פרק 39.5 – קונפטי, חגיגיוּת וחינמיוּת | לילות כימים

פיזור קונפטי (פתיתונים) על מדליה לא אמור להיות ביג דיל. לא תאמינו כמה תכתובות היו בעניין, וזה עוד כלום לעומת מה שקרה בהמשך

זוכרים שבפרק הקודם סגרנו את עניין הסמליל? חשבתי שזה אומר שרק נשלב אותו יפה ברקע ונגמור עם הסיפור.

אז חשבתי.

עמית, לעומת זאת, חשב דברים אחרים לגמרי:

קידום בפייסבוק לרגל יום ההולדת ‎

עניתי לו ש- וואי, אסור לדבר איתו על כלום. כל דבר שאני כותבת לו רק יוצר לי עוד עבודה! ועמית ענה: אולי לא תאמיני לי אבל חשבתי על זה לפני כן.

וזו הייתה ההצעה הראשונה שלי בנושא:

אין בעיה, אני יודעת לעשות שמח:

או-קיי, לפחות הוא מנסה לחשוב על רעיון חלופי.
ניסיתי להבין ממנו מה רע ברקעים של שנה שעברה – הבלונים ושות' – ועמית ענה שאמנם זה חגיגי אבל אין שם העושר שיש בכרטיס ביקור וחבל שזה לא יהיה. אם מקדמים בפייסבוק כן חשוב שיראו את העושר של העשייה.

ניסיתי להבין:
רוצים עושר עשייה,
שיראו את הכתוב,
שיהיה חגיגי.

אז שלחתי דוגמית בלי שכבה לבנה, ושאלתי:
איך מתקדמים?

ברור שזה לא זה! זה נשלח כדי להראות שאי אפשר הכול.

ואז
עמית התחיל להיסגר על עצמו:
שיהיה כתוב רק "5 שנות עשייה", כל מילה בשורה נפרדת. היכן שהמילים כתובות הוא הציע להוסיף רקע מאחור, מעין עיגול הילה כזה. ואז בצדדים כל השאר. מה יישאר ומה יידחק – החלטנו שעדיף לדבר בטלפון כשזה מולנו, הרי תלוי כמה מקום יישאר.
צריך שיהיה טקסט שמסביר מה יש בכמוך, אבל עדיין גם קצת תמונות "אווירה". צריך לשחק בין שניהם, אבל הטקסט גובר

לפי הבנָתי את דבריו, ובכוחות עצמי, יצרתי את יצירת המופת הזאת:

ואז עמית ביקש לשמוע את דעתה של רחלי. מזל שזה היה אחרי שעות העבודה – כך יש תיעוד של השיחה שלי עם רחלי במסנג'ר של ג'ימייל.

רחלי אמרה שזה נחמד אבל לא להיט: היא לא מתה על הבחירה של האדום בטקסט, הטקסט לא מיושר טוב, וכל העיגול קצת תקוע שם. גם לא ממש נראה חגיגי. עניתי לה שהאדום באמת קצת סגור (מה זה סגור? אין לי מושג אבל זה מה שכתבתי), ומבחינת חגיגיות, האדון מרוצה אז לא אכפת לי. הוא גם זה שביקש את העיגול. רחלי ביקשה רק שאיישר את הטקסט ושאעדן את הצל ואחרי זה אישרה שזה סבבה. היא אמנם לא מתה על זה, אבל אם עמית אוהב ואני מרוצה ואין רעיון חלופי, אז סבבה (האמת היא שזה לא בדיוק שהייתי מרוצה, סתם לא הייתה לי דעה).

עמית שאל אם אפשר למקד את ה"לא עפה" הזה. חזרתי לרחלי. היא אמרה שהיא אהבה את מה שעשיתי קודם, עם הרקע הלבן והסלסולים של פורים, ולא נראה לה מפריע שלא רואים את הכיתובים מלמטה כי זה זמני ורוב קהל היעד זה אנשים שממילא מכירים. אי אפשר גם להיות חגיגי ומיוחד לכבוד מימולדת ומצד שני לשמור על מה שיש. זה יוצא לא שם ולא כאן.
עמית ענה שהבעיה היא שהוא מתכוון לקדם את הדף לקראת יום ההולדת כלומר לשים פרסומת ממומנת ואז אמורים להגיע לדף אנשים שלא מכירים את כמוך. בגלל זה חשוב לו שיראו את התוכן מאחור.

