פרק 44 – עצים ושורשים, עניבות ושפמים, שירים ופסוקים | לילות כימים

זה הלו"ז שלאה הכי אהבה והכי היה לה כיף להכין, ולא רק בגלל העניינים המורבידיים שכמעט נכנסו ללו"ז של שבת כמוך 9

זוכרים את פרק 33? סיפרתי בו על עיצוב תוכניית שבת כמוך 7 – התוכנייה היחידה, מאז הצטרפתי לעבודה על האתר ועד לפרק זה, שהייתי מעורבת בה באופן כלשהו (בשבתות כמוך 5 ו-6 עמית בדק אם רחלי תוכל לעצב את התוכנייה. בשני המקרים היא לא יכלה, אבל בשבת כמוך 7 ביקשתי מקולגה אחרת שלי, והיא הסכימה ועיצבה את לו"ז השבת).

ואז הגיעה שבת כמוך 9.

נכונות עם הסתייגויות

אגב אחד ממיליוני הדואלים באחד מאלפי הנושאים האחרים שעסקנו בהם, עמית פתאום כתב:

וואו, התלבטות.

מצד אחד, יש לעמית רעיונות טובים שגורמים לי לרצות ליישם אותם. וגם, זה מחמיא מאוד שמאמינים ביכולות שלי לעשות כזה דבר. מצד שני, עם כל הפז"מיות שלי אני רחוקה מלהיות מעצבת. אם ניקח לדוגמה את דף המידע, אז על אף שאני מוכנה להודות שמי שעבדה על זה הכי הרבה זמן זאת אני, הרי שבלי רחלי לא היה לי על מה לעבוד כלל – היא זאת שבחרה את תבנית המעויינים, היא זאת שהחליטה איך למקם את התוכן, ואיך להעמיד אותו יפה בכל מקום. היא זאת שמצאה פתרונות עיצוביים לאתגרים שנתקלנו בהם.

אם אקח על עצמי את הלו"ז – דבר שמהצד הראשון שהזכרתי, דווקא מתחשק לי לעשות – אין לי ספק שרחלי שוב תהיה דמות מפתח. לכן דבר ראשון הייתי מוכרחה קודם לבדוק איתה אם זה משהו שבא בחשבון מבחינתה. שנית, וידאתי עם עמית שיש מספיק זמן לזה, כי כשאני תלויה ברחלי, מטבע הדברים ההתקדמות שלי יותר איטית. עמית אמר שהלוז מוכן כעת, כלומר הפירוט והשעות סגורים, ולכן כבר כעת אפשר להתחיל. הקונספט אמנם היה עדיין פתוח, ואולם היה לעמית כיוון מסוים.

בדקתי עם רחלי, ולשמחתי היא הייתה מוכנה להרפתקה הזאת. אם כך – גם אני. אבל כתבתי לעמית הסתייגות קלה: היו לי באותה תקופה הרפתקה מאתגרת שדרשה ממני מעורבות, ולכן הכנתי את עמית שזה יבוא על חשבון כמוך, כלומר שכנראה דברים יתנהלו לאט יותר מהרגיל. ואם זה לא מתאים לו, אנחנו עדיין מספיק זמן מראש כדי למצוא חלופה ראויה. אבל אם אחרי כל זה הוא עדיין ירצה שרחלי ואני נבצע את זה, נשמח (באמת) לעשות זאת.

זה לא ריפה את ידי עמית:

קדימה, לעבודה

אחרי כשבוע-שבועיים התפניתי להתחיל לעבוד על התוכנייה.

השבת הייתה בסימן "אמהות, אבות ובנים". ניסיתי להבין אם זה בכיוון של משפחה, ואם כן, אז למה לא לקרוא לזה משפחה? ובנים, הכוונה צאצאים באופן כללי, או בנים בניגוד לבנות? עמית ענה שתהיה פעילות שבה מדברים על ההורים, ויש מונח אבות ובנים ולזה הוא צירף גם אימהות. זה הביא אותו לחשוב על משפחה, ומשפחה הביאה אותו לעץ משפחתי. ומכאן הכיוון שהוא חשב עליו ללו"ז, אבל הוא פתוח לרעיונות אחרים אם יש.

