טוב לשמוע את הדברים מסופרים מזווית אחרת, וחוץ מזה, "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד" (ואני רחוקה מאוד ממאה…).

השורה התחתונה של השיעור הייתה להיות נחמדים להומואים ולסביות. אם אסיר לרגע את מעטה הציניות, זו מטרה ראויה ולא מובנת מאליה כשמדובר ברב. הרב לוביץ מדבר על הכלה ותמיכה, הוא מביא מקורות מאזנים, וסגנון הדיבור שלו שמרני יחסית. אני מבינה שזו הדרך להבטיח שהדברים יתקבלו על לב השומעים, ויחוללו שינוי בעמדותיהם.

מצד שני, אם נחזור אליי – אני, הצינית, האוהבת להיות רעה לאנשים ולהתגאות בזה – אפשר להבין שהשורה התחתונה הזאת פחות דיברה אליי. להיות נחמדים לאנשים רק כי הם הומואים או לסביות? אני חווה סתירה בין שתי בקשות: האחת – להיות נחמדים להומואים/לסביות, והשנייה – להתייחס אליהם כשווים. אישית אני מעדיפה את השני. למה הנטייה המינית של מישהו צריכה לעניין אותי? אם הם נחמדים – יקבלו יחס נחמד (לפחות אשתדל. לא תמיד מצליח לי). אם הם חנטרישים – יקבלו יחס חנטרישי (זה דווקא תמיד מצליח לי).

מובן שאוזני הייתה כרויה לשמוע אם הרב לוביץ' יזכיר את כמוך, ואכן הוא הזכיר אותה פעמיים – פעם אחת בשמה המפורש, אבל יחד עם עוד עמותות:

ומה עם מועדוני גייז לא-דתיים, הרי צריך חברה? האם להצטרף למצעדי גאווה, או לא? שאלה לגיטימית הנשאלת כל שנה מחדש, ע"י כמה ארגונים של הומוסקסואלים דתיים – בת קול (לסביות), שוב"ל,  חברותא, כמוך, הו"ד.

ופעם אחת במרומז:

יש ארגון אחד (אני ידעתי שהכוונה לארגון כמוך) המבקש כל פעם לפני שבת, לשלוח ברכה לפני השבת, ולשלב בברכה משהו על כמובן שצריך בשבת לשמור על הכללים ולהימנע מקשר מיני בין המשתתפים. אם זה עוזר או לא אני לא יודע, אבל לפחות שתהיה אמירה והצהרה.

היתה לי הווה אמינה לגשת לרב לוביץ' לאחר השיעור ולספר לו שאני עובדת על אתר כמוך, אבל לא היה לי ברור למה שזה יהיה לו אכפת. כמובן, יכולתי למקד את זה יותר ולומר שעיצבתי את מכתבי הרבנים, ובכללם את מכתבו. אבל אז הסתכנתי בכך שהוא ישפוך עליי קיתונות של רותחין בגלל הצבע הצהוב שנתתי למכתב שלו (אלא אם כן הוא דווקא אוהב את הצבע הזה). החלטתי לא להסתכן.

מכתב התמיכה של הרב לוביץ לכבוד יום הולדת 5 לכמוך

לסיכום, הוציאו אותי מהבית והטיפו לי להתנהג יפה. היה שווה? אני חושבת שהיה חשוב. במיוחד לאור זה שהפצתי את האור ותרמתי רשומה אחת לאתר.

אני אוהבת לנהוג. במיוחד בלילה. במיוחד בגשם. הדרך הביתה הייתה חשוכה וגשומה, כמו שאני אוהבת. עוד סיבה טובה לצאת מהבית.

התמונה מתוך Pixabay

נ"ב:

הפוסט אולי טיפה פחות "אקשני" מאחרים, אבל מה שחשוב בו זה לא ההרצאה אלא עצם העובדה שיצאתי מהבית, מרצוני החופשי, בשביל כמוך. זה היה צעד חסר תקדים שפרץ את הדרך לפעמים נוספות – בכנס הלכה והכלה של ארגון בית הלל, ביום העיון לנשים "קדושים תהיו", ובשיעור של הרב שרלו. על הכנס אכתוב בפרק הבא בע"ה, את יום העיון סיכמתי כאן, ואת השיעור של הרב שרלו סיכמתי כאן.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.