הוחלט לחכות עם הצבע לסמליל.

לגבי הרקע של פייסבוק:
ניסיתי לצבוע את 5 שנים של עשייה בזהב. יצא לא רע, אבל הרקע הלבן (המעגל) קצת החוויר את האפקט (באמת בכל ההדרכות שמצאתי על צביעת טקסט בזהב, זה נעשה על רקע כהה. זה הרבה יותר מעצים). אבל מעגל כהה אצלנו לא היה מוצלח משתי סיבות: ראשית, הוא היה מסתיר את מה שמאחוריו (גם אם הוא היה קצת שקוף); ושנית, מעגל כהה נראה זר ברקע שלנו.

ואז העלינו, רחלי ואני, רעיון: שהמעגל יהיה מדליה כמו בסמליל, והסמליל לא יקבל עיצוב כלל (כדי שלא תהיה חזרתיות של מוטיב המדליה).

זה כבר קירב אותנו לחגיגיות המבוקשת. בעקבות הערות של עמית הוספנו מסגרת זהב סביב הסמליל וסביבה זוהר לבן.
אבל עדיין חסרה חגיגיות מסוימת. אני כבר לא זוכרת של מי היה הרעיון להוסיף עוד אלמנט של חגיגה, אבל יש לי מיליון סקיצות של המדליה על קונפטי (פתיתונים) עליה בכל מיני צורות, וסקיצות של בלונים מקיפים את המדליה.

הייתה גם הצעה (שלנו) שסביב המדליה יהיו כוכבים. רחלי הייתה מוותרת על הקונפטי במרכז ומאירה את הכוכבים, אבל מאחר שעמית התחבר מאוד דווקא לקונספט של הקונפטי, היא עזרה לי לפזר אותו בצורה יותר אמינה.

פיזור קונפטי על מדליה לא אמור להיות ביג דיל.
אז הוא לא אמור. אז מה.

לא ייאמן כמה תכתובות היו בעניין הפתיתונים (קונפטי). חסכתי לכם פה עשרות דואלים שבהם הזזנו את מיקומם, דיללנו או צופפנו אותם, הוספנו להם כוכבים ואז הורדנו… ניסינו הכול עד שהגענו לתמהיל הנכון:

עמית תהה אם לא תהיה חזרתיות – בתמונה הגדולה מופיע "5 שנות עשייה" וכך גם בסמליל, ולכן הציע שאולי לפייסבוק יהיה הסמליל בלי המדליה. ואולי אין בכלל בעיה. לנו לא נראה היה שיש בעיה: הכיתוב בסמליל הוא חוגגת 5 שנים, ועל הרקע כתוב 5 שנות עשייה. החזרה היא רק על 5 שנים. כתבתי לו שבעיניי לא נורא כי הנושא הוא אכן יום ההולדת, אבל אם זה מפריע לו אפשר לחזור לאחת המדליות עם הסרטים, בלי עיטור ובלי כיתוב. אם נלך על אופציה זו, אשמח אם זה יהיה תהליך מהיר – אני מציעה סמליל על מדליה, אתה אוהב, סוף הסיפור.

דרמת הרקע

תוך כדי הכנת הכותרת והסמליל לפייסבוק, לא שכחנו שהרקע של האתר עוד לא הושלם. אמנם אמרנו בהתחלה שנישאר עם הרקעים של השנה שעברה, אבל אחרי שבחרנו את המדליה ראינו שבכל שלושת הרקעים המדליה נבלעת, אע"פ שהוספתי רקע לבן. לא החלטנו אם כדאי לשנות רקע או לא.

הטיפול בכותרת הפייסבוק העלה עוד נקודה שהציקה לעמית: בגרסת האתר, אם הכיתוב הוא 5 שנות עשייה והרקע הוא פרחים או סרטים או בלונים, אין בכך "עדות" לעשייה. אין תימוכין. אין "התכתבות" עם הכיתוב, ולכן אולי גם באתר נכון להעלות את הגרסה של הפייסבוק.