רחלי אהבה את הרעיונות שלו – בעיקר את זה שיש עץ וממנו תלויות תמונות, כי זה פותר הרבה בעיות: כי עץ משפחתי קלסי הוא אבא-אמא וילדים, ואין דבר כזה בלו"ז. רחלי מצאה הרבה תרשימים יפים של עץ משפחתי אבל הם כללו תמונות, ובלו"ז לא היו תמונות. והציעה את זה, ואת זה כתמונות שער. אמרתי לה שעמית אהב את מה שהוא שלח מפני שהגזע היה בצד. רחלי הודתה שגם היא אוהבת את זה, ושלחה כמה עצים כאלה. היא הציעה שההזמנה תהיה ארוכה (כמו של שבת כמוך 5) והחלק העליון יהיה העץ ומתחת השורשים. למה שורשים? בכל העיסוק בהורות-אבא-אימא יש גם השקה לשורשים.

היו כמה ימים שרחלי לא הגיעה לעבודה והיה קצת מבאס כי רציתי להתקדם – אמנם היה לנו מספיק זמן, אבל פשוט נהניתי מחיפוש העצים – אז מרוב שיעמום התחלתי גם אני לחפש עצים: עץ עם שורשים, עץ בסגנון שרחלי שלחה אבל יותר אהבתי, מצאתי השראה מאיור ב-shutterstock – עץ עם ענפים משולבים זה בזה ועליו שלטים עם שמות בני המשפחה, ועוד השראות לעצים עם שורשים.

גם בנוגע לעימוד עלו כל מיני רעיונות: שהחלק העליון יהיה הלוז של הערב, והחלק התחתון – של השורשים – יהיה הלוז של הבוקר. אבל אז מה יהיה בצד השני? ובכלל, לא מצאנו עץ שהיה לרוחנו גם מבחינת הענפים וגם מבחינת השורשים, אז חשבנו שרחלי איכשהו תיצור משהו. המשכנו לחפש שורשים.

מה שכן, החלטנו שהגודל יהיה כמו בשבת כמוך 5, ששני לוזים ייכנסו ב-A4.

ו… יש לנו עץ

לשמחתי הרבה רחלי זרמה עם העץ שאהבתי (זה שבתמונה לעיל), וגם עמית זרם איתו, אז התחלנו לעצב על גביו את לו"ז השבת.

החלטנו שענפי העץ ישמשו ללו"ז של ליל השבת, ושרחלי תוסיף שורשים והם ישמשו לבוקר השבת. התלבטנו איך הלו"ז יוצג – האם משני צידי דף, או כהמשך אחד ארוך אחד מתחת לשני. הינה שתי האפשרויות

עמית התלהב מאוד מהשורשים, וביקש רק הזזות עיצוביות קטנות.

מהר מאוד סגרנו על לו"ז ארוך, וזה פתח את השאלה מה יהיה מאחור. אבל על השאלה הזאת אפשר היה לענות רק אחרי שמחליטים אם יש צורך שהלו"ז ייפתח, או שהוא יכול להיות ארוך, בלי קיפול. האם במצב השני זה יהיה ארוך מדי ולא נוח? או שמאחר שרוב המשתתפים לא לוקחים את הלוז וטומנים אותו בכיס (מה שעמית חשב שיעשו) אלא הוא נשאר בחדרים או בשולחנות (נראה לי שזה מה שאני הייתי עושה גם כן), הנוחות כאן היא פחות רלוונטית.

עמית הציע שאם הלו"ז אינו מקופל, אפשר שבצד השני יופיע אותו העץ רק מהצד השני שלו. אפשר שבענפים יהיה כתוב "שבת כמוך 9 בסימן" וכו', ובשורשים המפגשים הבאים, או אולי "שבת כמוך 10 – בקרוב!"

עמית כיוון חלקית לדעת גדולים… רחלי כבר התחילה לחשוב על הצד השני. היא כן התכוונה שיהיה מקופל, ושבצד הקדמי יהיה איזשהו אזכור של העץ (אני חושבת שהיא חשבה שלשכפל את העץ כולו זה משעמם), ושילוב כלשהו של הכותרת (שבת כמוך וכו'). אני רציתי לנסות להכניס את פרשת השבוע והשנה.
בצד האחורי היא עוד לא חשבה על רעיון כי זה תלוי בתוכן. הנחתי שיהיה איזשהו שימוש בשורשים, אבל אולי משהו אחר. צריך יהיה לראות כשנגיע לזה.

אדמה ושמים

אז החלטנו על העץ, ואמנם עוד לא החלטנו על קיפול, אבל זה לא הפריע לנו להמשיך לדבר הבא: הרקע של העץ. אני לא זוכרת למה, אבל כנראה לא בא בחשבון להשאיר את הרקע הבז', וחיפשנו רקעים שטבעיים לעץ, כלומר שמיים לענפים ואדמה לשורשים.

רחלי מצאה שמיים יפים, ואני בכבודי ובעצמי, מצאתי איור של אדמה שרחלי אישרה. ווהו!

המבחוץ

הלכנו בסופו של דבר על כיוון של קיפול הלו"ז, ולכן המבחוץ היה מחולק לשני קונספטים: הכריכה הקדמית והכריכה האחורית.

המקדימנית

בכריכה הקדמית שמנו חלק מהעץ שיש בפנים, וחשבנו להוסיף גם עוד אלמנטים (למשל פרחים). ומתחת חשבנו לשים את מערת המכפלה – אם כבר אבות ואמהות, בואו נלך על המקור – ויש שתי אפשרויות: תמונה, או תבליט:

עמית אמר שנראה לו שהתבליט נאה יותר, אבל אולי ישאל מישהו אם הוא מזהה מה רואים כדי להיות בטוח.

כקונספט חלופי הוא הציע לכתוב את "אימהות", (ביו"ד), "אבות" (אחרי אימהות) ו"בנים" כשגם הם יהיו תלויים בעץ כמו החלק של יום השישי בצד השני.

המאחורנית

גם לרחלי וגם לי הבריק רעיון באשר לתוכן של הכריכה האחורית. שתינו חשבנו על אותו דבר, אבל עם שוני קל במימוש.

בתור רקע – השמיים, וחלק מהאדמה שיש בפנים (כולל הדשא).
בתור תוכן – ציטוטים הקשורים למשפחה או שורשים. מצ"ב דוגמה. אפשר פסוקים, אפשר שירים, ואפשר פרוזה. נתנו דוגמה של כל אפשרות.
רחלי הכניסה קצת מורבידיות בקטע של האדמה. זו רק הצעה, אתה לא חייב לזרום 🙂

לא ידעתי מה עמית יחשוב על ההצעה הזאת, כי זה לא היה קיים באף לו"ז קודם (היה מחניק בבונקר 😉 ). לשמחתי עמית חשב שרעיון הציטוטים/פסוקים וכדומה הוא מצוין, ואמר שיחשוב על דברים. איזה כיף! על העניין המורבידי אמר שהוא מקורי אבל פחות מתאים כאן 🙂 . וגם שאין צורך ב"להתראות בשבת כמוך 10".

חרוטה ליום השביעי

עמית לא אהב את האופן שכתבנו את "יום השישי" ו"יום השבת" בגזע של העץ, כי הם אינם מתחברים שם ואמר שאלא אם כן הם יתחברו יפה, אפשר לוותר עליהם כי אפשר להבין מה מייצג מה גם בלעדיהם. ואולי אין צורך בשם הפרשה ודי בחודש. הוא גם פחות אהב את הגופן אם כי סייג שאולי הוא סתם שמרן בגופנים.

ניסיתי לחרוט את יום השישי על העץ כדי שזה ייראה קצת יותר קשור, אבל לא עלה בידי משהו יפה ולכן אכן ויתרנו על הכיתובים הללו. עם הגופנים שיחקנו עד שמצאנו משהו שעמית היה מרוצה ממנו.

מה נכתוב מאחור

כעת עמית התמקד בתוכן למאחורה: הוא הציע את לשים את מילות השיר ניגונים, או את ילד מזדקן (השיר שאני הצעתי, שורשי, פחות התאים, לדעתו. חבל. אני אוהבת מאוד את השיר הזה, ויש לו גם ריקוד מקסים). בתור פסוק הוא הציע את עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.

שאלתי אותו אם הפסוק שהוא בחר לא קצת מבאס לאנשים שלא מתכוונים כנראה לדבוק באישה, והוספתי לו הצעה לעוד פסוק: שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. עמית ענה שהפסוק שהציע אולי מבאס אבל יש בו אמירה של אידאל.

ו… חזרנו למקדימה

אחרי זה היו לנו כמה תכתובות בעניין מערת המכפלה – תמונה או תבליט. בשלב הזה רחלי ואני החלטנו שאנחנו לא אוהבות את התבליט כי הוא לא מדבר בשפה של הלו"ז. הצטערנו שנושא השבת לא מאפשר לשים תמונה של קבר רחל – יש יופי של איורים שלו… ובסוף החלטנו שמאחר שלא מצאנו מערת מכפלה שתמצא חן בעיני כולנו, פשוט ויתרנו עליה. היא נועדה להוסיף תוספת חמודה, לא ליצור מועקה ומכשול.