אני עוד ניסיתי להיאחז בקיים ולנסות לטפל בהִבּלעות המדליה. לכן עניתי לעמית לגבי התכתבות הכיתוב עם הרקע כך: ראשית, באתר לא כתוב 5 שנות עשייה אלא חוגגת 5 שנים (ולא נראה לי שכדאי לשנות זאת, כי זה יושב טוב ככה). שנית, האתר כולו (ובמיוחד הדף הראשי) הוא עדות לעשייה. ההתכתבות של הסמליל היא עם כל האתר, ולא בהכרח עם הכותרת. אני לא רואה צורך שהעשייה תשתקף בכותרת, כי במידה מסוימת זו תהיה חזרה על מה שכבר קיים באתר. זה שונה מהפייסבוק ששם העשייה קצת פחות בולטת (בגלל מבנה הדפים בפייסבוק) ולכן שם יש הצדקה להראות אותה ברקע. גם גיליתי לעמית גילוי נאות: התאמת הרקע של הפייסבוק לאתר תדרוש ממני מאמץ. זה לא בלתי אפשרי, אבל במצב כעת לא נראה לי שהצר שווה בנזק המלך.

התייעצתי עם רחלי בעניין ההיבלעות של המדליה. היא חשבה שעל רקע הפרחים זה בסדר כבר עכשיו, ואת שני הרקעים האחרים אמרה לי להכהות קצת באזור הסמליל, ולעדן את הזוהר סביב הסמליל.

תגובתו של עמית לא הייתה מעודדת, אבל לפחות הוא היה מודע לזה:

עמית מזמין אותי לשלוח לו מעטפת נפץ. מפתה, אבל גיליתי שאין לי כוונות רצחניות באותו רגע – משום מה דווקא זרמתי. הדבר היחיד שהעיק עלי זה שהדברים כנראה לא יהיו מוכנים לר"ח טבת (אפילו קצת ריחמתי על עמית על שהוא תלוי בי. נזכרתי ברצון שלו להיות עצמאי, והבנתי אותו לחלוטין).

אצתי רצתי לרחלי והתייעצות. היא דווקא לא התנגדה, ואמרה שהרעיון שלו של תאורה יכול להיות לא רע בכלל. ברור, לכן זרמתי.

שלחתי לעמית תמונת זרקור וסקיצה של איך שזה נראה עם הסמליל. תמונת הזרקור הייתה גדולה ולא כולה נכנסה לרקע, לכן ניסיתי שני חלקים ממנה. לכל אחד יש יתרונות וחסרונות. בשני המקרים, מבחינת הצבעים לדעתי זה הלך יופי עם המדליה, רק שזה לא נראה כמו זרקור אלא כמו שמים.

 

יפה! עמית אהב יותר את השני. יש בו יותר "זוהר", אבל שאל מה אני אוהבת יותר. הסכמתי איתו שהשני אכן זוהר יותר, וגם רואים בו את "התחלת" אלומת האור בעוד שבראשון אלומת האור קטועה. אבל מה שאני אוהבת יותר בראשון זה שהצבע הכחול בו עמוק יותר, וזה מדגיש יותר את המדליה.

בינתיים עמית שלח הצעות נוספות: אחת, שתיים.

שאלתי אותו, אם אם מוצא חן בעיניו מה שכבר שלחתי, אם הוא עדיין רוצה לבדוק אפשרויות נוספות. עמית ענה שהכול שאלה של זמן ורצון. הקודם יפה אבל לדעתו הוא מתחבר פחות למדליה ממש, אלא יותר להפתעה או לעוגה או לקסם. כלומר הוא גם מתחבר למדליה, אבל פחות (כנראה בגלל הכוכבים).

 

עמית אמר שהכתום טוב יותר בהרבה מהשני כי האורות עולים למעלה אא"כ אהפוך את הסגול. האמת היא שהסגול כבר היה הפוך כי משום מה חשבתי שזה יהיה טוב יותר, אז החזרתי אותו להיות ישר

התמונה מאת Gerhard Gellinger מ-Pixabay

 

נראה לכם שבאמת שתינו שמפניה? איפה. אפילו על זרי הדפנה לא נחנו. היו עוד מלא דברים להספיק לכבוד היומולדת החצי עגול הזה. יש לנו עוד שני פרקים שלמים לפנינו, עוד פינג פונגים והתייעצויות והתרגזויות ושביעויות רצון (בקטנה, כי אני פולנייה).

אז תתרכבלו בנוחות – עוד טיסה ארוכה לפנינו.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.