המשכנו עם הרעיון שעמית העלה, שהמילים של נושא השבת ייתלו מהעץ. מצאנו רעיונות לתלייה, כשמה שהכי מצא חן בעיניי היה דווקא לא תלייה של מילים:

כמובן היו דרושים שינויים, כי פה היו תלויים 3 אביזרים של גברים, ואנחנו היינו צריכים 3 אביזרים שכל אחד מייצג דמות אחת: אם, אב ובן. לכן השארנו את הכובע של הגבר, והכנסנו כובע של ילד, ופאה של אישה.

מה נכתוב באדמה

פתאום נהיה לי רעיון מה לכתוב באדמה. כתבתי בהתלהבות, ואחרי שקראתי יצאה לי לגמרי ההתלהבות. אבל בכל זאת עבדתי על זה אז שלחתי לעמית:

שלחתי גם לרחלי. הקדמתי ואמרתי לה שזה רעיון מוזר, אבל שהוא מוצא חן בעיניי למרות זאת. ב"ה רחלי החזירה אותי לקרקע:

אני אוהבת שאומרים לי את האמת בפנים לכן שמחתי על דבריה של רחלי. הדבר היחיד שציער אותי הוא שאצטרך לאכזב את עמית, אבל התגברתי:

במקום לריב עם עמית, שלחנו לו אלטרנטיבה: רחלי הציעה לשים באדמה איורים של עצמות של דינוזאורים. באמת.

אבל בדברים שמובאים לדפוס אי אפשר לדעת אם זה נראה טוב עד שמדפיסים – דברים נראים אחרת על המסך מאשר על הנייר. לכן אחרי שבכריכה האחורית סידרנו את נעצמות באדמה ומיקמנו את המזכים, הייתי אמורה להדפיס בבית ולהראות לרחלי למחרת ואז לשלוח לעמית. אבל בכל זאת שלחתי לעמית באותו רגע, כי התרגלתי כבר להראות לו חצי עבודה 🙂

זו התוכנייה: אפשר לראות אותה מחולקת לחלקים ברשומה של תוכניית השבת.

ו… ההדפסה

התוספת שתופסת

אחרי שהייתי בשבת משפחתית צץ לי רעיון נוסף: שלטים של העץ מהלו"ז, עם שמות מי שיאכלסו כל חדר. השלטים יודבקו בדלתות של כל חדר וחדר.
זה יהיה קובץ וורד, כשתמונת העץ היא רקע, והרעיון היה שאת שמות האנשים עמית יכניס בעצמו בתיבות טקסט שאצור במקומות המתאימים. רציתי שעמית יכניס את השמות משתי סיבות: 1) כדי שלא אדע מי הם באי השבת, 2) כדי שיהיה עצמאי. בסופו של דבר הייתה בעיית גופנים, ולכן אני הכנסתי את השמות. עמית הרגיע אותי שאלה רק שמות פרטיים ולא אזהה אף אחד. צדק.

עמית זרם עם הרעיון. הכנתי לו רקעים שונים לכל מספר אנשים שיהיה בחדר (יש חדרים של 3 ויש של 4):

 

שאלתי את עמית אם יש דפים נושפים של השבת ששיך לעצב, והוא ענה שבדר"כ הם גם תולים שלט אחד ובו מופיעים כל האנשים לפי החדרים (כדי שאם פלוני מחפש היכן אלמוני יש מקום שבו כל השמות מופיעים ובאיזה חדר). אז הכנתי עיצוב גם לזה.

שביעות רצון

מתכנת הבית כתב לי שהתוכנייה מקסימה ממש. עמית כתב שאנשים החמיאו על עיצוב הלו"ז – על הרעיון ועל הביצוע.

ואני עצמי מאוד מרוצה. זה הלו"ז שאני הכי אוהבת והכי היה לי כיף להכין. נראה לי שזה מפני שהייתי מעורבת בכל כך הרבה צדדים בו: בחרתי את העץ, את האיור של הכריכה הקדמית, את הקונספט של הכריכה האחורית, ועוד כל מיני דברים קטנים.
עמית, כמו שראיתם, לא ממש הביע את דעתו על הלו"ז בכללי. אבל אל תדאגו – בלו"ז שבת כמוך 10 התהפכו היוצרות: עמית התלהב עד עמקי נשמתו, ואני עד היום לא מתה על הלו"ז ההוא.
אבל כל זה יסופר רק בעוד כמה פרקים. הפרק הבא הוא אמנם על עוד לו"ז, אבל לא של שבת. הפעם על הלו"ז השנתי של תשע"ז. זה כבר הלו"ז השנתי השלישי או הרביעי שעבדנו עליו (תלוי איך סופרים), וגם בו היו, כרגיל, תהפוכות. היו עימנו.

אין תגובות

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.